חבל נחלתו יא כט
סימן כט
צלית כבד בתנור חשמלי
שאלה
אדם צלה כבד בתנור חשמלי סגור בדלת על רשת שהוא מניח עליה תבניות אפיה. מתחת לרשת הניח תבנית אפיה מלאה מים באופן שהדם נזל לתוך המים. הכבד נצלה ע"י גוף חימום חשמלי מעליו.
מה דין: א. הכבד. ב. התנור כולו ג. הרשת. ד. התבנית שהיה בה מים?
פתיחה
כל השאלה היא שאלה של בדיעבד. היינו, לכתחילה אין לעשות כן מהסיבות אשר תוזכרנה להלן. לאחר מעשה, כאשר הכבד נצלה באופן הנ"ל עולה השאלה על ספקותיה.
א. דין הכבד
בערוה"ש (יו"ד סי' עג) מביא שלש שיטות ראשונים ביחס להכשרת כבד לאכילה.
א) שיטת הרי"ף והרמב"ם, כפי שכתב הרמב"ם (תרומות פ"י מי"א): "ודין הכבד אם נתבשלה אסורה לאכלה היא וכל מה שנתבשל עמה מפני שהיא מלאה דם, אלא על אחד משלשה דרכים, או שיחלטנה בחומץ קודם הבישול עד שתלבין, או במים רותחין מאד, או שיצלנה. ואז מותר לבשלה אח"כ. ונהגו כל העולם לצלותה בלבד לפני בשולה". וכ"כ הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פ"ו ה"ז). והוסיף שהצליה הנצרכת היא הבהוב ולא צליה שלמה. והרי"ף בחולין הוסיף ששלחו מבבל שאיננו בקיאים בחליטה. וא"כ נותרה אך דרך הצליה.
ב) שיטת ר"ת שכבד עצמו מותר בבישול אף ללא מליחה משום שהוא טרוד לפלוט דם ואינו בולע, ואחר מליחה מותר אף בבישול בשר אחר עמו. ומה שנאמר במשנה בתרומות שהכבד אוסרת ואינה נאסרת היינו דוקא בכבד טריפה כאמור בפירוש הרא"ש (תרומות שם): "הכבד אוסרת – כבד של טריפה שבשלה עם של היתר אוסרת כל המתבשל עמה. ואינה נאסרת – אם נתבשלה עם דבר אסור דמתוך שהיא טרודה לפלוט תדיר ריבוי הדם שבה לא בלעה. ולענין דמה מבעי ליה התם מאי". וכ"כ רע"ב.
ג) שיטת הרא"ש שכבד עצמו כשר במליחה, ואח"כ לבשלו בעצמו מותר, אולם אם בשלו עם אחרים יש דעה האוסרת ורק ע"י צליה של הכבד עצמו מותר לבשלו עם אחרים.
ההלכה נפסקה לכתחילה כשיטת הרי"ף והרמב"ם. וכ"כ רע"ב (תרומות שם): "והלכתא כבד שנתבשלה אפילו היא של היתר אסור לאכלה, ואוסרת כל מה שנתבשל עמה לפי שהיא מלאה דם. ופולטת וחוזרת ובולעת מהדם שפלטה. ואין לה תקנה בבשול, אלא א"כ הבהבה באור תחלה יפה, וכן נהגו העם".
השולחן ערוך (יו"ד סי' עג ס"א) פסק: "הכבד, יש בו ריבוי דם. לפיכך לכתחלה אין לו תקנה לבשלו ע"י מליחה, אלא קורעו שתי וערב ומניח חיתוכו למטה, וצולהו (שיהא ראוי לאכילה) (או"ה נתיב ט"ו), ואחר כך יכול לבשלו".
והרמ"א הגיה: "ואם מנקבה הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת שתי וערב (ארוך). וכן אם נטל משם המרה וחתיכת בשר מן הכבד, דאפשר לדם לזוב משם (הגהת ש"ד). ומ"מ אם לא עשה כן נוטל הסמפונות לאחר צלייה, ומבשלה (ארוך). וכל זה בכבד שלימה, אבל כשהיא חתוכה אין צריך כלום (ר' ירוחם בתא"ו). וכשבא לבשלה אחר הצלייה, ידיחנה תחלה אחר הצלייה, קודם הבישול (דקדוק ב"י ממרדכי פכ"ה ובארוך). מיהו אם לא הדיחה ובשלה כך, מותר (ראבי"ה ואו"ה שם)".
והמשיך השו"ע: "ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו בקדירה (בלא צלייה), אבל הקדירה אסורה, שפולטת ואינה בולעת. ויש מי שאוסר".
והרמ"א הגיה: "וכן נוהגין לאסור הכל (הגהת סמ"ק ומהרא"י בהגהת ש"ד), אפילו נמלחה הכבד קודם בשולה (דעת רש"י לאפוקי ר"ת)".
מתבאר לענייננו שבדיעבד אם נצלה – הכבד כשר, אולם אם נתבשל הכבד נאסר עפ"י הדעה השניה בשו"ע והרמ"א.
האחרונים עסקו בשאלה האם חום החשמל מספיק לצלית כבד וכן אם החום הגיע מלמעלה ולא מלמטה האם יש לכך נ"מ (עי' בספר 'החשמל בהלכה'). ונביא בקצרה שתי תשובות של האחרונים.
בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' כג) השיב: "הנה במדינתנו, לא ראיתי מין ברוילער כזה וכיו"ב, רק זה זמן שבירחון הפרדס הי' ויכוח גדול בין הרבנים אם מותר לצלות בשר או כבד שלא נמלח בברוילער, והוא רשת גדול שבכלי עלעקטרי שהאש למעלה, והדם מטפטף לתוך כלי רחוק מן הבשר, ודעת רוב הרבנים ובתוכם הגאון מטשעבין להיתר, ועליהם יש לסמוך"...
וכן בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קז) פסק: "יקרתו קבלתי ואשיב בקצור לדינא, אשר שאל בנדון כלי הנקרא גריל שיש בו חוטי אלקטרי בוערים מלמעלה והבשר מונח תחתיהם ע"ג רשת אם מותר לצלות בו בשר או כבד".
"לפי דעתי העני' אין איסור בזה כיון שיש אש מגולה מלמעלה והוא גורם לשאוב הדם ואין הבדל בזה בין השאבה מלמעלה או מלמטה, כאשר כ"ה גם במליחה וק"ו הוא, וההבדל בין גחלים למטה או מלמעלה או מן הצד רק במשך זמן הצליה שבתוך התנור מלמטה נצלה מהר יותר, ועיין היטב בירושלמי פסחים פ"ז סוף הלכה א' בשעה שהגחלים באויר התנור נצלה בחצי שעה גחלים לאויר העולם נצלה לשעה והה"ד בענינינו. ואולי יש לרמז שאלה הנ"ל גם בלשון הירושלמי שם דלמה קאמר גחלים באויר התנור דהול"ל גחלים בתנור, ולפי פשוטו משום ההיפך דקאמר גחלים באויר העולם דמה שהם באויר העולם הוא הגורם לעכוב הצליה בזמן, ואמנם להנ"ל י"ל דהגם שהם רק באויר התנור מכ"מ משפיעים בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד, יהי' איך שיהי' הדבר נראה כנ"ל".
במקרה הנוכחי, הצולה בתנור הניח מתחת לכבד תבנית מלאה מים, ועולה השאלה האם הפעיל אף את גוף החימום התחתון. אם הפעילו נמצא שהמים רתחו והתבשלו בתוך חלל התנור ולכן בשלו אף את הכבד. וכיון שהכבד לא הומלח קודם הוא מותר אך לפי שיטת ר"ת המתירה לבשל כבד קודם מליחה וצליה, אך לשתי השיטות האחרות, וכן לפי פסק השו"ע, כיון שנתבשל ובלע את הדם של עצמו הרי הוא אסור אף בדיעבד.
אם גוף החימום התחתון לא הופעל, הכבד מותר כיון שנצלה. אולם ביחס לתנור צריך לדון.
ב. דין התנור
דפנות התנור בלעו את מה שפלט הכבד היינו דם ואדי דם ומים (אם הופעל גוף החימום התחתון). השאלה היא האם יש לכנות את הנפלט רק בגדר ריחא או שיש כאן רטיבות גדולה שהיא מטריפה כפי שמטריפים אדי תבשיל את מכסה הסיר.
ואמנם בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' עו) פסק: "ואשר שאלת אי שרי לכתחלה לצלות כבד בתנור עם תבשיל למ"ד ריחא מילתא היא. נראה דאין כאן בית מיחוש. דכל דם כחוש הוא כדמוכח בההיא דבי דוגי, שמטגנין בדם שצף למעלה. ואומר כל דבר כחוש לאו מילתא בריחיה דיליה כדאיתא להדיא פ' כ"צ (פסחים עו:), דאפילו בשר כשירה דאין טומנין עם נבילה היינו משום דאזיל האי ומפטם האי וחוזר האי ומפטם לאידך. והאי חששא ליתא גבי דם הנבלע בכבד והוא דבר קלוש, לא שייך ביה למימר תבשיל יפטם אותו. ותו דהצלייה דרכה להוציא דם ולירד למטה מיד, ואיך יתכן דנחוש לריחיה בשעה שנוטף על הגחלים, והריח העולה מן הגחלים עשן הוא מקרי ולא ריח, ובעוד שנבלע אינו מוציא ריח. אין להאריך יותר מזה, ויפה הבאת ראיה מכבדא תותי בשרא".
אולם הב"י (יו"ד סי' צז) הביא דברי תרוה"ד בקצרה והוסיף: "ואין טעמו נראה בעיני". ובנוסף כאן הדם אינו נופל על גחלים והצליה מלמעלה ולכן אע"פ שלענין ריחא אנו פוסקים שבדיעבד לאו מילתא אפילו בתנור קטן. אולם כאן כיון שהיו אדים (אפילו אם לא הופעל גוף החימום מלמטה) נראה שפליטת הדם אוסרת את התנור והוא צריך הכשרה לאחר שהיית עשרים וארבע שעות. ונראה שעדיף להכשירו ע"י כלי מלא מים שירתח בתוכו זמן מה ויבליע את אדיו לקיר התנור כדי שיהא כבולעו כך פולטו.
ג. דין התבנית
נראה שצריך לבדוק מה היתה כמות המים בתבנית והאם נפל דם על דפנותיה. אם נפל דם על דפנותיה היא נאסרה. אם לא נפל דם על דפנותיה ובמים היה יותר מששים מהדם שנפל לתוכה התבנית מותרת (ומן הראוי אעפ"כ להגעילה), ואם היה פחות מפי ששים מים והמים התבשלו התבנית בולעת ונאסרת וצריכה הגעלה.
ד. דין הרשת
כתב הטור (יו"ד סי' עו): "והרשב"א אסר השפוד שכתב שפוד שצולין בו בשר בלא מליחה בולע מהדם ונאסר והורה אחד מהגדולים שאסור להשהות הצלי על השפוד לאחר שהוסר מן האש שמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו אבל מותר לצלות בו ולהשהות בו כ"ז שהבשר זב שכל זמן שהוא זב ופולט אינו בולע מהדם שבשפוד, וא"א הרא"ש ז"ל כתב שהשפוד מותר דנורא משאב שאיב ואינו מניחו לבלוע הדם".
והבית יוסף (יו"ד סי עו) הוסיף: "והר"ן בפרק כל הבשר (מא: ד"ה ומיהו) גבי אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה מראה אדמומית שבו כתב שהקשה הראב"ד למה אין השפוד נאסר מפני דם שבולע וכי גמיר בישרא למטוי ושביק ליה ליתסר בישרא, תירץ הרמב"ן דכבולעו כך פולטו. הילכך כל שבולע הבשר מן השפוד חוזר ופולט אבל אסור ליתן השפוד לתוך התבשיל שהשפוד עצמו אסור כ"כ הרא"ה (בדה"ב ב"ד ש"ד ל: ד"ה עוד כתב השפוד). ולפי זה אסור להשהות הצלי בשפוד כלל אחר שהעבירוהו מן האור וכן שמעתי שכתבו להחמיר בכך ולי אפשר דבשפוד נמי אמרינן כבולעו כך פולטו ואין להחמיר בזה כל כך דדם מבושל אינו עובר עליו (מנחות כא.) עכ"ל".
ופסק השולחן ערוך (יו"ד סי' עו ס"ד): "ויש מי שהורה שאסור להשהות הצלי על השפוד לאחר שהוסר מן האש, לאחר שפסק הבשר מלזוב, שמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו. ויש מתירין בכל זה, וכן המנהג להתיר. (ואנו נזהרין לכתחלה, ומתירין בדיעבד) (מהרא"י והגהת ש"ד ואו"ה כלל ל"ז)".
ונראה לי שברשת שתחת הכבד כאשר האש באה מלמעלה אף הסוברים שנורא משאב שאיב מודים שיש חשש בליעת דם ברשת ללא פליטתה לכבד, ולכן הרשת טרפה וצריכה ליבון כדי להכשירה. ואם מניחים עליה רק תבניות אפיה או סירים ומניחים אותם יבשים אי"צ להכשירה ורק לזכור שהיא טרפה.