חבל נחלתו יז כ

<< · חבל נחלתו · יז · כ · >>

א. מהי סוכה ישנה

פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרלו ס"א):

"סוכה ישנה, דהיינו שעשאה קודם שיכנסו שלשים יום שלפני החג, כשרה ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג, ואפילו בטפח על טפח סגי אם הוא במקום אחד; ואם החידוש על פני כולה, סגי אפילו כל דהו; ואם עשאה לשם החג, אפילו מתחלת השנה, כשרה בלא חדוש".

משמע מהשו"ע שמשמעות 'ישנה' הוא יותר משלשים יום קודם סוכות שסתם סוכה שנעשית סמוך לחג נעשית לשם החג (משנ"ב ס"ק ב). ובסוכה זאת שנבנתה לצל אין גריעותא, ובלבד שיחדש בה דבר לשם החג. ואם עשאה לשם החג אפילו יותר משלשים יום כשרה.

והעיר המשנה ברורה (רוב הערות המשנ"ב בנויות על דברי אחרונים ולא הזכרתים בשמם) בס"ק א שסוכה ישנה היא דוקא שהסכך הונח לצל ולא דוקא לשם החג הוא ישן אבל אם הדפנות ישנות אין לכך משמעות.

מוסיף המשנ"ב בס"ק ד שהחידוש בגופה של סוכה אינו להתיר אותה, אלא למצוה – "היינו לכתחלה ולמצוה בעלמא כדי שלא יבואו להתיר אפילו עשאה מתחלה לשם דירה דאז פסול מדאורייתא וכדלעיל בסי' תרל"ה וכ"ש בסוכות גנב"ך ורקב"ש האמורים בסי' תרל"ה בודאי מצוה לחדש בה דבר לשם החג".

ומשמע שבסוכה שנעשית לשם דירה לא מועיל חידוש לא של טפח על טפח ולא על פני כולה כדי להכשירה. ורק בסוכה שהיא בעצמה כשרה צריך לכתחילה לחדש בה דבר לשם החג.

לגבי החידוש לשם החג, כתב המשנ"ב (ס"ק ה):

"ר"ל יחדש קודם יום טוב בגוף הסכך דהיינו שיניח בה סכך מעט כטפח ע"ט מרובע וכדלקמיה". או (ס"ק ו) שיניח סכך

"ע"פ כל אורך הסוכה או ע"פ כל רחבו סגי אפילו אין בארכן או ברחבן אלא משהו".

עוד הוסיף המשנ"ב בס"ק ז:

"וסוכה העומדת משנה לשנה אף דמתחלה עשאה לשם החג כיון שעבר החג הרי בטלה העשיה וכמו שכתב המ"א בסימן תרל"ח סק"ב ואף על גב דכשרה היא שהרי נעשה מתחלה לשם צל העשיה שהיתה לשם החג נבטלה וע"כ צריך לחדש בה דבר".

ומשמע שבסוכה ישנה משנה שעברה אין צריך יותר מחידוש דבר. ולהלן נעסוק בכך.

ב. הכשרת סוכה שלא נבנתה לצל – לסוכה כשרה לחג

פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרכו ס"ב) לגבי אילן מחובר המצל על הסוכה והוא חלק מן הסכך עליה:

"אם קצץ האילן להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסיכוך, כשר והוא שינענעו, שיגבה כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביה חבירו ומניחו; ואם לאו, פסולה משום: תעשה, ולא מן העשוי".

בסכך כשר יש שלושה תנאים: א) גידולו מן הארץ, ב) אינו מקבל טומאה, ג) אינו מחובר. שלושת התנאים מעכבים את כשרות הסכך. את שני התנאים הראשונים לא ניתן לשנות לאחר שהונחו על הסוכה כגון אם הונח בגד אף שנעשה מפשתן או כותנה ובמקור גידולו מן הארץ עתה הוא מקבל טומאה ככלי. שונה הדבר לגבי פסול מחובר אותו ניתן לתקן ע"י קציצה.

מבאר זאת בערוך השולחן (סעיף י):

"אם קצץ האילן להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסיכוך כשר ודווקא שינענעו והיינו שיגביה כל ענף כל אחת לבדה ויניחה לשם צל וחוזר ומגביה אחרת ומניחו כן וכן כולם ואם לא עשה כן פסולה משום תעשה ולא מן העשוי כלומר דכל דבר שנעשה בפסול אף על גב שאח"כ תיקן את הדבר הפוסל כגון בכאן שהפסול היתה משום מחובר ותיקן זה בקציצתו מן האילן מ"מ אם לא עשה מעשה בגופו של סכך אח"כ הרי עשויה בפסול וכן הוא בכמה מצות ודווקא כשהפסול היתה בגוף הסכך צריך עשייה חדשה כמו מחובר וכיוצא בו, אבל אם הפסול היתה בדבר שחוץ לסכך כגון שעשה סוכה בתוך הבית או תחת האילן ואח"כ סתר הבית וקיצץ האילן שוב א"צ לעשות עוד מעשה בגוף הסכך שאין בזה משום תעשה ולא מן העשוי כיון שהסוכה עצמה נעשית בהכשר מסלק הפסול הצדדי ונתכשרה. ולפ"ז בסוכות הבנויות שלנו שפותחין הגג בסוכות אם סיכך הסכך בעת שהגג היתה מקורה על גביו לא נפסל הסכך ופותח הגג ונתכשרה. ומ"מ לכתחלה אנו מהדרין לפתוח הגג בעת שמסככין אותה ויש שמחמיר גם בדיעבד [ב"ח] וע' בסעי' כ"ה".

היינו, סכך שנעשה בצורה שהוא עצמו פסול כמו באילן מחובר אי אפשר להכשירו אלא ע"י הנחה של כל ענף בפני עצמו, ולא במלאכת 'סילוק' – הקציצה. ומדגיש ערוה"ש שלא ניתן בפעולת סילוק לתקן את הסכך הפסול כאשר הפסול הוא בסכך עצמו, אבל אם הסכך עצמו כשר ומונח כראוי ויש דבר אחר שפוסלו, כאן מלאכת סילוק תכשיר את הסכך ואת הסוכה.

ולפי דבריו האחרונים מובנים דברי הרמ"א בהגהתו באותו סעיף:

"אבל מותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית, ולהסירו אחר כך, ולא מקרי תעשה ולא מן העשוי, הואיל ואין הפסול בסכך עצמו (כל בו והגהות אשיר"י פרק קמא דסוכה)".

וכך באר זאת בערוך השולחן (סעיף כד):

"כתב רבינו הרמ"א בס"ס זה וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפותחן ואפילו ביום טוב שרי לסגרן ולפתחן אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן ואין בזה לא משום סתירה ובניין אהל ביום טוב ולא משום תעשה ולא מן העשוי רק שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין שאז הסוכה פסולה עכ"ל וטעמא דמילתא דכל הגג שפותח ע"י הצירים הוי כפתח בעלמא ויראה לי דאפילו לשיטת ר"ת והגאונים שהבאנו בסעיף ד' דכל שקדם הסכך כשר להפסול אין הפסול פוסלו אפילו כשהוא צילתו מרובה מחמתו ובכאן אם סככו בעוד שהגג היה פתוח כמנהג הרי הסכך כשר קדים ומ"מ כשסוגר הגג פסול שזהו כסוכה שבתוך הבית דפסולו מחמת גזירת הכתוב בסוכת תשבו ולא בבית של כל ימות השנה ולא מפאת סכך פסול על סכך כשר בלבד".

ומוסיף ומבאר בסעיף כה:

"והנה כבר כתבנו בסעיף י' דכל מה שאינו בהסכך עצמו לא שייך בזה תעשה ולא מן העשוי ולכן יכולין לסכך גם כשאין הגג פתוח ע"ש ויש מי שאומר (=הב"ח) דגם בכאן צריך דווקא לסכך בעת שהגג פתוח דדווקא כשמסיר הגג ממש אח"כ מקרי זה עצמו מעשה ולא כשפותחו דזה לא מקרי מעשה ואינו מחלק בין כשהפסול הוא בסכך עצמו ובין שלא בסכך כדעת רבינו הרמ"א אלא דבכל גווני שייך תעשה ולא מן העשוי אך בהסרת הגג ממש הוי כעת מעשה גמורה להכשיר ואין לומר בזה ולא מן העשוי בפסול דאין זה עשייה שעברה אלא עתה הוי מעשה גמורה ואינו כן בפתיחת הגג, ולפיכך יש ליזהר שלא לסכך רק בעת שהגג פתוח וכן המנהג ואין לשנות ואם סיכך בעת שהגג היה סתום יחזור ויפתחנו וינענע כל הסכך והיינו לחזור להגביהו ולהניחו".

היינו, לפי האמור לעיל, כאשר הסכך עצמו כשר ונפסל ע"י דבר אחר מספיקה מלאכת סילוק ולא עשייה בגוף הסכך כדי להכשירו. אולם הב"ח מחלק (לפי רבו המהרש"ל להחמיר ב'תעשה ולא מן העשוי') בין ההנחה הראשונה של הסכך על הסוכה שצריכה להיעשות בכשרות לבין הסרת הפוסל (מלאכת 'סילוק'). הנחת הסכך על הסוכה צריכה להיעשות בכשרות על אף שהסכך עצמו כשר. ולכן מצדד בערוה"ש שבהנחת הסכך לשם בניית הסוכה יסיר את המכסה העליון (או התחתון) ורק אח"כ יניח את הסכך הכשר. ואח"כ אם נאלץ לסגור את המכסה כגון בגלל הגשמים ושוב לפותחו לשבת בסוכה אינו צריך לנענע כל ענף וענף.

ג. סוכה ישנה שפרקו דפנותיה

אם הסכך והדפנות נשארים משנה לשנה והסכך הונח לשם צל הרי צריך רק לחדש בה דבר בטפח על טפח ואף זה הידור מצוה. אולם אצל רוב הציבור המשאירים סכך באותו מקום משנה לשנה מפרקים את הדפנות ומתקינים אותן בשנה הבאה וכאן אנו נכנסים להנחת סכך לפני דפנות.

כתב הרמ"א (שו"ע או"ח סי' תרלה ס"א):

"ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות; ואם עשה טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות, כמו בחוטט בגדיש. (הגהות מיימוני פ"ה).

ובאר המשנה ברורה (סי' תרלה ס"ק ט)

"ואין לעשות הסכך קודם וכו' – דבעינן בשעה שהוא עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי".

וא"כ לשיטת האוסרים הרי זה נחשב כחוטט בגדיש שלא היה שם אוהל וסוכה בסכך בלבד.

וכתב באליה רבה (סי' תרלה ס"ק ד, על הלבוש):

"לא יעשה וכו'. בריש סימן תרכ"ו פוסל אף דיעבד, וכן הסכים הט"ז [סק"ד] ודלא כב"ח [סוף הסימן], וכן בספר אמרכל כתב דהוי כסוכת גנב"ך דלא1 נעשה לצל".

והברכי יוסף אורח חיים (סי' תרלה אות ב) כתב: "הגהה. ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות וכו'. הרב ב"ח כתב דבדיעבד כשרה, והשיג על הרב הלבוש דפסל. והרב ט"ז (ס"ק ד) האריך ודחה דברי חמיו, והעלה דאף בדיעבד פסולה מן התורה. עש"ב. והמעיין יראה דאין ראיותיו מכריעות. והעיקר כדברי הרב ב"ח. ומסתיין ליזהר לכתחילה במילתא חדתא אשר איננה בשום פוסק אלא בהגמי"י (פ"ה אות מ), וגם מרן לא העלה על שלחנו סברא זו אפי' לכתחילה. ובהא תיסגי לן להחמיר ולהזהר לכתחילה. אבל בדיעבד כשרה. ותו דאעיקרא מרה דשמעתא הגמי"י לכתחילה קאמר, כמו שדקדק הרב ב"ח. וגם הרב שיירי מסכים הולך עם הרב ב"ח. וכן עיקר. ועיין בספר אליה רבה (אות ד)".

אולם המשנ"ב בס"ק י פסק:

"הדפנות – ובדיעבד אם עשה קודם הב"ח מכשיר והרבה אחרונים חולקין עליו ודעתם דאף בדיעבד פסול".

ואמנם בערוך השולחן (שם סעיף ה) סבר להקל וז"ל:

"כתב רבינו הרמ"א דאין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות ואם עשה טפח סמוך לסכך מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות כמו בחוטט בגדיש עכ"ל ובוודאי אין זה רק זהירות בעלמא דאיזה פסול יש בעשיית הגג קודם הדפנות דאין זה דמיון לחוטט בגדיש שאין על זה שם גג כלל אבל הכא גג גמור הוא ויש שפסלו אפילו בדיעבד [לבוש וט"ז] והביא ראיה משום דגג בלא מחיצות לא מקרי אהל ע"ש ואני תמה דהא לעניין טומאה הוה אהל גג בלא דפנות וראיה מפורשת ממשנה [סוכה פ"א מ"ט] דהמשלשל דפנות מלמעלה למטה ע"ש ברש"י ויש שדחו ראיה זו ולא נהירא ומ"מ יש חוששים לדיעה זו [והב"ח והמג"א מכשירים ע"ש]".

ונראה שמלכתחילה ודאי צריך לחוש לדעת הפוסלים וסוברים שהנחת הסכך לפני דפנות אסורה והסוכה פסולה מן התורה. ולכן מי שאינו מפרק את הסכך כל שנה והסכך הוא ישן אלא רק מוסיף דפנות צריך להרים את הסכך לאחר שקבע את הדפנות ולהניחו לשם סכך. ורק בדיעבד אם בא לשבת בסוכה כזו בלילה הראשון יצא בדיעבד.

הפרי מגדים (או"ח משב"ז סי' תרלה ס"ק ה) העיר:

"ואם. עיין ט"ז. אפשר כל שעשה מחיצה אחת אורך ז' טפחים די, הוה אהל, עיין אות הקדום. ואפשר עכ"פ אורך כל הסוכה, אם היא גדולה, ולא הוה בזה כפסל היוצא מסוכה".

היינו הפמ"ג מעיר שאם דופן אחת לא פורקה והיא נשארה עם הסכך מעת הנחתו, אע"פ ששאר הדפנות המכשירות את הסוכה הונחו אח"כ, בכ"ז לא בטל שם אוהל מן הסוכה ולכן אף לדעת הסוברים שסכך קודם דפנות לא מקרי אוהל, סכך ודופן אחת מקרי אוהל.

ונראה עפ"י דברי הפמ"ג שמי שהסכך על פרגולה הצמודה לאורך הבית אינו צריך להרים את כל הסכך, אלא די שיחדש בה דבר לשם החג.