חבל נחלתו ג י
סימן י
אכילת זרעי פשתן טחונים בפסח לרפואה .
שאלה
האם מותר לחולה שא"ב סכנה לאכול זרעי פשתן טחונים בפסח?
תשובה
א. זרעי פשתן מנויים ע"י האחרונים (עי' נשמת אדם שאלה ל"ג) בכלל קטניות, ואע"פ שהזרע היה נאכל רק בדוחק ולחולים, עי' ב"ב צ"ב ע"א בסוגיא ובראשונים. ובאחרונים אחרים וכש"כ ראשונים לא מצאתי שכללו פשתן בתוך הקטניות. וכבר העיר בספר "סידור פסח כהלכתו" (עמ' רס"ו הע' ) מדברי הרמב"ם בכ"מ שהפשתן אינו בכלל הקטניות, ואעפ"כ חכמי אשכנז (ר"י מקורביל בסמ"ק סי' רכ"ב) כללו את הפשתן בכלל גזירת קטניות לפסח.
ב. אלא שלענ"ד עצם איסור גזירת קטניות במקרה הנוכחי טעון בירור. כתב המהרי"ל (הלכות מאכלות אסורות בפסח ט"ז): "קטנית כל מיניהן, אמר מהר"ש דגזרינן שלא לבשלן בפסח אע"פ שלא מחמיצין כי אם חמשת המינין, חטין, ושעורה, כוסמין, שיבולת שועל, ושיפון, מכל מקום גזרו כל מיני קטנית אטו המה". א"כ האיסור הוא דוקא בדרך הכנה אשר בה מיני דגן יגיע לחימוץ — כגון ע"י בישול, אבל חי לפי דברי מהרי"ל לא נאסר!
ואמנם בדברי הר"י מקורביל המובאים במרדכי (פסחים סי' תקפ"ח) אינו מזכיר זאת, אלא כותב בכלליות: "לאסור כל קטניות בפסח". אבל טעמו לאיסור הוא משום ג' טעמים: א) משום שהוא מעשה קדירה. ב) משום מידי דמידגן. ג) משום שיש נוהגים לעשות ממנו לחם. ולפחות שני טעמים, הראשון והאחרון, שייכים דוקא בבישול ומשום הקרבה והדימוי להחמצה.
ג. אמנם ברבנו מנוח (הל' חמץ ומצה ריש פ"ה) מביא מספר המנהגות שנהגו שלא לאכול זרעים בפסח מפני שהם מחמיצין. וחולק עליו שאינם מחמיצים, ואינם נאכלים מפני שאין דרך לאכול תבשיל קטנית במועד. ומביא שטעם האיסור שיש חטים שמשתנים ונראים כקטנית (ודעה זו מובאת באוצה"ג מרב צמח בן פלטוי גאון), ומקבל זאת כטעם לאיסור.
ד. אבל באורחות חיים (חמץ ומצה סי' נ"ה) כתב: "ונהגו הקדמונים שלא לאכול תבשיל של מיני קטנית לעולם".
וכן בטור (סי' תנ"ג) כשהביא את האיסור כתב: "ויש אוסרין לאכול אורז וכל מיני קטנית בתבשיל לפי שמיני חיטין מתערבין בהן" ומסיים: "וחומרא יתירה היא זו ולא נהגו כן". והרמ"א העיר בדרכי משה: "ואנו בני האשכנזים נהגו להחמיר". ומשמע שנאסר דוקא בתבשיל ולא באכילתם חיים.
ה. עוד נראה שאף בחיטין מותר לכוססם בפסח אם לא נתבקעו. שכיון שאינם חמץ, והם שלמים ולא נתבקעו, ולא חל שום שינוי בצורתם (התנפחו וכד'), ועד שיסיים אכילתו לא יספיקו להחמיץ אין איסור לאוכלם בפסח. ומה שכתבו לאסור אכילת זרעי קטניות הוא מפני שאכילתם הרגילה היא ע"י בישול, או טחינה ואפיה, אבל נראה שאכילתם בצורת זרעים חיים לא היתה בכלל הגזירה. אלא שרוב מיני הקטנית נאכלים ע"י בישול וע"כ נכנס בתודעת הציבור שאסור לאכול מיני קטניות בפסח, ולא הבדילו אם חיים או מבושלים.
ועל יסוד זה שאין טעם לאסור בקטנית במקום שאף בחטים אין איסור, בנו המרחשת (או"ח סי' ג'), והראי"ה קוק זצ"ל (אורח משפט סי' ק"ח-קי"ד) את היתרם לשמן מקטניות.
ו. ובנוסף, ראיתי במהרי"ל (הלכות מאכלות אסורות בפסח, כ') שכתב: "מי שחש בעינו מנהג לאכול זרע אקלייא שלא יזיק לו שום מאכל, התיר מהר"י סג"ל לאוכלו בפסח". ומשמע שבמקום חולי לא גזרו על אכילת קטנית. אמנם בדרכי משה (סי' תנ"ג סוף אות ב') כתב שמהרי"ל התיר משום שאינו מין קטנית. אולם נראה שלא התקבלה דעתו לגבי טעם ההיתר, וכבר כתב במשנה ברורה (סי' תנ"ג ס"ק ז') בשם אחרונים שבשעת הדחק, וה"ה לחולה שא"ב סכנה, מותר לבשל קטניות ע"מ לאכול. וא"כ ק"ו לגבי זרעי פשתן שנאכלים חיים.
מסקנה
מותר לחולה הזקוק לכך מבחינה רפואית לרסק או לטחון זרעי פשתן יבש ולאוכלם בפסח. וההיתר מתבסס על כך שמעיקר הדין פשתן אינו בכלל קטניות. ועוד שלפחות מחלק מהראשונים מתבאר שנאסר דוקא תבשיל של קטנית ולא אכילתו חי, דבר המותר אף במיני דגן. ועוד שהגזירה לא היתה על חולים ובשעת הדחק.
ונראה שצריך לברור את הפשתן ממיני דגן שאולי נתערבו בו ולשומרו מרטיבות כמיני דגן. וכמובן שריסוקו צריך להיות בכלי הכשר לפסח.