לדלג לתוכן

חבל נחלתו ג יח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · חבל נחלתו · ג · יח · >>

סימן יח

שיטת היראים לגבי סוכה שחושש לישון בה .

א. כתב בספר יראים (סימן תכא): "ודוקא שעשה סוכתו מתחילה במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו צער אחר כן, אבל עשה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה כגון שיירא בה מגנבים לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי אלא אפילו יש סכנה וצער בשינה, ובאכילה אין צער וסכנה, לא יצא ידי חובתו! דהא כעין תדורו בעינן והאי לא הוי כעין תדורו כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער ומתחילה לא הוי סוכה כיון דלצערא קיימי".

ב. פירוש לדבריו — הסוכה נפסלת בגלל שבנאה מלכתחילה במקום שהוא צער לחלק מענייני ישיבתה. ואע"פ שיכול לעשות בה את שאר התשמישים בלא צער, אי אפשר לעשותם בסוכה זו מפני שהיא פסולה.

בדבריו יש חידוש בהבנת הדין של "תשבו כעין תדורו". דין זה, לכאורה, עניינו ציווי על דרך ישיבת הסוכה, היינו אם צריך לאכול בה או מותר לו לאכול בחוץ (כ"ח ע"ב), אם צריך לאכול בה ארבע עשרה סעודות או לאו (כ"ז ע"א), ואם מצטער פטור מן הסוכה (סוכה כ"ו ע"א). הציווי יוצר חיובים של ישיבה, טיול ולימוד, ופטורים של מצטער והולכי דרכים, ואולי (סוכה כ"ח ע"ב, קידושין ל"ד ע"א) פטור אם אינו יכול לישן עם אשתו בסוכה. אולם כל הציוויים הנ"ל הם על האדם, ולא קובעים את דין הסוכה. ורמת הציוויים האלה נתונה במחלוקת. מפני שאפשר לדרוש התאמה יותר מלאה בין הישיבה בסוכה לדירה בבית, או שדימוי חלקי וע"כ דרישות נמוכות יותר מהיושב בה.

בדברי הרא"ם אנו נפגשים בחידוש דין שסוכה שנבנתה במקום שאינו ראוי לדירה — פסולה, אף אם ראויה לישיבה בפעולות אשר אפשריות בה.

ג. מן הראשונים חלקם השתמשו בחידושו של הרא"ם בתשובותיהם ההלכתיות כגון בתרוה"ד (ח"א סי' צ"ב). חלק מן האחרונים פקפקו בהבנת הרא"ם את המצוה (החכם צבי (סי' צ"ד)*כד. ועיקר טעמם עפ"י מש"כ שהציווי הוא על חובות ופטורי הגוף — חובות גברא, אך אינם מגדירים בגוף הסוכה — בחפצא. ניתן כמובן להגדיר כי שיטת הרא"ם היא קנס מדרבנן. חכמים פסלו את הסוכה בתורת קנס על כך שבנאה במקום שהוא פטור על חלק ממצוות הסוכה. ולפי"ז נשאר בהבנתנו הקודמת כי "תשבו כעין תדורו" היא חובת גברא, והתוצאות לגבי החפצא הן קנס. וכך נראה שלמד בית הלוי מבריסק.

ד. בבית הלוי (ח"ג סי' נ"ג אות ב') השווה את דינו של הרא"ם לדין סוכה קטנה משבעה טפחים שהחשש הוא שמא ימשך אחר שולחנו "ומוכרח לומר דכיון דאסרו רבנן לאכול בה משום שמא ימשוך ממילא אינו יוצא בה גם בשינה".

ולענ"ד לא צדקו דברי בית הלוי בהסבר היראים, ששיטתו מפורשת לפסול מן התורה בסוכה שבנאה במקום צער, ולא רק גזירת חכמים. והיראים "השתמש" בלימוד זה גם לפני כן כשכתב: "ומצוה שיעשה לה צורת פתח דתניא (כ"ח ב') תשבו כעין תדורו אלמא כעין דירה בעינן". אמנם על לימוד זה כתב בתועפות ראם על היראים (אות כט), שזוהי אסמכתא ולא לימוד מן התורה, שאל"כ מדוע אינו לעיכובא?! ולדעתי אין זה מוכרח. כיון שצורת הפתח אינה הכרח בדירה, שיש דירה עם פתחי שימאי (עירובין י"א). אבל דירה קבועה היא בדרך כלל עם צורת הפתח, וע"כ יש בכך מצוה לכתחילה אך לא לעיכוב.

ה. הגר"א בביאורו (תר"מ, ד') כתב על דברי הרמ"א בשם היראים: "כמו שאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, ופחותה מעשרה, והוצין יורדין לתוך עשרה, ואינה יכולה לקבל כרים וכסתות וכיוצא בהן". והנה אף שהגר"א הביא שמקור פסול סוכות אלו הוא משום "תשבו כעין תדורו" ואף שלא צויין כן בש"ס, עדיין יש לחלק בין סוכות אלו אשר בהן אינו יכול לשבת, וממילא לא הוי כעין תדורו, מפני שממדיהן קטנים מכדי ישיבה, לבין סוכה אשר אינו יכול לישן בה מפני חשש מגנבים שהפגם אינו בגוף הסוכה, אלא אי-יכולתו לישן בה מפחד בלילות, גורם את פסילתה. ובכך "עלית מדרגה" בגוף החידוש, שלא רק שהישיבה תגדיר את מימדי הסוכה, אלא שהמצב הנפשי של היושב יגדיר את כשרות או פסלות הסוכה.

ו. התועפות ראם מכוין לתוספות בראש השנה (כ"ח ע"ב ד"ה ומנא) העוסק בבל תוסיף ובסיום דבריו כתב: "ומסוכה אין להביא ראיה כאן מה שאין עובר בעשה ד' מחיצות אע"ג דאמרינן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דכל שכן כשעושה ד' מחיצות טפי עדיף דהוי תשבו כעין תדורו". היינו הוא דוחה הו"א לפסול מי שעשה ד' מחיצות לסוכה משום בל תוסיף, כיון שלהיפך — הוספת מחיצה על המינימום הנדרש גורמת שישיבתו תהא יותר כעין דירה. אף אצל תוס' רואים כי את כמות המחיצות או לפחות את ההוספה להן ניתן ללמוד מ"תשבו כעין תדורו". וכנראה אף הוא הבין (ואולי יצא ד"ה הזה מבית מדרשו של היראים) שהלימוד "תשבו כעין תדורו" אינו מתיחס רק לאדם היושב אלא אף מגדיר איך תיבנה הסוכה ובאלו מימדים. יש בכך התאמה לדברי הגר"א, אולם כאמור לעיל אין בכך התאמה מלאה שמצבו הנפשי של הדר עפ"י ההשפעה הסביבתית תגדיר את כשרות הסוכה.

ז. מצאתי בילקוט שמעוני (פרשת אמור רמז תרנ"ד) פיסקא שלכאורה היא העתקת הגמרא בראש סוכה, ומופיעות בה מלים שאינן בגרסתנו. וז"ל: "בסוכות תשבו שבעת ימים. סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, מנא הני מילי. ורבא אמר מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים, תשבו כעין תדורו, אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי. למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע". (בנוסח הש"ס שלפנינו המלים המודגשות חסרות). מתבאר שלפחות לפי הגירסא בש"ס שהיתה לפני בעל הילקוט, הדעה השלישית למקור פסול סוכה גבוהה מכ' אמה הוא מהלימוד שלפנינו: "תשבו כעין תדורו", וכיון שדירתו של אדם אינה כזו, אף סוכה במימדים אלה פסולה.

ח. מגבלות הלימוד "תשבו כעין תדורו" חשובות, ומלמדות על מהות חידושו של היראים.

הרמ"א מעיר בדרכי משה על דברי יראים-מרדכי שהובאו בב"י: "ודבר פשוט הוא שלא כיונו כאן רק שלא יעשו הסוכה במקום שלא יוכל לישן מפני יראת גנבים או לסטים ולהכי לא הוי סוכה, אבל במקום דיכול לישן שם ואינו מתיירא כשיושב בתוכה רק שאין הסוכה עשויה בגדר אבנים או מחיצות חזקות או שיש בה פרצות גדולות ועומדת במקום שאין כליו משומרים כשאין אדם בסוכה דהסוכה כשרה. ולא כתבתי אלא להוציא מלב חכם שעמד ופסל סוכה שהיא עשויה משום רבים. ותלה עצמו בדברי המרדכי לומר שכל שאינה שמורה מפני הגנבים הסוכה פסולה ואמרו תשבו כעין תדורו בעינן, ודירתו שמורה מגנבים וכל זה טעות גדולה הוא בידו". היינו התורה לא קבעה שסוכה תהא כעין דירה בחומר הבניין (אבנים או גזית) או מוקפת מכל צד. די במחיצות כפי שהורונו חז"ל שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. הרמ"א הבין כי הלימוד הוא על הרגשת האדם בביתו-סוכתו, ולא על המבנה של הסוכה.

ט. ולענ"ד לימודו של היראים הוא מהמילה "תדורו". הדירה שלא נאמרה בתורה היא מקושרת (אולי אף מאותו שורש) עם המילה "דרור". "ציפור דרור שדרה בבית כבשדה" (ביצה כ"ד ע"א). וברש"י: "בצפור דרור — שדרה בבית כבשדה, שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד, ולכך נקראת דרור — על שם דירה, שדרה בכל מקום". האדם המקיים את מצות הסוכה צריך להיות בן חורין הוא צריך לשבת שם בדרור. הדרור אינו רק המציאות הגשמית של מימדי הסוכה, אע"פ שאף הם מרכיבים חלק ממנה. אלא כל מציאותו הנפשית כתוצאה מדירתו וביחס לדירתו צריכים להשתקף בסוכה. וע"כ אם בנאה בצורה שהוא משועבד לפחדיו לא רק מציאותו הפרטית נפגמת, אלא אף ביתו בו הוא אמור להרגיש את הדרור את החירות נפגמת, וע"כ פוסלת את הסוכה.

י. השתא דאתינא להכי, מובן פטור המצטער. מי שאינו דר דרך חירות בסוכה אינו חייב בה. וכן לימוד תורה בעמקות כשאינו יכול ללומדו בסוכה פטור, משום שאין כאן כעין תדורו, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, וע"כ הוא מותר לצאת מסוכתו.

יא. נשאלת השאלה לגבי דינו של היראים, מה יהיה הדין אם שנים בנו סוכה יחדיו, ואחד חושש מגנבים והשני אינו חושש וכי הסוכה תהיה לאחד כשרה ולשני פסולה? ודין כזה לא שמענו. וצ"ע!