חבל נחלתו ד הקדמה
כתב הרמב"ם, עפ"י חז"ל בהלכות תלמוד תורה ג יב:
"אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שנת לעיניו לעפעפיו תנומה. אמרו חכמים דרך רמז זאת התורה אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמה. וכך אמר שלמה בחכמתו התרפית ביום צרה, צר כחך. ועוד אמר אף חכמתי עמדה לי, חכמה שלמדתי באף עמדה לי".
איני חושב שעמדתי בכל אותם קריטריונים שמציב הרמב"ם לקניית התורה. אולם נראה לי שגוש קטיף וכל חבל עזה, שאני דר בו, עמדו גם עמדו בקניית התורה מתוך צער. לא תמצא חבל ארץ אחד בעל ישובים שאינם גדולים, שיש בו כה הרבה תלמודי תורה, בתי ספר תורניים, ישיבות גבוהות, מכינות, מכונים כוללים ועוד ועוד.
התורה הנלמדת היא תורת חיים. מתקיימת בישובים וביניהם, בשדות ובחממות, בשבילים ובבתים הפרטיים. ומתפתחים יחידים ומשפחות, ישובים וחבל ארץ שלם של מסירות נפש על התורה, לימודה והתקיימותה בתוכנו.
בעיקר בארבע השנים האחרונות, אך גם בשנים שלפני כן ידע הציבור כולו סבל של פיגועים, משפחות שקברו את הוריהם ואת בניהם, ישובים שקברו את רבותיהם, מורים שקברו את תלמידיהם, ועוד עשרות פצועים ונפגעים בגוף ובנפש. ובכל זאת 'שמך לא שכחנו' והרינו מוסרים את נפשנו על ישובה של ארץ ישראל.
בשנה האחרונה נוסף מערער על אחיזתנו בחבל ארצנו זה. תכנית ראש הממשלה לתת את נחלתנו לזרים. ולא זכר דבר האשה החכמה ליואב בן צרויה מפקד צבא ישראל (שמואל ב כ יט): "אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל, למה תבלע נחלת ה'?" ובכל זאת רוב ככל תושבי החבל חזקים כצור באחיזתם בארצנו.
בספר מלכים (מלכים ב פרק יז ואילך) ובנביא ישעיהו (פרקים לו-לט) מסופר על ביאת סנחריב מלך אשור והמצור על ירושלים. ולבסוף נפילת רוב צבאו מול חומות ירושלים לאחר תפילותיו של חזקיה ונבואות ישעיהו.
כתבה על כך הגמרא בסנהדרין צד ב: "בא נביא ואמר ליה (ישעיהו ח כג): כי לא מועף לאשר מוצק לה. אמר רבי אלעזר בר ברכיה: אין נמסר עם עייף בתורה ביד מי המציק לו. לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה, אבל אחרונים שהכבידו עליהן עול תורה - וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן".
היינו אין דינם של חזקיהו וסיעתו כדינם של עשרת השבטים — אין נמסר עם עייף בתורה — העמל בתורה בכל כוחו ונפשו, ומוסר עצמו עליה מידי יום ביומו ביד המציקים לו.
ובהמשך, הגמרא דורשת (ישעיהו י כז): "והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך, וחֻבּל עֹל מפני שמן, אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה".
הגמרא דורשת על השמן שדלק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות של חזקיהו מלך יהודה, שמצא צורך כדי להשיב לעם ישראל את כוחו ובריאותו, לכפות על לימוד התורה, ובכח המלכותי כפה את כל ישראל לשוב לרבש"ע ולעצמיותם הישראלית. ולמדו חז"ל שכוחו של לימוד התורה בהתמסרות ובקביעות כופה ומכריע כוחם של מלכויות נכרים וכש"כ מלכות ישראל שנוהגת כנגד התורה.
לימוד התורה בכל גוש קטיף בקביעויות השונות של כל הציבור, לימוד בצער מאימת המחבלים מבחוץ ומלחץ המשחית הפנימי, כוחו גדול להסיר את העול ומשא הסבל מעל כל תושבי האיזור, ולהפר את כל העצות הרעות שיועצים עליו.
ספר זה הוא כרך רביעי שקיבצתי ממה שכתבתי. כפי שכתבתי בכרכים הקודמים, הארכתי לעתים בציטוט המקורות, ומטרת הציטוט כדי שהלומד לא יסמוך עלי, יעיין בעצמו, ואם יגיע אף הוא למסקנתי והיה זה שכרי. איני פוסק ולא רב אלא לומד ומנסה ללמד את המעט שהצלחתי לברר. בחלק מהמאמרים מובאים דברי משא ומתן עם פוסקי דורנו ועם המברכים והמסכימים על הספר.
בחלק הראשון כתבתי כי: קראתי שם ספרי "חבל נחלתו" לכבודו של אבי-מורי חיים (מנחם) עם הגיעו ליובל שבעים שנה (חיים בן לוי) לפני כמה שנים. ואף שמי רמוז עמו ("יעקב חבל נחלתו"). ושבטנו — שבט לוי — אשר ה' הוא נחלתנו.
תודה וברכה מיוחדת לאשתי, אשת-חיל, אשר נושאת עמי בעול צרכי ביתנו וחינוך ילדינו. ונזכה לראות כל זרעינו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו עוסקים בתורה ובעבודה.
לכל רבותי, חברי, ותלמידי החכמים שעימם ליבנתי את הסוגיות, לאנשי עצמונה ששמעו, העירו וסייעו — תודות רבות.
עצמונה, גוש קטיף, שבט תשס"ה יעקב אפשטיין