חבל נחלתו יב ט
סימן ט
תמצית תה בשבת
שאלה
תמצית תה שהוכנה מערב שבת, האם צריך לשומרה חמה ע"ג פלטה של שבת או ע"ג מיחם, או שמספיק לשמור אותה קרה ולהשתמש בה כשהיא קרה?
תשובה
א. כתב המשנה ברורה (סי' שיח ס"ק לט): "ועתה נבאר דין בישול עלי הטיי"א השייך בכמה ענינים לסעיף זה. הנה טיי"א בשבת פשוט בפוסקים דיש בו משום בישול ובמזיד יש בו איסור סקילה ובשוגג חיוב חטאת וע"כ יש ליזהר בו מאד ובעו"ה רבים נכשלים בו ומקילין לעצמן בקולות שאין בהם ממש וע"כ מוכרח אני לבאר אופני ההיתר והאיסור בזה בעזה"י. הנה לערות מכלי ראשון על עלי הטיי"א יש בזה בודאי חשש אב מלאכה דקי"ל דעירוי מבשל כדי קליפה כדלקמן בסעיף יו"ד וכ"ש אם יעמידנו אח"כ על התנור או בתוך הקאכלין עד שיהיה היד סולדת בו בודאי יבוא לכו"ע לידי איסור סקילה עי"ז ואפילו אם ירצה ליתן את עלי הטיי"א לתוך הכלי אחר שיערה החמין לתוכה כדי שיהיה על המים שם כלי שני ג"כ אסור כדקי"ל בסעיף זה דדבר שלא בא בחמין מלפני השבת אין שורין בשבת אפילו בכ"ש. וכ"ש לפי מה שמבואר בסעיף זה דיש דברים רכים קלי הבישול שמתבשלים אפילו בהדחה מכלי שני אפשר דיש בהעלים ג"כ חשש איסור דאורייתא אפילו באופן זה, וע"כ הסכימו האחרונים דיש לערות עליהם מע"ש רותחין מכלי ראשון כדי שעי"ז יהיה נקרא הטיי"א מבושל במקצת דעירוי מבשל כדי קליפה ויהפך בעת העירוי את הטיי"א היטב בתוך הרותחים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה [ויותר טוב שיהיה מבושל ממש ע"י העמדה במקום שמתבשל] ואח"כ יריק את העסענס (=תמצית) לכלי אחר כדי שישארו עלי הטיי"א יבשים ויהיה מותר לו לערות אח"כ בשבת עליהם מים חמין מכלי ראשון כיון שכבר נתבשלו מע"ש כדין דבר יבש דקי"ל בסעיף זה דאין בו בישול אחר בישול אפילו אם נצטנן [ואח"כ מותר לו להחזיר גם מי העסענ"ס אלו הצוננים לתוך הכלי זה גופא וכמו שכתבנו לעיל דדבר לח שנצטנן מותר לו ליתנו בתוך כלי שני רותח] דאם ישאר בו משקה העסענ"ס הרי קיי"ל דבלח יש בישול אחר בישול אם נצטנן אם לא שמי העסענס הצוננים הם מרובין שלא יתחממו ע"י המים שמערה עליהן למחר... והנה אופן זה שבארנו אף שאין למחות ביד הנוהגים בו מ"מ כתבו האחרונים עצה המובחרת מזה דהיינו שיתקן העסענס מע"ש לגמרי שלא יצטרך לערות לתוכו עוד רותחין למחר בשבת ולמחר כשיצטרך לשתות יתן העסענס הצונן לתוך הכוס ששותה בו אחר שעירו המים חמין לתוכו ונעשה כ"ש וה"ה שמותר לתת לתוך הכוס הזה שהוא כ"ש חלב שנצטנן אבל אסור לערות עליהם מכ"ר וכדלעיל בס"ד וכשהעסענס שלו אינו צונן הוא בודאי טוב לצאת בזה ידי כל הדעות".
מתוך דברי המשנה ברורה – לא נתברר מה העדיפות בשמירת התמצית חמה, האם חושש לבישול בשנית של התמצית הקרה בכלי שני שבו תמצית התה מגיעה ודאי ליותר מיד סולדת, או שאינו חושש כיון שהמדובר בכלי שני.
ב. לגבי בישול אחר בישול פסק הטור (או"ח סי' שיח): "אפילו תבשיל שנתבשל כבר יש בו משום בישול אם נצטנן כבר אבל בעודו רותח לא ואם לא נתבשל כל צרכו ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי שייך בו בישול אפילו בעודו רותח וה"מ שיש בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק"...
וכן פסק בשולחן ערוך (סעיף ד): "תבשיל שנתבשל כל צרכו, יש בו משום בישול אם נצטנן. הגה: וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו (רבינו ירוחם ח"ג); ואם לא נתבשל כל צרכו, ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי, שייך בו בישול אפילו בעודו רותח; וה"מ שיש בו בישול אחר בישול, בתבשיל שיש בו מרק, אבל דבר שנתבשל כבר, והוא יבש, מותר לשרותו בחמין בשבת"...
וכתב על כך הט"ז (ס"ק ג): "...אלא ודאי דס"ל לטור כרש"י וכ"פ כאן בש"ע ונ"ל דגם הרא"ש ס"ל כך ולא נקט החיוב בנצטנן אלא לדין תורה דכל שנצטנן חייב מה"ת חטאת ואפי' בנתבשל בישול גמור כבר דכיון שהחיוב משום צינון אין שום חילוק... ובהדיא כתב ה' המגיד בפ"ט וז"ל ודעת הרשב"א וקצת מפרשים דכל שנתבשל כמב"ד אין בו משום בישול דבר תורה ומ"מ באור ממש אסור וזה נלמד מדין חזרת מצטמק ורע לו בפ"ג עכ"ל"...
היינו דעת הרשב"א שאם הגיע פעם אחת למאכל בן דרוסאי אין בו בישול אחר בישול ודעת הרש"י והטור שבלח יש בישול אחר בישול וכ"פ השו"ע.
ג. לגבי בישול בכלי שני בשבת דעת הש"ס והראשונים שכלי שני אינו מבשל. וכבר שאלו תוספות (שבת מ ע"ב): "ושמע מינה כלי שני אינו מבשל – תימה מאי שנא כלי שני מכלי ראשון דאי יד סולדת אפי' כלי שני נמי ואי אין יד סולדת אפילו כלי ראשון נמי אינו מבשל ויש לומר לפי שכלי ראשון מתוך שעמד על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר".
אולם יש דברים שכלי שני מבשל בהם. כך כתב המרדכי (שבת רמז שב): "ואע"פ שאין בישול אחר בישול מ"מ יש בישול אחר אפיה וצליה כדאמרינן בפסחים [דף מא א] צלאו ואח"כ בשלו חייב ומוקי לה כרבי יוסי דאמר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נימוח אלמא דיש בישול אחר (צליה) [אפיה] וה"ה דיש בישול אחר (אפיה) [צליה] הלכך יזהר אדם שלא ליתן פת אפוי אף בכלי שני במקום שהיד סולדת בו וגם מצלי יש ליזהר כמו כן והמבושל לא יתן אצל האש בחום גדול שהיד סולדת בו ואם עושה חילל שבת". והביא שיש חולקים על כך.
וכן בשבולי הלקט (סי' פו) הביא מדברי ספר יראים: "ועוד כתב דאין בישול אחר בישול אבל יש בישול אחר צלי ויש צלי אחר בישול ויש דבר המתבשל אפילו בכלי שני, הלכך יזהר אדם שלא ליתן פת אפויה בשבת אף בכלי שני במקום שהיד סולדת בו וגם המבושל לא יתן כמו כן אצל האש בחום גדול שהיד סולדת בה ואם עשה כן חילל את השבת וחושש אני לו מחטאת וסקילה".
ד. לגבי לח שיש בו בישול אחר בישול האם יש בו בישול בכלי שני כתב במשנה ברורה (סי' שיח ס"ק מח): "כ"ז שהיד סולדת בו – עיין בח"א שכתב דהיכא שהיד נכוית בו לכו"ע מבשל אפילו בכלי שני".
ולפי החיי אדם נראה שאע"פ שבדר"כ בכלי שני אין בישול, בכ"ז אם היד סולדת בו ומוסיפים תמצית תה קרה היא מגיעה לחום של יד סולדת, וכיון שיש בדבר לח בישול אחר בישול נראה שצריך לכתחילה ודאי להחמיר ולהניח אותה מערב שבת על גבי המיחם או פלטה. ולכן המשנה ברורה כתב שעדיף שאף התמצית תהא חמה.
אמנם בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' קל) לא חש לכך וכתב: "נשאלתי, האיך יש לנהוג בשבת במשקה תה, שנותנים לתוך הכוס שלא יהי' חשש מבשל – כבר האריך בזה החת"ס או"ח סי' ע"ד, לענין קאווע כתושה, ובשע"ת סי' שי"ח, ומב"ר שם בארוכה ובפמ"ג שם ס"ק ט"ו, והעולה, דצריכין לדקדק לעשות הסענץ מער"ש וכשרוצין ליתן להכוס לשתות, צריכין ליתן מים החמים מקודם בהכוס בכדי שיהי' לו כבר תורת כ"ש ואח"כ לשפוך עליו הסענץ שהוא צונן, ואז לא יהיה עוד חשש בישול כיון שהוא כלי שני – וחשש צביעה ליכא כמבואר בפמ"ג שם"...
ובשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' מט) החמיר ואסר לתת תמצית אפילו חמה לתוך מים רותחים משום צביעה במשקין. ולכן צריך קודם לתת את התמצית ואח"כ את המים, ומשום עירוי מכלי ראשון צריך להעביר את המים הרותחים לכלי שני ומשם לשופכם על התמצית.
וכך כתב בתשובות והנהגות (כרך א סי' ריט):
"שאלה: עשיית כוס תה בשבת".
"הנידון הוא להוסיף את תמצית הטה ("סענס") למים חמים שבכוס, והתמצית כבר מבושלת אלא שכעת היא צוננת, ולכן אני חושש תמיד כשאני מוזג כוס טה בשבת לשיטת החזו"א זצ"ל, שמחדש שכוס נקרא כלי שני רק כשמערין לתוכו מכלי אחר שאיננו ע"ג האור, אבל כשמערה לכוס מכלי שעומד מעל גבי האור כמנהגינו דינו כמו בכלי ראשון כיון שמגיע לכוס מכלי ראשון ע"ג האור, ואם כן המים בכוס דינם כמו בכלי ראשון, וכשמוסיף אל הכוס את תמצית הטה קר כשנצטנן יש בישול אחר בישול בלח לשי' הרבה ראשו' ז"ל והרמ"א מתיר רק בלא נצטנן לגמרי, ויותר מזה מצינו ב"אגלי טל" (מלאכת אופה ס"ק י"ד ובהשמטות שם) שמחדש שלכו"ע יש בדבר לח שנצטנן לגמרי בישול מה"ת (ודלא כמפרשים שזהו רק מדרבנן מפני דמיחזי כבישול) ולדבריו מים שנתבשלו ונצטננו לגמרי אסור מה"ת לחממן".
"ולפי זה אם מוסיפין טה ("סענס" מבושל) למים בכוס, הלוא הטה עכשיו קר ומתבשל במים חמין שבכוס שדינם להחזו"א זצ"ל ככלי ראשון, כיון שהגיע לכוס מהדוד שעומד ע"ג האש, ועלולים ליכשל בזה באיסור תורה, ולכן נוהג אני לשפוך המים שבכוס הראשון שוב לכוס אחר, שבודאי חשיב כלי שני, ואז כלי שני לא מבשל, והרווחנו בזה גם דלדעת הגרש"ז בסידור דמחמיר דאפילו דבר יבש שנתבשל כשמגיע ללח ונימוח דינו כלח, ואם כן צוקער אף על פי שנתבשל, מ"מ כשמגיע ללח בכוס ונימוח, דינו כלח ויש בישול אחר בישול, אבל לפי מנהגינו ששופכים לכלי אחר לכ"ע הוי כלי שני שלא מבשל".
"וכן הרווחנו בזה גם שבלא"ה בכלי שני ההיתר רפיא, שביד נכוית בו יש פוסקים שאוסרים גם בכלי שני (הנשמ"א והמהרש"ם בדע"ת וכן פסק במ"ב ס"ק מ"ח), וקשה להבחין בין סולדת לנכוית, ובכלי שלישי עדיף שיש מקילין בזה בכל גווני עיין בחזו"א סימן נ"ב ס"ק כ"ב דאף שהחמיר בכלי שני ביד נכוית מיקל בכלי שלישי בזה, ע"ש, וא"כ אף אם לא נחמיר דהכוס הראשונה הוי ככלי ראשון מ"מ צריך עוד כוס כדי שיהיה כלי שלישי, אבל באור שמח הלכות שבת מפרש בטעם דכלי שני לא מבשל דכח האש נחשב אז כח כחו, וכיון שדינו ככלי שני לא מבשל)"...
"וזהו הלכתא רבתא לשבת, כל פעם שמכין כוס טה בשבת לשפוך המים בכלי שלישי באופן שלכ"ע נקרא עכ"פ כלי שני וכמ"ש, ולכן ישפוך המים חמין שבכוס לכוס אחר, ואז ישפוך לתוכו את הטה קר והסוכר ואז עדיף, וכדאי מלאכת שבת להטריח כן ליזהר ממכשול".
ונראה לענ"ד, שאם שומרים את התמצית על מיחם או על 'פלטה' של שבת והם חמים (בדר"כ יותר מיד סולדת) ניתן להוסיף אף לכלי ששפכו אליו מים מן המיחם.