חבל נחלתו ט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · ט · ג · >>

סימן ג

תפילין דרבינו תם

א. בתוך בתי התפילין מונחות ארבע פרשיות של התורה, אותן ארבע פרשיות מונחות גם בתפילין של יד וגם בשל ראש.

ארבע הפרשיות הן: א. קדש לי (שמות יג, ב-י). ב. והיה כי יביאך (שמות יג, יא-טז). ג. שמע (דברים ו, ד-ט). ד. והיה אם שמוע (דברים יא, יג-כא). 'קדש לי' ו'והיה כי יביאך' מופיעות בפרשת בא שבחומש שמות. 'שמע' בפרשת ואתחנן שבספר דברים 'והיה אם שמוע' נמצאת בפרשת עקב שבספר דברים.

בכל פרשה מפרשיות התפילין מצוין בפירוש כגון: פרשת 'קדש לי' – "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך". וכן בפרשת 'והיה כי יביאך' – "והיה לך לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך".

ב. המחלוקת בין רש"י לר"ת היא במקום הנחתם של הפרשיות בבתי התפילין בתפילין של ראש או בסדר בו הן כתובות בגליון אחד בתפילין של יד (וכפי שיבואר להלן), אולם סדר כתיבת כל פרשיות התפילין, של יד בפני עצמה ושל ראש בפני עצמה חייבות להיות לפי סדר הפרשיות בתורה, וכל אות אחר זאת שקודמת לה ונקראת ההלכה: 'כסדרן', ולכן אם כתב פרשיה אחת שלא כסדר או אות מאוחרת לפני אות קודמת לה הפרשיה פסולה, וכל הפרשיות שלאחריה אם כתובות כתקנן, צריכות להינתן בתפילין שנכתבו לפני כתיבת פרשיות אלו.

הגמרא אומרת במסכת מנחות (לד ע"ב) כך: "ת"ר כיצד סדרן 'קדש לי' 'והיה כי יביאך' מימין 'שמע' 'והיה אם שמוע' משמאל" ושואלת מברייתא שכותבת בדיוק ההפך ומתרצת: ששתי הברייתות אינן חולקות אלא הראשונה מתארת את הסדר לאדם העומד ממול המניח והברייתא השנייה מתארת את הסדר לפי המניח ומסכמת: "והקורא קורא כסדרן".

מפרש רש"י – "והקורא קורא כסדרן - כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר", כלומר הפרשיות מונחות בתפילין כאשר מצד ימין של המניח נמצאת הפרשה המאוחרת של התורה ובצד שמאל נמצאת הפרשה הכי מוקדמת.

כלומר סדר הפרשיות מימין לשמאל של המניח הוא: 'והיה אם שמוע', 'שמע', 'והיה כי יביאך', 'קדש לי'.

ג. רבינו תם (מנחות לד ע"ב ד"ה והקורא) חולק על רש"י בסדר הפרשיות שבתפילין של ראש.

רבינו תם אומר שלשון הברייתא קשה לפי פירוש רש"י מדוע חילקה הברייתא שתיים בימין ושתיים בשמאל הרי ניתן היה למנות אותם לפי הסדר מימין לשמאל אבל חלוקה ששתיים בצד ימין ושתיים מצד שמאל לכאורה איננה מלמדת כלום לפי פירוש רש"י, וקשה למה הברייתא חילקה כך.

ולכן מפרש רבינו תם: 'קדש' 'והיה כי יביאך' מימין של קורא לצד שמאל 'שמע' 'והיה אם שמוע' משמאל של קורא לצד ימין.

ולכן סדר הפרשיות שונה בשתי הפרשיות האחרונות ש'שמע' חיצונית ו'והיה אם שמוע' פנימית לה.

תוס' במנחות מזכיר שרבינו חננאל ורב האי גאון ורבי יוסף טוב עלם (שהיה גם כן בתקופת הגאונים) כתבו כמו רבינו תם לעומת זאת תוס' מזכיר שבשימושא רבא (שהוא דרך תיקון התפילין ע"פ הגאונים) הפירוש כמו רש"י.

ורב האי גאון נתן סימן לתפילין של ר"ת: הוויות להדדי, היינו 'והיה כי יביאך' ו'והיה אם שמוע' סמוכים זה לזה. ורב שרירא גאון אביו של רב האי נתן סימן: שי"ן של 'קדש' ושי"ן של 'שמע' סמוכין לשתי השיני"ם העשויים בעור שבקירות הבית, בתפילין של ראש.

הרא"ש מוסיף בהלכות קטנות (הלכות תפילין) שלפי רבינו תם סדר הפרשיות בתפילין של יד הוא כסדר הפרשיות של ראש, אבל כיון שהן כתובות על קלף אחד, הכותב מדלג על המקום של 'והיה אם שמוע' שהוא האחרון בסדר הכתיבה וכותב את 'שמע' ואח"כ חוזר ל'והיה אם שמוע'.

ומדגיש הרא"ש שמי שפוסק כרש"י והניח תפילין של רבינו תם לא יצא וכן להפך, וירא שמים יניח את שני הזוגות ביחד, גם ביד וגם בראש כדי לצאת ידי שתי הדעות, ויניח אותם בשני תיקים שונים כיוון שאחד מהם נחשב חולין לגבי השני, וכל זוג צריך תיק מסומן בפני עצמו*.

ד. הרמב"ם (הל' תפילין פ"ג ה"ה) כתב כמו רש"י.

אבל הראב"ד חולק עליו בשם רב האי גאון שהוויות הן באמצע ואם כן – לכאורה דעתו כמו רבינו תם. אבל כשמעיינים בראב"ד רואים שהסדר הוא לפי המניח ולא לפי הקורא שכנגדו, ולכן הסדר הוא בדיוק הפוך. ואם כן מי שרוצה לצאת ידי חובה של דעת הראב"ד צריך לעשות זוג נוסף.

ה'כסף משנה' (שם פ"ג ה"ה) מביא את תשובת הרמב"ם שבה הרמב"ם עונה לחכמי לוניל מדוע פסק על פי שיטת רש"י ולא על פי שיטת רבינו תם שהיתה נפוצה אצלם.

הרמב"ם ענה שכל אנשי ספרד תעו אחרי חיבור שכתב ר' משה בר מימון מקורטבא וגם הוא טעה כמוהו, עד שתיקן וגם הרי"ף כתב כר"ת בתשובה, אולם אנשי בבל וארץ ישראל אומרים שהסדר הוא כמו רש"י וסיפרו שראו תפילין של רבינו האי גאון* והם היו מסודרות כמו רש"י.

ומביא את הראיה מן הגמרא שהיה כתוב שהקורא קורא כסדרן ובנוסח הגמרא לפניהם היה חסר משפט זה. וגם תפילין של יד צריכין להיות לפי הסדר הזה, והראיה שר' יוסי אומר שאם יש לו שני טוטפות של ראש שם על אחת מהן עור ומכסה אותם ויכול להניח על ידו משמע שתפילין של יד הם באותו סדר של ראש.

למעשה הביא בהגהות מיימוניות (הל' תפילין פ"ג ה"ה אות ג): "וכתב בספר המצות (=סמ"ג) וז"ל וממ"מ נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כרבינו משה וכרש"י וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאד כסידור רש"י עכ"ל".

ה. ישנו ספר בשם 'שו"ת מן השמים' של אחד מגדולי הראשונים שהיה עושה סדר מיוחד של שאלה ברוח הקודש והיו עונים לו בחלום תשובה הלכתית. אחת משאלותיו היתה על סדר פרשיות התפילין והתשובה שקיבל היתה: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה, הקב"ה אומר הוויות לאמצע (=רבינו תם) וכל פמליה של מעלה אומרים שהוויות כסדרן (=כרש"י). והוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וזה כבודו בהיות פרשת מלכות שמים תחילה".

מדברי שו"ת מן השמים ניתן ללמוד שאם עד עתה סברנו שרק זוג אחד כשר, או כמו רש"י או כמו רבינו תם אבל לא יכול להיות ששני הזוגות כשרים, אולם משו"ת מן השמים אפשר להבין שאולי שניהם כשרים ואם כן יש מקום להניח את שניהם*.

ו. ה'שולחן ערוך' פסק באורח חיים (סי' לד ס"ב): "ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתם באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין. וכן בזרוע. ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש, (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה. (וי"א שאם) לא יוכל להניח בבת אחת, יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם 'שמע' (דברים ו, ד - ט) 'והיה אם שמוע' (דברים יא, יג - כא)". וא"כ לדעתו עדיין היא מחלוקת וצריך להניחם רק מצד הספק.

ולכן בסעיף ג הוסיף השו"ע:

"לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות". ואם כן אע"פ שלכאורה יש ספק בתפילין של רש"י ולצאת ידי ספק ראוי להניח שניהם, בכ"ז פסק השו"ע שתפילין של רש"י הן התפילין העיקריות, ורק המפורסם בחסידות יניח גם תפילין של רבינו תם*. אמנם בהשפעת המקובלים שסברו ששני זוגות התפילין כשרים וחובה להניח שניהם, נהגו הרבה להחמיר ולהניח אף כר"ת. ובהרבה חצרות חסידיות מניחים בקביעות אף תפילין של ר"ת*.

והברכי יוסף (או"ח סי' לד ס"ק א) כתב: "לא יעשה כן אלא מי שמוחזק וכו'. מהר"ש הלוי בתשובה כ"י הביאה בספר יד אהרן, החמיר בזה, ואחריו החזיק הרב יד אהרן, עש"ב. ובמקומותינו רוב תופשי התורה וקצת בעלי בתים מניחין שתי זוגות ולא מיחזי כיוהורא". ועי"ש עוד בירורי הלכה עפ"י המקובלים בענין תפילין דר"ת, ועי' שו"ת חיים שאל (ח"א סי' א). ועי' ערוך השולחן (או"ח סי' לד סעי' ו-ט) שמביא ומבאר את המקורות עפ"י הנסתר לרש"י ור"ת.

ז. בביאור הגר"א (או"ח סי' לד ס"א) כתב: "ומנהג כו'. וכן האריך בתשובת הרמב"ן סי' רל"ד להוכיח כרש"י גם מה שהקשה ר"ת על רש"י מש"ש קדש והיה כי יביאך מימין שמע כו' משמאל וישבה שם וכ' שם, וסוף דבר דעתנו כרש"י והרמב"ם ז"ל ועליהם אנו סומכין ועושין מעשה וכן היו נוהגין הר"י ז"ל והרמב"ן ז"ל ועושין מעשה בעצמן וכן עיקר*".