חבל נחלתו ח מט
סימן מט
תרעומת או חיוב ממון
שאלה
בעיתון פורסמה מודעה על פתיחת מכון תורני. הציגו מועמדות מאות אנשים. מתוכם נבחרו כעשרה שהודיעו להם שנבחרו לעבוד באותו מכון התורני. חבורת אנשים אלו הוזמנה למפגש במקום המיועד למכון. היא הגיעה מרחוק ומקרוב כשחלקם נסעו ברכבם הפרטי וחלקם בטרמפים כמה שעות הלוך וחזור. בפגישה נעשתה היכרות ראשונית ודובר על מטרות המכון ואופן עבודתו בע"ה. והאנשים חזרו לביתם מאוחר בלילה. לאחר מכן נעשה לכל אחד ראיון אישי ששוב נעשה בנסיעה למקום מפגש ע"ח המרואיין. אחרי כן נשלח למועמדים חומר עיוני בנושאים בהם יעסוק המכון והם נתבקשו לחוות דעתם להוסיף או להשמיט וכד'. הם התבקשו להכין נתונים בנושא שכרם כגון תיאום מס הכנסה וכד' ולשלוח למכון המיועד לפתיחה. לאחר מכן נפסק כל קשר עם מקימי אותו המכון – האמורים לעמוד בראשו. הם לא הודיעו על פתיחה או אי פתיחה ופשוט נתקו קשר. לאלה מהמועמדים שהתקשרו הם ענו שתוך זמן קצר יפתח המכון ורק חסר תקציב או נעשה תכנון עבודה חדש וכד'.
האם למועמדים יש עילה לתרעומת? האם למועמדים עילה לתביעה ממונית על הזמן וההוצאה שהשקיעו בהתקשרות עם אותו מכון?
תשובה
א. לכאורה נראה שעל שני השלבים הראשונים אין מקום אף לתרעומת. כיון שמלכתחילה דובר ששלבים אלו ללא תשלום, כיון שהיה ידוע לנוגעים בדבר שהם שלבי מבחן ובדיקה. אמנם אדם מוציא מזמנו וממונו מתוך תקוה שהוא יתקבל לעבודה ובכך יוחזרו חלק מהוצאותיו אבל לעתים אין הוא מתקבל לעבודה והוצאותיו הן לשוא. ועל כן אם התהליך היה נפסק בכך, ואז היו מודיעים להם שהם לא התקבלו, אפשר שאף לא היה מקום לתרעומת אלא זוהי השקעה מסופקת שהתברר שלא יצא ממנה כלום.
אולם הקשר עם המועמדים נפסק לאחר שאנשים אלה התקבלו לעבודה, שהרי בקשו מהם תיאום מס ושלחו להם חומר לעבודה ראשונית וא"כ ישנו מקום לתרעומת על אותם שלבים שנעשו ללא תשלום.
ותרעומת אינה רק הרגשת הלב בעלמא, אלא אין זה בכלל שנאת חינם, כדברי הראי"ה קוק זצ"ל (שו"ת אורח משפט חו"מ סי' כא): "ובר מן כל הנ"ל אפילו בפועל גופי' נהי דיכול לחזור בו, אבל ודאי אין זה משנת חסידים כלל, שהרי לשון הרמב"ם בפ"ט מה' שכירות הלכה ד' דגם אפועל ג"כ קאי הא דאין להם זה על זה תרעומות, וכבר כתבו קמאי ז"ל דלא על חינם כתבו חז"ל אין להם אלא תרעומות בכל מקום שכתבו, אלא להורות שאין זה בכלל שנאת חנם, כיון דעכ"פ הטעה את חבירו בצדק יש לו עליו להתרעם, א"כ ודאי כל חסיד יברח מזה שיהי' עליו שנאת רבים בצדק ח"ו, ולע"ד דמשו"ה האריך הרמב"ם ז"ל בלשונו הזהב אבל אם התחיל הפועל במלאכה וחזר בו אפי' בחצי היום חוזר, דלפי דרכו ז"ל לדייק לישנא הי' ראוי לכתוב חוזר אפילו בחצי היום או יכול לחזור כלשון הגמ', אלא שבא להורות שאין זה כ"א שאם חזר אין מוחין בידו אבל מ"מ אין זה ראוי לכתחילה, ונראה שהי' פשוט לו זה מסברא דעכ"פ ראוי שיהי' הן שלו צדק, וגם מדלא קאמר רב: פועל חוזר בו אפילו בחצי היום אלא יכול לחזור בו, משמע שאין מוחין בידו אע"פ שאין זה מהראוי, א"כ יש לחוש עכ"פ לכתחילה שלא יהי' ענין כזה ח"ו בכלל אונאת דברים השם ישמרנו, ובב"מ מ"ט יכול פשיטא אלא מותר לחזור ש"מ דיכול אינו היתר. לזה העירני שארי הח' הנעלה מ' יוסף נ"י ראבינאוויץ".
וא"כ עצם זה שיש עליו תרעומת אינו דבר פשוט, וק"ו שיש לעשרה אנשים תרעומת עליו. והיה מן הראוי לאדם שיש עליו תרעומות מוצדקות לפייס את כל בעלי התרעומת.
ב. אלא שבמקרה הנוכחי לא הודיעום שלא התקבלו, להיפך הודיעום שהתקבלו ושאר הדברים יתבררו בהמשך, וא"כ אף שלא סוכמו פרטי העסקה והתנאים הממוניים הרי על המשך הקשר שבין השוכר לבין המועמדים ודאי שקיימת תביעת ממון. היינו אם פלוני עבר על החומר שנשלח אליו בכך וכך שעות יש לו תביעת ממון כפועל שהתחיל בעבודתו ובא בעל הבית ופטרו באמצע העבודה.
ואע"פ שלא סוכמו שום תנאים ממוניים בכ"ז הרי הם ישבו ובטלו מזמנם לשם בדיקת חומר כתוב שנשלח להם, וא"כ מן הראוי לשלם להם על עבודתם. כך כתב הרא"ש (בבא מציעא (פ"ו סי' ב): "(ומיהו) אם הלכו דהוי התחלת מלאכה נותן להם שכרן כפועל בטל. בד"א שלא התחילו במלאכה כלומר בשכירי יום שלא קבלו עליהן עשיית המלאכה או קבלנים שלא התחילו במלאכה אבל קבלנים שהתחילו במלאכה שמין להן מה שעשו. כיצד. קבלו קמה לקצור בב' סלעים קצרו חציה והניחו חציה. בגד לארוג בב' סלעים ארגו חציו והניחו חציו. שמין להן מה שעשו".
וא"כ ה"ה לכאן על שעות עבודתם לאחר המבדקים והראיונות הם זכאים לתשלום. ואע"פ שעבודתם לא הופסקה באמצע, אלא הם קבלו חומר לעבודה שהיה אמור להיכנס לכלל עבודתם באותו מכון נראה שעל עבודתם עליו הם זכאים לתשלום.
וכ"כ הטור (חו"מ סי' שלג): "במה דברים אמורים כשלא התחילו במלאכה הילכך יכול הבעה"ב לחזור בו כל זמן שאינו גורם להם הפסד, אבל אם התחילו במלאכה אין ב"ה יכול לחזור ואם חוזר נותן להם שכרם כפועל בטל".
מסקנה
על פרק הפגישה והראיון יש למועמדים שהתקבלו מקום לתרעומת מחמת שהתקבלו ואף אחד לא הודיע להם על כך שהעבודה בטלה. על פרק העבודה שעבדו ללא תשלום הם זכאים לתשלום.