חבל נחלתו יט לו
סימן לו
חיבוק ונישוק של גר להוריו הנכרים
שאלה
[עריכה]האם גר מותר לחבק ולנשק את אמו הגויה (שלא התגיירה)?
תשובה
[עריכה]א. כתב הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ד הי"א):
"עכו"ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הוא כקטן שנולד וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא עכו"ם או כשהוא עבד אינן שאר בשר, ואם נתגייר הוא והם אינו חייב על אחת מהם משום ערוה כלל".
והוסיף בהלכה יב: "דין תורה שמותר לעכו"ם שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו אבל חכמים אסרו דבר זה כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שאמש היתה לו זו אסורה והיום מותרת, וכן גר שבא על אמו או אחותו והיא בגיותה ה"ז כבא על הנכרית".
וכך כתב בהלכה יג: "כיצד דין הגרים בעריות של שאר בשר, אם היה נשוי כשהוא עכו"ם לאמו או לאחותו ונתגיירו מפרישין אותן כמו שביארנו, ואם היה נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו אין מפרישין אותן, גר אסור בשאר האם אחר שנתגייר מד"ס, ומותר בשאר האב אף על פי שיודע בודאי שזה שארו מאביו, כגון תאומים שדבר ברור שאביו של זה הוא אביו של זה אף על פי כן לא גזרו על שאר אביו, לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת בנו אף על פי שנשאת לאחיו או לאביו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו, וכן אחות אמו מאביה ואחותו מאביו, ובתו שנתגיירה מותרת לו, אבל אינו נושא לא אחותו מאמו ולא אחות אמו מאמה ולא אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו מאמו אחר שנתגייר, אבל אם נשאה אחיו כשהוא עכו"ם ה"ז מותרת לו". וכ"פ בשולחן ערוך (יו"ד סי' רסט ס"א).
גר אשר אמו נכריה, אסור בכל אסורי ישראל ונכריה – אישות, יחוד וכל קירוב שהוא. ולכן אם נדון משום הדין שלא יאמרו באנו וכו', לכאורה אסור להקל בדינו ואסור בכל קרבה עם אמו בין אם התגיירה ובין אם לא התגיירה1.
ב. עוד כתב הרמב"ם (הל' ממרים פ"ה הי"א): "הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו, ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באו [באנו] מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו, אלא נוהג בו מקצת כבוד, אבל העבד אין לו ייחוס אלא הרי אביו כמי שאינו אביו לכל דבר אף על פי שנשתחררו".
הכסף משנה התקשה בהבאת מקור לדברי הרמב"ם וכתב: "קצת ראיה מצאתי לזה מדאמרינן ביבמות פרק כיצד (דף כ"ב) ואיתיה בדברי רבינו פרק י"ד מהל' איסורי ביאה שלא אסרו ערוה לגר אלא כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה".
האור שמח בגאונותו הביא מקור לרמב"ם: "מוכח כן מדאמר בתו"כ שם (קדושים פ"ט ה"ב) אינו חייב, מכלל דאיסורא איכא, אלא נוהג בו מקצת כבוד"...
והמנחת חינוך (מצוה רס, ט) באר: "והגר אסור לקלל אביו העכו"ם כו'. נראה דהוא רק איסור דרבנן, ופשוט דאם קללו בשם המיוחד נראה דעובר בעשה כמש"ל דאת ד' אלקיך כו' ואפשר במקללו מחמת שהוא עכו"ם וכוונתו לש"ש אין איסור מחמת מוציא ש"ש לבטלה, ומ"מ אסור כדי שלא יאמרו כו'".
וכן בהלכות שמחות למהר"ם (סי' פה), ובמרדכי (מועד קטן הלכות אונן) האריכו בגר שנתגייר עם אמו, והביא בקצרה באגודה (מו"ק פ"ג סי' סא): "גר שנתגייר הוא ואמו בא מעשה לפני רבי ואמר להתאבל זה על זה. ומיהו לענין ירושה פסקו שלא לירש כדמשמע פרק קמא דקידושין [י"ז ע"ב]".
ועי"ע ברשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק, יבמות כב ע"א).
משמע שבין אם מצד לא יאמרו שבאנו וכו' ובין אם מחיוב דרבנן מוטל על גר חיוב לכבד את אביו ואמו הגויים, וכן הוטלה עליו חובת איבול אם אמו התגיירה. אולם עדיין לא ניתן להתיר מצד זה איסורים של חיבוק ונישוק ויחוד.
ג. בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ד סי' סד) השיב לחתנו הרב טענדלער:
"א. אם היתר יחוד דאב עם בתו שייך באלה שנתגיירו עם בניהם ובנותיהם".
"באלו שנתגיירו עם בניהם ובנותיהן מסתבר שליכא איסור יחוד דכיון דהא דליכא תקיפת יצר לאמו ובתו הוא ענין טבעי, ולא שייך זה למה שלדינא לא נחשבו בדין קרובים מטעם דגר שנתגייר אין לו מה"ת שום קורבא לא לשאר האם ולא לשאר האב, שהדין לא סילק ענין הטבעי, ומפורש בסנהדרין דף ק"ג ע"ב באמון שבא על אמו שאמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו ואמר לה שהוא עושה להכעיס את בוראו הרי הודה שלא היה לו לאמו שום תאוה לבועלה, ומשמע שגם לבתו ליכא תאוה דהא הוצרכו בנות לוט להשקות לאביהן יין כדי שיבעל אותן ולא אמרו לו שרוצות שיבא עליהן, וגם היה זה ענין גנאי דהרי על שקראה הבכירה לבנה מואב, אף שעצם המעשה דנשתדלה לשכב עם אביה היה דבר טוב ורצוי ונתן לה השי"ת שכר גדול מאד שיצאה ממנו רות שיצא ממנה דוד ושלמה וכל מלכות ישראל ובעבור שהקדימה לילה אחת קדמתה ארבע דורות למלכות, נענשה על קריאת שם זה שלא חששה להגנאי שהיה בזה, שלכאורה כיון שהוא דבר מותר איזה גנאי היה בזה ומוכרחין לומר דהוא מחמת שהוא זנות בלא תאוה שלא היה רוצה לוט אם לא היו משקין לו יין, ומטעם זה ליכא איסור יחוד, והקרא דדריש ר' יוחנן משום ר' ישמעאל בקדושין דף פ' ע"ב הוא לדייק מזה דעם עריות אסור להתייחד, ולכן אף שבקרא לא נאמר היתר יחוד לבתו וחזינן שבתו היא שוה לאמו דהא אר"י א"ר אסי (שם דף פ"א ע"ב) דדר עם אמו ועם בתו אפילו דירת קבע והוא משום שידעו שליכא מצד הטבע בעצם שום תאוה לבת וכדחזינן מעובדא דלוט, שלכן לא שייך לאסור אף דירה בקביעות, אבל עם אחותו אף שג"כ ליכא תאוה אין זה בעצם מצד הבריאה אלא מצד אנשי כה"ג דאהני ביה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה (=דיצה"ר) שמצד זה איכא הנאה וקצת תאוה לאינשי אך שאינו תקיף כל כך להתגרות בהו שלכן רק להתייחד לפרקים אף לישן בבית אחד בלילה מותר אבל לא לדור בקביעות וה"ה עם אחות אביו ואחות אמו2, וקאי מה שפרש"י שם ד"ה ודר עם אמו דלא תקיף יצריה עלייהו דאהני ביה אנשי כנה"ג על מתייחד עם אחותו אבל אינו דר תמיד ביחוד והוא משום דאיכא עכ"פ יצרא קצת להו אך לא תקיף להתגרות בהו, וצריך למחוק תיבות ודר עם אמו או עם בתו ונקודות סימני ההפסק, משום דלא תקיף יצריה עד סוף הדבור הוא גמר דבור מתייחד עם אחותו, ואף שהועתק כן בלשון רש"י שעל הרי"ף וגם בר"ן מ"מ ברור שהוא טעות דהא עם אמו מפורש בקרא שמותר להתייחד שא"כ מוכרחין לומר דבעצם מצד הטבע לא היה יצרא להאם וכיון שגם בתו מותרת אף לדור עם אביה בקביעות תמיד מוכרחין לומר שגם לבתו לא היה בעצם יצרא מצד הטבע וכדחזינן מעובדא דבנתיה דלוט ולא הוצרכו לעובדא דכנה"ג דמעולם לא חטאו בזה, ורק לאחותו וכדומה שהן גם אחות אביו ואחות אמו הוצרכו לעובדא דאנשי כה"ג".
"עכ"פ לא רק לאמו ובתו ליכא יצרא כלל מעצם הטבע שברא השי"ת שהוא אף בנכרים אלא אף אחותו ואחות אביו ואחות אמו שהם מצד אנשי כה"ג דנקרינהו לעיניה נמי הוא גם לכולי אינשי אף לנכרים שלכן ליכא איסור יחוד גם לגרים מאחר שליכא יצרא להו לקרובות מצד אחוותא יותר משל ישראל אף שהן מותרות להן לנשואין, ורק לדור בקביעות עמהן יהיה אסור כמו בישראל...".
עולה מדבריו שהתיר יחוד גר עם אמו שנתגיירה כיון שאין תקיפת יצר לאמו. ונראה שה"ה אם נשארה אמו נכריה, אף שחלים כלפיה כל אסורי עריות עם נכרים בכ"ז הענין הטבעי גורם שאינו אסור בהתייחדות עימה או בנישוק וחיבוק.
ד. וכעי"ז כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' רס): "יקרתו קבלתי אשר שאל אותי כ"ת בענין גיורת שנתגיירה היא ושני בניה, ושאל כ"ת מה הדין לענין איסור יחוד אח"כ כיון שגר שנתגייר כקטן שנולד, זה לא כמה ראיתי להגאון ר' משה פ"ש ז"ל בתשובת איגרת משה אהע"ז ח"ד סי' ס"ד שדן בזה ודעתו נוטה להקל מטעם דרגש הטבעי שאדם מתרחק מלהתגרות באמו נשאר גם בגר יע"ש והביא איזה ראיות לזה, ולכאורה יש לדון בזה עפ"י מש"כ הגאון ערוך לנר יבמות ס"ב ושם מ"ח ע"ב דפליגי אמוראי אם גר שנתגייר כקטן שנולד הוא ממש דהוא גוף חדש לגמרי או כר' יוחנן כאלו מת ובא עוד פעם ובעל ע"ל קושר זה לעניני גלגול, ולפי דעתי גם בלי זה יש להסביר כן ואין לי פנאי להאריך. מכ"מ יש לצדד להקל דהא קיי"ל פ"ב דיבמות וסנהדרין נ"ח דמה"ת גר שנתגייר מותר לבא על אמו כמבואר ברמב"ם פי"ד מאיס"ב, ובשו"ע יו"ד סי' רס"ט ס"א, א"כ המדובר כאן איסור יחוד בדרבנן, ויש צד נכבד להקל"3.
נראה מדברי הפוסקים שדברי כבוד וחיבה שבן נוהג עם אמו מצד קרבת בשר מותר גם לגר כלפי אמו הגויה, מפני שאין תקיפת יצר כלפיה.
ה. בשו"ת עשה לך רב (ח"ו סי' סב) דן ג"כ בחיוב הגר בכבוד הוריו. וז"ל:
"והנה בדין חיוב הגר בכבוד הוריו מבואר (בשו"ע יו"ד סימן רמ"א סעיף ט') גר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו ולא יבזהו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה (המקור בגמרא ידוע). ולשון מרן הוא מדברי הרמב"ם שהוסיף: שהרי זה מבזה אביו, אלא נוהג בו מקצת כבוד (הלכות ממרים פ"ה הי"א). וראויים הדברים למי שאמרם. ודבר גדול לימדנו רבינו הרמב"ם שיש גם חיוב לנהוג בו מקצת כבוד, כלומר ולא די במניעת בזיון בלבד. כי אעפ"י שאין בני נח מצווים על כיבוד אב ואם (כמבואר בקידושין לא. בדמא בן נתינה שכיבד אביו וכו' ואמר ר' חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך וכו'). אעפי"כ בנימוסיהם הם מכבדים אביהם ואמם, ולא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה (עיין לרעק"א ביו"ד שם שכ"כ בשם אשל אברהם). והנימוס והכבוד יפים הם תמיד, אבל בודאי שאין הגר חייב בכל חומרת כיבוד אב ואם כישראל אלא במקצת בלבד".
[והוסיף: "אבל לגבי נסיעתה לחתונת בת דודה שתיערך בכנסיה, היה טוב אם תמנע מנסיעה כלל, כי פשוט ביותר שאסור לה להכנס לכנסיה, ואם כן כיצד תסע להשתתף בחתונה ובטקס העיקרי לא תשתתף. אבל אם בכל זאת תרצה לנסוע להשתתף בשמחת המשפחה, לכבוד הוריה (שעדיין תומכים בה מבחינה כספית), תוכל לנסוע אך כמובן בתנאי מפורש שלא תכנס לכנסיה, ודבר שאין צריך לומר שתזהר בשמירת שבת כשרות וכו'".]
ו. בשו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' קמח) דן בשאלה האם אבותינו שעמדו על הר סיני היו חייבים בכיבוד אב ואם הלא גר כקטן שנולד ופטור מכל4.
וכותב: "ואמת אגיד כי הרבה נצטערתי בהבנת רבותינו האחרונים ז"ל במש"כ כק"ז (= כבוד קדושת זקני) התי"ט סופ"ה דאבות דבמ"ת היה להם לישראל דין גר שנתגייר דכקטן שנולד דמי ופירשו הדברים כפשוטם, א"כ אין לנו שייכות ח"ו עם אברהם יצחק ויעקב ואם על הגרים נחלקו בירושלמי אי יכולין לומר אלקי אברהם א"כ גם בישראל דינא הכי וגם לענין ירושה דארץ ישראל מוחזקת לנו או ירושה לנו מאבותינו, והקב"ה הבטיח לאברהם וליצחק וליעקב לזרעך אתננה והנה הם כקטן שנולד ואינם ח"ו זרעם וגם לענין ירושה דאמר בגמ' קידושין י"ח דילמא ישראל מומר שאני וגר אינו יורש אביו מה"ת ואמרו משונה ירושה זו מכל ירושות שבכל מקום החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשין את החיים כלומר יוצאי מצרים והאיך זה אפשר הא כקטן שנולד דמי ונפסק ממנו דין אבהות ולענין יבום וחליצה שטענו בנות צלפחד אבינו מת במדבר וחכמניות היו ודרשניות שאמרו אם אין הבנות בכלל זרע א"כ תתיבם אמנו ואיזה יבום שייך בגרים וגם לענין קידושין שכתבתי לעיל שאמרה תורה שובו לכם לאוהליכם עכ"פ לכל התורה נפ"מ אי היו גרים או מזרע אברהם".
"אבל האמת יורה דרכו דלכ"ע האבות הם ההמשך של אבותינו אברהם יצחק ויעקב ולענין זה לא היה להם דין גרים לכ"ע ומה שאמר התי"ט או לדעת שאר פוסקים פשוט דבשעת מ"ת רק לענין שיחול עליהם קדושת ישראל שנתקדשו בקדושת המצות והבדילם מן העמים לענין דין זה נקראו גרים, אבל לענין אבהות ומה שנוגע לבנים לכ"ע נמשכו אחר אבותינו בעבותות אהבה וכמ"ש תורה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וכי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק אלא זרע יעקב אשר בם בחרת והם עמך ונחלתך מזמן אברהם אבינו בלי הפסק ובקרא בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן יעקב ואין לך אדם מישראל שאין לו קרובים עד ראובן בן יעקב כולם קדושים זרע אברהם אוהבו וזה פשוט וברור".
ז. בשו"ת וישב הים (ח"ג סי' לח) דן בענין קדישים וצדקות שיעשו לזכות גוי שנפטר האם יועילו לו. ודעתו שאין בכך תועלת שהרי אינו נחשב לאביו ומה יועילו צדקות וקדישים לשמו. והאריך בהסבר התועלת לנפטר שעושים קדיש וצדקות בעבורו, והביא דעה חולקת וז"ל:
"אולם עיין בשו"ת זקן אהרן (וואלקין, ח"ב סימן פ"ז) שדן בשאלה זו, וצידד בה בדרך חריפות לומר דכיון שהגר מחוייב לכבד את אביו הגוי, וכפסק הרמב"ם הנ"ל, ממילא צריך שיאמר עליו קדיש כדי שלא יחשב כמבזהו, את"ד שם עי"ש באורך. אלא שהעלה למעשה לבסוף שיאמר הגר קדיש באופן שלא ירגישו הציבור5 שאומר הקדיש על אביו הגוי דהוי מילתא דתמיהא, עיש"ב. ואנן בדידן כבר הוכחנו לעיל שאין ראיה מדברי הרמב"ם לחייב את הגר לומר קדיש על אביו מדין כבוד, כיון שמעולם לא נזקק הגוי בגיותו לכיבוד זה של אמירת קדיש, ולא שייך בה תו שלא יאמרו וכו'. אלא, דהגם שכתב הרב זקן אהרן לחייב הגר באמירת קדיש על אביו הגוי מדין כבוד, שהוא חיוב על הבן הגר, מכל מקום הסתפק אם אכן יועיל הקדיש כלל להטיב לנשמת אביו, עי"ש"6.
ח. בשו"ת עשה לך רב (ח"ג סי' לט) התיר על סמך היחסים הטבעיים בין בן להוריו וזה שאין תקיפת יצר כלפיהם יחוד נישוק וחיבוק במקרי אימוץ לילד המאומץ.
וזה תורף לשונו: "והנה כל זה לשיטת רש"י שאחרי שהחלישו אנשי כנסת הגדולה כח יצר הרע של עריות הותר יחוד באם ובת (ולמ"ד גם באחות), אבל באמת אין אנו צריכים לטעם זה של דברי אגדה כלל, וכבר אפשר שיחוד אם ובת (ואחות) לא נאסר מעולם, והטעם כפשוטו כמו שכתב המאירי (שם) "מתיחד אדם עם אמו ועם בתו שאין היצר תוקף באלו" ,או כדברי הלבוש "מפני שאין דרכה לבוא עמו לידי הרגל עבירה" (בסימן כ"ב), או כניסוחו של הרב ערוך – השולחן (שם) "דאין התאוה שולטת בהם כבשאר עריות", וכל הטעמים הללו עולים בקנה אחד, וסברא אחת להם, שכיון שמקטנותם גדלים הם עם ההורים, ואם מגדלת בנה מקטנות, ואב רגיל בבתו מקטנות, טבע הדברים מחייב שאין התאוה והיצר שולטים כלל באלה7, ולכן הותר בהם אפילו חיבוק ונישוק של הורים לבניהם ובנותיהם כמבואר ברמב"ם (הלכות אסו"ב פכ"א ה"ז), וכך פסק מרן ג"כ בשולחנו (אבן העזר סי' כ"א ס"ז), וכל זה מהטעם הנ"ל, שכן בטוחים היו רבותינו שאב המנשק ומחבק בתו, או אם המחבקת ומנשקת בנה, אין בכך שום תאוה כלל ועיקר, וכולה היא אהבה טהורה וזכה ללא כל רגשות גופניים".
אמנם באח ואחות הורה שמרגע שיודעים מהאימוץ או ראויים לידע מן הראוי שלא יתיחדו. ונראה שה"ה בבן עם אמו הגויה מותר בגירותו8.
מסקנה
[עריכה]אפילו שבן זה אינו מתייחס אחר אמו הגויה, נראה שכיון שאין תקיפת יצר לאמו, מותר בחיבוק ונישוק לאמו שנשארה בגיותה (וכש"כ אם גם היא נתגיירה).