חבל נחלתו א מג
<poem> סימן מג
~תענית אסתר
נהגו ישראל בתענית ציבור ביום י"ג אדר (אא"כ הוקדמה). וצל"ע במקורותיה ובבעיות ההלכתיות הקשורות בה. המקורות לתענית במגילת אסתר נזכרת התענית שגזרה אסתר בימי התרחשות המגילה. ימי צום אלו היו לפי החשבון בפסח, ובודאי שלדורות אין מתענים בימים אלו. עוד נזכרו ימי הצומות בסוף פ"ט במגילה: ."ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף. לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם". לכאורה דברי הצומות וזעקתם אין בהם קביעה לדורות אלא סיפור דברים על העבר. וכן תרגם המתרגם על המגילה .(אע"פ שבאוצר הגאונים כתבו הגאונים דאין מקורו מאונקלוס או ר"י בן עוזיאל). והב"י [סי' תרפ"ו]. הביא משבלי הלקט [סי' קצ"ד]. שאלה שנשאל רש"י במקרה של תענית אסתר שהוקדמה לחמישי, ואשה שהיתה צריכה לדבר עם השלטון שאלה אם יכולה לדחות את התענית למחרת מפני טורח הדרך. ומשיב: ."ואמר רבינו תענית זה אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמא, שהרי תענית אסתר ומרדכי בימי הפסח. ואם נפש אדם לומר דברי הצומות וזעקתם כתוב? אין זה פירושו אלא כך פירש: על דבר הצומות והצעקות שעברו עליהם בימי המן קיבלו עליהם ימי הפורים לזכר להם לדורות הנס, ואעפ"כ אסור לו לאדם לפרוש מן הצבור משום לא תתגודדו". במס' מגילה [ט"ז ע"ב].: "ומאמר אסתר קיים, מאמר אסתר אין דברי הצומות לא, אמר ר' יוחנן: הכי קאמר דברי הצומות ומאמר אסתר קיים הפורים האלה". ובתורה תמימה [אות נ"ז]. הסביר את הרישא: "ר"ל ענין הצום ג' ימים שצמו אז באותה השנה לא קבלו עליהם לדורות ורק לזכרון נוהגים להתענות יום י"ג באדר". אולם לא הסביר את הסיפא ולכאורה ר' יוחנן פליג. אולם המהרש"א הסביר שמאמר אסתר "היינו שאמרה למלך לבטל את מחשבת המן הוא קיים דברי הפורים. ואהא מתמה וכי מאמר אסתר למלך בלחוד עשתה זאת ולא דברי הצומות ומשני דקושטא דכן הוא דהא והא גרמו, והמקרא מחובר למעלה דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר וגו'". וראב"ע הסביר שישראל קבלו על עצמם לשמוח בפורים כשם שקבלו על עצמם להתענות בצומות החורבן. ובפירוש לר"י מטראני אמנם הסביר על תענית אסתר דילן שהיא זכר לצומות בשושן. במסכת סופרים [פי"ז ד']. נכתב: ."לפורים שלשה ימי הצום אין מתענין אותם רצופין אלא פרודין שני חמישי ושני. רבותינו שבא"י נהגו להתענות אחר ימי הפורים מפני ניקנור וחבריו, ועוד שמאחרין בפורענות ולא מקדימין". היינו תענית אסתר היתה של שלשה ימים ונהגו לצום בה"ב, ורבותינו שבא"י נהגו לדחות הצומות אחר הפורים., משום שלפני פורים היה יום ניקנור שהוא אחד מהימים המוזכרים במגילת תענית שאין להתענות בהם וע"כ דחו את התענית, ועוד משום שמאחרין בפורענות. ממקור זה שהוא הקדום ביותר לתענית אסתר, עולה שלא נהגו את התענית כפי שאנו נוהגים היום. ובמקו"א במסכת סופרים [פכ"א א' וב']. מסבירים שאין מתענין בניסן אלא באדר. והובאו הדברים להלכה בשו"ע [סי' תרפ"ו ס"ג]. בשאילתות [ויקהל ס"ז]. נאמר: ."אבל תענית בין כרכים בין כפרים בין עיירות כולן מתענין בשלשה עשר באדר דאמר שמואל בר רב יצחק: שלשה עשר זמן קהילה לכל היא שנאמר: ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ביום שלשה עשר לחדש אדר, מאי קהילה — יום תענית ומאי יום כניסה שמתכנסים בו ויושבין בתענית ומבקשים רחמים. ובזמן שחל שלשה עשר באדר להיות בערב שבת או בשבת מקדימין ומתענין בחמישי בשבת מפני שהוא נס ונס מקדימין ולא מאחרין, אבל תשעה באב. מאחרין ומתענין לאחר שבת מפני שהיה בו פורענות, ופורענות מאחרין ולא מקדימין". ומסביר בהעמק שאלה שיום הכניסה לפי בעל השאילתות הוא יום הקהילה המצויין במס' מגילה והוא תוקן בימי מרדכי ואסתר וע"כ הוא מדברי קבלה, וזמנו בי"ג אדר. (ועיין לקמן בדברי השאילתות). וברא"ש [מגילה פ"א סי' א']. כתב: ."ופירש ר"ת זמן קהילה לכל היא, שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים. וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דכתיב ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה ודרשינן במסכת תענית מכאן לתענית צבור שצריך שלשה, מכאן נראה לרבנו תם סעד שאנו עושין כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כשנקהלו היהודים לעמוד על נפשם. ולא מצינו לו סמך בשום מקום אלא בכאן".