חבל נחלתו ז הקדמה
אומר הנביא ירמיהו (יג, יז): "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה". ופרשו המפרשים, כגון הרד"ק: "מפני גאותכם שאין אתם רוצים להשפיל עצמכם לשמוע דבר ה' כמו שנאמר להם ואל תגבהו".
מתבאר כי הגאוה עליה בוכה הקב"ה כבי' היא הגאוה הפסולה של עם ישראל בדור החורבן של בית ראשון, אשר גרמה שלא לשמוע בקול ה', וממנה תוצאות ההתדרדרות עד חורבן הבית וגלות הארץ.
אמנם רש"י מפרש: "מפני גוה - מפני גדולה שלכם שתתבטל. ד"א מפני גאותה של מלכות שמים שתנתן לאלילים של כשדים".
ומקורו באמור במסכת חגיגה (ה ע"ב): "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה (ירמיהו יג, יז) אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו. מאי מפני גוה? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לנכרים. רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים".
היינו הגאוה כאן אינה במובן שלילי אלא במובן שרש"י מפרש גדולתן של ישראל וגדולת מלכות שמים בעולם. והצער האלוקי, סילוק השכינה, הוא על כך ששם ה' מזולזל בעולם שעם ישראל מופיע בקטנות ובזעירות ואינו מגלה את מהותו המיוחדת לגילוי שם ה' בעולם.
המהרש"א (חידושי אגדות חגיגה ה ע"ב) הביא את פירוש רש"י בירמיהו ומוסיף: "ומספר ישן שהכל אחד, שאין גאותן של ישראל אלא הקב"ה דכתיב ואשר חרב גאותך אלא שר"ש בר נחמני ביאר בפי' כביכול נתמעטה גאותו של מלכות שמים, כענין שאמרו שנתמוטטו כנפי החיות ושנתמעטה פמליא של מעלה ומקום יש להקב"ה ששמו מסתרים הם בתי גוואי הסתרים הפנימיים שעליהם נאמר ושם חביון עזו כו', ובתי בראי הם עמודי התווך שעליהם העולם עומד וי"א בתי גוואי ה' הראשונה ובתי בראי ה' אחרונה והכל כוונה אחת ע"כ".
בפירוש זה עדיין לא מבואר מדוע הגדרת החוסר עליו הצער האלוקי הוא גאוה, לכאורה, מלמודנו עד עתה גאוה הוא דבר פסול.
הסבר לכך נותן הראי"ה קוק זצ"ל באורות (אורות ישראל פרק ו פיס' ח): "קטנות האמונה וריחוקו של אדם מן הקדושה העליונה בא מתוך שאין בידו לרומם את ערך עצמו, עד שיקבע בלבו הרעיון הגדול איך שגדולה אלהית ראויה לו. הגדולה העליונה, המסערת את כל רעיון מוגבל, אשר להמחשבה האלהית היא באִיומה הנורא מגרשת את רוח האדם מגבולה. כל זמן שלא ירומם וינשא, במחשבות של קודש ובארחות חיים של טוהר, לחוש בעצמו את התאמתו אל גדולה זו".
האדם הפרטי חש עצמו שאינו מתאים להיות עבד ה' מפני שאין הוא נחשב בעיני עצמו כמתאים לקשר עם רבש"ע, הקב"ה כה שלם, כה עליון, כה טוב ואילו האדם כה חסר, כה תחתון, אפוף מחשבות רשע וכשלון – איך יתחבר האדם עם רבש"ע?! לכך צריך האדם לגאוה. גאוה זו אינה מזויפת ואינה פסולה, בה ועל ידה האדם מגיע למהותו האמתית. גאוה זו אינה מפילה את האדם בדמיונות של גדלות, אלא גאוה במה שהוא שיש בו צלם-אלקים. ומתוך כך אמונה גדולה ועשיה גדולה.
כך באדם הכללי מכל עם ולשון וביותר בעם ישראל בכללו. ממשיך הרב זצ"ל שם: "וביחוד הדבר נוגע לישראל. קרבת-האלהים הלאומית. צריכה אמונה גדולה של גאות עולמית במדה רוממה כ"כ, עד שיקבע בלב הרעיון העליון, שההתגלות האלהית ראויה לה". כביכול מרוב ענוה פסולה חלק מעם ישראל חושב או מרגיש שלא ראוי שהענין האלהי יחול דוקא על עם ישראל, ועל כן ראוי לעם ישראל שיהיה ככל העמים. ומכאן השקפת עולם זרה וריקנית ביחס לעם ישראל לתורתו ולארצו, וכל קנייני האומה. גאון האמונה מפחיד אותם.
אולם הרב זצ"ל מלמד: "אמנם גאות קודש זו כשם שהיא עדויה בגאון כך היא שבוצה בענוה גדולה, והענוה האלהית הבאה מתוך הגדולה, ומתחברת עמה, היא מופיעה על האופי הנשמתי של כנסת ישראל, ואמונתה בקרבתה אל אל-עולם קונה שמים וארץ, אשר אין חקר לגדולתו, משתרשת מתוך מעמקי נשמתה, והיא מתקדשת, מתעלה, ומתכינה עצמה לגאולה שלמה".
דוקא מתוך גאות אמונה כזו מופיעה ענוה שלמה כלפי רבש"ע וכלפי העולם כולו. ומתוך גאון-ענות-אמונתה של האומה בעצמה מתוך כך האומה כולה מתעלה ומשתלמת ומתכוננת לגאולה שלמה, גאולת עולמים.
הצער האלוקי הוא על חוסר האמונה של עם ישראל בעצמו, ועל כן הגילוי האלוקי בעולם חסר וחלוש. ומתוך כך ערך הגויים שוכחי אלהים עולה, הגאוה האלוקית כבי' ניתנת להם. הם המושלים בכיפה, הם הקובעים דרכו של עולם וכל זאת בגלל ששכחנו מי אנו ומה יכולתנו.
כדברי הרב זצ"ל במקו"א באורות (אורות התחיה פיס' ה): "טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של "אתה בחרתנו". לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסתוריים מצוינים שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כ"א גם מעולים וגדולים מכל עם. אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו".
כדברי ר' ישמעאל במשנה בנדרים (פ"ט מ"י): "באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן". העניות בגוף ולא פחות העניות ברוח, שכחה מגדלותנו. ומתוך שאנו עניים בידיעת עצמנו העניות מנוולת אותנו ואנו מכניסים עצמנו למצבים שכל עם בריא ועל אחת כמה וכמה זקן העמים לא היה צריך ליפול בהם.
באורות התשובה (פרק ו סעיף ג) מבאר הרב זצ"ל מה היסוד הנפשי לתשובת ישראל אל עצמו ואל תורתו. וז"ל: יראת חטא הטבעית. היא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחש לכל חטא ועון מצד התורה והמצוה מורשה קהלת יעקב. ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם ע"י תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים, וקביעת עתים לתורה להמון הרחב. ואי אפשר שיחזור ישראל לאיתנו לחיות חיים טבעיים כ"א כשישוב לו גם טבעו הרוחני בכל מילואיו, שאחד מהם, והיותר חזק שבהם, הוא זה הטבע של יראת החטא, הסילוד ממנו, ותביעת התשובה הקבועה אם נזדמן חלילה לידו איזה דבר עבירה ועון".
זה הוא טבענו האמתי והוא חותר למלאות את צביונו, ולפיכך אנו מובטחים שנגיע לכך. והמסייעים לשמיא מרבצים תורה בעם כל אחד לפי יכולתו אם בקביעות עתים לתורה לציבור הרחב, ואם לימוד תורה לעומקה, לחדש ולהרחיב יריעתה על כל חיי האומה המתחדשים בארצה, ואם בספרים ומאמרים.
מוסיף הרב זצ"ל: "ובהתגברות כח החיים שבאומה, בהקיפו את כל צדדיו, תיפסק התסיסה (=הכפירה) המעכירה את הדעת, והמכשירים הלאומיים ישובו כולם להתעסק ג"כ בדבר הקביעות של ההחזרה אל הטבעיות המוסרית העמוקה והמיוחדת לישראל, שהיא מדקדקת כחוט השערה בין אסור למותר, וכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים יוכרו למהלכי חיים עצמיים, שאי אפשר כלל לחיים לאומיים רעננים מבלעדם, והמכשירים הלאומיים ישובו כולם להתעסק ג"כ בדבר הקביעות של ההחזרה אל הטבעיות המוסרית העמוקה והמיוחדת לישראל, שהיא מדקדקת כחוט השערה בין אסור למותר, וכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים יוכרו למהלכי חיים עצמיים, שאי אפשר כלל לחיים לאומיים רעננים מבלעדם".
בינתיים, הכלים הלאומיים המדינה הצבא ושאר הכלים הבטחוניים, המשפט, החינוך, וכל שאר המפעלים הלאומיים אינם עסוקים כראוי בשיבה אל טבענו האמתי. תורה קיימת אבל היא כביכול שייכת לחלק מהעם. שאר העם עדיין אינו רואה עצמו ראוי לקבל עליו עול מלכות שמים. ובעז"ה בתשובה אל עצמנו, אל עצמאותנו האמתית, נשוב אל העוצמות העצומות הנובעות בנו, ועם ישראל יתנער כארי אל גאולתו השלמה.
בכרך זה הרבה שאלות ותשובות שהובאו לפני תוך כדי הקמת ישוב חדש בארץ ישראל. מעט הם הזוכים להקמת ישוב, לבנותו ממסד עד טפחות. וכש"כ ישוב המתכונן על אדני התורה, שכל דבר גדול וקטון מוכרע ומונהג לפי דיני תורה. ומתוך כך רבות השאלות וההכרעות. הרבה שאלות לא הבאתי בכתובים חלקן משום שלא הספקתי, וחלקן משום חזרתן. חלקן הרחבתי ובארתי כמובא בספר.
בתקופת כתיבת הספר חלתה אִמי במחלה קשה, ואנו מתפללים לרבש"ע להבראתה המלאה בקרוב.
מאז כתיבת ספרי הקודם נסתלק מעימנו מו"ר הרב הגאון אברהם אלקנה שפירא ראש ישיבת מרכז הרב שליווה אותי עוד מספרי הראשון בעצה ובחיוך, וברך אותי על כתיבתי. ראיתי חובה להקדיש ספר זה לעילוי נשמתו
ספר זה הוקדש לעי"נ אחינו ואחיותינו מבני עמנו, אנשים נשים וטף שנרצחו באכזריות בשואה ע"י מפלצות הצוררים ולא נודע שמם, ולא נודע מקום מיתתם ואם הובאו לקבר. משפחות שלמות שנהרגו ולא נותר מהן שריד ופליט שיזכיר שמם בדורות הבאים. ארץ אל תכסי דמם, והקב"ה ינקום דם עבדיו השפוך שנהרגו על היותם מעם ישראל ועל כן אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, ותהי נשמתם צרורה בצרור החיים.
תודות רבות לתלמידי החכמים עִמם נועצתי חלקם הכניסו את הערותיהם והוספותיהם ויבורכו מן השמים בכל מילי דמיטב. תודות רבות לכל המסייעים והמעודדים להוצאת הספר בכתובים, ותודות לאשתי ולכל ב"ב על הסיוע והעידוד.
ונזכה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל להיות כולם יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה.
יעקב
שבט תשס"ח שומריה ת"ו