חבל נחלתו א סו
<poem>
סימן סו
~הרבעה בבכור ובכלאיים
בהרבעה בבכור בעל מום יש שני איסורים: הרכבת שני מינים כיון שהוא מפסולי המוקדשין הנחשבים כשני מינים, ועבודה בקדשים. נעיין באיסורים ובהשוואתם לאיסור כלאיים. ברמב"ם [כלאים פ"ט ה"א ו-ב']. שלש מדרגות בהרכבת כלאי בהמה. א) מכניס מכחול בשפופרת חייב מלקות. ב) העלם זה על זה או שעוררן בקול חייב מכת מרדות. ג) להכניס לדיר אחד — מותר. ומקורו בב"מ [צ"א ע"א]. ונראה פשוט שאותן ג' מדרגות קימות לגבי מרביע בשור פסולי המוקדשין [רמב"ם שם הי"א]. "אע"פ שהיא גוף אחד הכתוב עשה אותה כשני גופין". ולפי"ז בבכור שהומם אשר הוא מפסולי המוקדשין, יש בו לפי הרמב"ם איסור כלאיים. והרבעה בידיים אסורה והכנסה לדיר מותרת. אלא שמקום ההלכה בפרק ט' מלמד שהרמב"ם שייך הרבעה בשור פסולי המוקדשים לעבודה בכלאיים ולא להרכבת כלאיים, שהרי עד הלכה ז' עסק בהרכבה וממנה עסק במלאכה. וא"כ המסקנה הפשוטה לעיל אינה הכרחית, וצריך לעיין האם גדרי איסור הרבעה משום עבודה בכלאיים יותר קלים או יותר חמורים מאיסור הרבעה גופו. ראיה לכאורה ממקור ההלכה במכות [כ"ב ע"א]. "המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שנים". ונראה ששתי המלקויות הן האחת משום עבודה בקדשים והשניה משום כלאיים וכן שגדריהם שוים. אולם ניתן לדחות שבכלאיים חייבים אף במעלה ולא אך במכניס מכחול בשפופרת, ורבי אושעיא נקט מילתא דשויא לתרוייהו. (ולומר דתרי המלקויות האחת משום מרביע בכלאיים והשניה משום עבודה בכלאיים — לא ניתן, דהא תרוייהו משום לאו אחד). אבל הרמב"ם בהל' מעילה [פ"א ה"ט]. לא כתב מלקות בהרבעה בפסולי המוקדשין — ז"ל: "ואסור להרביע בבכור או בפסולי המוקדשין". ונראה שלדעתו אין מלקות מהתורה על הרבעה בקדשים. וכן העיר ברש"ש במכות שגירסת הגמרא דילן "לוקה שנים" סותרת את דברי המל"מ בהל' כלאים ומעילה שברביעת מוקדשין יש אך איסור דרבנן. אולם המאירי נקט כסוגיין דהוי שתי מלקויות. עולה לפי הרמב"ם: בהרבעה בכלאיים יש איסור תורה (לפי הדרגות לעיל). בהרבעה בפסולי המוקדשין יש איסור תורה של עבודה בכלאים. בהרבעה בקדשים יש איסור דרבנן משום עבודה בקדשים. ועל אף שדחינו את הראיה לעיל, נראה שאיסור הרבעה משום עבודה בכלאיים לא יהיה יותר חמור מאשר איסור הרבעת כלאיים עצמו, וע"כ מעלה זכר על נקבה אסור אך מדרבנן והכנסה לדיר מותרת. ואחר שהרבעה בפסולי המוקדשין נאסרה משום עבודה בכלאיים לרמב"ם, כאיסור הרבעה בקדשים שאסור מדרבנן, נראה שאף האחרון נלמד מהראשון, וגם בו הנאסר מדרבנן הוא מכניס מכחול ומעלה זכר אבל הכנסה לדיר מותרת. (ובר"ן בפירוש השני כתב: "וי"מ אין מרביעין גזרה שמא יגדל מהם עדרים ואתי לידי גיזה ועבודה" ונראה שאסר הכנסה לדיר דאי בעשיית מעשה בידיים עושה בפועל לגידול עדרים ואסור. ועכ"פ חומרת המעשה מדרבנן). אבל מהפירוש המיוחס לרש"י למו"ק ומהר"ן [על הרי"ף]. נראה שלא סבר הכי. שנינו שם [י"ב ע"א].: "אין מרביעין בהמה בחולו של מועד כיו"ב אין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין". ובמיוחס לרש"י: "'אין מרביעין בהמה' משום דעביד מלאכה בחולו של מועד. 'אין מרביעין' אין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר. 'בבכור' דקעביד ביה מלאכה וכתיב לא תעבוד בבכור שורך". ונראה שהמיוחס לרש"י חלוק על הרמב"ם בשתים: ראשית שלדעתו ההרבעה בקדשים היא איסור תורה. ועוד שאף הדרגה השניה אסורה מהתורה. שהרי לרמב"ם המעלה זכר איסורו מדרבנן, בעוד שבפי' המיוחס לרש"י תאר את הדרגה השניה ואותה אסר מהתורה. ושתי השיטות קשות למל"מ שכתב בהל' מעילה שאין עבודה בקדשים בהרבעה אלא בנקבה אבל בזכר אפילו במכניס מכחול אין איסור תורה שאינו עושה מעשה. ולרמב"ם קשיא מהרבעת פסולי המוקדשין שאסור משום עבודה, ולמיוחס לרש"י הלא אוסר אף העלאה משום עבודה מהתורה, (ואף החת"ס יו"ד סי' ש"ה חלק על המל"מ). .(ומש"כ החת"ס שבהרבעה בפסוה"מ אין לוקה משום כלאיים בפסוה"מ, ותרץ משום שהזכר והנקבה שניהם מפסוה"מ ואין כאן כלאיים. לא ברירא לי. שאם "גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים" לא נראה שיש כאן מין חדש ובריה בפ"ע אלא דוגמת חציו עבד וחציו ב"ח שאף לישא שפחה שח"ע וחב"ח אינו יכול [תוס' גיטין מ"א ע"א ד"ה לישא]). ולהלכה בהכנסה לדיר בכלאיים מותר, ובפסוה"מ מדין כלאיים לא יהיה טפל חמור מעיקר. ומכיון שהרמב"ם מיקל ואף במיוחס לרש"י ובר"ן לא אסרו במפורש נראה להתיר.