חבל נחלתו א יז
סימן יז- נטילת ידים ללא כלי מברז הקבוע בקיר
שאלה[עריכה]
א. מהו ליטול ידיו ישירות מברז הקבוע בקיר ללא כלי לנטילה?
ב. כמו"כ מהו ליטול ידיו מעוקב [מיכל מיטלטל]. ישירות מהברז ללא כלי לנטילה?
תשובה
צריך לדון מצד שני יסודות כלי וכח גברא.
כלי[עריכה]
המים צריכים לבוא מכלי על ידיו. והראשונים כולם פה אחד בסוגיית צינור שחקקו ולבסוף קבעו — [ב"ב ס"ה ע"ב]. הסיקו, דצינור הפתוח משני צידיו לא הוי כלי. וכ"פ בשו"ע [או"ח קנ"ט ס"ז עי"ש ובנו"כ,. ועי"ש בביאור הלכה ד"ה מפני]. וכן הסיק להלכה בשו"ת משיב מלחמה לגר"ש גורן זצ"ל [סי' קל"ז].
אלא שיש לערער על הלכה זו משני פנים:
א. הצינור עליו דברו הוא צינור שלא עשוי לקבלה שאין ברזים בקצהו, וכל תפקידו הוא העברת מים או יין ולא השהית הנוזל בתוכו. אבל צינורות בימינו עשויים לקבלה ע"מ שהמים ישהו בתוכם והצרכנים יוכלו לפתוח ברז ולקבל מים בכל עת, ולשם כך יש בהם ברזים. א"כ מה לי חבית שיש בה ברז ומה לי "חבית ארוכה" — צינור — שיש ברזים בקצוותיה. והלא כל הסיבה שסברו שאין לצינור דין כלי, הוא מפני שאין עשוי לקיבול, אבל בימינו עשוי לקיבול ומקבל.
ב. בש"ס בדר"כ דברו בצינור של חרס או של עץ, אבל רוב הצינורות השתא הם של מתכת, ובכלי מתכות אף פשוטיהן טמאים. וכ"נ מיו"ד [סי' ר"א סעיף מ"ח]. וא"כ צינור הוי כלי! (אף אם סוברים שסתם צינור אינו כלי). ע"כ נראה שצינורות דילן שם כלי עליהם, וא"כ מצד זה ראויים לנטילה אף בלא כלי נוסף. והנ"מ בין שתי הדחיות לעיל הוא בצינורות פלסטיק (העירוני שכך נוהגים השתא בבניה חדשה). לטעם השני, כיון שהצינורות מפלסטיק אינם כלי, ולטעם הראשון עדיין נחשבים ככלי. (ועדיין צ"ע מה הדין אם הצינור פלסטיק והברז של מתכת דלכ' כיון שיש לו שם בפני עצמו הוי כלי, אולם לא עשוי לקבל בתוכו וצ"ב).
אלא שבאותו סעיף [ביו"ד]. נפסק שאם הצינור מחובר לקרקע אינו פוסל את המקוה, אע"פ שהוי חקקו ולבסוף קבעו, וא"כ לכ' לא הוי כלי ולא ראוי לנטילה.
אלא שטעם הכשרו לגבי מקוה הוא לא מפני שאינו כלי, אלא משום שבטל לקרקע, וככלי המחובר לקרקע הוא טהור. אולם בנט"י נפסק שאף חקקו ולבסוף קבעו, כיון שהיה שם כלי עליו בתלוש מים הבאים ממנו דרך ברזא הוי באים מכלי ע"ש בס"ז בהג"ה מהאגודה.
ולפי"ז על אף שהמים באים מצינור המחובר לקרקע לענ"ד באים מכלי, וע"כ די בשפיכה מהברז.
כח גברא[עריכה]
נחלקו בכך תנאים במס' ידים, וחלקו הראשונים כמאן לפסוק.
עכ"פ נפסק שאם יש לכלי ברזא בפתיחה וסגירה חשיב כח גברא אף לר' יוסי. עי' חולין ק"ו וראשונים. ובמ"ב [סי' קנ"ט ס"ט].
למסקנה: בשאלה א' מותר לענ"ד. והאחרונים [משיב מלחמה סי' קל"ז] אסרו.
ביחס לשאלה השניה שמעתי טוענים שעוקב מים הוא מיכל שמחזיק יותר ממ' סאה וע"כ אינו ראוי ליטול ממנו. ולענ"ד לפי הנאמר לעיל צריך להבדיל בין כלי לבין אינו מקבל טומאה. כלי העשוי לנחת [עי' כלים פט"ו מ"א]. אינו ראוי לקבל טומאה אבל לא בטל ממנו שם כלי, ולנט"י אינו צריך להיות דוקא כלי המקבל טומאה שהרי אף כלי אבנים ואדמה ראויים לנט"י. למסקנה בשאלה ב' ג"כ מותר, ולכך נ"ל שאף מסכים בשו"ת משיב מלחמה שם. ועדיין צל"ע בצינור שמרכיבים את הברז כשהוא מושחל בקיר (העירוני שכך בונים עתה). ונ"ל לחלק שלא דמי לקבעו ולבסוף חקקו דסו"ס החקק נוצר עוד מחוץ לקיר, ואך ההרכבה של הפקק או התחתית נעשתה בקיר. אמנם אין ליטול ידים מברז גינה שהצינור אינו מחזיק בתוכו מים. (ועי' בהערות הגר"י אריאל בראש הספר - הערה ד').