חבל נחלתו ט כב
סימן כב
שבע ברכות לשני חתנים
שאלה
האם מותר וראוי לברך שבע ברכות אשר יעלו לשני זוגות שנישאו?
תשובה
א. השאלה נחלקת לשתים: האם מותר להעמיד שני חתנים ושתי כלות מתחת לחופה ולברך את כל הברכות על חתונת שני הזוגות, ושאלה שניה: אם שני זוגות יושבים בסעודה אחת בשבעת ימי המשתה, האם מברכים לשניהם אותן שבע ברכות על שתי כוסות יין (ברכת המזון, ושבע ברכות) ונותנים לשניהם לשתות או שצריך לפצל את הברכות לזוגות?
נאמר בכתובות (ח ע"ב): "דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: מברכים ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין".
וכתב על כך הריטב"א (שם ח ע"א): "הא דאמרינן חתנים מן המנין. נקט לשון רבים משום חתונות רבות הבאות זו אחר זו וכדאמרינן התם (קידושין נ"א ב') מאי בוגרות בוגרות דעלמא, אבל אין לברך ברכה אחת לשני חתנים בבית אחד שאין לערב שמחה בשמחה*, וכן קבלתי מרבינו ז"ל". וכן בשטמ"ק (כתובות ח ע"א).
היינו, הריטב"א קיבל מרבו (הרא"ה) שיש בברכה על שני חתנים בבית אחד משום עירוב שמחה בשמחה. ומדבריו נראה שהדברים אמורים הן לחופה משותפת והן ל'שבע ברכות' בבית אחד.
ב. לעומתו הגהות מיימוניות (הל' אישות פ"י) כתב: "וראוי היה לשני חתנים להפטר בברכה אחת כמו שנפטרו בסעודה בחדא ברכת שבע ברכות לולא מפני עין הרע. אביאסף ע"כ".
עולה מדברי הראבי"ה עליהם מסתמך הגה"מ, שבסעודה ודאי מברכים רק ברכה אחת, ואף בחופה היה ראוי לעשות כן, אלא משום עין הרע מברכים לכל זוג בפני עצמו. והו"ד אף בהגהות הרמ"א על המרדכי (חולין פרק כסוי הדם, רמז תרנז).
ג. דעה שלישית כתב הטור (יו"ד הל' מילה סי' רסה): "וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה מי שיש לו ב' תינוקות למול או לברך לשני חתנים יברך ברכה אחת לשניהם ואפי' אם שנים מלין הראשון יברך על המילה ועולה לשני והשני יברך אשר קדש ידיד מבטן ועולה לראשון ואפי' אין הנער השני לפניו בעת הברכה כיון שדעתו עליו רק שלא יסיח דעתו בינתיים".
היינו שיטת הרא"ש שברכה שמברכים על פעולה או מצוה המתבצעת מספר פעמים בזה אחר זה ללא הפסק מברך ברכה אחת לכולם.
ובאר הב"י: "ומ"ש ואדוני אבי זכרונו לברכה כתב בתשובה מי שיש לו שני תינוקות למול וכו'. בכלל כ"ו (סי' ד) וכ"כ הריב"ש בתשובה [סימן שפ"ד] והאריך לסתור דברי בעל העיטור וכדבריהם כתב המרדכי בס"פ כיסוי הדם (חולין סי' תרנז) וכן כתב רבינו ירוחם (תא"ו נ"א ח"ב בסופו יד ע"ג) בשם רבינו משולם והרמ"ה (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס לבוב סי' תיד דפוס פראג סי' ז)".
היינו שיטת רוב הראשונים שיש לברך ברכה אחת על שתי מצוות, וה"ה בשאלה דילן משמע שצריך לברך ברכה אחת של אירוסין לשני הזוגות ושבע ברכות לשניהם כאחד מתחת לחופה אחת. ואע"פ שניתן לחלק שהרי הראשונים עסקו בברכת המצוות על עשיית שתי מצוות זהות ואילו המדובר בשאלה לפנינו בברכות השבח, בשבע ברכות וכן ברכת האירוסין שהרא"ש (כתובות פ"א סי' יב) כתב עליה שאינה ברכת המצוות*. בכ"ז הרא"ש השווה ביניהן*.
כדברי הב"י פסק אף הרדב"ז (ח"א סי' תמח) וז"ל:
"שאלת ממני אודיעך דעתי בשני חתנים בבית אחת אי עדיף לברך לשניהם יחד ברכה אחת או לכל אחד ואחד עדיף טפי זה שלא בפני זה.
"תשובה בריש כתובות תניא ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ומדקתני וחתנים בלשון רבים משמע להדיא דמברכין לשני חתנים יחד. וגדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות אישות יש לו לאדם לישא נשים רבות ומברך ברכת חתנים לכולן כאחת אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה ע"כ. למדנו מדבריו ז"ל שאין השמחה בשעת הברכה אלא בשעת אכילה ושתיה. עוד למדנו דאפילו באדם א' לא אמרינן ברכות אין מערבין שמחה בשמחה וכ"ש בשני חתנים שכל אחד שמח לעצמו דפשיטא דמברכין לשניהם יחד וכן עשה הרא"ש ז"ל הלכה למעשה, וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה וכן היה נוהג רבינו יחיאל ז"ל לעשות חופת יתום או יתומה עם אחד מבניו וכן היא הסכמת הפוסקים אשר אנו רגילים לסמוך עליהם, הילכך כיון ששני החתנים בבית אחת וכל אחד שמח לעצמו לא שייך בהא אין מערבין שמחה בשמחה דלא אמרינן הכי אלא כיעקב שנשא שתי נשים וכן הרגל ושמחת החופה שהכל לאדם אחד ולכך שייך בהו ערוב שמחה אבל ב' חופות שעושין שני אנשים עם שתי נשים לא שייך בהו ערוב שמחה ומכ"ש לענין הברכות וכיון שכן לא מפשינן בברכות כיון דאיפשר בברכה אחת. ואע"ג דכתב הריטב"א ז"ל בריש כתובות וז"ל והא דאמרינן חתנים מן המנין נקט לשון רבים משום חתונות רבות הבאות זו אחר זו וכדאמרינן התם מאי בוגרות בוגרות דעלמא אבל אין לברך ברכה אחת לשני חתנים בבית אחת שאין לערב שמחה בשמחה וכן קבלתי מרבינו ז"ל ע"כ. ורבו זה הוא הרא"ה ז"ל לא הרשב"א ז"ל שהרי הוא כתב להפך, מ"מ לא נניח סברת הראשונים והאחרונים מפני סברת רבו ותו דפשטא דלישנא דחתנים מן המנין לא משמע הכי. ומ"מ היכא דחתנים גופייהו מקפידים בהכי יש לסמוך על סברת הריטב"א ז"ל ורבו ז"ל. וכן כתוב ג"כ בהגהה במיימוני ומוציאין את האחד לבית אחר ומברכין וחוזרין ומברכין לזה וכן עשיתי אני מעשה לפי שהחתנים היו מקפידין אבל במקום דליכא קפידא מברכין ברכה א' והכי עדיף. וגדולה מזו אני אומר דאפילו שאר הפוסקים מודים היכא דאיכא קפידא דגדול השלום שהרי לא אמרו אלא דלא שייך בכה"ג ערוב שמחה בשמחה ונהי דאין ראוי לאפושי בברכות מ"מ כיון דליכא ברכה לבטלה היכא דאיכא קפידא לא חיישינן לאפושי בברכות כיון שאין כל אחד מהם רוצה בברכה בשותפות אין כאן אפושי בברכות ודוק ותשכח".
ד. הב"ח (יו"ד סי' רסה, ט) אף הוא העיר על הטור בדברים ששייכים לשאלה דידן. וז"ל: "ומ"ש וכתב עוד וכו' ואדוני אבי הרא"ש כתב בתשובה מי שיש לו שני תינוקות וכו'. וכבר נחלקו המקומות במנהגם קצתם נהגו כבעל העיטור לברך אכל חדא וחדא וקצתם נהגו לברך ברכה אחת לשניהם כהרא"ש ורבינו משולם סוף פרק כיסוי הדם (עי' מרדכי חולין סי' תרנז), וכך נהגו בקראקא. אבל איכא לתמוה מפני מה לא נהגו כך גבי שני חתנים אלא מצריכין ברכה לכל חדא וחדא ויותר מסתברא לברך ברכה אחת בב' חתנים מבב' תינוקות, דבב' תינוקות אי אפשר למהלוני כחדא, מה שאין כן בשני חתנים לפי מנהג שלנו דהחופה היא בחצר בית הכנסת דאפשר להכניס שני חתנים בחופה אחת ולברך אחת, ולכן נלפע"ד דבין בב' תינוקות ובין בב' חתנים יש לברך אכל חדא וחדא. ומיהו במקום שנהגו יעשו כמנהגם אבל בעיר חדשה יש לנהוג לברך אכל חדא וחדא כמו בב' חתנים, ויהיו נזהרים שלא יביאו ב' התינוקות ביחד לבית הכנסת אלא בזה אחר זה דלאחר שנימול זה יביאו השני".
מדבריו עולה שאם יש לחלק, לפי סברת העיטור – בתינוקות* יש לחלק, ובחתנים לצרף. ובכ"ז מכריע לחלק אם אין מנהג אחר ולהפסיק בין מצוה למצוה, כדי שיתחייבו בברכה לכל אחד.
ה. הטור באבן העזר (סי' סב) כתב שוב: "ואם יש ב' חתנים מתברכין כאחד וכן הורה א"א ז"ל הלכה למעשה לברך לשני חתנים כאחד, וכ"כ הרמב"ם יש לו לאדם לישא נשים רבות כאחד ביום אחד ומברך ברכת חתנים כא', אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל א' וא' שמחה הראויה לה עם בתולה ז' ועם בעולה ג' ולא מערבין שמחה בשמחה ע"כ".
והב"ח (אה"ע שם, ג) כתב: "וכן הורה א"א הרא"ש ז"ל וכו'. ובהגהת מיימוני פ"י דאישות (אות ג) כתב ע"ש אביאסף דהיה ראוי לשני חתנים להפטר בברכה אחת לולי מפני עין הרע עכ"ל, וכך נוהגין לברך לכ"א בפני עצמו מיהו סעודה אחת עושין להרבה חתנים ואין מברכין אלא ברכה אחת וכ"כ בהגהות מיימוניות לשם".
עולה מדבריו שחופות של שני זוגות יש לחלק, אבל בסעודה מברכים לכולם ברכה אחת, וכן עולה מהרמב"ם לעיל. מוסיף הב"ח שם: "כתב הסמ"ק ע"ש ספר חסידים דאין לעשות חופות ב' אחיות ביחד וכ"כ בהגהות מיימוניות פ"ז דה' י"ט וכתב דבב' נכריות אין לחוש וכן היה נוהג הר"י מפרי"ש שהיה עושה חתונת יתום ויתומה עם נישואי בתו או בנו עכ"ל. אבל במרדכי פרק משקין (מו"ק סי' תתמג) כתב דאפילו בב' נכריות היו הראשונים נזהרים דאמר באבל רבתי (מס' שמחות פרק יא) אין מקלסין ב' כלות בבת אחת משום איבה וכו', מיהו אין העולם נזהרים וכ"כ בהגהת ש"ע (אה"ע סי' סב)".
עולה מדבריו שלכתחילה מותר לעשות חופת שתי נכריות ואעפ"כ היו הראשונים נזהרים מכך. את ראייתו ממסכת שמחות יש לדחות, שכן נאמר שם (ה"ה): "אין מקלסין שתי כלות בעיר אחת, אלא אם כן יש שם כדי קילוס לזו וכדי קילוס לזו, רבי שמעון אומר אף על פי כן אסור מפני איבה". משמע שדוקא בגלל שהמשמחים נחלקים לחופה אחת ולחופה שניה ויש בכך חוסר כבוד לשתי הכלות, ואפילו בעיר שיש בה כדי משמחים לשתיהן ר"ש חושש לאיבה. אולם בשאלה דידן, המדובר שאין המשמחים נחלקים אלא הם משמחים את שתי הכלות תחת אותה חופה וא"כ לא תיווצר איבה וצ"ע. ואולי שיטתו של ר"ש היא שתיווצר איבה בין הכלות אפילו אם יש משמחים לזה ולזה. עכ"פ השאלה שלפנינו היא כשאין המשמחים נחלקים.
עוד הקשה הב"ח על הטור שאין ראיה מדברי הרמב"ם וז"ל: "ומ"ש וכן כתב הרמב"ם יש לו לאדם לישא נשים רבות וכו'. איכא לפקפק דשמא לא דמי דחתן אחד שנושא נשים רבות לשני חתנים אע"פ שכל אחד נושא אשה אחת בלבד, דהתם סבירא ליה לרמב"ם נמי דיש לברך לכל אחד ואחד כיון דגופין מחולקין".
ו. בשולחן ערוך (סי' סב סעי' ב, ג) פסק:
"יש לאדם לישא נשים רבות כאחד, ביום אחד, ומברך ברכת חתנים לכלם כאחד; אבל לשמחם, צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה, אם בתולה שבעת ימים, ואם בעולה שלשה ימים, ואין מערבין שמחה בשמחה. הגה: ואין לעשות חופת ב' אחיות ביחד (סמ"ק בשם ספר חסידים). וי"א דאף בשתי נכריות יש ליזהר שלא לעשותן כאחת, משום איבה, שמא יכבדו אחת יותר מחבירתה (מרדכי פ"ק דמ"ק); ואין נזהרין מזה, ואדרבא יש מכוונים לעשות חופות עניות עם חופות עשירות, משום מצוה (הגהות מיימוני בשם ר"י מפריז)".
"אם יש שני חתנים יחד, מברכים ברכת חתנים אחת, לשניהם. הגה: ואפילו לא היו החתנים ביחד, אלא שהיה דעתו על שניהם, כמו שנתבאר בי"ד סימן רס"ה לענין מילה. וי"א דאין לברך לב' חתנים ביחד, משום עין הרע (הגהות מיימוני פ"י דאישות), וכן נוהגין לעשות לכל אחד חופה בפני עצמו ולברך לכל אחד; אבל לאחר הסעודה מברכין להרבה חתנים ביחד, אם אכלו ביחד".
עולה מדברי השו"ע שסובר שיש לעשות חופה אחת לשני חתנים. וכש"כ לגבי ברכת החתנים בסעודה, והרמ"א מחלק בין חופה שלמעשה יעשו לכל זוג בפ"ע, לבין שבע ברכות בסעודה שיעשו לכולם יחדיו.
והלבוש (אה"ע סי' סא ס"ג) הוסיף לגבי סעודה: "ויש אומרים שאין לברך לשני חתנים ביחד ג"כ משום עין הרע. וכן נוהגין לעשות לכל אחד חופה בפני עצמו ולברך לכל אחד בחופה שלו, אבל לאחר הסעודה כשהם ביחד אפילו הרבה חתנים ואכלו בסעודה אחת מברכין ברכת חתנים אחת לכולם, דלא שייך שם עין הרע כיון דבלאו הכי הרבה בני אדם ישנם שם ואוכלין בסעודה אחת וכולם יוצאין בברכה אחת, אין שם עין הרע לחתנים יותר, נראה לי".
מסקנת ערוך השולחן (אה"ע סי' סב סי"ד-טז) כרמ"א. ועי' בשו"ת דרכי נועם (יורה דעה סי' כז).
מסקנות
הסוברים כשו"ע יכולים לעשות חופה אחת לשני חתנים ולברך עליהם אותן ברכות ולהתכוין לשני הזוגות. ואעפ"כ נראה כדברי הרדב"ז לעיל שבמקום שיש קפידא ראוי להחמיר ולחלק. ונראה שחופה היא מקום שיש בו קפידא. ורק אם החתנים נועדו יחדיו והסכימו לעשות זאת יש מקום לכך. ולסוברים כרמ"א יש לחלק את החופות ולהפסיק ביניהן.
לגבי סעודה בה מברכים שבע ברכות, יש לענ"ד לחלק בין הסעודה לאחר החופה לבין שאר הימים. בשאר הימים בדר"כ אין קפידא ולכן מן הראוי שלא לחלק ושלא להפסיק, אלא לברך לשני הזוגות את אותן ברכות ולא להוציא זוג ואח"כ להכניסו ולברך עמו.
אבל בחתונה שהסעודה נעשתה ע"י המשפחות לצורך זוג אחד וזוג שני הזדמן וצריך לברך אף עבורו שבע ברכות – מן הראוי לחלק ולברך לזוג האורח בנפרד בעשרה. ורק אם שני הצדדים: הזוג עצמו ומשפחותיהם, שטרחו ושילמו מכיסם את הסעודה לא איכפת להם שיצטרפו אף הזוג השני, או שמזמינים אותם לחתונה על דעת שיברכו עימם את השבע ברכות – אז יצטרף הזוג האורח לזוג שהתחתן לשבע ברכות.*.