חבל נחלתו יז ד
סימן ד - תפילה לפני הנץ
[עריכה]שאלה
[עריכה]במנין פועלים מצומצם (כ-12 משתתפים) המתפללים כארבעים עד חמישים דקות לפני הנץ (ותפילת עמידה כחצי שעה לפני הנץ החמה), יש אנשים שאינם זקוקים כל השבוע למנין המוקדם, האם הם צריכים בימים שאינם זקוקים להתפלל בהנץ ולהשאיר את חבריהם ללא מניין לאמירת דברים שבקדושה (ברכו, קדיש, קדושה, חזרת הש"ץ, וידוי וי"ג מידות ובימים ב ו-ה קריאת התורה) או שצריכים להגיע למנין פועלים כדי שלחבריהם יהיה מניין? כמו"כ האם מי שרגיל להתפלל ותיקין רשאי או חייב להצטרף למניין פועלים?
פתיחה
[עריכה]כדי לברר את השאלה, צריך לעיין מה דין מניין פועלים האם הוא לכתחילה או בדיעבד ומה השוואתו למניין בהנץ כותיקין, ומתוך כך יש לעיין מה ראוי לאותם מתפללים.
תפילת פועלים
[עריכה]פסק הטור (או"ח סי' פט):
"זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהיא כנגד תמיד השחר ומאותה שעה ואילך הוא זמנה ומ"מ עיקר מצותה עם הנץ החמה אלא שאם התפלל משעלה עמוד השחר יצא ונמשך עד סוף ד' שעות ואם עבר (ס"א ולא) והתפלל אחר ד' שעות (ס"א יתפלל) עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא".
ובסיום הסימן כתב:
"אף על פי שעיקר מצותה עם הנץ החמה מי שהוא אנוס כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנו ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה כי הא דאבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו מקדמי ומיזל לאורחא הוו מקדמי ומצלי פירוש מקדמי לעיקר מצותה שהוא הנץ החמה והיו הם מקדימין מעלות השחר כמאן כי האי תנא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל פי' בזמנה במאי קאי מיפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מיסמך גאולה לתפלה עדיף ופסק ר"ח כאבוה דשמואל ולוי וה"ג פסק כרשב"א וא"א ז"ל הסכים לפסק ר"ח".
לגבי שאלה דילן הסיום אינו משמעותי מפני שהמדובר במקרה שלפנינו על תפילה אשר סמוכה להנץ מה שמאפשר סמיכת גאולה לתפילה והתעטפות בציצית והנחת תפילין בזמן חיובן. וא"כ עולה שהמצוה להתפלל ביום (מעלות השחר עי' מ"ב ובאה"ל) ומצוה מן המובחר להתחיל בהנץ את התפילה עצמה כותיקין.
ופסק השולחן ערוך (או"ח סי' פט ס"א):
"זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה) ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא".
ורמ"א הגיה:
"ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סי' ק"ח".
וכך סיכם החפץ חיים בביאור הלכה (סימן פט ס"א):
"יצא – היינו בדיעבד כמו שכתבתי במ"ב וכן העתיקו הרבה אחרונים והפר"ח חולק על השו"ע1 וס"ל דמשהאיר הוא זמנה לכתחלה רק לוותיקין הוא קודם הנץ ואמנם לפי מה שכתבנו למעלה דקודם שהאיר לא יצא אף בדיעבד א"כ מוכח מכל הפוסקים דאף אחר שהאיר לכתחלה אין להתפלל דזהו עדיין בכלל עה"ש גם אין נ"מ בכל זה לדינא לדידן דדבריו הוא רק לעיקר מצות תפלה אבל לפי מה שכ"א מישראל נוהג וזהיר לכתחלה לסמוך גאולה לתפלה איך יכול לכתחלה להתפלל תיכף משיאיר היום הא צריך לקרות ק"ש וברכותיה ובדידהו בעינן דוקא עד שיכיר את חבירו ברחוק ד"א וכנ"ל בסימן נ"ח אך לאחר הזמן הזה אפשר דאין למחות ביד הנוהגין להקל עיין בב"ח ודרישה מה שכתבו לדעת רי"ו ועיין לעיל בסימן נ"ח בבה"ל אך למצוה מן המובחר לכ"ע אין להתפלל י"ח קודם הנץ".
עולה מן הדברים שמצוה מן המובחר להתפלל בהנץ אולם אם סומכים גאולה לתפילה אין הבדל מבחינת המעלה ההלכתית בין קודם הנץ (=מנין פועלים) לאחר הנץ – מנין מאוחר ורק להנץ מעלה על שני הזמנים.
וסיכם זאת המשנה ברורה בס"ק א:
"עם הנץ – היא השעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. וראוי ונכון ליזהר בזה לכתחלה אף בימי הסליחות וכן בחורף כשמשכימים ובאים לבהכ"נ בבוקר השכם ימתינו מלהתפלל עד הנץ וכדלעיל בסי' נ"ח ס"א ע"ש אך כשמשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס דמותר להקדים כדלקמן בס"ח עכ"פ ימתינו מלברך על התפילין עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א דמקודם אסור לברך עליהן2 וכדלעיל בסימן ל' ס"א עי"ש במשנה ברורה כתב בפמ"ג בסימן תצ"ד דבחג השבועות שניעורין כל הלילה מותר להתפלל קודם הנץ דכשילכו לביתם בהשכמה טורח הוא להתקבץ שנית. ומ"מ יש ליזהר שלא לקרות ק"ש כ"כ בהשכמה דהיינו קודם שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו דזה אסור לכתחלה וכדלעיל בסימן נ"ח עיין שם".
והוסיף בס"ק ד:
"יצא – בדיעבד ואפילו שלא בשעת הדחק, ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס אפילו לכתחילה וכדלקמן בס"ח עי"ש. ודע דדברי הש"ע אינם אמורים רק לענין חובת מצות תפלה בלבד דיצא בה אחר שהאיר המזרח דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד ושחיטת התמיד היה תיכף משהאיר המזרח אבל לענין ק"ש שקודם התפלה לא איירי המחבר בסימן זה ועיין לעיל בסימן נ"ח במ"ב סקי"ט דלא יצא בזה ידי חובת ק"ש אף דיעבד אם רגיל לעשות כן עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א וזה מאוחר מזמן דהאיר המזרח ובפרט כשרוצה אז להניח תפילין ולברך עליהן דבוודאי אין לברך עד שיגיע הזמן דמשיכיר הנ"ל".
ובאר בפסקי תשובות (או"ח סי' פט, ד) לגבי תפילה לפני הנץ בשעת הדחק ואונס:
"שם: ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא. בדיעבד, ואפילו שלא בשעת הדחק. ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך, וכהאי גוונא שאר דחק ואונס, אפילו לכתחילה (- מ"ב סק"ד). ובכלל זה אנשים פועלים ושכירים הנאלצים להתייצב למלאכתם מוקדם בבוקר, ואין באפשרותם להספיק תפילה בציבור אם ימתינו בשמונה עשרה עד לנץ החמה (שו"ת אג"מ ח"ד סי' ו' "אנשים הממהרים למלאכתן אין לך אונס גדול מזה", ועיין בס' הליכות שלמה פ"ה אות י"ג בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שיש לפועלים ולעובדים לעשות השתדלות לסדר עבודתם באופן שיוכלו להתפלל בזמן וכהוגן). ועדיף להתפלל בציבור לפני הנץ ולא ביחידות לאחר הנץ, ואף אם באפשרותם להתפלל במנין לאחר הנץ אך זקוקים להתחיל במלאכתם עם הנץ או לפניו, ואם ימתינו בתפילתם עד לאחר הנץ נמצא עוסקים במלאכתם לפני התפילה, ואיסור יש בדבר (כדלהלן בשו"ע סעי' ג' ועיי"ש אות ט"ו, בס' תפילה כהלכתה פ"ג הערה ס"ג בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א כתב: עדיף להתפלל לפני הנץ מלעסוק בצרכיו לפני התפילה ולהתפלל בזמנו)".
לסיכום: שלשה זמנים לתפילת עמידה של שחר מצוה מן המובחר להתחיל בהנץ החמה ומותר לכתחילה, אם סומך גאולה לתפילה להתפלל בין עמוד השחר להנץ, ותפילה אחר הנץ (=מאוחרת) שווה בערכה לתפילה קודם הנץ (עם סמיכת גאולה לתפילה).
ונלענ"ד כי גם בזמן שמעמוד השחר יש לחלקו לשנים: מעמוד השחר עד זמן תפילין וק"ש שהוא יותר בדיעבד מהזמן של משיכיר עד הנץ שאם מתפלל אז כסדר גם ברכות ק"ש וק"ש ודאי יצא י"ח ואי"צ לחזור ולקרות ק"ש או להניח תפילין ורק אם התחיל תפילה בהנץ יש בכך מצוה מן המובחר.
האם עדיפה השלמת מנין קודם הנץ על תפילה ביחידות של אחרים
[עריכה]השאלה העולה היא הידור של המתפללים בהנץ, כאשר אותם המתפללים בהנץ יהא להם ודאי מניין כנגד תפילה בציבור של המתפללים מקודם שאם לא יצטרפו אותם מהדרי-הנץ לא יהא להם מניין. וכאן התשובה נראית ברורה.
כתבו באנציקלופדיה תלמודית (כרך ח, הדור מצוה):
"הידור מצוה שלו ועיקר מצוה של חברו, עיקר המצוה של חברו קודם, כגון מי שיש לו שמן בצמצום לנר חנוכה ולחברו אין כלום, מוטב שידליק בכל לילה נר אחד בלבד ויתן גם לחברו, מכיון שמן הדין אין צריך אלא נר אחד והשאר הם משום הידור (מג"א סי' תרעא ס"ק א ומחצה"ש שם)".
ואף כאן ההידור של תפילת ותיקין נדחה מפני המניין של הפועלים שכל אחד מהם יתפלל ביחידות.
וכך כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' מג ס"ק יב):
"עוד בה שלישי' טעם נוסף להתיר בנד"ד אפי' אם היו מפצירין בהרב לתת להם ממצות מצוה שלו, דקיי"ל ישראל ערבים זב"ז דהיינו שעל כל אחד מישראל לדאוג שחברו יוכל לקיים המצות המוטלות עליו, ועיי' מג"א (סי' תרנ"ח ס"ק י"ב) שכ', אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל "מוטב" שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל ע"כ. משמע דרק מוטב שישלחנו לשם אבל חיובא ליכא, ומוטב ג"כ ל"ה רק יען הוא צורך רבים בעיר האחרת, וכן מפורש בס' מטה משה שממנו מקור הלכה זו, שכ', וישלח להם כדי שיצאו רבים ידי חובתם עכ"ל. מ"מ נראה דרבים לאו דוקא אלא ה"ה דליחיד הדר באיזה ישוב ואין לו אתרוג ראוי' לשלוח לו והוא יברך על אחר כמבואר בשע"ת (שם ס"ק י"ב) בשם הא"ר. וכן מבואר גם במג"א (סי' תרע"א סק"א) שאם יש לו שמן בצמצום ולחברו אין כלל "מוטב" שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחברו דהא מדינא א"צ אלא אחד ע"כ. הרי דגם ליחיד צריך ליתן אלא שגם בכאן כ' המג"א לשון מוטב דמשמע דחיובא ליכא, ונלענ"ד דהיינו דוקא לפי שאם יתן אתרוג שלו לחברו יצטרך הוא לצאת בשל הקהל ויש בזה כמה חששות עיי' שע"ת הנ"ל, אבל יש לו שני אתרוגים בודאי חייב לתת אחד לחברו שישלם לו עבורו, וכן בנר חנוכה שכיון שאין לו שמן רק בצמצום ואם יתן לחברו יתבטל ממצות מהדרין וגם כי אין הדבר ברור דבמצוה דרבנן שייך ערבות עיי' ברכי יוסף (או"ח סי' קכ"ד אות ג') ובמקו"א הארכתי בזה מכמה מקומות, אבל ברור דלהסוברים דגם בדרבנן שייך ערבות ויש לו שמן בריוח, מחוייב ליתן לחברו שאין לו שמן כלל כדי לצאת יד"ח מצות נ"ח והלה ישלם לו עבורו. – ועיי' בשער הציון שבס' משנה ברורה (סי' תרנ"ה אות ה')".
"ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' ל"ח) הורה במי שיש לו שני כזיתים מצה כזית לכל לילה ולחברו אין כלום, שיתן לחברו כזית א' שיוכל לקיים מצוה דאורייתא בליל ראשון, אף שעי"ז יתבטל הוא בעצמו ממצות מצה בליל ב' שהוא מדרבנן ע"ש. ועיי' בס' דעת קדושים (הל' מזוזה סי' רצ"א סק"ב) מי שיש לו מזוזה בחדר שפטור ממזוזה והוא קבעה שם לשמירה נכון שישאילה למי שחייב במזוזה ואין לו, ואם יש לו מזוזה בחדר שחיובו במזוזה אינו אלא מספק כגון בחדר קטן וארוך (ר"ל שאין בו ד"א על ד"א בארוך ורוחב) לתי' התוס' דרק בפשע חברו אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך הי' צד לומר דאף דקיי"ל דספק בדאורייתא מה"ת לחומרא י"ל שידחה הספק מפני הודאי כיון שלא פשע, וגם לתי' הב' שבתוס' דרק במצוה דרבים אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך י"ל שמעליותא של ודאי על הספק עדיפא ממעליותא דרבים על דיחיד, אך אם אונס פטור פשיטא שאין לדחות ספק בשבילו וע"ש עוד ובהגה שם. – ברור לפי"ז שאם יש לו מזוזה אחת יתירה ולחבירו אין מזוזה לקבוע בפתח חדרו המחוייב במזוזה, שהוא מחוייב להשאילה לחברו – אם יוצאין במזוזה שאולה עיי' דע"ק שם – או למוכרה לו כדי שיוכל לצאת יד"ח מצות מזוזה".
"ואמנם ראיתי בשו"ת מחנה חיים (ח"א סוסי' כ"ט) נסתפק במי שיש לו ב' זיתים מצה משומרת אם יתן לחברו כזית א' והוא יצא בא', דחבירו שאין לו אנוס הוא ופטור וי"ל דלא שייך ערבות בכזה ע"ש בתחילת דבריו. מ"מ ביש לו כזית מצה יתר על הצריך לו גם לדידי' פשיטא שצריך לתת לו. ולדעת שאר אחרונים גם בזה צריך לתת כדי שיצאו שניהם יד"ח מעיקר הדין ואף שע"י כך יתבטל הוא עצמו מהידור מצוה".
עולה שעדיף וראוי שאף מי שהתכונן להתפלל ותיקין יבוא וישלים מניין פועלים ויוותר על ההידור של ותיקין בשביל תפילת במניין של הפועלים.
תפילה במניין הידור מצוה בלבד?
[עריכה]אלא שלכאורה יש להקשות: הרי התפילה במניין היא ג"כ הידור, ומדוע שפלוני יוותר על ההידור שלו – תפילת ותיקין, בשביל ההידור של חבריו – תפילה במניין?! לכאורה עדיף שכל אחד יעמוד בהידורו, ואם אחד לא זכה להדר, אין על השני חובה ליבטל מהידורו בשביל הידור חברו?!.
ויש להשיב כי חובת התפילה במניין עולה על חשיבות ההידור של ותיקין, וכיון שבשני המצבים יתפלל במניין, ואם יתפלל עם הפועלים ישלים להם מניין ויתיר להם לומר דברים שבקדושה צד זה עדיף.
דן בגדרי חיוב התפילה בציבור בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' ו) ואלו דבריו:
"והנה הבאה"ט (סי' צ' ס"ק י"ב) הביא מתשו' יד אליהו (סי' ז'), דאם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הציבור יבוא לידי הפסד ממון אין מחויב עפ"י הדין להתפלל ויכול להתפלל ביחיד בביתו או בביהכ"נ כשאין שם ציבור, ואפשר דמשום מניעת ריוח מחויב קצת עפ"י הדין להתפלל עם הציבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו עיין שם. ואין לי הספר יד אליהו לעיין בו, אבל בספר תורת חיים שם הביאו והעיר עליו הרבה, שכתב שם דלהתפלל בציבור הוא רק משום הידור מצוה, וע"כ כתב המחבר שם בש"ע (או"ח סי' צ' סעי' ט') בלשון ישתדל להתפלל בציבור, ור"א ששיחרר עבדו אינו אלא מדת חסידות והא (דסי' ק"ח) שאני דהוא שלא לעבור זמן תפילה, עיין שם. והעיר עליו התו"ח דאיך אפשר לומר שהוא רק הידור מצוה, הלא הרמב"ם כתב (בפ"ח) ולא יתפלל יחיד כ"ז שיכול להתפלל עם הציבור. ועי' בהג"מ שם. וכן כתב הטור שאל יתפלל אלא בביהכ"נ ובציבור, והא דשינה המחבר וכתב לשון ישתדל הוא לאשמעינן דיתפלל בביהכ"נ ובציבור ולא בביתו בעשרה, דבזה י"ל דהוי רק מצוה מן המובחר משום ברוב עם, ודוחק מאד לומר דהא דשיחרר ר"א עבדו שיש בו משום לעולם בהם תעבודו שהוא רק ממדת חסידות, דהלא כל הפוסקים כתבו שהוא מצות עשה דרבנן לומר קדיש וקדושה וברכו, ולדבריו היאך ידחה העשה דלעולם בהם תעבודו, הלא אי אמר לא בעינא ליכא לעשה כלל, ומשום מדת חסידות ומצות הידור א"א לומר שידחה אם ירצה עכ"ד...".
"אמנם התו"ח שם הביא שוב מדברי המג"א (סוס"י תרע"א) דכתב דכמה פעמים שהוא טרוד בעסקיו א"צ לילך לביהכ"נ עיין שם דפשטות דברי המג"א נראה כיד אליהו, ונ"ל דבודאי מצוה דרבנן היא לענות קדיש וקדושה וברכו, אמנם אם במצוה דאו' אמרו אל יבזבז יותר מחומש (עיין סי' תרנ"ה), א"כ במצוה דרבנן אפשר אם צריך רק להפסיד ממונו יוכל לבטל המצוה דרבנן עיין שם. והנה במ"ב (סי' ק"ח סעי' ח') בביאור הלכה שם, על דברי הרמ"א דלא יעבור זמן תפילה משום הפסד ממון, הביא מהפמ"ג דאפשר דיותר מחומש נכסיו אינו מחויב עיין שם, אף דזמן דתפילה לכ"ע ל"ה רק דרבנן, עי' רמב"ם (פ"א מה"ת ה"א), מ"מ חמיר מתפילה בציבור כנ"ל".
"והנראה לומר עוד בלשון ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור וכו', דכוונתו כמו דאיתא בטור שאחרי שהביא כמה מאמרי הש"ס המדברים במעלת וגודל הפלגתו של תפילת הציבור סיים בזה"ל לכן צריך להשתדל בכל כחו להתפלל עם הצבור וכו' עכ"ל, דהדגיש בכל כחו, ובודאי רצונו לומר כלפי מה שיש לפעמים מניעות אשר לפיהו פטור מתפילה בצבור ע"י אונס וכיב"ז וכיוצא בזה, מ"מ מחמת גודל מעלתו ישתדל בכל כחו לפנים משורת הדין אם יש באפשרותו להתגבר על המניעות יעשה כן. וכן י"ל כוונת המחבר בש"ע בלשון ישתדל וכו' וק"ל".
ונראה הדבר כי חשיבות תפילה בציבור של רוב מניין עולה על תפילה כותיקין של היחיד, וחשיבות זו מחייבת את המתכונן להתפלל בותיקין לוותר על הידורו ולדאוג מצד מצות ערבות שתשעה יהודים אחרים יתפללו במניין.
אמנם כל זאת דווקא אם הפועלים הם רוב מניין, אולם אם הם מיעוט מניין, אין חיוב אף מצד מצות ערבות שתשעה ישלימו מניין לאחד כדי שיתפלל במניין פועלים.
מסקנה
[עריכה]מי שמתפלל בדרך כלל במניין פועלים או מי שקם ומתכונן למניין ותיקין מן הראוי שיצטרף להשלים מניין פועלים כדי שלא יתפללו כל אחד ביחידות.