חבל נחלתו יא לא
סימן לא שתיית יין שנגע בו יהודי מחלל שבת
שאלה
לאדם היו אורחים מחללי שבתות. במשך הסעודה הוא מזג להם יין לכוסותיהם, לאחר הסעודה הם סייעו להוריד מהשולחן בקבוקים של יין, שנותר בהם עדיין יין. האם היין בבקבוקים מותר בשתיה?
תשובה
א. בעירובין (סט ע"א): "אמר רב הונא: איזהו ישראל מומר – זה המחלל שבתות בפרהסיא. והגמ' נו"נ ומסיק (בעמוד הבא) רב נחמן בר יצחק: "ליתן רשות ולבטל רשות. וכדתניא: ישראל מומר משמר שבתו בשוק – מבטל רשות, שאינו משמר שבתו בשוק – אינו מבטל רשות. מפני שאמרו ישראל נוטל רשות ונותן רשות, ובנכרי עד שישכיר".
היינו דין ישראל המחלל שבתות בפרהסיא כנכרי שכדי לערב עמו עירובי חצרות בחצר שביתו פתוח אליה צריך לשכור רשותו ואין דינו בביטול רשות כישראל ששכחו לערב עמו. והגמרא מסיקה שדין מחלל שבת בפרהסיא כדין עובד ע"ז.
לגבי דין יי"נ הדבר לא נזכר בש"ס אלא בבעל הלכות גדולות (הלכות שחיטה). כמו כן יש לעיין במעמד מחללי שבתות בימינו שרובם אינם עושים זאת בפרהסיא, ולרובם יש יחס חיובי לקודשי עם ישראל כאשר העבירה בעיקרה בגלל חינוך קלוקל. השאלה עלתה לפני מספר דורות עם תחילת תקופת ההשכלה במערב אירופה.
ב. בשו"ת בנין ציון (החדשות, סימן כג) עונה למחותנו – שהיה "נוהג לאסור בשתיית יין שנגע בו ישראל מחלל שבת בפרהסיא מפני שהוא מומר לכל התורה כולה והוכיח כן משו"ת המבי"ט שהביא בנקודת הכסף י"ד (סי' קכ"ד) לאסור בשתיית יין שנגעו בו קראים מפני שהם מחללים את המועדות והמה כמחללי שבתות. אמנם יש מי שחולק עליו ולכן שאל אותי איך דעתי בזה".
ומסיק לאחר שמשווה מחללי שבתות לקראים ועומד על השווה והשונה: "והנה עד כה דברנו אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא, ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש, ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם, והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים כמבואר (סי' שפ"ה) וכ"כ גם המבי"ט (סי' ל"ז) ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בתוך ישראל ולא ידעו לעיקרי הדת ואינם מעיזין פניהם נגד חכמי הדור לא חשבי מזידין וכו' יע"ש. והרבה מפושעי הדור דומין להם ועדיפי מהם שמה שמחמיר הר"ש בקראים להחשיב יינם יי"נ אינו מפני חילול מועדות שדומה לשבת בלבד אלא מפני שכפרו גם בעיקרי הדת שמלין ולא פורעין ואין להם דיני גיטין וקדושין שעי"ז בניהם ממזרים. ובזה רוב הפושעים שבזמנינו לא פרצו. ולכן לענ"ד המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תבוא עליו ברכה. אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור".
ג. בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' מח) מסיק לאחר הבאת דברי בה"ג ואו"ז (המביא לבה"ג): "וזה כוונת בה"ג מומר אסור לאכול משחיטתו ובאיזה מומר, מומר לע"ז ולח"ש בפרהסיא דעושה יין נסך, הכוונה אם נסך בפירוש, ולא אמרינן בי' לצעורי קמכוין דשבת ועכו"ם כהדדי נינהו, וכי היכי דבמומר לעכו"ם לא אמרינן לצעורי קמכוין כן גם בשבת, ומומר כזה אסור לאכול משחיטתו, אבל בנגיעה סתם לא גרע מח"ש (=מחלל שבת) מגר תושב ומעכו"ם ממש כשידוע שאין כוונתו לנסך, כן כנראה לכאורה". אלא שלאחר מכן מביא מס' האשכול שמחלל שבתות אוסר במגע ומותר בהנאה, ומביא ס' האשכול דעה הסוברת שאפילו בשתיה מותר ודינם כגר תושב שמגען מותר אף בשתיה ועדיף ממנו. ומביא עוד: "ועי' ב"ח סי' קכ"ד בשם מהרש"ל דצדוקי ובייתוסי אף על פי שאין מאמינים ברז"ל עדיפי מגר תושב ומותר לשתות יין ישראל עמהם, ומחללי שבת דידן לא גריעי מהם, דבגלל החינוך שלהם הם כתינוק שנשבה וכמו צדוקי, דהמג"א בסי' שפ"ה קוראם בשם אנוסים עי' מחצית השקל". ומביא מהאחרונים שהביאו דברי הרשב"א שהובא בב"י סי' קיט שסיים: אבל מומר לשבת או שאינו מאמין בדברי חז"ל הוא מין ויינו יי"נ וכו'", וכן הביא מהריב"ש והתשב"ץ שאנוסים אוסרים יין במגען ודוחה בחלקת יעקב שאין כוונתם לע"ז, וכש"כ מחללי שבתות בימינו ולכן מגען מותר. ומוסיף שאולי גזרו על מחללי שבתות אע"פ שאין חשש ניסוך ולא חשש בנותיהם. ומסכם: "המורם לנו דאין לנו מקור נאמן, לדידן דפסקינן דמגע גר תושב מותר בשתי', דמגע מחלל שבת יהי' אסור, וכל המקומות שמביאים האחרונים יש לדחות דמיירי באופן שיש לתא דע"ז או לתא דחתנות, ולא עדיף מעכו"ם ממש במדדו אף בידו מותר"...
ומוסיף: "ועי' חת"ס יו"ד סי' ק"כ בשאלה כזו ומבואר בשם דהא דמומר לשבת אסור מגען אף על גב דליכא לא חתנות ולא ניסוך רק משום קנס ע"כ אין להחמיר כ"כ, ובצירוף עוד היתרים בשם, ומהרש"ם א' סימן קכ"א מביא בשם בנין ציון להקל במחללי שבת זמננו בארצות אלו ושלא לדחותן כ"כ משום דלא ידעו חומר הענין ומובא גם בשארי אחרונים, ועי' מהר"מ שי"ק או"ח סי' רפ"א וידוע שיטת העיטור מובא בב"י אע"ז דרק בעבודת קרקע מקרי מומר. והנה כל הענין רק בדבר דרבנן ועכ"ז מחמירי רבנן האחרונים משום מיגדר מילתא שלא להקל באיסור שבת ובודאי צריך ליזהר במגען משום מיגדר מילתא – אכן בני"ד שהוא הפ"מ וכבר נגע, והוא ממחללי שבת זמננו שלא ידע חומר הענין ונזהרין בעניני גיטו"ק ועוד מצות, יש לסמוך להתיר – ובפרט שבתשו' מהר"י אשכנזי הנ"ל מתיר לגמרי, אכן לאו כל אנפי שוין, שיש מחללי שבת שיש לחשבן ממש כקראים שאין בהם שום לחלוחית יהדות.
"אחר כתבי ראיתי בתשו' יהודה יעלה לר"י אסאד יו"ד סי' נ' ג"כ להקל מטעם שכל זמן שלא נפסלו בב"ד עפ"י עדים שהעידו בפניהם וכשיטת הסמ"ע סי' ל"ד שלא נפסלו עדיין לעדות וה"נ לפסול גופם לחשבם לעכו"ם ממש לפסול מגען ביין, ובשעה"ד יש על מי לסמוך בדיעבד, אכן כאמור לאו כל אפי שוין".
בתשובה הבאה דן החלקת יעקב מדוע מותר לתת לחתן וכלה מחללי שבתות לשתות יין הלא הם אוסרים אותו בנגיעה כששותים ממנו ומסדר הקידושין מכשילם בלפנ"ע ומסיק לבסוף: "שוב ראיתי בתב"ש בחידושי דינים להל' יי"נ ס"ק ס"ד וז"ל אף על גב שכתב המחבר בסי' קכ"ד י"א בשתה נכרי בפיו דהוה מגע עכו"ם ונאסר בהנאה, אפה"כ בזה"ז במקום הפסד מותר אפי' בשתי' ומביא כמה פוסקים מובהקים להתיר, הרי לן גדול לסמוך עליו".
עולה מדבריו שבדיעבד מתיר בשתיה יין שנגעו בו מחללי שבתות ואף אם טעמו ממנו.
ד. בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' נו) דן בעניין שתיית יין בסעודות הנערכות באולמות של שמחה שיש לחשוש שנגע בהן מומר לחלל שבתות. ודן לגבי שתי תשובות של אחרונים שהתירו, האחת של שו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' קה) המתיר משום ספק ספיקא – שמא לא שתו, ואפילו שתו – לא הם מזגו לעצמם. ושמא לא נשאר בבקבוק ולתשובה זו מצטרף הגרא"י ולדנברג. אולם מקשה על שיטת שו"ת 'להורות נתן' לגר"נ געשטעטנר וכה דבריו:
"אבל הספר להורות נתן חותר בדברי תשובתו לשדות נרגא בכל עיקר האיסור שנהגו עד כה הרבנים הצדיקים והחסידים ליזהר עד לאחת מלשתות מבקבוק יין שנגע בה ושתה ממנה מומר לחלל שבת, עד שבסוף דברי תשובתו כתב להתיר אפילו אם הגביה הצלוחית ושפך ממנו יין לתוך הכוס כל שלא נגע ביין עצמו ואף שלא במקום הפסד, ועל כן סיכם וכתב דאין שום מקום לחשוש לשתות יין באולמות שמחה מספק פן שתה מאותו יין מומר לחלל שבתות, דאף אם נגע המומר בצלוחית ושפך ממנו יין לתוך כוסו לא אסרו כיון שלא נגע בידיו ביין בתוך הצלוחית, ואף אם שפכו יין מצלוחית לצלוחית מ"מ אין דרך לנגוע ביין עצמו, ולכן אין מקום לחשוש כלל עכ"ד".
הצי"א חולק עליו ומביא את השולחן ערוך (יו"ד סי' קכד סי"ז) שפסק: "יש מי שאומר שאם אחז עובד כוכבים בכלי פתוח של יין ושכשכו, אף על פי שלא הגביהו ולא נגע ביין, נאסר".
והרמ"א הגיה: "ורבים חולקים לומר דאם שכשך בגופו של הכלי בלא הגבהה לא מקרי שכשוך (רשב"א וראב"ד והרא"ש ור' ירוחם בשם רוב הפוסקים), ולכן אין להחמיר במקום פסידא". וע"ז העיר הש"ך (ס"ק מא): "ומותר אפילו בשתייה כן משמע מדברי הפוסקים המקילים (וכ"פ הב"ח סוף סעיף י"ב)". וכן סמך בס' להורות נתן על הנו"ב בדגול מרבבה (שם סעי' י"ז, ובתשובותיו מהדו"ת חיו"ד סי' ס"ט) שמתיר אפילו הגביה ושכשך. אולם הוא מקשה שכולם התירו רק בהפסד מרובה ולא כהיתר כולל. ומביא שאין להקל בענין מחללי שבתות כפי שכתב המנחת אליעזר (ח"א סי' עד), וכן הגרצ"פ פרנק בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' קה) החמיר בכך.
ועוד הוא תוקף את שו"ת להורות נתן שהתיר אף במזיגת מחלל שבת לכוס מכיון שאין חשש נגיעה ביין וסותר דבריו מדברי הנו"ב עצמו שרק כשהשכשוך בלא כוונה. ומביא ראיה להבנתו מדברי: "הגאון החזו"א ז"ל (בחיו"ד סי' מ"ט אות ז') בכוונת הדגול מרבבה, שכותב בלשון: אבל אם טלטל כלים ביינן אף שהוא משכשך דרך הלוכו מותר וכמש"כ בדמ"ר סי' קכ"ד סי"ז שהרי זה שאינו עובד עכו"ם אינו משכשך לשם עכו"ם והוי שכשוך שלא בכוונה ושכשוך שלא בכוונה ע"י כלי מותר בשתיה בזמן שלא נגע בגופו עכ"ל, חזינן מזה שהחזו"א דקדק שלא התיר בזה על יסוד דברי הדגול מרבבה כי אם כשמשכשך בדרך הילוכו שלא בכוונת שכשוך. ומדגיש שעפ"י דברי החזו"א כשמגביה ומשכשך בכוונה כדי לשתות את היין אין מי שמתיר אפילו במקום הפסד. ומוסיף עפ"י המשמרת שלום (סי' קכד ס"ק ד) שאם הגביה שלא ע"מ לשכשך ושכשך והבקבוק סגור היין מותר. ומסיק: "דון מינה הא בכלי פתוח והגבהה ושכשוך שפיר יש להחמיר במומר לחלל שבת בפרהסיא, ולא לבוא בזה בגיבוב קולות".
ומסיים תשובתו שבזה"ז אין צריכים ביין שני חותמות אלא די בפקק חתום.
ה. דיון דומה יש בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' נג) שדן בעניין "היינות שעל החתונות כהיום שמערבים מהנשאר מהסעודות הקודמות ויש חשש שהיו מחללי שבת בפרהסי' וגם לפעמים המשמשים בסעודה מחללי שבת".
הגר"ש וואזנר מביא את הצדדים לאיסור ולהיתר ופוסק שמחלל שבת בפרהסיא נחשב לגוי ואוסר במגעו בשתיה ולא בהנאה. ומיקל במקום הפסד לגמרי. ומחמיר לא רק בסתם יינו אלא אף במגעו ומיקל בספק ספיקא. ומביא אחרונים הטוענים להקל במחללי שבתות בימינו כדי לא לרחקם – שו"ת מהרי"א הלוי (יו"ד סי' נ), שו"ת אבני צדק (יו"ד סי' ס) וכנגדם שו"ת מנחת אלעזר (סי' עד) שמחמיר לאוסרם. ומביא מאגרת השמד לרמב"ם שיש לקרבם ומסיק בשאלה שנשאל עליה להקל מצד ספק ספיקא.
ו. בשו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' יא) דן ג"כ בענין נגיעת מומר לחילול שבת ביין ודן בתחילה האם מומר נחשב לנכרי מן התורה או מדרבנן ומסיק (אות ז): "העולה מכל האמור שנראה מדברי כמה פוסקים, דמ"ש שהמומר דינו כעכו"ם אינו אלא לחומרא ומדרבנן".
ובאות יא בתשובתו מתחיל לדון לגבי מגעו ביין ומביא את הראשונים שהביא בעל חלקת יעקב שמשוים מחלל שבת לנכרי. ומביא תשובת הבנין ציון שהובאה לעיל. ומביא צדדים נוספים להקל שבעל העיטור כתב שמחלל שבת בפרהסיא הוא רק בעבודת קרקע נחשב לנכרי. ומביא דעת כמה מהאחרונים שמי שלא היה מחלל שבת לפני הנשיא אינו נחשב בפרהסיא. וי"א (שו"ת יהודה יעלה סי' נ) שדורש שיהא מחלל שבת לפני עשרה מישראל. או שיעידו בפניו בפני בית דין. והביא אחרונים שדנו בכך חלקם מצדדים כמהר"י אסאד וחלקם סוברים שעושה יי"נ במגעו אף אם לא העידו בו בפני בי"ד או לפני שעשה לפני עשרה מישראל. ומביא דברי המנחת אלעזר ומשיב על דבריו.
ומוסיף הגר"ע יוסף: "ומצאתי לכמה מרבני האחרונים, שהביאו לדינא דברי הגאון בנין ציון ומהר"י אסאד הנ"ל, זה יצא ראשונה, הגאון מהר"י שמלקיס בשו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד (בקונט' אחרון סי' כג), שהביא להלכה דברי הבנין ציון הנ"ל. והניף ידו שנית בשו"ת בית יצחק (חאה"ע ח"ב סי' סה). ע"ש. וכן ראיתי להגאון שדי חמד (מערכת מ כלל פו) שהביא להלכה דברי הבנין ציון הנ"ל, וכתב שדבריו נכונים, והכל לפי ראות עיני המורה. ע"ש. וכן מצאתי עוד להגאון מהרש"ם ח"א (סי' קכא), שהביא להלכה דברי הבנין ציון". ומאריך ומביא אחרונים רבים שנטו להקל במגע מחלל שבת שבדורנו ביין כדי לפתוח להם פתח לתשובה. ומאריך בלימוד זכות עליהם כנגד טענות המנחת אלעזר. ומביא אחרונים שלא הסכימו עם מהר"י אסאד.
ופותח הגר"ע יוסף בדיון על 'כוחו' ו'ניצוק' לגבי מחלל שבת ומסיק (אות כב): "והשתא דאתית להכי דעת לנבון נקל שאין לאסור היין שבצלוחית או בבקבוק משום נגיעת מומר לחלל שבת בפרהסיא בכלי מבחוץ, מפני שאין הגבהת הקנקן אוסרת, כל שלא נגע ביין, ולא שכשך בקנקן, וכמ"ש מרן הש"ע (סי' קכה ס"י) שאפילו אם היה נושא הגוי כלי פתוח ובו יין וישראל הולך אחריו ורואה שלא שכשך הכלי ולא נגע ביין מותר אף בשתיה. הגה, וי"א שאפילו שכשך בכלי מותר שאין דרך ניסוך בכך. ע"ש. (ובשו"ת בית דוד ס"ס עב הביא ד"ז להקל. ע"ש). וכבר כ' מרן הב"י (סי' קכד וקכה) שנענוע כל דהו לא מקרי שכשוך, וכן הגבהת הכלי לא חשיבא שכשוך. ע"ש. וכ"כ עוד מרן הב"י א"ח (ס"ס שכח) סוף ד"ה כתב בהגהות האחרונות דמרדכי. ע"ש. וע"ע בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סי' נו). ואף בצלוחית של זכוכית שהיין נראה מבחוץ משרא שרי. שאע"פ שהר"ן (ע"ז ס) מסתפק בכלי של זכוכית, בישמעאל מיהא ספקו להקל. וכמ"ש מרן החיד"א בשיו"ב (סי' קכג סק"ב) הנ"ל. וכן העלה בשו"ת תפארת אדם (ס"ס לג) להתיר אפי' בכלי זכוכית. וע"ע שם (סי' לד אות ה). ע"ש".
"וכן ראיתי בשו"ת משנת ר' אליעזר די טולידו ח"ב (חיו"ד סי' ט) שצירף דעת מרן הב"י שאין שכשוך בכלי אוסר אלא כשמנענע היין הרבה, משא"כ בנענוע כל דהוא, וכ' זאת לתרץ קו' המפ' לשיטת הרמב"ם מההיא דהמערה. וצירף ג"כ דעת האומרים שאין שכשוך בכלי, שאין ניסוך אלא בגוף היין. והו"ל ס"ס, שמא אין שכשוך בכלי, ושמא לא חשיב שכשוך. ע"ש. וע"ע בשו"ת נהרי אפרסמון (חיו"ד סי' עט). ובשו"ת פרי יצחק (סי' כג). ובשו"ת בית נפתלי (סי' פ). ע"ש. וע' בבן איש חי (פר' בלק אות יא). ע"ש. והוצרכתי לכל זה מפני שראיתי לאנשים אשר בשם חכם יכונו שמחמירים בזה שלא כדין, ונמשך מהתנהגותם הלבנת פנים ותקלות רבות, ובודאי שאף במקום שראוי להחמיר מן הדין, את צנועים חכמה לעשות הכל בתבונה רבה שלא לגרום לריב ומדנים קנאה שנאה ותחרות ומחלוקות בישראל ח"ו. ודי למבין. ושו"ר כעת בשו"ת חלק לוי (חיו"ד סי' נו) שהעיר ג"כ שהנוהגים להחמיר ביין שנגע בו מחלל שבת בפרהסיא אפי' בלא שכשוך, אין להם על מה שיסמוכו, דאנן בעינן בדוקא כלי פתוח ושכשוך. ע"ש. ודו"ק".
וא"כ הציג הגר"ע יוסף הרבה צדדים להקל.
מסקנות
נראה מתשובות האחרונים שהבאנו כמה וכמה סיבות להקל במחללי שבתות בפרהסיא:
א) דין מחלל שבת בפרהסיא הוא קנס ולא מדין תורה.
ב) אינם נחשבים למחללי שבתות בפרהסיא.
ג) אין חשש נישואין עם בנותיהן.
ד) מחללי שבתות הם כצדוקי ובייתוסי ותינוקות שנשבו וצריך לקרבם ולא לרחקם.
ה) רבים האחרונים שמתירים בדיעבד ובמקום הפסד.
ו) אינם נוגעים ביין אלא נושאים כלי סגור או מגביהים ואינם שופכים ממנו, או שמניעים את הבקבוק כשהוא סגור ואין דרך שכשוך בכך.
נראה על כן שהיטיבו מי שנהגו במציאות כזו דוקא ביינות מבושלים שאין בהם איסור יי"נ, ומי שאיקלע למצב כזה, אם יש הפסד בשפיכת היין יכול להקל ויש לו על מי לסמוך.
[כל האמור כאן דוקא בישראלים מחללי שבתות כפי שאנו רואים במציאות ימינו שהרבה הסביבה והתקשורת, וחוסר החינוך בילדות והפרנסה ולחציה – עושים, אבל לא בנכרים, ולא במומרים להכעיס.]