חבל נחלתו יט ב
סימן ב
מנהגים חלוקים בבית הכנסת
שאלה
[עריכה]בית כנסת שיש בו מתפללים מכל העדות (אשכנזים, ספרדים, תימנים) ולכל עדה מנהגי תפילה חלוקים, אלו מנהגים מן הראוי לאחד משום לא תתגודדו, ואלו מנהגים ניתן להניח לכל עדה לנהוג כמנהגה אף בתפילה משותפת1?
תשובה
[עריכה]א. סוגיית לא תתגודדו נמצאת ביבמות (יד ע"א). הגמ' עוסקת במחלוקת בית הלל ובית שמאי לגבי צרות לאחים שבית שמאי מתירים ובית הלל אוסרים. ושואלת: "קרינן כאן: לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות! אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו – כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות – לית לן בה. אמר ליה רבא: והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו – כגון ב"ד בעיר אחת, פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת – לית לן בה".
עולה שלפי אביי אסור שיהיו שני בתי דינים חלוקים בעיר אחת ולפי רבא מותר, ורק אם בית דין חלוק בהוראתו לעיר עוברים בלא תתגודדו.
הרמב"ם (הל' עבודה זרה פי"ב הי"ד) כתב: "ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות".
ודנו בדבריו שנראה שפסק כאביי, וכן האם סבר שהאיסור מדאורייתא או מדרבנן ובאלו עניינים הוא חל.
ב. כתב בפאת השלחן (פ"ג, יד): "בירושלים עה"ק נוהגים ק"ק אשכנזים שמתפללים בנוסח האשכנזים גם שבהכ"נ שלהם בין בכ"נ של ק"ק הספרדים ויפה עושים עפ"י הדין, כי כן היו נוהגים מימי קדם רבותינו גאוני וחסידי ק"ק אשכנזים שהיו בירושלים ת"ו: הקדוש השל"ה ז"ל והקדוש ר"י החסיד ז"ל והגאון ר' משה הכהן ז"ל וכל כנסת הגדולה של ק"ק אשכנזים שהיו בימיהם בירושלים אבל בני אדם יחידים אשכנזים כשמתפללים בבהכ"נ דספרדים וכן להיפך אסור להם לשנות מנוסח הציבור".
עולה מדבריו שאפילו בנוסחאות התפילה בבית הכנסת צריך לעשות בנוסח אחד, ואסור לספרדים להתפלל כמנהגם בבית כנסת שמתפללים נוסח אשכנז ולהיפך, אולם כיון שכל עדה יש לה בתי כנסת משלה הרי זה נחשב לשני בתי דינים בעיר אחת ואין בכך לא תתגודדו.
ג. בבית ישראל (סי' לא) הביא מתשובת מהרשד"ם (או"ח סי' לה) שבשינוי ממנהג אבות בתפילה לא שייך 'אל תטוש תורת אמך' אלא רק במנהגים וסייגים של הרחקת איסור. ופאה"ש חולק עליו שאין לשנות ממנהג אבות גם במנהגי התפילה, אולם אין בכך לא תתגודדו. וכותב שלפי הרמב"ם וסיעתו אף שני בתי דינין בעיר אחת אסור משום לא תתגודדו והראה שמקורו מן הירושלמי. אולם אנו פוסקים כרבא בבבלי ביבמות שאיסור לא תתגודדו הוא בבית דין אחד, שחצי פוסקים כך וחצי חולקים. אבל בשני בתי דינים בעיר אחת אין לא תתגודדו. וספרדים ואשכנזים כיון שלכל אחד מסורת פסיקה שונה נחשבים כשני בתי דינים. אולם בבית כנסת יש לנהוג במנהג אחד ולא כל עדה שתנהג במנהגיה מפני המחלוקת.
ד. בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' יז) עסק בלא תתגודדו ובשיטות הראשונים ופסק: "ולהך דינא שנשאלנו הדין כך הוא לפענ"ד, דבתפלה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר, ולכו"ע לית כאן משום לא תתגודדו, להרמב"ם משום שאין כאן מחלוקת, ולהרא"ש משום דאינו אלא מנהג. וכ"ע ס"ל שיוצאים בשני הנוסחאות ולא כמש"כ בספר פאת השלחן (סי' ג) דיחידים המתפללים בביהכ"נ של הספרדים מחוייבים לנהוג כמותם משום לא תתגודדו, רק כמ"ש בהגמי"י (הל' תפלה אות ה') בשם הירושלמי והוא בפ"ג דעירובין 'אף על גב ששלחנו לכם סדרי מעמדות אל תשנו ממנהג אבותיכם' ומפרשי דקאי בתפלה של מועדות ע"ש, אבל בקדושות שבקול רם וכדומה ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת ולהרמב"ם יש בזה משום ל"ת".
והאריכו האחרונים בביאור המחלוקות בלא תתגודדו. ועי' שו"ת שיבת ציון (סי' ה) ושו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' לו) ושו"ת באהלה של תורה (ח"ב סי' א).
ה. וכן כתב בהנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד, כללי הוראה, ט): "אין איסור 'לא תתגודדו' בנוסח התפילה, ויכולים חלק מהקהל להתפלל בנוסח אשכנז וחלק בנוסח ספרד, וכן בעניית 'אמן יהא שמי' רבא' שיש אומרים 'יתברך' ויש שאין אומרים".
ולפי דבריו מותר במנהגי תפילה בבית כנסת לשנות זה מזה לפי מנהג עדתו ואין צריך שכל בית הכנסת יתפלל באותו נוסח.
והביאו במקורות וציונים (שם ציון 20): "שלמת חיים ענינים שונים סי' ל"ח ל"ט. וזהו שלא כדעת הפאת השולחן הל' ארץ ישראל סי' א'2 סעי' י"ד דגם בנוסח התפילה איכא איסור "לא תתגודדו", וכשמתפללים אשכנזים אצל ספרדים או להיפך אסור לשנות מנוסח הציבור, ורק אם יש לכל קהילה ביהכ"נ בנפרד מותר כיון דהוי כב' בתי דינים בעיר אחת. ויש שכתבו שאין אנו נוהגים כהפאת השולחן, וכן מבואר בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' י"ז) ובשו"ת שיבת ציון (סוף סי' ה'). וכבר העיד החת"ס בתשובה (או"ח סי' ט"ו) שרבותיו הגר"נ אדלר זצ"ל ובעל ההפלאה זצ"ל היו מתפללין בנוסח ספרד ושאר האנשים במנין היו מתפללים בנוסח אשכנז. ועי' מש"כ בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' מ"ג) על עדות החת"ס הנ"ל, דהטעם דליכא בזה "לא תתגודדו" הוא משום שאם היו שאר האנשים יודעים סוד הכוונות בנוסח ספרד היו מתפללים גם הם בנוסח ספרד, וכעין דברי הרא"ש במגילה שהביא המג"א ס"ס תצ"ג, ובשו"ת גנת ורדים יורה דעה כלל ג' מס"ה מביא בשם הרמב"ן דמשמע נמי הכי ע"ש. וכן כתב בשו"ת ישיב משה עמ' י"א שאין איסור לא תתגודדו במבטא אשכנז וספרד שהרי גם הספרדי מסכים לפסק האשכנזים בשבילם וכן ההיפך ע"ש. וראה מש"כ המשנה ברורה [ל"א סק"ח] שמי שמניח תפילין בחול המועד והוא עומד להתפלל בבית הכנסת שיש שם שאינם מניחים כלל או אחרים שאינם מברכים, יברך בחשאי כדי שלא לעשות מחלוקת, ומבואר דחושש למחלוקת גם בעניני אמירה. וכעין זה כתב בשו"ת ובחרת בחיים סי' כ"ד. וע"ע בס' תפילה כהלכתה פ"ד הע' כ"ו שהביא בשם הגריש"א שליט"א, דבימים ב' וה' שיש נוהגים לומר "והוא רחום" קודם תחנון ויש שנוהגין להיפך, ליכא "לא תתגודדו" משום שהדבר ידוע שיש רבים שנוהגים כך ויש רבים שנוהגים כך. ועי' באג"מ או"ח ח"ג סי' פ"ט וח"ד סי' ל"ג שנסתפק דשינוי נוסח התפילה היכא שהוא ניכר שאינו עושה כמנהג המקום יש בו משום "לא תתגודדו", וצ"ע. [ואמנם גם בלא איסור "לא תתגודדו" כתב שם שאסור לשנות בכה"ג משום הא דתנן בפסחים (נ') ואל ישנה אדם מפני המחלוקת, וכן הובא בס' הליכות שלמה תפילה פ"ה הע' ל"ח מהגרשז"א זצ"ל לענין "והוא רחום" ותחנון שאין לשנות כיון שהוא דבר הניכר, וכבר כתב כן בשו"ת משיב דבר הנ"ל לענין קדושה. וע"ע באג"מ או"ח ח"ב סי' כ"ג וסי' ק"ד, ובמנח"י ח"ז סי' ה']".
ו. וכן בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' ע):
"ומשום לא תתגודדו אין כאן בפרט ספרדים ואשכנזים דנחשבים כב' בתי דינים בעיר אחת שאין בזה לא תתגודדו לרוב שיטת ראשונים ע"פ הש"ס סופ"ק דיבמות".
וכך כתב בתשובות והנהגות (כרך ד סי' כט):
"הנצי"ב ב"משיב דבר" (י"ז) פוסק גבי קדושה, שאם אומר בקול רם "נעריצך" ואחרים אומרים "נקדש" בקול או איפכא, יש בזה לא תתגודדו. ונלע"ד דהאחרונים החמירו בלא תתגודדו דוקא במקומות שהמנהג קבוע כמו בביכ"נ דיוצאי אשכנז, או בישיבות בנוסח אשכנז, או במנהג חסידי קבוע, שהם מקפידים לא לשנות, וכל המשנה ידו על התחתונה, אבל בשטיבלעך שבאים מכל החוגים, אם כל אחד מתפלל כפי הנוסח שלו אין קפידא ואין לא תתגודדו, וכדאשכחן במשנה פ"ב דחגיגה שבמקדש אחד היה סומך ואחד לא ולא הקפידו, ומסתברא שגם במקומות שהמנהג קבוע ואסור לשנות, ה"מ גבי הש"ץ, אבל כלפי יחיד, אם ספרדי במנין אשכנזי ומתפלל לעצמו בקול כספרדים או להיפך אין קפידא, דבזמנינו אחרי החורבן הנורא באירופא אין מדקדקין זב"ז על כך, והוכרע שיתפלל כל אחד כפי הנוסח שלו ולכן שרי, אבל הש"ץ אין רשאי לשנות במקום הקבוע לנוסח מסויים דע"ז מקפידין... ".
"ומה גם דנראה דאין לחוש כלל משום לא תתגודדו שדוקא במנהגים של איסור והיתר וכדו' איכא לא תתגודדו כמו זמני גילוח בימי הספירה, או עשיית מלאכה בערב פסח3, אבל בנוסחאות התפלה אין חשש איסור, ואין בזה לא תתגודדו. ואמנם גם בתפילה אין לשנות ממנהג המקום, דהמנהג מחייב להתנהג על פיו, אבל מ"מ אין בזה לא תתגודדו. והנה כי כן יש לדון בשנוי נוסח הקדושה מהמנהג רק משום שעובר על מנהג המקום. ברם יש לנו לומר כאמור דמעיקרא כך נהגו שיוכל כל אחד לומר כפי הנוסח שלו ואינו עובר על המנהג".
ועי"ע בשו"ת להורות נתן (ח"י סי' לט וחלק טו סי' ו), ובשו"ת אור לציון (ח"ב – הערות פרק ה – הלכות פסוקי דזמרה וקדיש הערה יא), ובילקוט יוסף (תפילה ב סימן קלב – אמירת אשרי ובא לציון והמשך התפלה סעיף כ).
ז. ויש להעיר כי רוב המדברים בסוגיא דברו בבית כנסת שרובו אשכנזי או רובו ספרדי, איך ישתלב בעל מנהג אחר בתפילה שאינה מן הנוסח שלו. אולם היום בישובים שיש בית כנסת אחד ותושבים הנוהגים מנהגים שונים מעוניינים להתפלל יחדיו בלא מחלוקת ובלא בלבול. וכיון שלרוב הפוסקים בחלוקת מנהגים עפ"י העדות השונות אין בכך לא תתגודדו עדיף לשמר לכל עדה את מנהגיה משום 'אל תיטוש'.
ואמנם ישנה אפשרות להחליט על נוסח מסויים לפי עדה אחת לאותו בית כנסת, אולם נוסח זה יכביד על המתפללים אשר אינם מתפללים באותו נוסח.
וכיון שלרוב הפוסקים אין בתפילה בלחש משום לא תתגודדו ורק החשש הוא לבלבול ומחלוקת, הפתרון הוא לנהוג בפרהסיא בצורה אחידה או לפי שליח הציבור, ובצינעה כל אחד יתפלל כמנהגו. היינו, בנוסח תפילה שמתפלל בינו לבין עצמו – לא ישנה ממנהג אבותיו. וכיון שמצד יציאה ידי חובה כולם יוצאים בכל נוסח לא ישנו מנוסח בית אבותם.
ועי' בתשובת הגר"י אריאל שליט"א בספרו באהלה של תורה ח"ב סימן א.