חבל נחלתו יא נ
סימן נ
ביטול מקח ע"י המוכר
שאלה
בעיתון מתפרסמים פרסומות. עיתון 'מוכר' את ה'מקום' בגליון עבור הפרסומת, ומתמחר את הפרסום בעיתון לפי מיקומו בעיתון, גודל ה'משבצת' ותדירות הפרסום.
בעיתון מסויים הופיע פרסומת: 'אם אתם חרדים לגורל ילדיכם נא צלצלו למספר טלפון פלוני. המצלצל לאותו מספר שמע הודעה קולית בה נאמר: נא לא לקנות עיתון זה – (בו התפרסמה המודעה המכוונת למספר הטלפון) מפני שהוא מסייע לעוברי עבירה בדברים אלו ואלו.
האם העיתון רשאי לבטל את הופעת המודעה טרם הסתיים הזמן בהסכם שביניהם, והאם הוא חייב לשלם למפרסם על ביטול הופעת המודעה?
תשובה
א. הפרסומות שמתפרסמות בעיתון הן מחד על דעת כותבם, ומאידך אף העיתון יתבע לדין אם פרסם לשון הרע או דברי תועבה או דברים הפוגעים או מסיתים לפגוע באדם שלישי. משמעות הדברים שיש למפרסם ולעיתון, לשניהם, אחריות על המתפרסם. ובעצם העיתון אמור לדעת מכל המתפרסם בעיתונו בין אם זהו פרסום לרשת חנויות ובין אם למעשה או לשלילתו וכד'. אם תהא פרסומת לביצוע עבירה בבירור הרי הוא יתבע על כך לדין.
ב. מאן דהוא טען שיש כאן מקח טעות ולכן העיתון יכול להפסיק מיד את ההתקשרות ביניהם ואולי אף לתבוע את המפרסם. לענ"ד אין כאן מקח טעות. ולא מפני שהעיתון לא הוטעה, הוא אמנם הוטעה ולא ידע שהפרסומת היא נגדו, אלא שמקח טעות הוא כאשר הקונה הוטעה, כגון שהתנה על מוצר מסויים וקיבל מוצר שחיצונית נראה כמוצר המבוקש אבל תכונותיו האמתיות אינן מתאימות למוצר אותו היה מעוניין לקנות. במקרה הנוכחי הקונה לא הוטעה אלא לכל היותר הוא המטעה את המוכר, אבל הוא שילם את מלוא התמורה על הקניה ולכן אין זה מקח טעות.
ג. נשאלת השאלה האם לקונה – הקונה מוצר, ישנה התחייבות כלפי המוכר שלא ישתמש במוצר נגד המוכר או לרעתו. ונראה לענות שלא. אם המוכר לא שייר לעצמו זכות במוצר אלא המכירה היא מוחלטת, אין המוכר יכול לטעון שהוא מכר את המוצר בתנאי שהוא לא ישתמש בו לרעת המוכר ולפגוע בו בדרך כלשהיא.
דוגמא, במכירת קלטות שמע או תקליטי מידע או תוכנות למיניהם משיירים המוכרים זכויות בידם (עי' במאמרו של הגרז"נ גולדברג בתחומין כרך ז עמ' – 'תנאי ושיור בהסכמים'). הם מתנים שהתקליטור לא יועתק או שלא יהיה בו שימוש אלא במספר מחשבים מסויים וכד'. בכך הם מגינים על זכות היוצרים שלהם ומנסים למנוע התעשרות מרכושם או שימוש פסול במוצר לרעת המוכרים. אולם מכירה רגילה של מטלטלין וכד' היא מכירה חלוטה ובה הקונה יכול לעשות במוצר שקנה כחפצו, לקלקלו או להשתמש בו אפילו בדרך הפוגעת במוכר. כגון אדם שקנה רכב הסעות מחברת הסעות יכול להתחרות איתה על הסעות ואין המוכר יכול לטעון לא התכוונתי למכור על מנת שתפגע בהסעותי או שתרד לאומנותי וכד'.
דוגמא נוספת, מדינת ישראל מוכרת ביודעין נשק שידוע שיוכל להיות מכוון נגדה. כמובן שמצטרפים לכך חשבונות כלכליים ורווח והפסד כלכלי מול ההיתכנות שהנשק יופנה מולה כמו כן ישנן ההגבלות שהתורה וחז"ל הטילו על מכירת נשק אבל אין התניה בגוף המכירה שאם הנשק יופנה כנגד המוכר המכירה בטלה (ואף תנאי כזה לא יעזור כיון שהנשק כבר ביד האויב).
ד. עולה מן הבירור עד עתה שהמוכר חפץ אינו מוגן מכך שהמכירה לא תפגע בו, ואין המוכר יכול לטעון: מכרתי בטעות – נחזיר את המכירה לאחור.
ישנם מצבים שהמכירה בטלה מחמת המוכר, אולם מצבים אלו הם בדר"כ בגלל שמכר מה שאינו שלו או סרסור שמכר בטעות דברים שלא נתבקש למוכרם, אולם אם מכר ברצונו אינו יכול לבטל את המכירה. ואף בתליוהו וזבין שכפאוהו למכור, מסקנת הגמ' (ב"ב מז ע"ב – מח ע"א) שאגב אונסיה גמר ומקנה.
ה. אמנם ישנם מצבים של מכירה ברצון שהמקח מתבטל מחמת המוכר. מסופר בקידושין (מט ע"ב):
"ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל, ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי; אמר רבא: הוי דברים שבלב, ודברים שבלב אינם דברים".
ופרש רש"י (קידושין מט ע"ב):
"אדעתא למיסק – ונאנס ולא עלה".
"ובעידנא דזבין לא אמר – דאדעתא למיסק מזבנינא דאילו פריש בשעת מכירה דאדעתא למיסק מזבנינא לא הוה זבינא דאדעתא דהכי לא זבין שיהא דר כאן בלא קרקע".
היינו אם המוכר מפרש שהוא מוכר על סמך מצב מסוים שבלעדיו לא היה מוכר, הרי המצב המותנה עומד בבסיס המכירה ולכן אם התברר שהמצב הנ"ל לא מתקיים – המכירה בטלה על אף שהמוכר מכר ברצון.
ו. מוסיף תוספות (קידושין מט ע"ב): "ואומר ר"י דצריך לחלק ולומר דיש דברים שאינם צריכין תנאי כפול אלא גלוי מילתא דאנן סהדי דאדעתא דהכי עביד וגם יש דברים דאפילו גילוי מילתא לא בעי כגון ההיא דהכותב כל נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן שהמתנה בטלה, וכן הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא, לפי שאנו אומדין שלכך היה בדעתו וכמו כן אנן סהדי דלא זבן אלא אדעתא למיסק לארעא דישראל".
ר"י בעל התוס' מחלק בין ג' דרכים שבהם המוכר יכול לבטל מקח באמצעים שונים: או ע"י תנאי כפול, או דברים שאינם צריכים תנאי כפול אבל צריכים גלוי מילתא של המוכר ובהשלמת 'אנן סהדי' – המקח בטל. ויש סוג נוסף של מקרים שאף גלוי מילתא אין צריך מאחר שהדבר ידוע לכל שרק מתוך מצב מסויים או תפיסה מסויימת עשה את הפעולה הקניינית הזו, כגון שכתב נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן, שודאי לא התכוין להשאירו ריקן.
וכך כתב בתוספות הרא"ש (קידושין מט ע"ב): "הילכך נראה לי דאין לדמות אומדן דעתא לתנאי דלא גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן אלא בדברים שאין הענין מוכיח אלא מחמת תנאי שהתנה התם בעינן תנאי כפול לר"מ ולרבנן תנאי, אבל היכא דאיכא אומדן דעתא שהענין מוכיח שכך היתה דעתו התם לא בעינן לא תנאי ולא גלוי דעת, כי ההיא דיש נוחלין הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא, וכן ההיא דש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים, ומי ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים, וכן בשטר מברחת בכתובות פ' האשה שנפלו דלא קנה, ובפ' מי שמת גבי סבלונות או קידושי דהדרי אם מת הוא או מתה היא, וכן במקדש אחותו דאמרי' דגמר ונתן לה לשם מתנה למר ולשם פקדון למר, וכן גבי לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה, וכן לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבע"ה, וכן ההיא דלקמן בשמעתין כל דסליק אדעתא למידר הוא, בכל הני אנן סהדי אף על גב דלא גלי דעתא כיון שהענין מוכיח כך, וכן לענין איסורא כי ההיא דפ' מרובה שלא נתכוונה זו אלא להגון לה, וכן ארבעה נדרים שהתירו חכמים. ויש עוד דין שלישי שאין הענין מוכיח כך אלא מחמת גילוי דעתו שגילה לנו תחלה כהך דהכא והך דפ' אלמנה ניזונית גבי זבין ולא איצטריכו ליה זוזי דהדרי זביניה ומיירי שגילה דעתו תחילה כי הך דהכא, ה"נ לא בעינן תנאי אלא בגילוי דעתו סגי שגילה דעתו תחלה וגם אמר בשעת מעשה אבל אם לא אמר בשעת מעשה כיון דאין הענין מוכיח כך אלא ע"י גילוי דעתו אמרי' כיון דלא חשש לומר בשעת מעשה דעתו שיחול המכר בכל ענין".
מתבאר לגבי המקרה שלפנינו במוכר מקום להודעות בעיתון, שכל שלא התנה על כך במפורש אין המכר בטל, ולכן הקונה חייב בתשלום ואין המוכר יכול לטעון זאת מכירה בטעות. ואם המוכר מבטל את המקח צריך להחזיר לקונה את כספו.
ז. אולם אם המוכר נתן את המקום בעיתון ולא מכר, כאן הוא יכול לבטל את נתינתו אף שלא התנה על כך, ואינו צריך לשפות את המקבל.
כן עולה מדברי תוספות רי"ד (קידושין מט ע"ב): "וכן נמי בההיא דבעיא למיסק לארץ ישראל אם לא מכר אלא חילק קרקעותיו לקרוביו בעבור שהיה סבור לעלות והיו יודעים העולם כי הוא רוצה לעלות ולא עלה אין מתנתו מתנה, ואף על פי שבעת המתנה לא אמר כלום דאיכא אומדנא ואנן סהדי דאדעתא דהכי עבד ואין המתנה דומה למכר ומה שאומר בסוף דהלכה בההוא דאתא לקמיה דרבא ולקמיה דרב אשי כגון שפירש בעת המכירה בעבור שהוא רוצה לעלות כדפירש המורה ומשום הכי היו רוצים לבטל המכר".
מתבאר מדברי תוס' רי"ד שבניגוד למכירה בה הרווח הממוני למוכר מונע אנן סהדי מוחלט ולכן אף פעולות שאינן לטובתו לא מתבטלות, הרי כאשר אין לנותן רווח ממוני והוא נתן את שלו לאחרים ישנה אומדנא ברורה שאינו מתכוין שהפעולה הממונית שעשה תשמש לרעתו ולחובתו, ולכן אם הפעולה שעשה מיזמתו ללא רווח משמשת לחובתו או לפגוע בו נראה שיוכל לבטל את הנתינה ולהשיב את החפץ או המוצר אליו ללא שום חוב כספי.
מסקנה
המוכר אינו יכול למנוע מהקונה לפרסם או לתבוע ממנו ממון. ואם הוא רוצה לבטל צריך להשיב לקונה את כספו. אולם אם נתן את 'המשבצת' בעיתון בחינם, ובא המקבל ופוגע בנותן הוא רשאי לבטל מתנתו וכש"כ בשאלה מעין השאלה שלפנינו שכל יום שהעיתון יוצא הוא מעין נתינה חדשה, ויכול לטעון אתמול נתרציתי והיום איני יכול או מסכים.