חבל נחלתו ג סה
סימן סה- בעלות על ביציות מופרות
בתחומין כרך כב הופיעה סדרת תשובות של רבני ביה"ד הגדול הרבנים: שרמן, דיכובסקי ובן שמעון. פסקי הדין של הרבנים התיחסו לזוג שעבר הפריה חוץ-גופית במסגרתו הוצאו מגוף האשה מספר ביציות, הן הופרו בזרע הבעל ונשמרו בבית חולים לשם השבה לגוף האשה שאינה יכולה להרות בדרך הטבעית. לאחר התהליך הזה חל סכסוך בין בני הזוג וע"כ הבעל הגיש תביעת גירושין. כמו"כ, וזהו נושא הדיון בביה"ד הגדול, לאחר פסיקה בבית הדין האזורי, הבעל תובע להשמיד את הביציות המופרות ולא לשתלן ברחם האשה מכיון שאיננו רוצה ממנה ילדים.
פסיקת בית הדין היתה כי זוהי זכותו של הבעל לתבוע את הפסקת התהליך, ונימוקיהם מפורטים בפסקיהם.
ברצוני להתייחס למקרה הנ"ל מנקודת מבט שונה מזו שהוצגה בדברי הרבנים. כותב המאמר אינו דיין ויהיו דבריו כדברי תלמיד הדן בקרקע לפני רבותיו.
א
[עריכה]שאלת ה'בעלות' על ביציות במצב כה התחלתי של יצירת ולד היא שאלה חדשה שהתחדשה בעשר שנים האחרונות (בערך), ולא עמדה לפני רבותינו תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים. דרך הלימוד בה היא דימוי מילתא למילתא מהל' שותפים ודיני נזיקין ועוד. ואי אפשר לקבוע בה מסמרות. וע"כ מערכת השיקולים הגיעה עד כדי טובת הולד בגדילה במשפחה חד-הורית וכד'. ונראה לענ"ד לחזור לתהליך ההריון עצמו.
ב
[עריכה]כל אברי האדם בהיותם מחוברים לגופו "שייכים" לו, הם חלק ממנו, וזאת אף ללא כניסה לדיון על סוג הבעלות, והאם יש בה זכויות ממוניות כפי שהזכיר הרב שרמן במאמרו. כל מכלול הגוף על כל חלקיו: בשר, גידים, ועצמות ושאר חלקים מרכיבים את האדם. הפרדת אבר לשם תיקונו והשבתו לא מבטלת את היות האבר "שלו". ולכן הביצית אשר הופרדה מגוף האשה "שייכת" באופן בסיסי לה.
ג
[עריכה]בתהליך ההפריה הטבעי מתחבר זרע הבעל עם ביצית האשה נוצר תהליך הפריה ויחד עמו מתחיל להתפתח העובר בגוף האשה. כתוצאה מההתפתחות עד הלידה ואחריה, מתפתחת מערכת קשרים בין האב והאם לעובר ואח"כ הולד. מערכת הקשרים הזו כוללת קשרי קרבה טבעיים, שעבודים, התחיבויות וזכויות של פרנסה, כבוד, זכות לדמי ולדות ועוד. את תהליך ההפריה החוץ-גופי צריך לראות כתולדה של המקור — התהליך הטבעי. אותן זכיות וחובות המוקנות לשני הצדדים בתהליך הטבעי הן ראויות שתהיינה בתהליך הלא טבעי. ולא תיוצרנה לשום צד זכות עדיפה בגלל הפיכת המצב ללא טבעי.
ד
[עריכה]תהליך ההפריה החוץ-גופית בא לחקות את התהליך הטבעי ולתקן במקום הטעון תיקון. בתהליך הטבעי, מרגע ההזרעה אין הבעל יכול להחזיר את הגלגל אחורנית, הזרע נזרע והתאחד עם הביצית בגוף האשה, והביצית היא חלק מגופה. הבעל לא יכול להחליט על הפלה אפילו רגע לאחר ההפריה. הוא יכול להחליט שלא לקיים עם אשתו מצות עונה, או הוא יכול ללכת בדרכי אונן, אבל מרגע שהזרע בא לגופה של אשתו הוא אינו אדון לו. נראה לענ"ד שכך ראוי לדון על ההפריה החוץ-גופית, אמנם היא מתבצעת מחוץ לגופם של שניהם, אבל צריך להחיל עליה את אותו המצב הטבעי. נראה לי שהסכמת הבעל לכל התהליך החוץ-גופי כולל את הקשר הטבעי הזה, ואת ההתחיבויות היוצאות ממנו. וע"כ תביעתו עתה להפסיק את התהליך מפני שעתה אינו רוצה בו אינה ממין העניין. נכון שהוא יכול לעשות זאת בגלל שהתהליך הוא חיצוני לגוף האם, אבל אין לו זכות לכך. זכותו מצטמצמת למצב שעד שלב ההפריה, כגון אם היה מבקש לפני שהופרו הביציות כי לא ישתמשו בזרעו, אבל אין זו זכותו לאחר ההפריה.
חושבני שאין זה מוסרי, ואין זה ראוי שהיות וההפריה בצורה מלאכותית היא תקנה לבעל זכויות יתר להפסיק את תהליך ההריון. זכויותיו לשעבר בהיות התהליך טבעי הן זכויותיו עתה. ולא בגלל מורכבות התהליך הוא יהפך לשותף בעל יותר כח, עד כדי יכולת להפסיקו.
ה
[עריכה]באותה הסתכלות לענ"ד צריך להסתכל על יחס הביצית לאשה. בתהליך הטבעי הביצית היא חלק ממנה. אם חבלו בה והיא "הפילה" ביצית מופרית היא זכאית לדמי נזק, אע"פ שאין תשלומי דמי ולדות (או שהיא אינה הזכאית לדמי ולדות). בפועַל הוצאה הביצית מגופה, אבל מקומה הטבעי הוא לשוב לגופה כשהיא מופרית, ולחזור להיות חלק מגופה. ברור שאם האשה תמות לפני השבת הביצית לגופה, לא ישיבו אותן לגופה, אבל כל זמן שהאשה בחיותה יש להיצמד בתהליך בפועל ובזכויות והחובות הצומחות ממנו לתהליך הטבעי.
ו
[עריכה]לוּ יצוייר, כי מוציאים איבר מאדם כדי לרפאו במנותק מהגוף ואח"כ להשיבו ולהשתילו בגופו, וכי יעלה על הדעת שמישהו מהרופאים יקבל בעלות על האיבר ויחליט שלא להשיבו?! אף במקרה של הוצאת ביצית, אמנם היא הופרתה מזרע בעלה אבל בכך לא חדלה להיות חלק מגוף האשה, ועל כן נראה לענ"ד שצריך להשיבה לגופה.
ז
[עריכה]מספר ההריונות שהיא זכאית להן:
אע"פ שהופרו מספר ביציות, נראה לענ"ד שוב ללכת אחר התהליך הטבעי. בהריון טבעי לא היתה מופרית אלא ביצית אחת. בהפריה חוץ-גופית מפרים מספר ביציות כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה. ולכן אע"פ שמגוף האשה הוצאו מספר ביציות והן חלק מגופה, כיון שבתהליך הטבעי היא היתה יולדת ילד אחד אף במקרה הנוכחי היא אינה זכאית ליותר מולד אחד, מבעל זה שגרש אותה. ושאר הביציות יומתו לאחר הלידה ובהסכמתה.
ח
[עריכה]באשר להתחיבויות הממוניות הנוצרות מחמת האבהות שלא ברצונו. לענ"ד האב חייב לבנו ככל אב לבנו ואע"פ שנוצר בדרך זו. ועם זאת כיון שיש בכך הקרבה מצד האב באשר הוא כפוי להולדה שהיא כנגד רצונו, ראוי שהאשה תוותר על כל תביעה למזונות עבור הבן לאחר שיוולד.*
ואעפ"כ מסופקני אם היא יכולה לעשות זאת. סו"ס הבן הוא בנו ואמו היא אפוטרופוס אבל אינה רשאית לוותר על זכויותיו ולקפחו מהשייך לו.