זמרת הארץ/סיפורי מעשיות
ביאור על סיפורי מעשיות של ר' נחמן מברסלב
[עריכה]סימן א'-מאבידת הבת מלך
[עריכה]מבואר בהקדמת הסיפורי מעשיות שמאמר פתח ר' שמעון שבלקוטי מוהר"ן קמא סי' ס' הוא כמו פירוש וביאור על זאת המעשה וכו'. ואין אתנו יודע עד מה. וכבר נתבאר לעיל איך שמאמר פתח ר"ש הנ"ל יש לו שייכות לענין קדושת א"י. אך גם כאן במקומו יש איזו רמזים לזה. כי א"י היא בחי' מלכות בחי' הבת מלך כידוע ונקראת ארץ טובה וניתנה לטובים שהם ישראל כמו שאמרו רז"ל יבא טוב וכו'. וכשנעשה המלך ברוגז עליה בחי' חרון אף ח"ו אזי אמר שהלא-טוב יקח אותה. היינו בחי' הסטרא אחרא ועכו"ם והם מתפשטים שם עם חיילותיהם והלכים אחר שרירות לבם וממלאים בה כל תאותיהם ועושים כל ימיהם כחגים. ופנימיות קדושת א"י נעלמת מאד בעונותינו הרבים ואין דורש ואין מבקש והקב"ה שאוג ישאג על נוהו. וציון גם היא במר תבכה וכו'. ונמצאים בכל דור ודור אנשים כשרים מישראל שהם בחי' המשנה למלך (כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך אבל בישראל יש מה הקב"ה מחי' מתים אף ישראל וכו' כמו שאמרו ז"ל) שמשתתפים ג"כ בצערם של השי"ת והשכינה כיבכול. ומשתדלים לחפש ולבקש ולגלות קדושתה ועוסקים בזה במסירת-נפש עצום וזמן מרובה מאד עד שזוכים שמוצאים את הבת מלך במקום גלותה עכ"פ. והיא בעצמה מגלה להם תחבולות איך להוציאה משם. והעיקר הוא להרבות בכיסופין וגיעגועים קדושים. שזה בחי' מצאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים וגו' וכתיב נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' ולגם להתענות. כי מאחר שתחלת הפגם הי' ע"י אכילה כמו שכ' פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת וגוף וכמבואר בזוה"ק. שזה בחי' בננו זה זולל וסובא וגו' וגם ביום האחרון שלא לישן. כי א"י בפנימיות קדושתה היא בחי' מוחין דגדלות ושינה היא בחי' מוחין דקטנות בחי' אחד מס' במיתה שמשם יש יניקה ואחיזה להסט"א ח"ו. אך לפעמים מתגבר היצר הרע כל כך עד שאוכלין איזו אכילה שאינה בשלימות ובאים לידי שינה וישנים זמן מרובה מאד. (שזה בחי' מה שמבואר במאמר פתח ר' שמעון הנל שיש בני אדם שישנים כל י מיהם וכל עבודתם את ד' היא רק בבחי' שינה וקטנות ובלי חיות ושכל דקדושה. ואז אין עבודתם יכולה לעלות למעלה וכו' ומבואר שם שלפעמים באין לידי שינה ע"י אכילה שאינה בשלימות). ואח"כ כשנעור קצת משינתו וחוזר והולך לבקש ולחפש אחר הבת מלך עד שמוצא אותה עוד הפעם במקום גלותה ואז הקילה עליו קצת בענין התעניות רק העיקר להרבות בכיסופין וגיעגועין והתבודדות הרבה בכל פעם. והעיקר לשמור עצמו מהשינה. היינו לעורר עצמו בכל פעם ולהתחדש ולהתחזק בעבודת ד' בכל פעם בהתעוררות חדש ובחיות ושכל דקדושה. כי קדושת ארץ ישראל היא בבחי' ולבי ער וכמו שכתוב אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ופירש"י שאם ידעתי לא ישנתי. אך שם היתה גם השינה בקדושה גדולה בבחינת תרדמה של נבואה. אבל משינה פשוטה שהיא בחי' מוחין דקטנטות ממש צריכים להשמר מאד. אך היצה"ר מתגבר כ"כ עד שמביא דייקא לבחי' שינה עד שיש שנפלו ע"י שניתם מכל השבעים פנים לתורה שזה בחי' מה שהי' ישן ע' שנה. והבת מלך עצמה מנערת אותו בכל פעם ולא ננער והיא בוכה ומתמרמרת מאד כי יש רחמנות גדול מאד עליו ועליה כמבואר בפנים. ואעפ"כ מאירה עליו איזה רשימה מבחי' המקיפין שלה הקדושים באופן שכשיתעורר משינתו עוד הפעם ידע איך לחפשה ולבקשה עוד. אך עכשיו צריכים תחבולות אחרות. כי צריכים לבקש אותה אצל הר של זהב ומבצר של מרגליות ושם ימצאנה וכו'. והגם שאין אתנו יודע עד מה כוונתו ז"ל בזה. אך התורה הק' ניתנה לדרוש כדכתיב דרושם הם לכל חפציהם כידוע. ע"כ נראה לעניות דעתי שהוא כעין מה שמבואר בתיקונה חמישאה מהתיקונים אחרונים במאמר קם ר' שמעון על רגלוי וכו'. עביד בגין שכינתא דאיהי בגלותא ואם היא באומאה הא אבא ואימא דאינון חכמה ובינה יכולין למעבד התרה וכו'. ואם היא נדר מסטרא דאבא ואימא ולא בעו. אנא סליק לגבי ההוא דאתמר ביה כי יפלא ממך דבר דאתמר ביה במופלא מך אל תדרוש דיפטור נדר וכו'. שזה בחי' מה שמבואר במאמר פתח ר"ש הנ"ל שיש שנפלו כ"כ בשינתן עד שצריכים לעוררם ע"י סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות וכו' שזה בחי' תיקוני עתיק בחי' זקן וכו'. וסוף כל סוף זכה למצוא את הבת-מלך ולהוציאה ולהחזירה לשורשה ולמקומה בשלום. ועיין בהקדמת הסיפורי מעשיות שם יש דברים שמבוארים ביותר קצת:
סימן ב'-ממלך וקיסר
[עריכה]המעשה הזאת לא שמענו עליה שום רמז וביאור. אך אותיות בולטות ומצטרפות מאליהם. כי מובן להדיא שמדבר מ סוד יחוד צדיק וכנסת ישראל שזה סוד בנין ירושלים וגאולת ישראל. ואיך שהשכינה כביכול מקושרת עם ישראל בקשר אמיץ ודביקות גדול ולא תפרד מהם לעולם ועד. וכל הסיבות שעברו על הבת-קיסר ועל החתן שהוא הבן-מלך והכל כדי להפריד ח"ו הקשר שביניהם. והיא בגודל חכמתה וצדקתה עברה על הכל והתנהגה עם כל א' כפי בחינתו. כי הגזלנים והרוצחים הרגה לגמרי והכל בחכמה גדולה כמבואר בפנים ונמלטה מבן הסוחר ומהמלך ועי"ז עברו עליהם יסורים גדולים כי נתגרשו ממקומם. ואיך שהמיתה מרחוק ע"י הזכוכית השורף את הקרח שהוא בן המלך הזקן (ומסתמא הי' מבחי' המלכות דסט"א כמובן) ושרפה את המוח שלו עד שנפל עי"ז למימי הים. ועי"ז נתגלגל הדבר עד שנתקבצו כולם ואז החזירה להמלך את הבנות-שרים ושב למדינתו ומלכותו. ולבן-הסוחר החזירה הספינה שלו עם הסחורה עם ריוח עשירות הרבה בכפלי כפלים ממה שהי' כי כבר הי' שם גם כל העשירות המופלג מאד שלקחה מן הגזלנים. ולהבן-מלך שהוא החתן שלה באמת אמרה נלכה ונסעה ושבו לביתם וכו'. ובודאי יש בכל ענין וענין ובכל דיבור ודיבור מסיפורי מעשות אלו ראזין גדולים ועילאין. והכל נוגע בסוד עולם התיקון וקיבוץ גליות לא"י והתגלות קדושת א"י ע"י מלך המשיח ובנין ערי יהודה וישראל בבנין עולם. (יה"ר שנזכה):
סימן ג'-מעשה מחיגר וכו'
[עריכה]מבואר בפנים כי הדברים סתומים וחתומים לבד מהרמזים שגילה רבינו זצ"ל בעצמו. ואעפ"כ מבואר שמדבר מסוד עולם התיקון וביטול הקליפות והסטרא אחרא בבחי' ואת הרוח הטומאה אעביר מן הארץ. ומענין האילן הנפלא שכל ענף ופרי ועלין שלו יש להם סגולה מיוחדת זה מסוגל לבנים וזה לרפואה וכו'. ואח"כ מרמז שיש אילן שאם הי' מושקה לא הי' נשאר מן השדים כלום. ואיך שנהי' רעידת אדמה ונשקה האילן כולו ולא נשאר מהם כלל ונעשו כלא היו. (ועי' יחזקאל מ"ז) והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית וגו' והנה אל שפת הנחל עץ רב מאד מ זה ומזה וגו' ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והי' פריו למאכל ועלהו לתרופה. עי' רש"י שכתב פירש ז"ל להתיר פה אלמים ופה עקרות ומשמעו לשון רפואה וכו' שזה בחי' האילן הנ"ל. ואם האילן הזה הוא עצמו זה האילן שאם הי' מושקה לא הי' נשאר מן השדים כלום כמובן לכאורה בפנים. א"כ מה שהשמש קובלת לפני הירח אודות זה האילן שהיא זורחת עליו ומייבשת אותו. וכן מה שהירח השיבה לה באשר שהיא דואגת דאגת אחרים. אבל היא דואגת דאגת וצער עצמה באשר שהשדים יונקים מרגליה ולפיכך אין לה כח ברגליה וכו'. ובאמת אם הי' נשקה זה האילן לא הי' נשאר מהם כלל וממילא היתה תרופה גם להלבנה על צערה. נמצא שבסוד עולם התיקון יתתקן הכל כנ"ל. ואפשר שזה ענין ובתורתו יהגה יומם ולילה בחי' חיבור יום ולילה בתורה בחי' המקום שהיום והלילה מתקבצים יחד המבואר בפנים והי' כעץ שתול על פלגי מים בחי' האילן הנ"ל. וזה שהזהיר השי"ת ליהושע בתחלת כניסתו לא"י לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. ובמלחמת גבעון אמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וגו'. וכל זה צריכים לבאר עוד. וזה בחי' שמש ירח עמד זבולה וגו' עי' רש"י (חבקוק ג'). וזה בחי' הר ציון ירכתי צפון וגו' כי הנה המלכים נועדו וגו' הם בחי' השמש והירח שנאמר בהם ולמשול ביום ובלילה וכו' וכמובן גם בזוה"ק. וע"כ שם עיקר עיבור השנים וקידוש החודש:
סימן ד'-מעשה נסים
[עריכה]עחחם שם בהרמזים שאח"כ מובא הפסוק ואשני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי וגו' כי שם כלולים כל חלקי העולם וכו'. ושם עישקר תיקון העצה דקדושה. ועי' גם לקמן בסי' ו' בהרמזים מענין חזה ציון קרית מועדינו וגו'. וזה בחי' כי הנה האבן וגו' על אבן א' שבעה עינים וגו' עי' רש"י (זכרי' ג') כי שם כלליות כל השבעה אקלימים וכמובן גם בדברי רז"ל (ועי' שער החצר מ"א ס"ה). ושם מקריבים על אש המזבח קרבנות שרובם הם רק משור ושה כי עזים הם ג"כ בכלל שה כמו שאמרו רז"ל וכמו שפירש"י בפ' בא על הפסוק מן הכשבים או מן העזים וכו'. ועי"ז נתכפרין העונות וניצולין מאש הגיהנם וכיוצא וכמו שאמרו רז"ל (במ"ר פקודי פ' נ"א):
סימן ה'-מעשה במלך שלא היה לו בנים
[עריכה]המעשה הזאת אומרים שהי' משמעות מדברי רביז"ל שיש בה סוד שם מ"ב וכו' כמובואר במקום אחר. ועי' זוהר חדש (סוף פ' כי תבא) בלקוטים ובגין דא לא עאלו ישראל לארעא עד דנטלו תלתין מטלנין אחרנין ואשתלם רזא דשמא דמ"ב וכו' עי"ש. גם מה שמבואר כאן מהבן מלך שנעשה מצורע ואח"כ נתרפא ונתייבש הצרעת ונקלף כל העור ממנו ואז נתגלה ונראה שהוא כולו מאבנים טובות והיו לו כל הסגולות של כל האבנים טובות. מצינו כעין זה לענין ירושת א"י. כמו שאמרו רז"ל על פסוק כי תבאו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וכמו שפירש רש"י שם שעי"ז מצאו ישראל מטמוניות של זהב שהטמינו האמוריים בקירות בתיהם. ועי' במ"ר שדרשו רז"ל פסוק זה על חורבן בית המקדש. וסיים שם ולקחו אבנים אחרות כמ"ש הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פינת יקרת וגו'. ושם הי' האבן שתיה שבו נכללו כל הי"ב אבני יעקב שהם בחי' הי"ב שבטים שהי' סגולות כל האבנים טובות. שזה בחי' י"ב אבני החושן כמובא ודרשו רז"ל (ב"ר פ' ט"ז) שם הבדולח ואבן השוהם לענין א"י:
סימן ו'-מעשה במלך וחכם
[עריכה]בארץ ישראל היו גבורים גדולים כמפורש בכמה מקראות ובדברי רז"ל וכתיב הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו'. גם כתיב כי הוא על ימים יסדה וגו' וכתיב ירושלים הרים סביב לה וגו'. גם שם עיקר האמת כנ"ל כמה פעמים. גם שם עיקר הענוה כמ"ש וענוים יירשו ארץ וגו'. גם קדושת א"י היא בבחי' המלך שהתמונה שלו לא נמצאה אצל שום מלך כי הוא נסתר מבני אדם וכו' והוא רחוק מבני מדינתו. כמובן בזוה"ק (פ' לך ע"ח) לענין אברהם אבינו שהשיג כל סטרי דישובי עלמא וידע חילין די ממנן עלייהו וכד מטי לגו נקודה דאמצעיתא דישובא (בחי' קדושת א"י) תקיל בתקלי' וכו' וחמי דהא חילא עילאה דעלה לית ליה שיעורא עמוק וסתים וכו' תקיפי דעמיקין ולא יכיל למיקום ביה וכו' עי"ש. גם בהרמזים שבסוף המעשה מובא הפסוק חזה ציון קרית מועדנו:
סימן ז'-מעשה במלך שכבש וכו'
[עריכה]עיין במדרש שוחר טוב (משלי ל') שממית בידים תתפש זו מלכות וכו' ו היא בהיכלי מלך שהחריבה מקדשו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. ושם שממית וגו' זה עמלק וכו'. וממילא מובן כי הזבוב הם בחי' החלושי כח שבישראל שקליפת עשו ועמלק רודפת אחריהם רק שהדף שכתוב בו נימוסי ישראל שהיא התורה הק' מגינה עליהם כמאמרם ז"ל כל זמן שהקול קול יעקב וכו'. ואמרו על עזבם את תורתי לואי אותי עזבו ותורתי שמרו וכו'. ועיין בהרמזים שבסוף המעשה מובא שם ענין ד' מה רבו צרי וגו' שמכוון גם לענין צרת כלל ישראל וגלותם וכו'. ושם ויענני מהר קדשו סלה. ודרשו רז"ל בשעה שהי' מקדשך בנוי היית עונה את תפלתינו ואף עכשיו הוא הר שנאמר ויענני מהר קדשו סלה:
סימן ח'-מעשה ברב וכו'
[עריכה]עיקר שלימות התורה ותפלה וכל עבודת ד' הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. כי א"י נקראת ארץ החיים כי שם העבודה עם חיות דקדושה בחי' החכמה תחי'. כי שם בחי' מוחין דגדלות בחי' המאור הגדול. וזה בחי' והי' כי יביאך וגו' אל הארץ וגו' לתת לך ערים גדולות וטובות וגו'. וכן בפ' עקב שמע ישראל אתה עובר וגו' ערים גדולות וגו'. ואמרז"ל עד הנהר הגדול נהר פרת מפני שנזכר עם א"י קראו גדול וכו'. אך א"י היא א' מג' דברים שנתנו ע"י יסורים ועיקר היסורין הוא ע"י המונעים הרשעים מוציאי דברת הארץ כמבואר במאמר ט' תיקונין לקו"מ קמא ס' כ'. כי זה בחי' כל המניעו שעברו על בן הרב. כי הצדיק הוא בחי' א' עם קדושת א"י בבחי' צדיקים יירשו ארץ וכמו שכתוב והארץ לעולם עומדת ופירש"י כל צדיקי ישראל נקראים ארץ כמ"ש ואתם תהיו לי ארץ חפץ. וזה בחי' ואת הבית הגדול ודרשו רז"ל בית שמגדילין בו תורה ותפלה שמגדילים דייקא. כי שם התורה והתפלה בבחי' מוחין דגדלות. וע"כ שם העבודה בשלימות בלי שום חסרון כמו שכ' לא תחסר כל בה בבחי' דעת קנית מה חסרת. וזה שמובא בזוה"ק שלימו לא אשתכח אלא בארעה קדישא:
סימן ט'-מעשה מחכם ותם
[עריכה]ארץ ישראל היא בחי' תמימות כמו שכתוב כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה. ואברהם אבינו ע"ה שהי' הראשון לירושת א"י נאמר בו התהלך לפני והיה תמים. וכן יעקב אבינו ע"ה שהי' העיקר לירושת א"י כמו שכתוב ויעמידה ליעקב לחוק וגו' לך אתן את ארץ כנען נאמר בו ויעקב איש תם. וכלל כנסת ישראל נקראת יונתי תמתי. וכתיב בפ' שופטים כי אתה בא אל הארץ וגו' תמים תהי' עם ד' אלקיך. ומחמת התמימות זוכין שם למדת ההסתפקות באכילה ושתיה ומלבושים שזה בחי' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (היינו שלא מחמת עניות אוכלים בה לחם לבד. רק שבהלחם טועמין בו כל מיני מטעמים) לא תחסר כל בה (היינו גם מלבושים וכיוצא. כי מלבוש אחד יספיק להם לכל וכמובא גם בס' שער החצר שפסוק זה מכוון אל מדת ההסתפקות) ושם זוכין להיות בשמחה וחדוה תמיד כנ"ל כמה פעמים. ולהתענג בעבודת ד' בכל מה שעושה בעבודת ד' כל אחד כפי בחינתו. שזה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ד' וגו' וכתיב וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. והנה באמת שם עיקר שלימות החכמה כי אין חכמה כחכמת א"י ואעפ"כ מתנהגין בתמימות. כי באמת זה בבעצמו עיקר החכמה לילך בתמימות וכמבואר במ"א. ועי"ז זוכין לכל טוב כמ"ש לא ימנע טוב להולכים בתמים וכתיב ותמימים ינחלו טוב. ושם זוכים לאמונה שלימה להאמין במלכו של עולם אע"פ שהוא סתום ונעלם מאד ולית מחשבה תפיסא ביה כלל אעפ"כ הכל מתנהג על ידו ית' ובהשגחתו הפרטיית גם על השפלים. בפרט בא"י אשר הוא ית' דורש אותה תמיד עיני ד' אלקיך בה וגו'. שזה בחי' כל הדר בא"י דומה כמי שי לו אלוה מה שאינו כן בחוץ לארץ שהיא תחת יד הע' שרים אע"פ שכולם תחת ממשלתו ית' אעפ"כ יכולין לטעות ח"ו ולכפור ח"ו בהשגחת מלכו של עולם ית' וכאילו יש להשרים בעצמם איזה כח וממשלה. שזה בחי' וקמת ועלית וגו' לא תסור וגו'. שזה בחי' מה שצריכים להאמין שיש צדיקים גמורים שיודעים להשתמש בשמות הק' בקדושה גדולה בעת ההכרח ולבטל עי"ז כל כח הסטרין אחרנין והקליפות רח"ל. כי הגם שהאמת הוא שצריכים להאמין רק בהאמונה הק' ושאין כח לשום דבר שבעולם נגד רצונו ית' כי אין עוד מלבדו כתיב. אעפ"כ צריכין לידע ולהאמין כי יש גם סטרין אחרנין רח"ל שאין נראים ג"כ לרוב בני אדם ואינם מושגיםע"פ השכל האנושי. ואעפ"כ יש כמה פעולות בעולם שעושים הרשים והמכשפים ע"פ שמות הטומאה. שזה בחינת מה שאמרו רז"ל למה נקרא שמם מכשפים וכו'. והסנהדרין היו צריכים למוד גם מעשה כשפים בכדי להבין ולהורות. ושם בא"י זוכין לידע ולהבדיל בין האור ובין החושך היינו בין המעשים והפעולות שנעשין ע"י שמות הטומאה והכשפים וכיוצא שהם בחי' חושך ממש. ובין המעשים והפעולות שנעשים ע"י תפלות הצדיקי אמת שיודעים לכוון בשמות הקדו' וכיוצא בזה בקדושה גדולה. וכמבואר בלקו"מ קמא סי' רל"ד. ועיקר השמוש בשמות הק' בקדושה הוא בא"י כמ"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו'. ובאמת אלו הכפירות של החכמים להרע שכופרין בכל בהמלך והבעל-שם ולהבדיל גם בהרוחות רעות רח"ל שהם הסטרין אחרינין. כל זה נמשך מהסטרין אחרנין בעצמם כי רק הם מעקמין את לבם כ"כ עד שיכפרו בכל ולבסוף הם בעצמם נוקמין בהם בבחי' תמותת רשע רעה עד שמשליכין אותם לרפש וטיט ממש ומענים אותם בענוים קשים. וגם שם מעקמין את לבם כ"כ עד שאינם חוזרים עדיין מדעתם הרעה. בבחי' רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה. ואין להם תקנה רק ע"י צדיקי אמת בחי' הבע"ש המבוב"פ כי רק הוא יכול להוציאם מהרפש והטיט ולבטל כל אלו הסט"א הנ"ל בביטול גמור כעפרא בעלמא. ואז חוזרים גם החכמים הנ"ל ומודים ושבים אל האמת:
סימן י'-מעשה מבערגיר
מבואר בהרמזים שבסוף המעשה שמדבר מסוד הגאולה וכו'. והנה יש לומר שכלל ישראל הם ג"כ בבחי' בן הבערגיר כי האבות נקראים הרים כמו שדרשו רז"ל מדלג על ההרים בזכות אבות וכו'. וכתיב שמעו הרים וגו' אילין אבהן וא"י בכלל ובפרט ירושלים נקראים הר ד' וכתיב ירושלים הרים סביב לה וכתיב לד' הארץ ומלואה וגו' כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה מי יעלה בהר ד'. ואמרו רז"ל שא"י יושבת על שבעה ימים ועל נהרות וכו' בחי' במימות המבואר בפנים. ומצינו בשבח א"י כל המימות הנ"ל כמו שכתוב בורות חצובים וגו' וכתיב ארץ נחלי מים עינות ותהומות וגו' וכתיב ישם מדבר לאגם מים (עי' תרגום) וכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה ואמרו רז"ל (שבת ק"ט) כל המים דינם כמקוה שנא' ולמקוה המים קרא ימים וגו'. והשי"ת התקשר עם אבותינו ועמנו בקשר אמתי והבטיח לנו שיהי' הקשר אמיץ וחזק לעולם ועד ושלא להחליף אותנו באומה אחרת ומסר לנו סימנים קדושים איך להחזיק הקשר הזה גם בימי ענינו וגליותינו עד אשר בעתה אחישנה. והנה המקטריגים גוברים כל כך רח"ל עד אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ממש ח"ו. וחסדי ד' כי לא תמנו לגמרי ח"ו רק נתחלף לנו על הגלויות ושיעבוד מלכיות. והסט"א אורבת בכל עת לנתק ח"ו הקשר הק' שבין השי"ת ועמנו ולפעמים מתגברת כ"כ עד שנכנס איזה יאוש קצת גם בלב ישראל מחמת אריכת הגליות וכו'. עד שעי"ז כמעט שאנחנו בעצמינו מוסרים הסימנים הק' לאחרים ח"ו. אך ואתה מרום לעולם ד' ולעולם ידו על העליונה וסוף כל סוף יגמור השי"ת את שלו וכל הירידות יתהפכו לעליות גדולות עד אשר יתוקן הכל כמבואר בפנים:
סימן י"א-מעשה מבן מלך ובן שפחה שנחלפו
מבואר בלקוטי הלכות הלכ' ברכות השחר שמה שנעשה מיום שנברא העולם מה שבא הנחש ופיתה לחוה ומה שהרג קין את הבל ונמרוד השליך את אברהם לכבשן האש וישמעאל רצה להרוג את יצחק ועשו רצה להרוג את יעקב וכו' וכו' הכל בסוד החילופים הנ"ל. וממילא מובן שזה ג"כ סוד מה שהיתה א"י תחלה ביד כנען. וכן מה שבעוה"ר חרבה א"י אח"כ וגלו ישרלא מתוכה לבין העכו"ם. בפרט כפעי המבואר לעיל בשם במגלה עמוקות שכשישראל בא"י הם בבחי' בנים ובחו"ל הם בבחי' עבדים וכו'. היינו שגם בקדושה הם עצמם רק בבחי' עבד דקדושה שאין לו רשות לחפש בגנזייא דמלכא לבד ממה שבגשמיות הם תחת רשות וממשלת העבד דסט"א בחי' עבדים משלו בנו וגו'. עד שעי"ז נופלים בדעתם ומתייאשים ח"ו ממעלת קדושתם עד שיש שבאים עי"ז למה שבאים בבחי' ויתערבו בגוים וגו'. וכמבואר בפנים גם לענין הבן מלך שעי"ז שנתגרש ממקומו וכו' בא למה שבא רח"ל. אך אעפ"כ ואתה מרום לעולם ד' כי סוף כל סוף יתתקן הכל כמב"פ. גם מבואר לעיל שא"י היא מבחי' הג"ע. וכן מבואר בדברי רז"ל שמה שגלו ישראל מא"י היא בבחי' אחת עם מה שנתגרש אדם הראשון מג"ע. ועיקר התיקון הוא ע"י שבת שהיא בחי' מלך שהי' שלום בימיו. וע"כ אמרו חז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת. וכן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין (ועי' במפרשים טעם ל שתי שבתות דייקא וכו') וע' זוהר (תרומה קל"ח) מבואר מענין השירה שאמרו פרות הבשן בעת שנשאו הארון לבית שמש ומענין ששבת היא בחי' מלך שהשלום שלו וכו' ומענין שיש שני בחינת שבת וכו'. ואפשר שזה סוד השתי שבתות שאמרו רז"ל. גם ירושלים היא בחי' כסא ד' כמו שכתוב בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ד' וגו'. בפרט הבית המקדש שנאמר עליו כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ושם עיקר כל תיקונהא דשכיתא בחי' מטה שולחן כסא מנורה וכמבואר בזוה"ק. ושם עיקר שלימות הניגון והשיר הנפלא בחי' השיר שהיו הלוים אומרים בביהמ"ק. ושם עיקר סוד העיבור וקידוש החודש שזה בחי' חדתותי דסיהרא. ושם עיקר תיקון המלכות ועלייתה למקומה ושורשה בבחי' ימלוך ד' לעולם אלקיך ציון וגו' ונאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' והיתה לד' המלוכה ונאמר כי מלך ד' צבאות בהר ציון ובירושלים וגו'. ונאמר ועבדי דוד מל עליהם ונאמר ובקשו את ד' אלקיהם ואת דוד מלכם:
סימן י"ב-מעשה מהבעל תפלה
עיין בהרמזים שבסוף המעשה נאום ד' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. גם עני שורש כל הסברות של כל הכתות המבואר בפנים שנתתקנו אח"כ ע"י המלך עם אנשיו. כי בקדושה יש לכל סברה של כל כתב וכתה שורש גדול וכמבואר בלקוטי הלכות הל' תפלה כל זה מצאנו בקדושת א"י וירושלים וכו'. כי אמרו רז"ל עשר קדושות קדשה א"י והם כנגד בחי' העשר מדות עשרה דברים של בחי' עולם התיקון. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא הכבוד נתתקנו אח"כ ע"י המלך הזקן עצמו שמצאוהו יושב בשדה מוכתר בכתר והוטב בעיניהם כי הוא מכובד גדול. זה נמשך כי בשרשו הכבוד הוא באמת דבר גדול וכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו וכל העשרה מאמרות היו רק בשביל התגלות כבודו ית'. ועיקר התגלות כבודו ית' הוא בא"י. בבחי' מלא כל הארץ כבודו ובירושלים נאמר נכבדות מדובר בך וגו'. והעיקר הוא בבית המקדש שנאמר וכבוד ד' מלא את הבית ונאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד ונאמר שאו שערים ראשיכם וגו' ויבא מלך הכבוד וגו' ונא' כי בנה ד' ציון נראה בכבודו וזה כי מלך ד' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד ונאמר לשכון כבוד בארצנו. ובאמת אפי' בשעת הגליות והחורבן אעפ"כ הכבוד דקדושה במקומו עומד בחי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואמרו רז"ל כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנתי כתיב אע"פ שאתם גולים בשדה שכינתי לא זזה מכם וכו'. וכתיב ציון שדה תחרש וגו' ואמרו רז"ל מעולם לא זזה שכינה משם וכו' שזה בחי' מה שמצאוהו להמלך הזקן יושב בשדה מוכתר בכתר וכו' שזה בחינת מה שאמרו ז"ל והשימותי את מקדשיכם אף כשהם שוממין קדושתם עליהם וכו'. ומחמת שהכבוד הוא דבר גדול כל כך ע"כ צריכים ליזהר מאד שלא להיות רודף אחר הכבוד שלא להשתמש בשרביטו של מלך ח"ו. רק אדרבא למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום ואז דייקא זוכה לכבוד דקדושה באמת בבחי' כי מכבדי אכבד וכמואר במ"א. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכו' ואח"כ זכו לקבל את המלכה למלך עליהם על שמצאו אותה יושבת בים של דם שנעשה מן הדמעות שלה. זה נמשך בשרשו ממדת הדין והגבורה דקדושה בחי' ד' מיתות בי"ד שהיו נוהגין בא"י ואצל שבט לוי נאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. ואמרו רז"ל בזוה"ק (בראשית קנ"א) ירושלים דינא היא ועל דינא קיימא וכו'. וזה בחינת המלכה בחינת דינא דמלכותא דינא. וזה שכתוב (ישעי' א') צדק ילין בה (בחי' צדק מלכוא קדישא) ועתה מרצחים היינו כנ"ל. וע"כ באמת המלכות דקדושה היא בחי' תכלת דאכלי כולא ושצי כולא שעושה קץ ותכלית וכליה מכל הרשעים וכו' שצריכים לנקום בהם ולבער הרע מקרב הארץ כמובא במאמר לשמש בלקו"מ קמא סי' מ"ט. וזה בחינת ארץ אוכלת יושביה כמובא (בשער החצר סי' ע"א). ואעפ"כ אמרו רז"ל (סנהדרין מ"ו) אם כך המקום מצטער על דמם של צדיקים וכו'. ונאמר קול ברמה נשמע וכו' רחל מבכה על בניה וגו'. שזה בחינת הדמעות שבכתה המלכה על אבידת המלך וכו' ואנשיו עד שנעשה ים של דם כנ"ל. הכת שאמרו שראוי להמליך את מי שיש לו שפע מזונות הרבה וניזון רק ממזונות דקים וכו'. וזכו אח"כ לקבל עליהם למלך את התינוק שהי' יושב בים של חלב שהוא בן הבת מלכה. זה נמשך ממה שבאמת צריך האדם לדקדק באכילתו שלא יהי' מאכל גס המבלבל את המוח כי המוח הוא כפי המזון כמבואר בלקו"מ קמא סי' ס"א מאמר חדי ר' שמעון. וגם שלא תהי' אכילתו בבחי' מאכל בהמה כמו שאמר עשו הלעיטני נא וגו' וכמו שדרשו רז"ל. רק שיהי' המאכל בבחינת מאכל אדם בבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו אוכל קימעא ומתברך במעיו שזה בחי' ואכלתם לחמכם לשובע וגו' שנאמר בברכת א"י. כי שם האכילה בקדושה בבחי' אכילת מן וכנ"ל וכמובא בשער החצר. ושם בחינת ההסתפקות בעניני האכילה כמו שכתוב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' וכמובא.וזה בחינת (משלי כ"ז) ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וגו' ואמרו רז"ל למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בני ביתו בשר ויין וכו' אך אע"פ שמזונות א"י הם מזונות דקים ורוחנים ביותר מחמת שנפשפעת ע"י הקב"ה בעצמו כמו שאמרו רז"ל אעפ"כ נאמר ה חיתך ישבו בה (עי' מצודת דוד תהלים ס"ח) ודרשו רז"ל (עירובין נ"ד) אם משים אדם עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואמרי לה שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקים בידו וכו'. וזה תכין בטובתך לעני אלקים היפוך מדעת הכת הנ"ל שבחרו להם תחלה איש עשיר למלך מחמת שמדקדק הרבה במזונותיו שלא להיות ניזון ממאכלי שאר בני אדם וכו'. כי זה היפוך ממש מדרכה של תורשה שאמרו רז"ל פת במלח תאכל וכו'. הכת שאמרה שיפת תואר ראוי' למלוך מחמת שעי"ז נתרבה ישוב העולם כמו שכ' לא תהו בראה לשבת יצרה. והעיקר הוא שיהי' העולם מיושב מבני אדם בעלי אמונה שלימה ודעת אמתי כמבואר במקום אחר. שזה בחינת גודל המצוה שיתרבה ישוב א"י כמו שאמרו רז"ל. ושם עיקר היופי דקדושה כמש"כ מציון מכלל יופי וכתיב יפה נוף וגו' וכמ"ש כלילת יופי וגו' ואמרו רז"ל עשרה קבין יופי ירדה לעולם תשעה נטלה ירושלים וכו'. וכלל קדושת א"י הוא בבחינת רחל כידוע שזה בחי' ורחל היתה יפת תואר וגו' בחינת עולמיתא שפירתא וכו' כידוע. והיופי דקדושה נמשך מבחינת ואור פניך כי רציתם שזה בחי' הדרת פנים שתלוי העיקר בשמירת הברית וביטול תאוה זאת. כמש"כ עוז והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. כמובן במאמר רציצא לקו"מ קמא סי' כ"ז. וזה שכ' אל תחמוד יפיה בלבבך וגו' ותבטחי ביפיך וגו' ותתעבי את יפיך וגו' ונאמר שקר החן והבל היופי אשה יראת ד' היא תתהלל בחי' קדושת א"י שהיא בחי' אשה יראת ד' כנ"ל כמ"פ. והוא בחי' הבת מלכה שמלכה אח"כ על הכת הנ"ל. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא הדיבור וכו'. זה נמשך ממשה שבקדושה בודאי הדיבור יקר מאד כי הצדיקים הם גבורי כח עושי דברו שעושים ומנהיגים עם הדיבור כרצונם כמבואר בלקו"מ תנינא סי' ס' מאמר ימי חנוכה. ויש להצדיקים כח לברוא עולמות בדיבורם כמו שאמרו רז"ל וכמובא בזוה"ק מה אנא עבדי שמיא וארעא במילולי וכו'. ועיקר שלימות הדיבור הוא בחי' הדיבור של לשון הקודש. כמבואר במאמר הנ"ל ובמאמר תפלה לחבקוק בלקו"מ קמא סי' י"ט. ועיקר שלימות הדיבור של לשה"ק הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. אך הכת הנ"ל נתעו כאשר נתעו ונתתקנו אח"כ ע"י שקבלו עליהם למלך את המליץ הנפלא של המלך שהי' יכול לדבר ולהמליץ בשירות ותשבחות נפלאים להמלך שזה עיקר שלימות הדיבור הכת שאמרו שעיקר התכליטת הוא שמחה וכו'. זה נמשך ממה שבקדושה באמת עיקר השלמות הוא לעבוד את ד' בשמחה תמידיית כמש"כ תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה וגו'. וכמובא בשם האריז"ל וכמבואר הרבה מזה בדברי רבינו ז"ל ובספרי לקוטי הלכות. והשמחה דקדושה היא מקושרת וכלולה עם אהבה דקדושה כמו שכ' ויעלצו בך אוהבי שמך. ועיקר שלימות השמחה הוא בא"י בפרט בירושלים. כמש"כ שון ושמחה ימצא בה וגו' וכתיב ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה וכתיב ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם ועוד פסוקים רבים כאלו וכנ"ל כמה פעמים. אך הכת הנ"ל נתעו בזה לשמחה של הוללות ושכרות רח"ל ונתתקנו אח"כ ע"י שמלך עליהם האוהב נאמן של המליץ. כי זה עיקר השמחה לשמוח בשמחה של מצוה ולעבוד את ד' בשמחה בפרט מי שזכה לישב בא"י צריך לשמוח מאד בקדושת א"י ואע"פ שעכשיו היא בחורבנה בעוה"ר צריכים לקבל בשמחה את התנחומין שהקב"ה מנחם אותנו ע"י נביאיו וצדיקיו הק' ולהאמין בעם באמת ולצפות לישועה בכל עת עד שנזכה לראות באמת בשמחתה גם עכשיו צריכים להמשיך על עצמו בכל עת שמחה מבחי' השמחה שלעתיד. כי עיקר התכלית הוא חכמה. זה נמשך ממה שבקדושה בודאי החכמה יקרה מאד וכמבואר בפסוקים רבים. אך הם נתעו עי"ז לחכמות חיצוניות ואפיקורסות רח"ל. ובאמת עיקר שלימות החכמה היא החכמה דקדושה שמיוסדת על יסוד התורה והאמונה הק' שזה בחי' שלימות החכמה שבארץ ישראל. כמו שאמרו רז"ל (קידושין מ"ט) עשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה א"י וכו'. ופירש"י חכמה תורה וד"א. (ועי' בלקו"מ תנינא סי' ע"ח מענין תורה ודרך ארץ שיש לזה שייכות עם א"י וכבר נתבאר לעיל). ואמרו רז"ל אין חכמה כחכמת א"י ואין תורה כתורת א"י. וגם הכת הנ"ל נתתקנו אח"כ ע"י החכם של המלך. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא להשגיח לגדל האיברים ע"י אכילה ושתיה וכו'. זה נמשך ממה שבקדושה אכילת הצדיקים ועובדי ד' בודאי יקרה מאד והוא בבחי' קרבנות ממש. ואמרו רז"ל אצל יצחק אם לקרבנך המציא לך הקב"ה למאכלך על א' כמה וכמה. וכן גידול האברים בקדושה הוא בודאי ג"כ דבר גדול והסנהדרין היו צריכין להיות בעלי קומה ומשה רבינו ע"ה היתה קומתו עשר אמות וכן אצל אברהם אבינו נאמר האדם הגדול בענקים והפליגו רז"ל בגודל קומתו. וכן על יעקב אבינו אמרו שהיו שתי ידיו כשתי עמודי שיש. וכן בשאול נאמר משכמו ומעלה גבוה מכל העם. וכן הפליגו רז"ל על כמה גדולי שיראל בגודל גובה קומתם ובגודל כחם וגבורתם. כי בקדושה היא בודאי דבר גדול ואמרו רז"ל אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. ועיקר שלימות הגבורה דקדושה הוא בארץ ישראל כמבואר בדברי רז"ל מגודל גבורתם. וכן שם שלימות האכילה דקדושה כנ"ל כמה פעמים. וגם הכת הנ"ל נתתקנו אח"כ ע"י הגבור של המלך. הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא עשירות זה נמשך ממה שבקדושה בודאי העשירות יקר מאד וכמו שאמר ז"ל רבי מכבד עשירים. כי יש בכסף וזהב דקדושה גוונין עילאין וכמבואר בדברי רבינו ז"ל הרבה מזה. אך הכת הנ"ל נתעו בזה מאד ע"י תאוה ממון עד שבאו לע"ז ממש רח"ל. כמבואר בלקו"מ קמא סי' כ"ג שתאות ממון היא בחי' ע"ז ממש וכלולה מכל הע"ז של כל השבעים אומות. וע"כ עיקר שלימות העשירות דקדושה היא בא"י ששם זוכים לביטול תאות ממון כנ"ל כמ"פ. ושם עיקר שלימות הצדקה בחי' וצדקה בכרמל תשב שעי"ז זוכין לשבר תאות ממון כמבואר בלקו"מ קמא בסי' כ"ג הנ"ל. וגם הכת הנ"ל נתתקנו אח"כ ע"י הממנוה על האוצרות שהי' אצל המלך. אך עיקר התיקון של כל הכתות הנ"ל הי' ע"י הבעל תפלה שזכה למלוך על הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפלה ושירות ותשבחות להשי"ת ולהיות ענו ושפל ברך וכו' וכן כל מה שזכו למצוא ולקבץ את כל הקיבוץ הק' של המלך ואנשיו הכל הי' בזכות הבעל-תפלה הכשר ובזכות תפלותיו הק' וכמבואר בפנים. כי התפלה כלולה מכל הבחינות הנ"ל בקדושה כי היא בחי' כבוד בחינת שימו כבוד תהלתו כמבואר בלקו"מ קמא סי' ב' במאמר אמור אל הכהנים. וכמש"כ יקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני וכתיב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. וכן אע"פ שעיקר התפלה היא רחמים ותחנוני' אעפ"כ היא כלולה ג"כ ממד' הדין שזה בחי' מה שלפעמי' צריכין להתפלל תפלה בבחי' דין בחי' ויפלל שעשה פלילות עם קונו וכמבואר בלקו"ת סי' ח' מאמר תקעו תוכחה. ועי' בלקו"מ קמא סי' פ' מאמר ד' עוז לעמו יתן שהתפלה צריכה להיות במסירת נפש שהיא בחי' גבורה מדת הדין. וכן עיקר מפלת העכו"ם בבחי' דאכלי כולא ושצי כולא הנ"ל הוא ע"י תפלה. וכן ע"י תפלה בשלימות נתבטל הרג ואבדון מן העולם כמובן במאמר מחאת כפים לקו"מ קמא סי' מ"ד. ונתבטל הכעס כמובן בספר המדות אות התבודדות. וכן התפלה היא בחי' מזון דק ורוחני כמש"כ כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי. וכן התפלה היא בחי' אשה יראת ד' שהיא היפוך בחי' הבל היופי. גם ע"י תפלה זוכים לבנים כמו שכתוב ויעתר יצחק וגו' ויעתר לו ד'. וכן התפלה היא בחי' שלימות הדבור בחי' ד' שפתי תפתח וגו' וכתיב בורא ניב שפתים וגו' ודרשו רז"ל אם תפלתו שגורה בפיו. גםע"י תפלה בשלימות זוכים לשמחה כמבואר בלקו"מ קמא סי' ה' מ אמר בחצוצרות ובסי' כ"ב מאמר חותם בתוך חותם. וכן עיקר שלימות התפלה הוא כשהיא בשמחה כמבואר במ"א וכמו שאמרו רזּ"ל (ברכות ל"א) אין עומדין להתפלל וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה. גם עיקר מעין החכמה יוצא מבחי' תפלה כמבואר בלקו"מ קמא סי' ח' מאמר ראיחי מנורת זהב גם ע"י שלימות התפלה נתגדלין האיברים ונתדשנין העצמות. בבחי' ושמועה טובה תדשן עצם כמבואר בלקו"מ ק' סי'נ' מאמר הצילה מחרב. גם התפלה היא בחי' הממונה על האוצרות בחי' עשירות דקדושה כי כל ההשפעות טובות נמשכין רק ע"י ישראל. גם ע"י תפלה בשלימות זוכין לשלימות התפלה בכל פעם ביותר. כי יש שלימות למעלה משלימות בענין התפלה. וצריכין לזכות לתפלה שלימה כזאת עד שתהי' התפלה אחדות א' עמו ית' בבחי' הוא תהלתך והוא אלקיך. כמבואר בסי' י"ט לקות"נ וכמבואר עוד מ ענין שלימות התפלה בלקוט"מ סי' כ"ב מאמר חותם בתוך וחותם הנ"ל. ועיקר שלימותהתפלה הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. נמצא שכל העשרה דברים הנ"ל שהם בקדושתן העליונה בחי' עולם התיקון הכל כלול בקדושת ארץ ישראל. ושם קדושת בחי' המאכלים שעל ידם ממאסים בממון כמבואר בהרמזים שזה בחינת אשר אור לו בציון וגו' וכנ"ל. ועי' בלקוטי הלכות הל' תפלה הנ"ל. (ועי' בבא בתרקא קכ"ב אי לימא לשופרי וסניא אטו בשופטני עסקינן ופירש"י שמסתלקין מנחלתן בזוזי וכו' ר"ל כי שם ממאסין בממון):
סימן י"ג-מעשה מהז' בעטלירס
עיקר הזקנה והחיים ארוכים זוכים בא"י כמו שכתוב למען תאריך ימים על האדמה וגו' וכתיב והארכתם ימים בארץ אשר תירשון וכן הרבה. וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ח') איכא סבי בבל תמה אמר למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה כתיב וכו'. ושם עיקר הזכרון דקדושה כנ"ל כמ"פ. ושם ראשית נקודת הבריאה כמו שכ' מציון מכלל יופי וגו' וכמו שדרשו רז"ל כי ארץ ישראל נבראת תחלה ובפרט בית המקדש כמו שאמרז"ל. וע"כ שם יכולים לזכות לזכרון דקדושה כל כך עד שיזכור כל מה שנעשה עם כלל הבריאה מתחלת אצילות בחי' נשמה כמש"כ נותן נשמה לעם עליה וגו' עד שיצאה הבריאה מכח אל הפועל ממש. שזה בחינת חתיכת הטבור. כי ירושלים היא טבור הארץ כמובא. וגם שם יכולין לזכות למעלה יתירה ביותר עד שיהי' נכלל בבחי' אין-סוף ממש. שזה בחי' מה שהתפאר העור שזוכר לאו כלום. היינו שזוכר אפי' מה שקודם נר"ן שהיא בחי' "אין" כמבואר בפנים. ועי' רש"י (שיה"ש) על פסוק שררך אגן הסהר וכו'. וכן שם בא"י זוכים לחיים טובים שאין בהם שום חסרון כמש"כ לא תחסר כל בה וכמש"כ למען תחיון וטוב לכם וגו' בארץ אשר תירשון וכתיב לראות בטוב ד' בארץ חיים. וכן שם עיקר שלימות החכמה כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל. וכן שם עיקר שלימות החידות והשירים בחי' שירו לנו משיר ציון בחי' השיר שהיו הלוים אומרים בביהמ"ק בחי' שיר השירים שנאמר כשבנה שלמה את הביהמ"ק. ושם עיקר ההשתוקקות והגיעגועים דקדושה בחינת צמאה לך נפשי וגו' כן בקדש חזיתיך לראות עוזך וכבודך וכתיב נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' וגו'. ושם עיקר החסדים של אמת בבחי' מ ה שאמרו לרחב והי' בתת ד' לנו את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת. כי כל ירושת א"י היא בבחינת חסד ואמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. ונאמר (תהילים פ"ה) רצית ד' ארצך וגו' אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו חסבד ואמת נפגשו וגו' עי"ש במפרשים. ומחמת שעיקר התהוות הזמן הוא ע"י החסדים של אמת וזה בחי' לעגיד בבוקר חסדך וגו' ותרגומו וקושטך בלילוון כי משם עיקר התהוות הזמן ע"כ עיקר חשבון הזמן כפי זריחת השמש ושקיעתה בארץ ישראל ובפרט בירושלים כמובא. ושם בחי' הלב כי הביהמ"ק הוא לבו של עולם כמו שאמרו רז"ל וע"כ נקרא כל שם דוד כמש"כ ראה ביתך דוד וכמו שארז"ל כי דוד הוא בחינת הלב (וע"כ אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד). וזה והיו עיני ולבי שם. ושם בחינת המעין בחינת ומעין מבית ד' יצא. ושם בחי' הצפור הפורש כנפיו על הלב וכו' כמו שכתוב והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת דא כפורתא דלבא. ומחמת שמשתנים החידות והשירים כפי השינויים שבים הימים ע"כ היו הלוים אומרים שיר אחר בכל יום בפרט בשבת וראש חודש ויום-טוב. ובהחידות והשירים אלו כלולים כל החכמות וכו'. וזה בחינת זמרו משכיל. וזה שכתוב (ד"ה ב' ל') וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב לד' ופירש"י לענין שירה נופל לומר לשון שכל וכו'. ושם עיקר שלימות הדיבור של שבחים להשי"ת בחי' שבחי ירושלים את ד' ורבים כמוהו. ועכשיו היא בבחי' כבד פה בבחי' נאלמתי דומי' וגו' בחי' וכרחל לפני גוזזי' נאלמה. אבל לעתיד כתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום כידוע. וכן הביהמ"ק הוא בחי' צור כמו שכ' ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ופירש"י על שתי מקדשות וכו'. ושם עיקר שלימותהנגינה דקדושה בחי' עשרה מיני נגינה ושם עיקר שלימות הקול בחי' ו ישמע את הקול מדבר אליו וגו' וכתיב (שם ב' ה') ויהי כאחד למחצצים ולמשוררים להשמיע קול אחד להלל ולהודות לד' וכהרים קול וגו' והבית מלא ענן בית ד' וגו' עי' שם. ושם עיקר חיבור הכרובים בבחי' ופניהם איש אל אחיו וגו'. ושם בחינת השלכת קולות כמבואר בלקוטי הלכות הל' נדרים הל' ד' עי"ש. וכן הביהמ"ק הוא בחי' מיעוט מחזיק את המרובה כמו שאמרו רז"ל עומדים צפופים ומשתחוים רוחים. ועל ירושלים אמרו שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים וכתיב ונקוו אליה גוים רבים וגו' ואמרו רז"ל כי מיעוט מחזיק את המרובה. ועל כלל א"י אמרו רז"ל (כתובות קי"ב) למה א"י נמשלה לצבי מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו אף א"י אינה מחזקת פירותיה. גם דרך שם עולים כל השבחים והבקשות של כל העולם ולזה צריך בחינת דיבור שהוא מיעוט מחזיק את המרובה כמבואר בפנים (ועי' גם בשבחי הר"ן סי' קע"ה מענין אנדאנסעניא) (אודיענץ). גם שם בחינת השתיקה שהוא בחינת מיעוט מחזיק את המרובה שזה בחינת ויהס כלב את העם אל משה כי רצה להמשיך עליהם בחי' השתיקה הנ"ל שעי"ז נתבטל כל המלשינות והקטרוגים של המרגלים מוציאי דבת הארץ. וזה וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים חרש מלשון שתיקה היינו כנ"ל. גם שם בחינת הדיבור שהוא מיעוט מחזיק את המרובה כי שם שלימות הדיבור של לה"ק כנ"ל כמ"פ ודיבור של לה"ק הוא בחינת מיעוט מחזיק את המרובה. כי בכל דיבור ודיבור נכללין בו סודות גדולים וענינים נפלאים הרבה כידוע ומובן קצת בכוונות האריז"ל על דיבורי התפלה וכו'. ועיקר שלימות התפלה היא בא"י כנ"ל כמה פעמים. גם שם בחינת השתיקה שהיא מיעוט מחזיק את המרובה כי שם שלימות החכמה כנ"ל כמ"פ. גם שם בחינת השתיקה שהיא מיעוט מחזיק את המרובה כי שם שלימות החכמה כנ"ל כמ"פ וסיג לחכמה שתיקה וכתיב לך דומיה תהלה אלקים בציון וגו' (ועי' עירובין י"ט מה שדרשו רז"ל על פסוק זה). וכתיב תולה ארץ על בלימה ודרשו רז"ל (חולין פ"ט) על מי שבולם עצמו וכו' וכתיב וףהארץ הדום רגלי מלשון דומיה ושתיקה כמובא במ"א. גם שם בחינת זה שמוליך ומנהיג את גלגל הירח כמש"כ עשה ירח למועדים וכתיב אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם אל תקרי אותם אלא אתם ועיקר קביעות החודש והמועדים תלוי ביושבי א"י דייקא כמו שאמרו רז"ל שזה בחינת סוד העיבור שהוא דייקא בא"י. ועי' בלקו"מ קמא סי' ס"א מאמר חדי ר' שמעון. וכיבוש ראשון של א"י יריחו שנקראת כן על שם הירח שהיא מזלה של א"י כמובא. ושם זוכם לבא אל קדושת האילן הק' שיש לו ג' שרשים שהם אמונה. ענוה. ויראה. ואמת הוא גוף האילן שכל המדות האלו כלולין בקדושת א"י כמ"פ. ושם זוכין לעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום לגמרי כי דרך שם עולים כל הנשמות לג"ע התחתון ומשם לג"ע העליון וכן עוד למעלה למעלה וכו' כמבואר בזוה"ק. גם שם עיקר רפואת הבת מלכה בכח הידים הקדושים כמש"כ אתה ידך גוים הורשת וגו' וכתיב אל הארץ אשר נשאתי את ידי וגו'. וזה בחינת (ד"ה ב' ז') ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם וכתיב (ישעי' ל') ביום חבוש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא שזה בחי' מה שיכול לחזור ולמשוך ולהוציא החצים אף לאחר שנזרקו בבחי' דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ. אעפ"כ נאמר אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא. וגם יש לומר כי העשרה עממין שהיתה א"י תחלה בידם ויטמאו אותה ופגמו בקדושתה הם בחי' העשרה מיני חצים שנזרקו להבת מלכה ואח"כ הוציאו ממנה החצים וירשו ישראל את ארצם. וזה שנאמר לענין ירושת א"י בפ' בלק יאכל גוים צריו וגו' וחציו ימחץ ותירגם אונקלוס וארעתהון יחסנון. גם שם עיקר שלימות הצדקה כמש"כ וצדקה בכרמל תשב כנ"ל כמ"פ. ובא"י נאמר כי הוא על ימים יסדה וגו'. ואפשר שזה נמשך ונשתלשל מבחי' סוד המבצר של מים המבואר בפנים. גם שם עיקר שלימות החכמה כי עשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה א"י וכו'. ושם עיקר סמיכת החכמים כמו שאמרו רז"ל וכמובא לעיל. ושם כלליות כל העשרה מיני נגינה כנ"ל כמה פעמים. וע"כ שם עיקר רפואת הבת מלכה כנ"ל:
סימן י"ד-מעשה מהמנורה
ארץ ישראל היא טובה מאד מאד בתכלית השלימות בלי שום חסרון כמש"כ לא תחסר כל בה. ונקראת ארץ חמדה טובה ורחבה נחלת צבי צבאות גוים שכל מלכי העכו"ם היו תאבים ונכספין אליה. ומה שלפעמים נראה בה לאחד איזה חסרון ח"ו ידע כי זה רק מחסרון דעתו שאינו מכיר בטובתה. וכן אמרו חז"ל בספרי ארץ הרים ובקעות כסבור אתה בגנותה של א"י מדבר אינו מדבר אלא בשבחה וכו'. וכעין שאמרו רז"ל על פסוק ארץ אוכלת יושביה אמר הקב"ה אני חשבתי לטובה וכו'. וזה בחי' הכל מעלין לא"י היינו שאין שם שום חסרנות רק כולו מעלות טובות וקדושות ונפלאות. וזה בחי' מה שאמרו רז"ל א"י גבוה מכל הארצות היינו שהיא גבוה גם באיכותה שמשובחת במעלות טובותיותר מכל הארצות וזה בחי' והוא יכוננה עליון כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל (מ"ר ויקרא פ' כ"ד) ישלח עזרך מקודש וכו' כל טובות וברכות ונחמות וכו' אינם אלא מציון וכו' עי"ש. ואמרו רז"ל למה נקרא שמה תבל שהיא מתובלת מכל הארצות שכל השארצות מה שיש בזו אין בזו אבל א"י אינה חסירה כלום שנאמר לא תחסר כל בה וגו'. (ועי' שער החצר ש"י בשם המפרשים ז"ל שפירשו ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו היינו כעיר שנתחברו לבנינה כל האומנין שבעולם שבודאי אין בה שום חסרון כי מה שחסר לאומן זה גילה ותיקן אומן זה מכוון לענינינו הנ"ל):
שיחות הר"ן
סימן ל"ב-צריך לחזק א"ע באמונה
עיקר האמונה בשלימות היא בא"י כנ"ל כמ"פ. ושם האמונה היא בתמימות בלי שום חקירות וחכמות כלל רק בפשיטות ותמימות כמו שכתוב כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה וכנ"ל כמ"פ. ועי"ז זוכין שם לבחי' רצון שהיא למעלה אפי' מחכמה דהיינו שמשתוקקין להש"י ברצון נפלא והשתוקקות נמרץ שזה בחי' נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד'. וע"כ נקראת ארץ חמדה כי שם מאיר הרצון והחמדה דקדושה ביותר בחי' בצלו חמדתי וישבתי וגו'. והארת הרצון הזה נשמך מבחי' פלא שהוא למעלה מבחי' חכמה כידוע. וזה אודה שמך כי עשית פלא וגו' אמונה אומן ונאמר ויודו שמים פלאך ד' אף אמונתך וגו'. וזה ואמונתך סביבותיך כי היא בחי' מקיפין כמבואר בלקות"נ סי' ז' מאמר כי מרחמם ינהגם.וזה בחי' אמון מופלא כמוב' בלקו"מ קמא סי' כ"ד מאמר אמצעיתא דעלמא. וע"כ נקראת א"י ארץ החיים כי הארת הרצון בחי' מקיפין הנ"ל הם בחי' אור הפנים כמש"כ ואור פניך כי רציתם (ומקרא זה נאמר לענין ירושת א"י עצמה) ובאור פני מלך חיים. גם כי ע"י אמונה חיים ח יים חזקים כמובואר בפנים וכמש"כ ד' מעוז חיי וגו'. וזה בחי' וצדיק באמונתו יחיה. גם שם מקריבין הקרבנות בבושה ולב נשבר כמבואר בזוה"ק וע"י זה משברין המחשבות והחקירות שבלב האדם וזוכין לאמונה שהיא בחי' כעין ירושלים קריה נאמנה. וזה כי לא תחפוץ זבח וגו' זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה וגו' הטיבה ברצונך את ציון וגו' וכביה בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב וגו':
סימן מ'-בענין ספרי המחקרים
מבואר כבר כמה פעמים כי א"י היא בחי' אמונה ואמונה היא לידע ולהאמין כי כל העולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו מאין ליש ובשורש כולם הכל אחד וכו' שזה בחי' גלגל החוזר כמבואר בפנים. וע"כ המקום הראשון שנכנסו לא"י שקראו שמו גלגל כמש"כ (יהושע ה') ויקרא שם המקום ההוא גלגל וגו'. והגם כי שם מבואר שנקרא כן על שם היום גלותי את חרפת מצרים וגו'. כבר פירשו המפרשים דרצ"ל האמונות הנפסדות שהיו במצרים. ולפי דרכנו י"ל כי החקירות וחכמות חצוניות המיוסדות על הנהגת הטבע וכופרים בהשגחת רצונו ית' וסוברים שהכל מתנהג רק ע"פ מערכת המזלות הם בחי' חרפה בחי' כי חרף מערכות אלקים חיים הנאמר בגלית. כמובן בלקות"נ סי' ד' מ אמר ואת העורבים. גם כי החכמות חצוניות הנ"ל הם באים מבחי' מותרות ופסולת וכו' כמובאר בלקו"מ קמא סי' ס"ד מאמר בא אל פרעה. ומותרות היא בחי' ערלה שהיא בחי' חרפה כמש"כ כי חרפה היא לנו. וזה בחי' חרפת מצרים. כי מצרים היו בטוחים בעצמן בכח המזל שלהם שהוא הראשון שבשנים עשר מזלות. והשי"ת שידד הטףבע וביטל מערכת המזלות והראה להם כי גלגל החוזר בעולם עליונים ירדו למטה ותחתונים למעלה. וזה שנסמך לזה ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח וגו'. כי כל ענין הקרבן פסח מורה על זה כידוע. וע"כ כל י"ד שנה של כיבוש וחילוק א"י הי' המשכן שהיא ג"כן ביהמ"ק עומד בגלגל כמבואר בזבחים וברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א). כי עיקר בחי' גלגל החוזר הנ"ל הוא בביהמ"ק כמבואר בפנים. וע"כ כשפגמו ישראל בירושת א"י נאמר (שופטים ב') ויעל מלאך ד' מן הגלגל (דייקא) אל הבוכים והוכיחם ע"ז. ומחמת שתחלת יציאת הבריאה מכח אל הפועל הי' ע"י בחי' היולי שהיא בחי' חכמה כמבואר בפנים. וארץ ישראל היא ראשית נקודת הבריאה כנ"ל כמ"פ. ע"כ אוירא דא"י מחכים. ושם נכללין שאר הג' בחינות ג"כ שהם מלאכים גלגלים שפלים היינו בני אדם. ע"כ בתחלת כיבוש א"י נאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' כי שר צבא ד' אני עתה באתי. היינו המלאך שבא לעזור להם במלחמה. וכן כמה פעמים כמש"כ ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור. ובמלחמת סיסרא כתיב מן השמים נלחמו הכוכבים וגו'. היינו הכוכבים שבגלגלים הנ"ל. ונצחון המלחמה עצמה הי' בין בני אדם השפלים שישראל נלחמו עם העכו"ם ונצחום. וכל אלו הנ"ל היו בעזרתם. היינו בחי' היולי נבדל גלגל שפל המבואר בפנים. והכל הי' רק הכח ורצון האחד הפשוט ית' שממנו ית' שורש הכל. שזה בחי' גלגל הוא החוזר בעולם. שנתגלה ע"י קדושת א"י וביהמ"ק כנ"ל:
ובזה יש לפרש קצת דברי המדרש הביאו הכותב בהקדמה לעיין יעקב וזה לשונו: בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו'. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי. דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' עי"ש מה שפי' הכותב בזה. ולפי הנ"ל מבואר קצת. כי ענין זה של בחי' גלגל החוזר. היינו להאמין כי בשורש הכל כולו אחד וכו' כמב"פ. זה יסוד כל התורה. כי עי"ז מאמינים שבאיזה חטא ופגם של האדם השפל פוגם כביכול בכל העולמות וגורם רעה לעצמו ולאחרים ח"ו. וכן ג"כ להיפוך. כי באיזה מצוה ודבר טוב גורם תיקון בכל העולמות וממשיך טובות גדולות לעצמו ולכל העולם כולו וכמו שאמרו רז"ל. מה שאינו כן סברת חכמי הטבע שהכל קבוע במקומו ועל יסוד הנהגת הטבע ח"ו. זה סותר כל פינות תורתינו הק' רח"ל. וע"כ אמר בן זומא שפסוק שמע ישראל שמבואר בו אמונת היחוד כולל כל התורה היינו כנ"ל. ובן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. כי לכאורה איך אפשר לקיים זאת הלא אדם קרוב אצל עצמו ואיך אפשר לאהוב את חבירו כעצמו ממש. אך מחמת שבאמת בהשורש הכל אחד (לבד מהעכו"ם והסט"א שמפרידין ומנתקין עצמן מן האחדות. וגם בזה א"י לבאר כל כך על דרך מאמר הכתוב בכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו'. ע"כ באמת כתיב כי אז אהפוך אל כל העמים וגו' לקרוא כולם בשם ד') אבל נפשות ישראל נכללין באמת כולם באחדותו הפשוט ית' עד שזוכין עי"ז לאהבת ד' באמת וגם לאהבת חברים באמת. עד שהם בבחי' אחדות לגמרי. כי אהבה בגימט' אחד כמובא. ועי"ז בעצמו נתגלה אחדותו הפשוט ית' למעלה ג"כ בבחי' אתה א' ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וכמבואר בלקו"מ תנינא סי' ב' מאמר ימי חנוכה. וע"כ פסוק זה כולל יותר. כי זה נראה בחוש יותר וממשיכין בחי' אמונה האחדות בפועל ג"כ במעשה ובמדות. ועי"ז נתגלה ממילא אחדותו הפשוט ית'. וזה ואהבת לרעך כמוך אני ד'. שהוא האחד הפשוט ית' המהוה כל ההויות כולם. בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. כי מפסוק זה מובן שאחדותו הפשוט ית' סובב וכולל גם המדריגות התחתונות לגמרי כביכול אפי' בהמות עד שנכלל האדם עם הבהמה בקדושה עליונה באחדות א'. וכשמקריבין הבהמה הוא כאלו נקרב האדם בעצמו. בבחי' אדם כי יקריב מכם קרבן לד' מן הבהמה וגו' כמו שאמרו רז"ל. והקרבן הוא אשה ריח ניחוח לד' ועולה וחוזר ונכלל עד למעלה למעלה כביכול. וכמבואר בזוה"ק גודל התיקונים שנעשים למעלה ע"י הקרבנות בפרט קרבן התמיד. ובזה מדוקדק לשון את הכבש אחד. ודקדקו רז"ל אם נאמר כבש למה נאמר אחד. אך זה לרמז כי גלגל הוא החוזר בעולם ובשורש הכל כולו אחד וכנ"ל. וזה כעין שדרשו רז"ל ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ופירש"י לפי סדר לשון הפרשה הי' לו לכתוב יום ראשון וכו' למה כתב אחד לפי שהי' הקב"ה יחיד בעולמו היינו כנ"ל. כי גם אור וחושך שהם לכאורה שני הפכיים לגמרי הכל הוא מן האחד הפשוט ית'. וע"כ כתיב לעתיד והי' יום אחד יודע לד' אשר הוא לא יום ולא לילה וכתיב והי' לעת ערב יהי' אור בחי' גלגל החוזר הנ"ל. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. היינו שהראה השי"ת למשה רבינו ע"ה המשכן שלמעלה עם כל כיון ואעפ"כ הניח אותו וירד והשכין שכינתו כביכול בהמשכן של מטה וכמו שדרשו רז"ל. כי מחמת שלמטה יכולין לטעות ח"ו כסברת חכמי הטבע ח"ו ולהיות נפרדים מאחדותו הפשוט ית'. ע"כ הראה השי"ת למשה בחוש ממש בחי' עליונים למטה ותחתונים למעלה שזה הי' העיקר בביהמ"ק ובמשכן. וזה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. וגם כי מאחר שצריכים לעשות המשכן של מטה ממש כתבנית המשכן של מעלה. נראה בחוש שהכל אחדות אחד כי ד' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ממש רק אחדותו ית' כולל הכל. וגם כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוה"ק. נמצא כשהראה השי"ת למשה את תבנית המשכן של מעלה הראה לו ציור של כל מעשה בראשית בשרשן וצוה לו לעשות המשכן כתבנית זה. ובמשכן כתיב והי' המשכן אחד. כי כל מעשה בראשית נכללין באחדות אחד בבחי' גלגל הוא החוזר כנ"ל אשר זה יסוד הכולל כל התורה הק' כנ"ל. (וממילא מובן כי א"א להאריך בענין זה). וסמוך לפשוטו ביותר נראה לפרש. כי כל התנאים האלו כונתם לבאר מספוקי התורה איך שכל ישראל הם בחי' אחדות ממש. וע"כ בן זומא דרש מפסוק שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד. ומאחר שהשי"ת הוא אחד ואנחנו זכינו לקבל על עצמניו אלקותו יתברך ולהאמין באחדותו ית' שזה בחי' ד' אלקינו (דייקא)ד' אחד. עי"ז נכללין כל ישראל כאחד באחדות ממש. שזה בעצמו כלול ג"כ בתיבות שמע ישראל. כי מעוררין וכוללין כל ישראל ביחד לענין זה לקבל על עצמינו אמונת היחוד. וזה ג"כ שמע מלשון אסיפה וקיבוץ כמו וישמע שאול וגו' כמובא. בן ננס אומר ואהבת לרעך כמוך כולל יותר. כי הלא בזה נראה האחדות של ישראל בפועל ממש במעשה ובמדות. בן פזי אומר את הכבש אחד כולל יותר. כי המקרא מדקדק בכונה בתיבת אחד להורות כי כל ישראל הם אחדות אחד ממש. ומקריבין בכל יום קרבן התמיד בעד כלל ישראל כבש אחד בבוקר והשני בין הערבים והם מכפרים עלח כלל ישראל כמו שאמרו רז"ל ומזה מבואר כי כולם הם אחדות אחד ממש. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי. שנאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. כי אמרו רז"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם. מלמד שהקב"ה משרה שכינתו בתוך לבו של כל אחד מישראל. ותיכף אחר פסוק זה כתיב ככל אשר אני מראה אותך וגו'. ומזה נראה שכמו שהמשכן נאמר בו והי' המשכן אחד. אע"פ שהי' מחולק לקרשים ואדנים ויריעות וכלים הכל הי' אחדות אחד והכנה להשראת שכינתו ית'. כמו כן כל ישראל אע"פ שמחולקים בגופותם והשי"ת משרה שכינתו בתוך לבו של כל אחד אבל כולם הם אחדות אחד ממש. וכלל כולם הם בבחי' המשכן ששם שורה שכינתו ית' כביכול בחי' ושכנתי בתוכם וכנ"ל. וכלל כונת התנאים הנ"ל נראה שבאו ליישב מה שהשי"ת זיכה את ישראל בתרי"ג מצות ויש בהם ממצות הרבה שלאו כל אחד יכול לקיימם. כגון מצות כהונה ולויה בכורה ויבום ועוד כיוצא בזה. כמו שדקדקו הקדמונים ז"ל בענין זה. ע"כ דרש בן זומא מאחר שכל מצותך אמונה. נמצא שיסוד כל התורה היא אמונת היחוד. ועי"ז נחשב לכל אחד מישראל כאילו קיים כל מצות התורה מאחר שכולל עצמו עם כל ישראל באמונה היחוד שהיא יסוד הכל. וגם כי התופס בחלק מן האחדות כאילו תופס בכולו כמובא. בן ננס אומר שפסוק ואהבת לרעך כמוך כולל יותר. כי מזה נראה בחוש ממש האחדות שבין ישראל. וזה מקיים מצוה זו. וזה מקיים מצוה זו. ונחשב כאילו כל אחד קיים את כולם. בן פזי אומר שפסוק את הכבש אחד כולל יותר. כי מזה נראה שיותר בחוש שכל ישראל הם כאיש אחד ומתכפרין בכל יום בכבש אחד בבוקר ובערב. וזה שאמר הלכה כבן פזי הוא ג"כ על דרך זה. כי כל אחד מישראל מחויב לעשות משכן להשראת שכינתו ית'. ובזה שכ"א יש לו איזה חלק בהמשכן נחשב כאליו הוא בנה את כל המשכן והשי"ת משרה את שכינתו בו. ולא עוד אלא אדרבא דייקא ע"י שהמשכן נבנה מנדבת לב של כלל ישראל עי"ז דייקא שוכן בו השי"ת. כמש"כ ועשו לי מקדש שכולם ישעשו מקדש אחד דייקא. כי כלל ישראל כולם דייקא הם קומה שלימה ואחדות א' כנ"ל. וכמו כן לענין קיום מצות ג"כ כנ"ל:
סימן נ"ה-מענין טוב עוה"ב
ארץ ישראל היא מעין עוה"ב כנ"ל כמה פעמים. וכל המהלך רק ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב. ע"כ כתיב בה טובה הארץ מאד מאד. כי באמת א"י לקרותה בשם טוב לבד כי היא למעלה למעלה אפי' מבחי' טוב כעין עוה"ב. וכן טוב מאד נאמר גם על כלל הבריאה. וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אבל א"י היא למעלה אפי' מבחי' טוב מאד. רק היא בבחי' טובה הארץ מאד מאד. היינו בלי שיעור וערך כלל:
סימן פ"ז-לפי בחי' הימים נוראים וכו'
מבואר לעיל כמ"פ כי עיקר החכמה היא בא"י. וע"כ שם עיקר היופי והנוי כמש"כ יפה נוף וגו' וכתיב מציון מכלל יופי וגו'. ואמרו רז"ל אין יופי כיופי של ירושלים. והוא בבחי' כולך יפה רעיתיומום אין בך. כי אין בה שום חסרון כמו שכתוב לא תחסר כל בה. וכל זה מחמת החכמה שבה. בחי' חכמת אדם תאיר פניו. ואמרו רז"ל דעת קנית מה חסרת. וזה בחי' והדרת פני זקן. זקן זה קנה חכמה. אך אעפ"כ עיקר שלימות החכמה שבה הוא ע"י תמימות ופשיטות שזוכין שם בבחי' ותמימים יותרו בה כנ"ל. ותמימות הנ"ל היינו שמסלקין כל החכמות ועובדין את השי"ת בתמימות שזה בחי' שממשיכין המוח שבדעת אל העצמות. ומשם נמשך הידור האתרוג שזה בעצמו בחי' ההידור והיופי של קדושת א"י שהיא בחי' מלכות כ"ל כמ"פ. ועי' בלקוטי הלכות הל' יוה"כ הלכה ב' מבואר הענין בשלימות יותר. וזה שכתוב (משלי ג') אל תהי חכם בעיניך ירא ד' וסר מרע רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך. כי בזה שממשיכין החכמה והמוח אל הדעת להיות בתמימות ירא ד' וסר מרע. זה שיקוי לעצמותיו בחי' ומוח עצמותיו ישוקה המבואר בפנים. והתמימות הזאת היא בחי' והנה נער בוכה בחי' כי נער ישראל ואוהבהו. אהבה היא בחי' סוכה בחי' ימין וכו' שזה בחי' כיבוש א"י הי' ע"י יהושע שנקרא נער כמש"כ ויהושע בן נון נער. וכן המרגלים ששלח יהושע לתור את א"י כתיב בהם ויבואו הנערים המרגלים. וכן דוד שגמר את כיבוש א"י כתיב בן נער אדמוני וכתיב (שמואל א' י"ז) בן מי זה הנער וגו'. וכן בשלמה כתיב (ד"ה א' כ"ט) נער רך. וזה שכ' (זכרי' ב') ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמור פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה וגו'. כי ע"י תמימות הנ"ל שהיא בחי' נער בוכה בזה תלוי כל בנין ירושלים בבחי' בכי יבואו וגו'. וזה בעצמו בחי' אדם ובהמה כמו שדרשו רז"ל אדם ובהמה תושיע ד' אלו בנ"א שערומין דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו. היינו שצריכין לחנך את האדם בדרך התמימות והפשיטות דקדושה כל כך שזה בחי' נער. עד אשר לא יסור מדרך התמימות דקדושה הנ"ל. וזה בחי' זקנים עם נערים יהללו את שם ד' ודרשו רז"ל במדרש (שוחר טוב תהלים) זקנים שהם נערים כמש"כ תחדש כנשר נעוריכי היינו כנּ"ל. כי אפי' כשזוכין לחכמה שלימה שזה בחי' זקנה דקדושה. אעפ"כ הולכין בדרכי התמימות. שזה בחי' כי נער ישראל. ועי"ז בעצמו הם מתחדשין בעבודת ד' בכל פעם ביותר. וזה שנסמך בסי' נ"א (בהשיחה המתחלת העוה"ז אינו כלום) גם חכמות אינם כלום רק תמימות ופשיטות. גם בתמימות אסור להיות שוטה (כי זה בחי' נער ממש שעושה מ עשה נערות ושטות. וע"ז נאמר אי לך ארץ שמלכך נער. וכמו שמצינו ברחבעם ששגה בזה מאד שהלך אחר עצת הנערים) אבל אעפ"כ חכמות אינם נצרכים כלל. גם לא טוב להיות זקן וכו' רק להתחדש בכל יום וכו' היינו כנ"ל. וע"כ הזקן העוור שבהמעשה של הז' בעטלערס אמר על עצמו ואני זקן מאד ועדיין אני יניק לגמרי וכו'. ועי' בזה בלקוטי הלכות הלכות תפילין הל' ה'. וזה בחי' נער הייתי גם זקנתי. וזה שאמרו רז"ל (שבת פ"ח:) למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח (פירשו התוס' דרצ"ל אתרוג) פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. וסמוך לו תיכף שאלת הצדוקי ששאת לרבא על ענין נעשה ונשמע. והשיב לו א נן דסגינן בשלימותא (פירש"י התהלכנו עמו בתום לב וכו') כתיב בן תומת ישרים תנחם וכו'. כ דרכי התמימות דקדושה זה בחי' הידור האתרוג כנ"ל. וזה עיקר ההתפארות והיופי דקדושה של ישראל כמש"כ אחת היא יונתי תמתי היינו בחי' תמימות הנ"ל. וזה בחי' שחורה אני היינו מלשון הילדות והשחרות שפירש"י נערות. ונאוה היינו שדייקא ע"י שאני מסלק כל חכמתי שהיא בחי' היופי והלבנוניות דקדושה בחי' לובן העליון שהיא בחי' לבנונית השער של הזקנים זקן זה קנה חכמה כנ"ל. ושאני מסלק חכמתי ועובד ד' בתמימות שזה בחי' שחרות וחשכות בחי' העדר הדעת שזה בחי' שחורה אני (דייקא עי"ז) ונאוה. כי משם עיקר היופי והנוי כנ"ל. וזה בחי' מה שאמרו רזּ"ל בשביל שאמרו נעשה ונשמע (שזה בחי' תמימות כנ"ל) אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. היינו בחי' נער ישראל ואוהבהו כמובא לעיל. מה שאמרו רז"ל ויקחו לי תרומה הה"ד אהבתי אתכם אמר ד'. כי ע"י תמימות זוכין לאהבה ורצון בחי' אשר ידבנו לבו וכמים הפנים לפנים וכו'. וע"כ נקרא תמימות ע"ד שנאמר בפ' אמור תמים יהי' לרצון כל מום לא יהי' בו. שזה בחי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך. וזה תמים יהי' לרצון וכתיב (משלי י"א) ורצונו תמימי דרך. ע"ד שמבואר בסי' ל"ב הנ"ל שע"י תמימות ואמונה זוכין לרצון שהיא למעלה מחכמה. וזה שכתוב ג"כ (שם י"ב) ועושה אמונה רצונו. וא"י היא בחי' אמונה ותמימות כנּ"ל ע"כ כתיב בה רצית ד' ארצך. ונקראת ארץ חמדה כנ"ל. וזה כתפוח בעצי היער (היינו אתרוג כנ"ל) בצלו חמדתי וישבתי. וע"י נקרא אתרוג מלשון חמיד ורגיגי כידוע ע"ש שהוא פרי עץ הדר ונחמד למראה בחי' יופי האתרוג. וזה יפה את רעיתי כתרצה מלשון רצון כמו שאמרו רז"ל. והעיקר הוא ע"י התמימות. וזה שדרשו רז"ל (מנחות כ"ז. סוכה ל"ז) ולקחתם שתהא לקיחה תמה בחי' תמימות הנ"ל. וזה שדרשו רז"ל במדרש (משלי ל') ארבעה הם קטני ארץ והם חכמים מחוכמים על ד' מינים שבלולב. כי אע"פ שהם בחי' תמימות ופשיטות כי כל כונת הד' מינים הוא להמשיך המוחין והדעת אל הלב שהיא בחי' אתרוג כמו שאמרו רז"ל אתרוג דומה ללב שזה בחי' תמימות כנ"ל. וכמש"כ יהי לבי תמים בחוקיך וגו' והם בבחי' כי נער ישראל ואוהבהו כנ"ל. שזה בחי' קטני ארץ. ואעפ"כ יש בזה דייקא חכמה גדולה כי ממשכיכין המוחין אל העצמות. שזה בחי' כל עצמותי תאמרנה שדרשו רז"ל על הד' מינים. וזה שדרשו רז"ל (סוכה ל"ה) פרי עץ הדר מלשון הדיר מה דיר זה כשבאו קטנים עדיין גדולים קיימים ויש בה תמימים ובעלי מומים וכו' היינו כנ"ל. (כי צריכים לכלול החכמה עם התמימות יחד שזה בחי' זקנים עם נערים הנ"ל בחי' גדולים וקטנים). וזה ויש בה תמימים ובעלי מומים. כי צריכין לכלול החכמה עם התמימות יחד שזה בחי' זקנים עם נערים הנ"ל בחי' גדולים וקטנים). וזה ויש בה תמימים ובעלי מומים. כי בהתמימות הזה אם הוא בקדושה וכלול עם החכמה והמוחין דקדושה אזי נקראת תמימות בחי' כולך יפה רעיתי מום אין בך. אבל גם בתמימות אסור להיות שוטה כנ"ל. כי אין לך בעל מום גדול יותר מזה כי דעת חסרת מה קנית. וכבר נתבאר שא"י היא בחי' תמימות. וזה תמים תהי' עם ד' אלקיך בחי' א"י כי כל הדר בא"י דומה שכמי שיש לו אלוה. וכעין שפירש רביז"ל במאמר על אשר מעלתם לקו"מ קמא סי' מ"ח. וזה שהתפלל משה את החילות להראות את עבדך וגו'. ואמרו רז"ל שהר"ת ה'דס ל'ולב א'תרוג ע'רבה. הובא בשער החצר סי' רל"א היינו כנ"ל. כי ע"י התמימות המרומז בד' מינים הנ"ל זוכין לארץ ישראל. וזה החילות וגו' כאילו לא השיג רק התחלה בעלמא. וכמבואר במגלה עמוקות אופן ט' שזה בחי' נערים עם זקנים הנ"ל:
סימן פ"ה-הפיכת השולחן וכו'
מבואר לעיל כמה פעמים כי קדושת א"י נמשך מבחי' הדיבור. בחי' אל אלקים ד' דבר ויקרא ארץ מציון מכלל יופי וגו'. וא"י בעצמה היא בחי' מלכות פה. וע"כ משם נמשך כל שפע הפרנסה בבחי' כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם כמבואר בפנים. ושם השולחן בבחי' פנים. כי שם מאיר אור פני ד' בחי' ואור פניך כי רציתם. וזה שנסמך (יהושע ה') ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח וגו' (שזה בחי' פה-סח המבואר בפנים ויאכלו מעבור הארץ) ממחרת הפסח וגו'. כי משם נמשך האכילה שאכלו בא"י. וזה וישבות המן ממחרת באכל' מעבור הארץ וגו'. כי המן הי' בחי' עריכת השולחן במדבר כמש"כ תערוך לפני שולחן נגד צוררי ודרשו רז"ל על המן. וזה בחי' היוכל אל לערוך שולחן במדבר. וזה שדרשו רז"ל זה ארבעים שנה וגו' לא חסרת דבר שלא הי' חסר להם אלא דיבור. הי' רוצה בשר עגל הי' אומר שיעשה המן כבשר עגל והי' נעשה וכו' מדבר בפיו מן אני רוצה הנני ממטיר לכם וגו'. מים אני רוצה הן הכה צור ויזובו וגו'. היינו כי כל הפרנסה נמשכת מן הדיבור כנ"ל ע"כ היו צריכים לדבר עכ"פ. ואח"כ כשנכנסו לא"י היתה אכילתם שם בבחי' עריכת השולחן בא"י. ועי' לעיל מה שמבואר בלקו"מ קמא סי' ס"ב מאמר ויסב אלקים ומה שמובא שם בשם כתבי האריז"ל ותבין יותר. וע"כ עיקר ברכת המזון הוא על הארץ ועל המזון. כי משם נמשכת הפרנסה בשלימות כנּ"ל. וזה אתהלך לפני ד'. אתהלך הוא בחי' הפרנסה ע"ד דוק בככי ותשכח בנגרי. כמבואר בלקו"מ קמא סי' ל"א מאמר בירא בדברא. היינו שתהא הפרנסה והשולחן בבחי' פנים זהו בארצות החיים כנ"ל. ועי' גם במגלה עמוקות אופן קמ"ח ואו' ל"ד:
סימן פ"ט-דע שיש כו'
עיקר הצדקה והחסד והרחמים הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. ושם מאירין ביותר כל הי"ג מדות של רחמים שהם בחי' אריך אנפין כידוע. כמובן במגלה עמוקות בכמה מקומות וכמובן ג"כ בזוה"ק (פ' לך ע"ט) דדרש ויעבור אברם בארץ ע"ד ויעבור ד' על פניו וכן אני אעביר כל טובי על פניך שאז גילה לו הי"ג מדות של רחמים וע"כ שם עיקר אריכת ימים שנמשך מבחי' אריך אנפין כמבואר בתיקונים. וע"כ העם היושב בה נשוא עון. כי עי"ז נמחלין העונות בבחי' מעביר ראשון ראשון כמבואר בפנים. ושם עיק זה התיקון שנותנים העונות של אדום. כמש"כ ונשאת השעיר עליו את כל עונותם וגו' כמו שדרשו רז"ל. וע"כ כשחרב הבית המקדש התפלל אסף אל תזכור לנו עונות ראשונים וגו' כמבואר בפנים:
סימן צ"א-סגולה להתמדה
קדושת א"י מסוגלת ביותר לאהבת התורה ולהתמדה כי אין תורה כתורת א"י והמוחין של א"י הם בבחי' נעם. ע"כ זוכין שם ביתר להרגיש הנעימות והמתיקות שיש בתורה בבחי' דרכיה דרכי נעם וגו'. ועי"ז זוכין להתמדה בבחי' וכל בניך למודי ד'. וע"כ תיכף כשנכנסו לא"י בא המלאך והוכיח אותם על ביטול תורה. כמו שכתוב כי אני שר צבא ד' עתה באתי כמו שדרשו רז"ל מיד וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק שלן בעומקה של הלכה. ועיקר קדושת א"י נמשך מההתפארות שהתפאר השי"ת עם ישראל. כמבואר בלקו"מ תנינא סי' מ'. ע"כ צריכין ליזהר שם ביותר שלא לדבר על שום א' מישראל ולבלי למצוא חסרון על שום אחד מישראל. בכדי שלא לפגום עי"ז ח"ו בקדושת התורה ק' כמבואר בפנים. וכן בקדושת א"י כנ"ל. כי כמ שיש לכל א' מישראל אחיזה באות מתורתינו הק' כמו כן יש לכ"א מישראל חלק בקדושת א"י ע"י ההתפארות שמקבל השי"ת מכל א' מישראל. וזה ועמך כולם צדיקים (כולם דייקא כנ"ל) לעולם יירשו ארץ:
סימן צ"ג-דע שיש אור
קדושת א"י היא בבחי' התלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר בבחי' וארץ מתקוממה לו כמבואר בלקוטי קמא סי' קפ"ז. וזה בחי' ארץ אוכלתיושביה כמבואר שם וכמובא גם כן בשם הקדמונים ז"ל. וזה בח' ולא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה את הגוי וגו'. וע"כ אין תורה כתורת א"י. כי ע"י בחי' זו יכולין לחלק האלפים למאות ולקבל אור התורה בשלימות בבחי' סוף שתהנה מתלמודו המבואר בפנים. וע"כ במספר השבטים בפ' פנחס הי' בכל שבט אלפים ומאות. שזה בחי' מה שמחלקין האלפים למאות (וכמבואר בלקוטי הלכות הל' עדות). וסמוך לו תיכף לאלה תחלק הארץ וגו'. וזה כרם הי' לשלמה בבעל המון פירש"י בירושלים וכו'. ורז"ל דרשו במדרש שיר השירים. כרם אלו ישראל שנאמר ואביא אתכם אל ארץ הכרמל (היינו לא"י) ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה וגו'. (היינו בחי' נוקם ונוטר הנ"ל כמו שדרשו רז"ל אשר ד' א' דורש אותה הקב"ה הופך ומהפך וכו' כמובא). וזה ונתן את הכרם לנוטרים. כי ישראל עם אור התורה הק' הם אחדות אחד. והתלמיד חכם הנוקם ונוטר הוא יכול להמשיך הארץ התורה משרשה ולנהג בה את ישראל ע"י שמחלק האלפים למאות כנ"ל. וזה איש יביא בפריו אלף כסף. כי אור הזה הוא בבחי' אלף. וזה האלף לך שלמה. כי משיח שהוא בחי' מלך שהשלום שלו הוא יכול להשיג האור הזה כמו שהוא בשלימות בבחי' אלפים. אבל שאר הצדיקים הם צריכים לחלקו למאות ע"י שהם בבחי' נוקם ונוטר כנ"ל. וזהו ומאתים לנוטרים את פריו. וזה שדרשו רז"ל במדרש האלף לך שלמה וגו' הרב נוטל אלף והתלמיד נוטל שכר מאתים וכו' אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים (היינו שילמדנו לאחרים עי' מתנות כהונה). היינו שאפי' הרב הגדול שמשיג את האור בשרשו שהוא בבחי אלף אבל מחמת שעיקר שלימות ההשגה הוא שילמדנה לאחרים. ע"כ בהכרח לחלקו למאות בשביל תלמידיו כנ"ל. שזה בחי' ומאתים לנוטרים וגו'. וזה היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. כמו שפי' רש"י חברים אלו המלאכים וכו. כי אפי' המלאכים משתוקקין לשמוע לימוד הקדוש הזה הנמשך מבחי' חלוקת האלפים למאות. וכן כפשוטו גם כן כי הצדיקים הקטנים מקבלין חיותם מהנ"ל. ברח דודי וגו' על הרי בשמים פירש רש"י הר המוריה וביהמ"ק. כי שם עיקר המשכת אור הק' הזה. ועי' גם בלקוטי הלכות הנ"ל מובא ג"כ הפסוקים הנ"ל בקיצור קצת. ומחמת שמי שיודע זאת הוא יכול להחיותמתים כמבואר בפנים. ע"כ עיקר תחיית המתים יהי' בארץ ישראל כמו שאמרו ז"ל. וזה בחי' כמגדל דוד צוארך (פירש"י זו לשכת הגזית) וכו' אלף המגן תלוי עליו. פירש"י כמו מגן האלף היינו התורה וכו'.היינו כי שם מאיר הלימוד הנ"ל שהוא בחי' אלף. וע"כ הקריב שלמה שם אלף עולות. וזה כי טוב יום בחצריך מאלף. וע"כ הלימוד בכלל נקרא ג"כ אלף. כמו פן תאלף אורחותיו וכתיב החרש ואאלפך חכמה. וזה בחי' החרש והמסגר אלף וכמו שדרשו רז"ל. ולעתיד כתיב ועמך כולם צדיקים וכו' הקטן יהי' לאלף וגו'. כי יומשך אז אור הנ"ל עד שתהי' השגה עי"ז גם להקטנים. וכמו שכתוב (ירמי' ל"א) כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ועי" בלקוטי הלכות הל' הנ"ל ואולי יש לומר שזהו שכתוב בפ' מטות נקום נקמת בני ישראל וגו' אחר מסף אל עמיך וגו'. כי צריכין לבחי' נוקם ונוטר בכדי לחלק האלפים למאות. וזה בחי' תיקון המיתה ותחיית המתים כמובא בפנים. וזה ויותרו מאלי ישראל אלף למטה וגו' בחי' אור האלפים הנ"ל. וזה ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות וגו'. והקצף, הזה נמשך ג"כ מבחי' נוקם ונוטר הנ"ל. וזה שרי האלפים ושרי המאות. כי צריכים לחלק האלפים למאות. (וזה יש לו שייכות גם לבחי' בריח כמובן בפנים שזה בחי' כל ענין המלחמה שצבאו אז על מדין על דבר כזבי בת נשיא מדין וגו'. וזה שנאמר בפ' פנחס ג"כ צרור את המדינים וגו'. היינו לנטור להם שנאה כמו שפירש רש"י. שזה בחי' ונוטר. וכאן נצטוו לנקום נקם בחינת חרב נוקמת נקם ברית. וכל זה היה הכנה לירושת א"י שהיא מבחי' הנ"ל). ויאמר אלעזר הכהן וגו' זאת חוקת התורה וגו'. אמרו רז"ל בא לכלל טעות שנתעלמה ממנו הלכו' גיעולי עכו"ם וכו'. כי אע"פ שצריכין לבחי' נוקם ונוטר שעי"ז דייקא יכולין לצמצם האור ולחלק האלפים למאות אעפ,"כ צריכין ליזר מאד מן הכעס. כי עי"ז נתעלם ח"ו האור לגמרי (ואם שגיתי ח"ו והוא רחום יכפר). וזה כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו (בחי' נוקם ונוטר הנ"ל) ואז וכפר אדמתו עמו. כי זה שייך לענין ירושת א"י כנ"ל. וזה כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. כי סוד זה נוגע גם לענין התקרבות בגאולה. וזה שסיים הפסוק הקטן יהי' לאלף ה"ל אני ד' בעתה אחישנה ואי אפשר לבאר כל כך ומובן ממילא:
סימן צ"ז-ראוי לאדם כו'
ארץ ישראל היא מעין עולם הבא כנ"ל כמ"פ. וע"כ שם ראוי ביותר להאדם להרגיל עצמו להיות בעוה"ב ולפרוש עצמו כל מה דאפשר מתאות הבהמיות של עולם הזה. ושם זוכין לזכרון כנ"ל כמ"פ. ומ"כ שם בניקל יותר להזכיר עצמו בתענוגי עוה"ב. ובענין הש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כמו שכתוב להנחיל אוהבי יש. וכבר מבואר לעיל מה שאמרו רז"ל לאוהבי ולשומרי מצותי אלו היושבים בא"י וכו' וכתיב ואוהבי שמו ישכנו בה. ועי' במגלה עמוקות אופן ס"ב. בענין מה שאמרו רז"ל כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה שמרמזין ג"כ על השכר שלעתיד להנחיל אוהבי י"ש. והש"י עולמות נבנין ממחלוקת שזה בחיף המחלוקת שהי' על האבות בענין א"י. כמו שכ' ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו' וכמו שפי' רש"י. וכן אצל יצחק ויריבו רועי גרר וגו'. וכן אצל יעקב וישטום עשו וגו' עד שהוכרח לברוח. ושם וישמע את דברי בני לבן ואח"כ וישג לבן את יעקב וגו' ויחר ליעקב וירב בלבן וגו' ויען לבן וגו' ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וגו'. ואח"כ כשבא לא"י קפץ עליו רוגזו של יוסף. היינו המחלוקת שחלקו השבטים על יוסף שזה הי' מחלקות הצדיקים המבואר בפנים. וזה ויפגע במקום וילן שם וגו' ופירש בזוהר חדש מלשון תלונה ומריבה. ויקח מאבני המקום וגו' בחי' אבנים המבוב"פ. ושם נתבשר על ירושת א"י ויקץ יעקב וגו' אין זה כי אם בית אלקים וגו' ויקרא את שם המקום ההוא בית-אל וגו' והאבן הזאת וגו' יהי' בית אלקים וגו'. כי מהאבני האלו ענעשין בתים וכו' כמבואר בפנים. ואולי שזה ג"כ בחי' וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל שהי' ע"י המרגלים מוציאי דבת הארץ שחלקו על קדושת א"י בעצמה. ושם ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים בחינת האבנים הנ"ל שהם האותיות של דיבורי המחלקות. וסמוך לו אח"כ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וגו' בחי' בנין הבתים והישובים שנעשה ע"י תיקון האבנים הנ"ל. וזה שדרשו רז"ל ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה. כי הם גבונים בתים מהאבנים הנ"ל. וזה ג"כ בחי' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך. כי ע"י בנין הבתים נעשה בחי' שלום בית כמבואר בפנים:
סימן ק"ב-שמעתי בשמו וכו'
ארץ ישראל היא בחי' אמונה. וע"כ נקראת ארץ החיים. כי אמונה עיקר החיים. בחי' וצדיק באמונתו יחי'. גם שם עיקר היראה כנ"ל כמה פעמים וע"כ זוכין שם לאריכת ימים בחי' יראת ד תוסיף ימים. גם מחמת ששם זוכין לאמונה שלימה. ע"כ התשובה יותר קלה. היינו שאינו צריך לסבול צער ויסורין כל כך לתקן הפגם. וזה ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. היינו שע"י התשובה בלבד מוחלין להם עונותיהם גם בלי חולאת ויסורין רח"ל. בבחי' ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורים וחלאים רעים רח"ל וכמבואר בפנים:
סימן ק"י-אמונה וכו'
ארץ ישראל היא בחי' חכמה אמתיית דהיינו עם אמונה שזה נקרא ראיה כמבואר בפנים. וזה שנאמר ואראה את הארץ וכתיב שא עיניך וראה וגו'. ועי"ז נשמרין מניאוף בבחי' ברית כרתי לעיני וגו'. וע"כ א"י היא בחי תיקון הברית כידוע:
סימן קי"ב-איתא וכו'
ארץ ישראל היא בחי' מוחין דגדלות כידוע. וע"כ בנקרל שם ביותר למעט בשינה שהיא בחי' מוחין דקטנות. גם צריכים ליזהר שם כל מה דאפשר שלא להיות בעל-חוב. היא בחי' מ וחין דקטנות בחי' שינה בחי' עבדות בחי' עבד לוה לאיש מלוה. גם שם מסוגל ביותר לשוב בתשובה בכלליות על כל העונות ובכללם גם על העון שגורם להיות בעל חוב ולהיות כמה בעלי חובות בעולם. וזה והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וגו'. וזה שנסמך לזה לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן כי מבורכיו יירשו ארץ וגו'. כי קדושת א"י היא ההיפך מבחי' בעל חוב כנ"ל:
סימן ר"ס-וישב יעקב
עיקר שלימות האמונה זוכין בא"י כמו שכ' שכן ארץ ורעה אמונה וירושלים נקראת קריה נאמנה וזה עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. רגל הוא בחי' אמונה כמבואר בפנים. וע"כ משם כל ההשפעות והברכות בבחי' איש אמונות רב ברכות. ושם עיקר השפלות והענוה כנ"ל כמה פעמים. כי א"י היא בבחי' קדושת שבת שעי"ז זוכין לראות שפלות ורוממות השי"ת כנ"ל. וזה בחי' וענוים יירשו ארץ וכתיב גדול דג' ומהולל מאד בעיר אלקינו וגו' וכתיב ד' בציון גדול ורם וגו'. ושם עיקר המתקת הדינים כנ"ל. ועיקר תיקון פגימת הלבנה. וע"כ שם עיקר מצות קידוש החודש ועיבור השנים. ושם עיקר היחוד שם הוי"ה עם שם אלקים כמוש"כ ושבתי בשלום אל בית אבי היינו לא"י והי' ד' לי לאלקים. ושם עיקר הזכרת שם הוי"ה בכתיבתו בבחי' בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' וכמו שאמרו רז"ל. כי א"י ובפרט הבית המקדש היא בחי' עולם הבא שאז יהי' נקרא כמו שנכתב. וזה שאמרו רז"ל שגם ירושלים בעצמה תהי' נקראת בשמו של הקב"ה כמש"כ ד' שמה:
פרפרת נאה
פרפרת נאה
מענין מעלת ארץ ישראל.
כתובות קי"א. שלחו ליה אחוהי לרבה יודע סי' יעקב שצדיק גמור הי' כו'. עי' מאמר חדי ר' שמעון לקו"מ קמא סי ס"א. וזהו ששלחו ליה לרבה יודע הי' יעקב וכו'. היינו מאחר שעיקר תחיית המתים יהי' רק בא"י ואפי' צדיקים שבחוץ לארץ יצטרכו לגלגול מחיצות עד שיבואו לא"י ושם יקומו בתחיה. וכל זה מחמת שלעתיד אחר התחי' יקבלו ישראל נשמות גדולות מאד. וקבלת הנשמות יהי' כפי בחי' הגוף. וע"כ צריכים שיהיו גם הגופות בבחי' פרי הארץ בכדי שיהיו יכולין לקבל נשמות גדולות כמבואר בפנים. וע"כ צריכין הגופות לקום בחי' דוקא בא"י ואז יהיו גופים זכים וקדושים מאד ויקבלו שם נשמות גבוהות בבחי' נתן נשמה לעם עליה שדרשו שם רז"ל. ומחמת שזה אפי' יעקב אבינו שהי' צדיק גמור השתוקק לקבורת א"י. כי עי"ז תוכל הנשמה להאיר בו ביותר וזוכה לקבל בחי' מדריגות גדולות וגבוהות ביותר. וכמובא ג"כ באריכות בספר חסד לאברהם. וזהו שאמרו שם אילפא מוסיף בה דברים מעשה באחד שהי מ צטער על אשר אחת (פירש רש"י שנתן עיניו בה והיא היתה בחו"ל) וביקש לירד (וממילא מובן כי הי' איש פשוט במדריגה ואעפ"כ) כיון ששמע זאת גלגל עצמו עד יום מותו. ומלשון גלגל בעצמו מובן שלא הי' יכול להסיט דעתו מצער הזה כל ימיו וכמובן גם בחידושי אגדות. נמצא כי הי במדריגה פשוטה מאד. ואעפ"כ קיבל על עצמו כל הצער הזה עד יום מותו. היינו בכדי שיזכה למות בא"י ולהקבר שם בכדי שיזכה על כל פנים אחר התחי' לגוף קדוש ולקבל נשמה קדושה וגבוה במדריגה. וממילא מובן מכל זה כי הודיעו לנו שקדושת א"י כוללת מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין. כי אפי' יעקב אבהינו השתוקק לזה. ומובן מזה כי ביותר מסוגלת קדושת א"י להזוכין לישב בה ולקבל הארות גבוהות מבחי' נשמה גם בחיים חיותן כנ"ל. וכן אפי' אנשים פשוטים במדריגה מאד עד שא"א להם להסיח דעתם מהבלי העוה"ז גם בהיותם יושבים בא"י. כי גם שם מתגבר עליהם גשמיותגופם ואינ יכולים לקבל בשלימות הארות הנשמה. אעפ"כ כדאי וכדאי לסבול הכל ולחית שם חיי צער בגשמיות וברוחניות ג"כ ח"ו בכדי שעכ"פ יזכו לאיזה שלימות אחר התחי'. כמובן ממעשה של האיש הנ"ל (ויש לפרש עוד באופן אחר ג"כ ואין להאריך). וזה אע"פ שחכם גדול אתה נמצא שזכית גם שם לקבל הארה גדולה מבחי' הנשמה. כי עיקר החכמה והבינה הוא ע"י הנשמה בחי' ונשמת שדי תבינם המבואר בפנים. כי באמת ע"י קדושת ישראל בפרט שם בבבל שהיו שם צדיקים גדולים והרביצו שם תורה הרבה. ע"כ נתקדש האויר גם שם בבחי' קדושת אוירא דא"י מחכים וזכו גם שם לנשמות גבוהות וכמובן בפנים. וע"כ הקפידו רז"ל באמת על היוצאים מבבל לשאר ארצות. ואמרו כל הדר בבבל כאילו דר בא"י. נמצא מחמת כל זה תאמר שאין אתה צריך לעלות לא"י. אבל באמת אינו כן. כי אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו. ואם תאמר אין לך רב. יש לך רב ומנו ר' יוחנן. היינו שהודיעו לו שאע"פ שהוא חכם גדול וזכה לבחי' נשמה גדולה אעפ"כ נשמתו היא רק בבחי' שכל הפרטי שאינו יכול להמתיק רק הצמצומים השייכים אליו. וגם להמתקת אלו הצמצומים לבד צריך ג"כ לקבל כח והארה מבחי' חכמה עילאה שכל הכולל ששם נמתקין כל הצמצומים בכלליות ועי"ז זוכין בכל עניניו כמבואר בפנים. וע"כ אפי' חכם גדול אינו דומה אם לומד מעצמו לאם לומד מרבו שהוא בחי' שכל הכולל חכמה עילאה. וזה וא"ת אין לך רב רק הוא בעצמו הוא הרב בחי' שכל הכולל בזה הדור. לזה הודיעו לו יש לך רב ומנו ר' יוחנן. נמצא כי הודיעו לו שצריך לעלות לא"י מחמת שני בחינות. הא' מחמת קדושת א"י בעצמה שזוכין שם לקבל הארץ הנשמה ביותר שזה בעצמו בחי' אוירא דא"י מחכמים. מחמת ששם שופע אור החכמה עילאה ביותר. כי שם נקודת קדשי קדשים ואבן שתיה ומציון תצא תורה וכו' וכמבואר במק"א. והשנית כי שם יש לו רב ומנו ר' יוחנן שהוא בחי' שכל הכולל. שזה בחי' מה שאמרו רז"ל כל רב בבבל ורבי בא"י. ומובא כי היו"ד שבאותיות רבי מרמז על נביעו דחכמתא שזה בחי' שכל הכולל שהוא בחי' מעין הנובע בחי' נחל נובע מקור חכמה ששם נמתק הכל. וזה שמובא בתיקונם תיקון כ"ב אוירא דכיא אוירא דא"י דאיהו מחכים מסטרא דחכמה דאיהי יו"ד וכו'. וזה שהודיעו לו מתחלה ג"כ יודע הי' יעקב וכו'. כי אפי' יעקב אבינו שהוא בעצמו בחי' כליות נשמות ישראל בחי' שכל הכולל שעל ידו נמתק הכל. אעפ"כ גם הוא השתוקק לקבורת א"י. ואילפא מוסיף שהודיעו לו גם מבחי' ההיפך לגמרי. כי אפי' מי שהוא רחוק מאד מקדושת הרץ השכל הכולל עד שעי"ז אין כח בשכלו ונשמתו להמתיק שום צמצום וצער ושם בלבול הדעת גם בהיותו יושב בא"י. אעפ"כ גם הוא צריך לחזק את עצמו מאד בענין ישיבת א"י ולסבול הכל בכדי שיזכה עי"ז לאיזה תקוה טובה אחר תחית המתים עכ"פ ףוכמעשה דהאיש הנ"ל. וזהו ואם אין אתה עולה. הזהר בשלשה דברים וכו'. היינו שהזהירו אותו עכ"פ לאחוז בכל דבר בדרך הממוצע ולא יטה ימין ושמאל בכדי שלא יפול עי"ז לבחי' מותרות ח"ו. שזה בחי' אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה ואל תתחכם יותר וכמבואר במקום אחר. ומחמת שכל סדר חיי האדם כלול בישיבה ועמידה והליכה. וכמבואר במפרשים על מה שהתחיל דוד המלך ע"ה בתהלותיו הק' אשרי האיש אשר לא הלך וגו'. לא עמד וגו' לא ישב. ע"כ הזהירו אותו שבכל דברים אלו יאחז רק בדרך הממוצע בחי' שליש בעמידה ושליש בישיבה שליש בהילוך והממוצע הוא בחי' עמודא דאמצעיתא בחי' משפט שזוכין לזה ע" אמונת חכמים בשלימות שעי"ז נמתקין כל הצמצומים וזוכין לעצה שלימה ולהוציא משפטי אמת מכל הלימודים שלומד וכו' כמובאר בפנים. וזה שהזהירו אותו אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות ועיקר צער וחולי התחתוניות שהיא חולאת הטחורים ח"ו כידוע. עיקר התגברות הצער והחולאת הוא בעת שנצרך לנקביו היינו לפנות ממנו המותרות. היינו שתהחילו בקצה התחתון. כי אם פוגמים באמונת חכמים והולך אחר חכמתו ודעתו ח"ו. אזי יכול ליפול למותרות גמור ח"ו עד שיהי' בבחי' מה שאמרו רז"ל המלעיג על דברי חכמים נידון ביגיעת בשר וכמבואר בפנים. ואז קשה לו מאד לנקות עצמו מהמותרות ובא לו בצער גדול וביגיעה גדולה בבחי' חולאת התחתוניות רח"ל. וזהו שאמרו רז"ל (נדרים כ"ב) ונתן ד' לך שם לב רגז בבבל כתיב (היינו כי בא"י אי שם בחי' לב רגז. כי נמתק שם הרוגז והצמצום ע"י הארת החכמה עילאה ששופע בה). וזה שסיים וכליון עינים ודאבון נפשר ודרשו רז"ל (שם) אלו התחתוניות וכו'. כי ע"י שאין זוכים להמתיק הצמצומים.עי"ז מתגברים ביותר בחי' המותרות עד שקשה לנקות עצמו מהם. שזה בחי' התחתוניות הנ"ל. וזה אל תרבה בישיבה דייקא. כי אמרו רז"ל מרבה ישיבה מרבה חכמה. אבל שם מדבר אם מרבה בישיבה של תלמידי חכמים שיש להם אמונת חכמים בשלימות. בודאי מרבה עי"ז אור החכמה ביותר על ידי שנכללים כמה וכמה שכליים פרטים בתוך השכל הכולל כמובן גם בפנים. וע"כ אמרו רז"ל (שבועות ל':) הכל מודים בגמר דין דיינין בישיבה ובעלי דינים בעמידה. כי הבעלי דינים הם בבחי' הצמצומים. וע"כ הם מחולקים בדעותיהם שזה בחי' כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' בין דין לדין וגו'. והדיינים הם בחי' השכליים והחכמים הממתיקים את הצמצומים בבחי' וקמת ועלית וגו'. וע"כ הם בישיבה בחי' מנוחה בחי' המתקת הדינים והצמצומים ע"י אור החכמה כנל. אבל ישיבה כפשוטו ממש צריכים ליזהר שלא ירבה בה. היינו שלא ילכד ח"ו בבחי' מותרות שבה שזה בחי' ואל תתחכם יותר. בפרט ע"י פגם אמונת חכמים ח"ו שעי"ז בא לבחינת תחתוניות רח"ל כנ"ל. נמצא שרמזו לו שבחוץ לארץ צריכים ליזהר ביותר מבחי' התגברות המותרות ממש של בחי' המלעיגים על דברי חכמים. שזה כנגד בחי' ובמושב לצים לא ישב. וזה ואל תרבה בעמידה שהעמידה קשה ללב. בזה רמזו לו ללפעמים הפגם של התגברות המותרות עולה אל הלב ששם מקור העצה בחי' מים עמוקים עצה בלב איש. וכתיב יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. וע"י פגם המותרות אין לו עצה שלימה לעולם והוא תמיד מסופק ולבו חלק בקרבו כי אינו יכול להכריע בעצמו בין הצדדים של חלוקת עצתו. שזה בעצמו ג"כ בחי' עמידה בחי' (איוב ל"ב) כי עמדו לא ענו עוד. כי אינו יודע בעצמו מה לענות על ריבוי ספקותיו ולחוקת עצתו. שזה בחי' מה ששני צדדי הבעלי דינים צריכים לעמוד בחי' ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' (גם רמזו לו שאפי' העוסקין בתורה שהיא בחי' ישיבה כנ"ל. וכן בתפלה שהיא בחי' עמידה כמו שאמרו רז"ל. צריכים ג"כ ליזהר ביותר באמונת חכמים בכדי שלא יפלו ח"ו לבחי' מותרות. שזה בחי' מה שאמרו רז"ל עלתורתו של דואר ואחיתופל וכו'. וכן לענן תפלה אמרו רזל המעיין בתפלתו בא לידי כאב לב וכו'). וזה ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים רמז שלפעמים מתגברים העשנים סרוחים של המותרות ועולין אל המוח שזה בחי' עינים כי עינים על שם החכמה נאטמר ועי"ז נפגם המשפט הוא בחי' יעור עיני חכמים. והמשפט דקדושה היינו מה שמוציא מכל למודיו שהוא לומד משפטי אמת והנהגות ישרות הם בחי' הליכה. כי עי"ז יודע הדרך לילך בו. שזה בחינת הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות. אך ע"י פגם אמונת חכמים נופלין למותרות ח"ו שזה בחי' קשה לעינים. ואז הוא בבחי' כסיל בחש הולך ח"ו כי אינו יכול להוציא משפטו לאור. וזה שסיימו כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה. היינו. כי עיקר התיקון של בחינת הישיבה שהיא בחי' החכמה דקדושה והעמידה שהיא בבחי' הצמצומים דקדושה הכל ע"י הסמיכה. היינו ע"י שמסמיכין רבי הגון שיש לו אמונת חכמים בשלימות. שאז ע"י הסמיכה ממשיכין עליו אור החכמה עילאה שכל הכולל. ועי"ז יכול להמתיק כל הצמצומים של כל המקורבים אליו ולתקן עצתם בשלמות ולהורות להם משפטי אמת והנהגות ישרות. אבל ישיבה שאין בה סמיכה. היינו שחכם ומנהיג כזה שאינו ראוי לקבל הארת ידי הסמיכה. אז עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה. כי טוב יותר לקבל בחינת החלוקה עצה והספיקות בהלכה של אנשים הכשרים והיריאים שיש להם אמונהת חכמים. שעי"ז עיקר הסמיכה. שאז יש לו איזה תקוה לתקן עצתו קצת ולילך בדרך ישרה ע"י בחי הספיקות והחלוקת העצה בעצמה. וע"ד שאמרו רז"לספיקא דאורייתא לחומרא ספיקא דרבנן לקולא. ועוד כיוצא בזה לפי הכללים שמסרו לנו רז"ל וכמובא בלקוטי הלכות מזה. מה שאינו כן אם יקבל עצות והלכות מרבי שאינו הגון שאינו ראוי לסמיכה. אזי לא יהי מסופק כלל ואז תתקלקל עצתו לגמרי. וזה בחי' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. כנגד קלקול העצה. ובדרך חטאים לא עמד. כנגד פגם המשפט בחי' (נחמי' ט') ובמשפטיך חטאו. ובמושב לצים לא ישב. כנגד פגם המלעיגים על דברי חכמים שעי"ז נידון במותרות כנ"ל. וזה כי אם בתורת ד' חפצו. ודרשו רז"ל לעולם ילמוד אדם תורה ממי שהוא חפץ ובמה שלבו חפץ. כי מסתמא משם שורש נפשו והמתקת צמצומיו. וזה ובתורתו יהגה יומם ולילה. היינו שעוסק לחדש בתורה בכל פעם ויש לו אמונת חכמים אפי' בהחידושין שלו ומכל שכן בהחידושי אמת של כל הת"ס האמתיים ועי"ז נשלם אור התורה ביותר ואז נקראת התורה תורו כמו שדרשו רז"ל. ועי' (עבודה זרה י"ט). וזה והי' כעץ שתול על פלגי מים. כי זה נמשך עי בחי' פלג אלקים מלא מים המבואר בפנים. ובאמת שלימות תיקון העצה ותיקון המשפט הם בבחי' אחת בבחי ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך וכו'. ואעפ"כ הם שני בחינת (ואין כאן מקומו להאריך). והנה ענין ישיבה ועמידה והליכה הנ"ל יש לפרש עוד בכמה אנפין. ויהי' איך שיהי' עכ"פ רמזו לו שאם אינו חפץ לעלות לא"י ששם עיקר הארת חכמה עילאה שכל הכולל מקור החיים בפרט מאחר שיש שם ר' יוחנן כנ"ל. ע"כ עכ"פ יהי' נזהר בנפשו מדברים הפוגמים את החים ונשתלשלין מבחינת המותרות הבא ע"י שאינם יכולים להמתיק הצמצומים כראוי. שמזה משתלשל ובא גם בגשמיות חולי התחתוניות רח"ל. ומחלת לב כנגד בחי' פגם העצה. וקלקול העינים כנגד פגם המשפט הבא מהמוח כנ"ל. וזהו שסיימו וכן אמרו יצחק ושמעון ואושיעא אמרו דבר אחד הלכה כרבי יהודה בפרידות וכו' (פירש"י מספקא לי' אי חוששין לזרע האב וכו'). עי' מאורי אור אשר פרד עם הכולל גימט' מנצפ"ך עם האותיות. כי משם הדינים דאחזיין פרודא. ועי' בהקדמת התיקונים שהחכמה ניקראת אב האמונה. נמצא שהאמנה היא בחי' זרע האב. ועי" פגם אמונת חכמים נעשה פירוד בין האמונה והחכמה כמבואר במ"א. וע"כ כשרואה אדם שבא עליו מחלקות שהיא בחי' פירוד לבבות צריך לחוש בעצמו אולי פגם באמונת חכמים שעי"ז אינם יכולים הצמצומים להתמתק ונעשה עי"ז פירוד ומחלוקת. ע"כ צריך לעשות תשובה ע"ז ולתקן פגם אמונת חכמים וכמבואר בפנים:
עיין בחידושי מהרי"ט לכתובות מובא שם בשם רבינו חננאל שפירש הלכה כר' יהודה בפרידות. רצ"ל דאין חוששין לזרע האב. ורמז לו לענין דאתי מדבית עלי וכו'. (עי"ש מה שדקדק עליו. ועי' חולין ע"ט פשטא דלישנא דגמרא נמי הכי.ועי' בריף והר"ן שם ותבין ביותר). ולפי הנ"ל מבואר הענין הן לשיטת רש"י והן לשיטת ר"ח ז"ל כי אמרו רז"ל (סנהדרין י"ד) אין סמיכה בחו"ל וכו'. ושם אמרו ענין שאין נסמכין לבית עלי שנאמר לא יהי' זקן בביתך כל הימים וגו' עיין שם. נמצא כי אפשר שיאמר רבה מאחר שבא מדברית עלי שאין נסמכין נמצא שהם בבחי' חוץ לארץ ששם אינו שופע אור החכמה עילאה שמשם שורש הסמיכה ע"יכ אין לו להשתדל לבא לא"י. ע"כ רימז לו כי אין חוששין לזרע האב בזה ובודאי יוכל גם הוא לקבל שם הארץ החכמה עילאה בפרט ע"י ר' יוחנן. ועי' (שמואל א'. ב' ג' ד') בענין בני עלי שע"י שפגמו בכבוד המקדש וקדשיו ששם שופע אור החכמה בחי' קודש ע"כ נענשו שלא יהי' מבניהם שום כהן גדול שיכנס לקדשי קדשים להמשיך משם המתקת הצמצומים. וזה והבטת צור מעון בכל אשר ייטיב את ישראל. שזה יהי' ע"י וזה והבטת צור מעון בכל אשר ייטיב את ישראל. שזה יהי' ע"י המתקת הצמצומים שע"י אור החכמה ששופע בבית המקדש ולהם יהי' צר וצער גם במעון עצמו של המקדש ע"יע שיראו צ רתם בצדם שאין ממנין מהם כהן גדול. נמצא שהם יהיו בבחי' צמצום וצר גם בית המקדש בעצמו מחמת ההמתקה. וזה יהי' להם מדה כנגד מדה. וזה ולא יהי' זקן ביתך וגו' שלא יהיו נסמכין כנ"ל. וזה ואיש לא אכרית וגו' לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך. שזה בחי' חולי התחתוניות רח"ל כמובא לעיל בשם דרשות רז"ל. וכל מרבית ביתך ימותו אנים. היפך החיים ואריכות ימים שנמשך ע"י החכמה כנ"ל. ועי' שם עוד אח"כ מענין שנתעורר עליהם מלחמות פלשתים. שזה בא מבחינת התגברות הצמצומים והדינים כל כך עד שנלקח ארון אלקים ששם לוחות האבן. שמשם ממשיכין המתקת הצמצומים ע"י החכמה והאמונה. ועכשיו בעון בית עלי התגברו הצמצומים כ"כ עד שנלקח גם הארון אלקים ואז מתו שני בני עלי וגם עלי הכהן מת. וזה בחי' גלה כבוד מישראל וגו'. כי כבוד מרמז על ל"ב נתיבות החכמה כידוע. וזה בחי' כבוד חכמים ינחלו. וזה כי נלקח ארון האלקים. ואח"כ הכה ד' את פלשתים במכת טחורים שהיא חולי התחתוניות הנ"ל כמבואר שם במפרשים עד שהוכרחו להשיב את הארון:
והנה לשיטת רש"י הלכה כר' יהודה דמספקא לי' אם חוששין לזרע האב וכו'. יתפרש ג"כ באופן זה. כי אדרבא מאחר שמשפחת רבה מדבית עלי בודאי צריך להשתדל ולתקן זאת ולבא לא"י ולקבל פני ר' יוחנן רבו. בכדי שעי"ז יזכה להמשיך עליו ההמתקה העליונה מבחי' חכמה עילאה עד שינצל מכל הנ"ל. ואולי יזכה עי"ז לאריכות ימים. וע"כ כתבו התוספות באמת (עירובין כ"ד. יבמות ע"ח) שרבה עלה לארץ ישראל וקיבל מר' יוחנן. (ועיין סדר הדורות מה שפלפל בזה):
מתוך אוצר ספרי ברסלב להורדה של אור הגנוז ברסלב