לדלג לתוכן

חבל נחלתו א סט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · חבל נחלתו · א · סט · >>

<poem> סימן סט

 ~מופלא סמוך לאיש בהפרשת חלה

שאלה בקייטנה שעשו בנות לפני גיל שתים עשרה (אך מעל גיל אחת עשרה). הכינו חלות לשבת, הבנות (המארגנות). הפרישו בעצמן חלה, בליל שבת עלתה השאלה: האם אפשר לאכול מן החלות מחמת שהבנות קטנות ולא הביאו שתי שערות? תשובה א. דין הפרשת חלה כדין הפרשת תרומות ומעשרות ובה מתרכז הדיון. במשנה תרומות [פ"א מ"א].: "חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש השוטה והקטן". ובפ"א מ"ג: ."קטן שלא הביא שתי שערות ר' יהודה אומר: תרומתו תרומה, ר' יוסי אומר: אם עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה, משבא לעונת נדרים תרומתו תרומה". משנה א' יכולה להתפרש כשיטה שלישית שסוברת שכל קטן אף סמוך לאיש אין תרומתו תרומה וכך הסביר הריבמ"ץ [מ"ג],. ודעה זו היא דעת ר"מ שמביא הירושלמי שלעולם אין תרומתו תרומה עד שיגדיל, או היא יכולה להתפרש כאחת מן הדעות במשנה ג' וכ"נ שהסביר הרמב"ם בפה"מ. ב. בנדה [מ"ו ע"ב]. מובאת מחלוקת בין ר' יוחנן ור"ל שסברו שמופלא סמוך לאיש דאורייתא לבין רב כהנא שסובר שמופלא סמוך לאיש מדרבנן. הרמב"ם [נדרים פי"א ה"א, נזירות פ"ב הי"ג, תרומות פ"ד ה"ה]. פוסק כר"י ור"ל וע"כ סובר שתרומתו תרומה וכן הקדשו הקדש ונדרו נדר, וא"כ אף הפרשת חלה שלו הרי היא הפרשה מן התורה. עוד מובאת בסוגיא בנדה משנה ג' מתרומות, בנוסח שונה, בו ר' יהודה אומר: "אין תרומתו תרומה". ור'’יוסי סובר כדעתו במשנתנו. הגמרא מקשה מדעת ר' יוסי על שיטת רב כהנא. תוס' ורא"ש מקשים מדוע לא סייעו לרב כהנא מר' יהודה שסובר שמופלא סמוך לאיש מדרבנן, ומתרצים שר' יהודה סובר שלהקדיש יכול מופלא סמוך לאיש מדאורייתא, אבל לתקן טבל אינו כגדול. ולפי"ז אפילו אם פוסקים כר"י ור"ל עדיין מופלא סמוך לאיש אינו יכול להפריש תרומות ומעשרות. וכן הר"ש מסתפק מהי הגירסא הנכונה במשנה ומביא מירושלמי יבמות שלפי ר"מ ואולי לפי ר' יהודה חילקו בין הקדש לתרומות. ג. כאמור הרמב"ם פוסק שמופלא סמוך לאיש תרומתו תרומה מן התורה, וכן הסבירו נו"כ את שיטתו. ואף את הראב"ד שתמה על שיטת הרמב"ם [הל' נזירות שם]. הסבירו שלא חלק אלא אך הודיע שיש שפסקו שמופלא סמוך לאיש אינו מן התורה. (אמנם במנ"ח מצ' תק"ז סובר שלראב"ד מופלא סמוך לאיש מדרבנן). וכרמב"ם פסק המאירי [נידה מ"ו ע"ב]. השו"ע [יו"ד סי' של"א סל"ג]. פסק כרמב"ם, וכ"פ הש"ך [שם ס"ק ג']., וכ"פ החי"א בשערי צדק [פ"ח סעיפים ב' וה']. ד. אבל הגר"א [של"א ס"ק ע"ח]. פסק כר' מאיר שאין תרומתו תרומה. ז"ל: "ול"נ דהלכה כסתם דלעולם לא הוי תרומה כמש"ש חמישה לא יתרומו". והביא שיטתו בדרך אמונה .[תרומות פ"ד ס"ק נ"ה]. ובאמרי בינה .[הל' תו"מ סי' ח'] דייק מכמה ראשונים שסברו כגר"א. ולכאורה המחמירים צריכים לחוש לדעת הגר"א ולא לאכול מהחלות הנ"ל עד מוצאי שבת. ה. ונראה להקל מסיבה אחרת. הרי הבנות המארגנות נתנו לכל ילדה המשתתפת בקייטנה חלק מהבצק שהכינו, וכל אחת עשתה לעצמה חלה, וא"כ הבצק נעשה מתחילה ע"מ לחלק ולכן פטור מהפרשת חלה כמבואר סי' שכ"ו ס"ב. ואף שכל הבצק היה מעורב מתחילה ואח"כ נאפה בתנור ביחד כיון שהיה שייך למספר בנות (ולכל אחת פחות מכשיעור). אינו מצטרף. ו. אלא שעדיין צ"ע, שהרי הקמח שייך למשפחות של המארגנות שנקנה מכספן, ואינו נקנה למשפחות הבנות המשתתפות בקייטנה מדאורייתא עד שיגיע לביתן, ואז ייקנה מדין חצר או הגבהה וכד'. אבל לפני כן כל הקניינים הם מדרבנן וא"כ החלות לא נתחלקו אלא לאחר שנאפו וחייבות בחלה, כמבואר בט"ז [סי' שכ"ה ס"ק ה']., וחזרנו לשאלת מופלא סמוך לאיש לפי הגר"א. ולכאורה ניתן לומר מה משנה שהוקנו אך לאחר האפיה הלא נלושו ע"מ לחלק, ומה לי לאחר האפיה ומה לי לאחר הלישה בשני המצבים כוונתו לחלק עושה זאת כמחולק מעתה, כמבואר בראשונים על משנה זו? עמד על שאלה זו הב"י [סי' שכ"ו]. שדייק מלשון הרשב"א בפסקי חלה: "ונראה מדבריו שכל שאין דעתן לחלקה בצק אע"פ שדעתן לחלקה אחר שתאפה מצטרפין". ובלשון הסמ"ג מסתפק. וכ"כ הט"ז [ס"ק ב']. והש"ך [ס"ק ה']. שדוקא שכוונתו לחלק בבצק ולא בכונתו לחלק אחר אפיה. ועי' בחידושי ר' חיים הלוי [הל' ביכורים פ"ו הי"ט]. שחקר בדבר והסיק ג"כ כך. וע"כ אע"פ שבמקרה דנן הבנות לשות ומכינות כל אחת את חלתה לעצמה ואח"כ אופות במשותף, כיון שהן קטנות וכל החלוקה היא למראית עין והחלוקה המעשית לאחר האפיה, הבצק חייב בחלה. ז. ואולי ניתן לומר שכיון שלגבי הבנות מדין חינוך — על הצד שצריך הפרשה הרי קטן הפריש ומועיל לגביו, ועל הצד שנחשב 'לחלק' יועיל צד זה לפטור את אכילת הבנות אף בלא לסמוך על הפרשת מופלא סמוך לאיש. ולגביהן חלות אלו לא תחשבנה כטבולות לחלה. ואולם כל זה מתיר לבנות עצמן אך לא לגדולים. שבתי וראיתי שקטן אין מעשיו מועילים אף לעצמו, כמבואר בתוס' גיטין [מ' ע"ב ד"ה וכתב]. שמעמידים להם אפוטרופוס כדי שלא יאכלו טבלים, ואם מעשיו מועילים לגבי עצמו אין צורך בהעמדת אפוטרופוס. וע"כ כאן זה לא יחשב לחלק ואסור לדעת הגר"א לאכול מהן עד מוצאי שבת. מסקנה נראה שכיון שלמרבית הפוסקים סומכים בדיעבד על הפרשת מופלא סמוך לאיש ניתן גם כאן לסמוך עליהן ולאכול מן החלות. אולם המחמירים לנהוג עפ"י הגר"א אסורים לאכול מן החלות עד מוצאי שבת.