זמרת הארץ/ליקוטי קמא/חלק א

ביאור על ליקוטי מוהר"ן ליקוטי קמא - (סימנים א - נט)

סימן א' - אשרי תמימי

ארץ ישראל שם עיקר הארת אור השכל בחי' אוירא דא"י מחכים. ועל כן נקראת ארץ ישראל בחינת נחלת יעקב שנקרא ישראל על שם השכל והמוחין שהם בחי' ישראל. אותיות לי-ראש כידוע. שזה בחי' ראשית המבואר בפנים. וארץ ישראל נקראת ארץ החיים. ע"ש החכמה שהיא בחי' חיות בחי' חית. והיא ג"כ בחי' מלכות כידוע. שמלכות נקראת ארץ. ומלכות בחי' לבנה. ועל כן עיקר קידוש החודש על פי' הראי' הוא ע"פ בי"ד שבארץ ישראל. והיא בחי' היצר טוב. כי שם עיקר כחו. כמובן במפרשים על מאמר רז"ל בנדרים מכדי ונתן לך שם לב רגז בבבל הוא דכתיב. ושם עיקר מקום התורה והתפלה. כמארז"ל אין תורה כתורת א"י. והמתפלל בחוץ לארץ יכוון לבו כנגד א"י. ושם עיקר החן. כי נקראת ארץ צבי מלשון צבי תפארתו שהיא בחי' חן. ועל כן היא ת' פרנסה כנגד בחי' הת' המבואר בפנים. ועיין מאורי אור אות ת'. וזה בחי' טוב מלא כף נחת שדרשו רז"ל על ארץ ישראל:

סימן ב'-אמור אל הכהנים

עיקר מקום התפלה שהיא בחי' חיותו של משיח הוא בא"י כנ"ל. ועל כן התחלת כבישת ארץ ישראל היתה מיריחו ע"ש הריח שהוא בחי' תפלה. וכן הנחלה הראשונה של יעקב אבינו בא"י היא שכם. שעל זה נאמר בחרבי ובקשתי. וארץ ישראל היא בחי' תיקון הברית כידוע (ע' זוהר ח"ב כ"ג כ"ו נ"ט). שזה בחי' יוסף שנקבר בשכם והיא נחלתו. וארץ ישראל היא עיקר בחי' תיקון המשפט. כמאמר רז"ל אנן שליחותא דידהו קעבדינן. ושם לא הי' המבול שהוא בחי' מחשבות זרות שבתפלה. כמבואר בסי' מ"ד מחיאת כפים. ושם עיקר מקום התורה כנ"ל. וכן עיקר מקום התפלה שהוא בחי' ריח. ועל כן נקראת ארץ המוריה ושם עיקר מקום המקדש שנקרא גם כן משכן כמו שאמרו ז"ל:

סימן ג'-אקרוקתא

עיקר מקום הנבואה היא בארץ ישראל. כשארז"ל לענין יונה (ועי' זוהר ח"א פ"ה ובדף ר"מ:). וע"כ שם עיקר תיקון קול הנגינה שנמשכת מהציפרים שזה בחי' מכנף הארץ זמירות שמענו. וכתיב קחו מזמרת הארץ וכו'. וזה איך נשיר וכו' על אדמת נכר. וזה בחי' עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו דייקא. וא"י היא בעצמה בחי' מלכות שבנינה ע"י בחי' נבואה הנ"ל. ועל כן מצות העמדת מלך נצטוו בכניסתן לארץ דייקא. ומחמת שתיקון הנגינה ע"י תורה שבעל פה שלומדין בלילה דייקא. שזה בחי' במחשכים הושיבני. זה תלמוד בבלי. וכמבואר הענין במקום אחר. ע"כ אמרו ז"ל וחד מינן כי סליק להתם הוא כתרי מינייהו:

סימן ד'-אנכי

א"י היא בבחי' מעין עולם הבא שאז יהי' כולו טוב. בחינת כולו הטוב והמטיב. ועל כן נקראת ארץ טובה. בחי' טובה הארץ וכו' לא תחסר כל בה. כי היא בחי' חיים טובים שאין בהם שום חסרון שזה בחי' עולם הבא. בחי' שם מלא על עולם מלא שזה גם כן בחינת היחוד של הוי"ה אלקי"ם. כמובן בפרוש רש"י ביום עשות ד' אלקים וכו'. וע"כ אמר יעקב ושבתי בשלום וכו'. היינו שאחזור לא"י והי' ד' לי לאלקים. וכל הארצות נתנו תחת יד השבעים שרים שמשם השתלשלות יניקת מלכות דסט"א. בחי' אלקים אחרים. שזה בחי' כי גרשוני וכו'. אבל ארץ ישראל היא רק תחת ממשלתו ית'. בחי' אלקים קדושים מלכות דקדושה. ושם עיקר מקום הידיעה השלימה שלימות הדעת. בחי' אוירא דא"י מחכים. וזה בחי' הג' דברים שנתנו על ידי יסורין שהם תורה וארץ ישראל ועולם הבא. וכולם הם בחי' אחת. שזה בחיף ושמו אחד. בחי' יסורין של אהבה המבואר בפנים. כי שורש המלכות שהוא בחי' א"י הוא התורה שהוא בחינת אש. וזה ויתן להם ארצות גויים וכו'. וע"י החזרת המלכות לשרשה זוכין לבחי' מעין עולם הבא. וזה שמובא אחת שאלתי וכו'. אחת ר"ת ארץ ישראל ח'יים ת'ורה. בחי' הג' דברים הנ"ל כי הם בחי' אחת. אחת דייקא בחי' ד' אחד כולו הטוב והמטיב. והנה עיקר התיקון והחזרת המלכות לשרשה היא על ידי הת"ח שהוא בחי' התורה בחי' אש שדרכו להגביה עצמו למעלה והוא עניו מאד. בחי' "אין" שזה בחי' מים שמניחין הגבוה ויורדין אל הנמוך. שזה בחי' התורה שנמשלה לאש ולמים. כי בקדושה שניהן נכללין כאחת. בחי' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. שזה בעצמו גם כן בחי' האחדות של חסדים וגבורות בחי' הוי"ה ואלקים, ועל כן ארץ ישראל היא גבוה מ כל הארצות והיא בבחי' הכנעה ושפלות בחי' ארץ כנען וכמובא במקום אחר. שזה בחינת וענוים דייקא ירשו ארץ המבואר בפנים. ומחמת שא"י היא בחי' החכם הנ"ל בחי' אוירא דארץ ישראל מחכים. ע"כ היושב בא"י שרוי בלא עון. כמו שכתוב העם היושב בה נשוףי עון. כמאמר רז"ל בכתובות. שזה בחינת ואיש חכם יכפרנה. והחכם הוא בבחי' מה. בחי' תלת מאה המבואר בפנים. שזה בחי' משה אותיון שי"ן מ"ה כמובא. וכ"ש ונתנו מה. וזה שכתוב גם בא"י וראיתם את הארץ מה היא. ושם זוכין לביטול כל המדות רעות הנמשכין מהרע שבד' יסודות. כי נתהפכין למהות קדושתה ממש. בחי' ארץ אוכלת יושביה. כמובא בסי' קכ"ט. ושם עיקר מקום התפלה כמו שארז"ל. כי שם זוכין להתפלל בהתפשטות הגשמיות ובביטול לאור אין סוף. כי שם עיקר הארת א"ס בחינת ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ד' וכו'. בחי' גלגלא דעינא המבואר בפנים. ומחמת שא"י היא בבחי' מעין עולם הבא כנ"ל. על כן אמרו רז"ל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא:

סימן ה'-בחצוצרות

עיקר שלימות קומת המצוה שהיא החיות של כל הג' קומות היא בארץ ישראל. כמאמר רז"ל לא נתאוה משה ליכנוס לא"י אלא ל קיים המצות שבה. כי הרבה מצות תלויין בארץ. ועל כן שם עיקר המקום שיכולים לידע על איזה חלק מהקומה נגזר הדין. וגם שם עיקר מקום קיבול שכר המצות. כמו שכתוב למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכו'. ועוד פסוקים רבים כאלה. ושילום שכר היא בחי' נבואה. ועיקר הנבואה הוא בארץ ישראל כמאמרם ז"ל וכנ"ל. ועל כן שם עיקר המקום שיכולים לזכות לעשות המצות בשמחה כל כך עד שלא ירצה בשום שכר כי שכרו הוא המצוה בעצמה. בחי' שכר מצוה מצוה. שזה בחינת נבואת משה בבחינת זה הדבר. (ואגב יש לומר בדרך צחות שבזה מובן מה שהביא רש"י ז"ל ענין דרשת רז"ל מנבואת משה בזה הדבר גבי פרשת נדרים דייקא והלא כתיב זה הדבר גם גבי שחוטי חוץ ובנות צלפחד. ואם שיש דרשות רז"ל על זה. הלא גם על זה הדבר דנדרים יש דרשות. עי' נדרים (ע"ז ע"ח.) בבא קמא (ק"כ קכ"א.) אך לפי הנ"ל מובן קצת. כי בשאר המצות מאחר שהם מצות ד' ויש עליהם שכר ממילא לא נדע אם שמחתו מהמצוה בעצמה או מקבול שכרה. אבל נדרים הוא שמוסיף על עצמו מדעתו ומרצונו איזה חיוב בשבילו ית' מה שאינו מחויב ע"פ התורה כלל מזה מובן שהוא חפץ בהמצוה בעצמה. בחי' במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו כמו שאמרו ז"ל. וע"כ נאמר אצל זה זה הדבר. כי הוא בבחי' נבואת משה. ובזה מובן קצת גם מארז"ל סוטה (י"ד) שאמר משה הרבה מצות אינם מתקיימים אלא בארץ אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. ויש לדקדק הלשון שיתקיימו כולם על ידי דייקא. א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם וכו'. ודקדק החידושי ארגדות הלא אמרו ז"ל אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס. עיי"ש מה שתירץ על זה. כי מאחר שאינו מחויב בהם עדיין וכו'. [ועל דרך זה שמעתי לפרש דברי רבינו ז"ל ג"כ מה שאמר במאמר זה אילו לא היו נותנין לו עולם הבא לא הי' עושה וכו'. רצה לומר במצות שאינו מחויב בציצית וכיוצא בזה]. ולפי דברינו הנ"ל מובן ביותר קצת. כי משה רבינו זכה לנבואת זה הדבר כי נכנס בשמחת המצות עצמן עד שנעשה אחדות אחד עם המצוות. כי משה רבינו גימט' תרי"ג בחי' קומת כל המצות. ומחמת שקיום כל המצות בפועל ממש הוא בא"י דייקא. על כן אמר אכנס אני לארץ ישראל כדי שיתקיימו כל המצות על ידי דייקא. כי הוא זכה לשלימות קיום המצות בבחינת זה הדבר שקיבול שכרו בהמצוה בעצמה. ועל כן הוא חפץ מאד גם בהמצות שאינו מחויב בהם עדיין). (ועל כן אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר. היינו שקיום המצות בעצמן יהי' קיבול שכרו. מעלה אני עליך כאילו עשיתם כו'. כי מאחר שאינו רוצה בשום שכר על המצות כי המצות בעצמן שזוכה לעשות בהם רצונו ית' זה יקר וחביב אצלו מכל שכר. אם כן צריך לעשות גם בזה רצונו ית' לבלי להפציר בו ליכנס לא"י בשביל טובת ישראל ותיקון מתי מדבר כמו שאמרו ז"ל. ובזה בעצמו שחפץ כל כך ליכנס לא"י בשביל לקיים המצות ואף ע"פ כן מבטל רצונו מפני רצונו ית'. בזה בעצמו כלול כל קומת המצות בחי' כל מצותיך אמונה. וזהו שאמרו שם לכן אחלק לו ברבים וכו'. כי יש לו חלק בקיום כל המצות של ישראל. וכל מי שזוכה לקיים המצות בשמחה בשלימות הכל על ידי שמאיר בו איזה הארה מבחי' נבואת משה רבינו ע"ה. ועיי"ש עוד ותבין ביותר. ולענין זה הדבר שנאמר רצל נדרים דייקא. י"ל כפי הנ"ל בדרך אחר מרווח קצת. כי אדרבה באלו המצות שכבר מחויב בהם לא שייך לומר שעושה המצות רק בשכר עולם הבא. כי על זה נאמר אל תהיו כעבדים כו'. אך נדרים שמחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו בזה י"ל שראוי לבקש שכר.

וכסברת החי' אגדות הנ"ל. אעפ"כ עיקר השלימות שגם מצות כאלו בחינת מצות נדרים יהיו גם כן רק בבחי' זה הדבר שלא יהי' רוצה בשום שכר רק בהמצוה בעצמה כנ"ל). וע"כ שם בא"י זוכין ביותר לבחינת תיקון התפלה כי שם עיקר מקום התפלה כנ"ל. וכשהוא לאחר גזר דין מלבישין התפלה במאמר שזה בחי' ואתחנן אל ד' בעת ההוא לאמר. היינו שהתפלל שיכנס לא"י ששם זוכין בשלימות לבחי' קיום המצות בשמחה כל כך עד שיודעין ע"י זה בין קודם גזר דין לאחר גזר דין. ואז מלבישין בתפלה במאמר כנ"ל. ואולי י"ל שמשה רבינו ע"ה בעצמו הלביש אז תפלתו במאמר. מחמת שכבר הי' אחר גזר דין. וזה ואתחנן אל ד' וכו' לאמר שהלביש תפלתו במאמר כנ"ל. וגם א"יש ם מקור השמחה בחי' שמחה לארצך בפרט בציון וירושלים שהיא בחי' הלב של העולם כידוע (זוהר ח"ב קצ"ג) ושם מקור השמחה. בחי' נתת שמחה בלבי. ועל כן נקראת משוש כל הארץ. וזה רני ושמחי בת ציון. וכן שמעה ותשמח ציון. ועוד רבים כאלה. ושם עיקר שלימות המוחין והחכמה. כמאמרם ז"ל אין חכמה כחכמת ארץ ישראל. וגם שם עיקר שלימות היראה. ועל כן נקראת ארץ המוריה שממנה יראה יוצאת לעולם כמאמרם ז"ל. וע' זוהר (ח"א קמ"א) ובלקו"מ תנינא סי' ע"ח. והיראה בעצמה היא בחי' ארץ יראה כמובא במקום אחר. והיא נקראת ארץ החיים היפוך בחי' חימוץ המוח שזה בחי' סטרא דמותא. וזהו שאמרו ז"ל גלתה יהודה מעוני שאכלו חמץ בפסח. וזה שכתוב בתיקונים ארעא דישראל הוא מתובא דאת ה"א בחי' ה' של מצה. גם א"י היא בח' אהבה בחינת ימין בחי' בנימין שנולד בא"י. כמובא במאמר משפטים לקו"מ א' סי' יוד. וזה בחי' ואוהבי שמו ישכנו בה. ועל כן שם עיקר תיקון המוח כנ"ל. וגן שם בחי' תיקון הקול. כמו שכתוב וקול התור נשמע בארצנו נשמע דייקא בחי' אשתמע קלא. ורבותינו ז"ל דרשו פסוק זה לענין גשמים. כי הקול הזה פוגע בעבי מטרא. וקול הזה הוא בחי' קול שופר. בחי' תקעו שופר בציון וכו'. וכיבוש יריחו הי' ע"י שופר וע"י זה זוכין לישרות לב שעי"ז זוכין בשלימות לירושת ארץ ישראל שזה בחי' מה שהוכיח אותם משה לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את הארץ וכו'. כי זה עיקר השלימות לזכות לירושת הארץ שהיא בחי' מקור השמחה והקדושה כנ"ל ע"י ישרות לב דייקר. כמו שכתוב ולישרי לב שמחה כנ"ל. שזה כי ישרים (דייקא) ישכנו ארץ (משלי ב'). וזה שפירש"י ישכנו ארץ לעוה"ב. כי שם זוכין להרגיש שמחת ותענוג המצוה שהיא בחי' עולם הבא גם בעולם הזה. בחי' ביומו תתן שכרו וכו'. בחי' עולמך תראה בחייך. ועל כן גם כן נקראת ארץ החיים בחי' חיים אמתיים של עולם הבא. ועל כן אמרו ז"ל המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וע' (זוהר ח"א קע"ז:) כל דזכי בהאי ארעא קדישא אית ליה חולקא לעלמא דאתי. ועי' (זוהר ח"ב קנ"ב):

סימן ו'-קרא

ארץ ישראל היא בחי' תשובה. כמו שכתוב ושבת עד ד' אלקיך וכו' והביאך אל הארץ וכו'. ועל ידי זה זוכין לכבוד שזה בחי' לשכון כבוד בארצנו. והיא בחי' עוה"ב בחי' תשובה על תשובה. כי אוירה מחכים. וזוכין בכל פעם להשיג ביותר. ואז חוזרין ושבין על השגה הראשונה. והיא כלולה מכל הג' בחי' שבתמונת אלף. שזה בחי' הג' מצות שנצטוו בכניסתן לארץ. ונעשה על ידי זה אדם. שזה בחי' מה שאמרו ז"ל (יבמות ס"ג) כל מי שאין לו קרקע אינו אדם. שנאמר והארץ נתן לבני אדם. וע' (גיטין מ"ז) שדרשו שיש קנין לעכו"ם בא"י לחפור בה וכו' שנאמר והארץ נתן לבני אדם. וע' ספר שער החצר סי' קכ"ט דא"י יש לה דין קרקעות וחו"ל דין מטלטלין וכו'. ושם עיקר היחוד בין חמה ללבנה בחי' משה ויהושע. שזה בחי' מה שיהושע דייקא שהוא בחינת לבנה הכניס את ישראל והכל בכחו של משה שהאיר עליו גם אחר הסתלקותו. וכמובן בזוהר הק'. ועל כן עיקר מצות קידוש החודש ועיבור השנים הוא בארץ ישראל. וזה בחי' קוה אל ד' ושמור דרכו (בחי' דרך התשובה שכלול מבחי' עייל ונפיק) וע"י זה וירוממך לרשת ארץ בחי' ירושת א"י בהכרת רשעים תראה בחי' כריתת זרעו של עמלק שתלוי בזה. כמ"ש בארץ אשר ד' אלקיך וכו' תמחה את זכר עמלק וכמו שדרשו רז"ל. שזה ג"כ בחי' מה שאמר ליהושע דייקא להלחם בעמלק. ובזה רימז לו שהוא יכניס את ישראל לארץ ישראל כמאמר רז"ל. ועל ידי הדרך הנ"ל הימין פשוטה לקבל תשובתו. כי ימין במלואו עולה דרך וכו'. וזה בחינת א"י שהיא בחי' ימין כנ"ל. וע"כ בענין שאמר הקב"ה למשה קרא את יהושע וכו' (שזה יסוד המאמר הנ"ל) נאמר שם חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ וכו' (בחי' ירושת א"י). ואנכי אהי' עמך. היינו כי אני אמשיך עליך אור הנקודה העליונה שהיא בחי' כת"ר בחי' אהי' המבואר בפנים עי' (גיטין ז') שדורש בענין ערי ארץ ישראל מענין מי שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עד ישעשה לו דין. זה בחי' נקודה עליונה. שוכן סנה זה בחי' נקודה התחתונה:

סימן ז'-משפטים

עיקר אמנוה בחי' תפלה בחי' ניסים אינו אלא בא"י גם א"י היא בחי' אמת. כ"ש אמת מארץ תצמח מארץ דייקא וירושלים נקראת קרי' נאמנה. וכתיב (זכריה ח') ונקראה ירושלים עיר האמת. ושם עיקר שלימות תיקון העצה. כמו שכתוב ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך וכו'. ועיקר העצות דקדושה שהן התרי"ג מצות תרי"ג עיטין הרבה מהם אינם מתקיימים אלא בארץ ישראל. והיא בחי' בטוחות חכמה תודעני. כי אוירה מחכים. והיא בחי' ציצית בחי' לאחוז בכנפות הארץ. והיתה תחלה ביד כנען שהוא בחי' הנחש בחי' ניאוף. ועל ידי זה קאה אותם הארץ. ונכנסו ישראל בתוכה. וציצית הוא מלשון מציץ מן החרכים וזה בחי' עיני ד' אלקיך בה תמיד:

סימן ח'-ראיתי מנורת זהב

א"י נהקראת ארצות החיים כי שם עיקר הרוח חיים דקדושה. וע"כ נקראת ארץ כנען מלשון סוחר בחי' סובב הולך הרוח. כי א"י וירושלים הם בחי' לבא דכל עלמא ששם עיקר מקום הרוח חיים ומחמת שעיקר החסרון הוא בחי' הסתלקות הרוח חיים. על כן כתיב בא"י אשר לא תחסר כל בה. וכן חידוש העולם שיהי' ג"כ בבחי' הרוח חיים יהי' גם כי העיקר בארץ ישראל. כי אמרו רז"ל שמתי' חיין תחלה. ועיקר הרוח חיים הוא בהתורה ועיקר התורה היא בא"י. כי מציון תצא תורה. ואין תורה כתורת ארץ ישראל. וע"כ העם היושב בה נשוא עון בחי' ואיש חכם יכפרנה המבואר בפנים. וע"כ כשבא יעקב לא"י הלך לו עשו איש שעיר (בחי' הרוח סערה) אל ארצו ארץ שעיר וזה ונשא השעיר עליו את כל עונותיו כוו'. כי כשזוכין להמשיך הרוח חיים על ידי זה נתכפרין העונות מעל ישראל וחוזרין לשורשן שהוא בחי' עשו איש שעיר. בחי' הרוח סערה. ויש לבאר בזה עוד ועיקר הכנעת עשו איש שעיר הוא ע"י בירור הד' יסודות ולבא לזה הוא ע"י תורה ותפלה וזה זוכין בא"י ששם עיקר מקום תורה ותפלה כנ"ל. ומחמת שעיקר מעין הכחמה יוצא מבית התפלה ע"כ אוירא דא"י מחכים. ומחמת שעיקר הרוח חיים שבארץ ישראל מקבלין מהצדיק וכו' על כן כתיב צדיקים ירשו ארץ. וע' בפנים באות ה' מבואר מענין הצדיק גמור וכל הנלוים אליו וכו'. וזה בחינת ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ:

סימן ט'-תהומות

עיקר מקום התפלה הוא בארץ ישראל כנ"ל וע"כ נקראת ארצות החיים. כי עיקר החיות מקבלין מהתפלה ודרך שם עולין כל התפלות דרך הי"ב שערים בחי' וזה שער השמים. זה דייקא דימט' י"ב. ושם זוכין ביותר להנצל ממחשבות זרות שבתפלה שהם בחי' מי המבול. כי שם לא הי' המבול כמבואר במקום אחר. ועיקר התיקון על ידי אור האמת המאיר שם ביותר כנ"ל בסי' ז'. ועל כן התיקון על ידי אור האמת המאיר שם ביותר כנ"ל בסי' ז'. ועל כן עיני ד' אלקיך בה תמיד בבחי' עיני בנאמני ארץ דייקא. וזה ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה. כי עיקר השתוקקות של השי"ת אינו אלא אל האמת. ושם גם מקום התורה כנ"ל שבזה גם כן תלוי שלימות תיקון התפלה:

סימן י'-משפטים

עיקר קדושת א"י נמשך מהבית המקדש ועיקר התגלות קדושת הבית המקדש הוא ע"י יעקב שקראו בית. ומחמת שעי"ז יש גם לעכו"ם השגה באלקותו ית' ע"כ אמרו ז"ל במסכת גרים פרק ד' חביבה א"י שמכשרת גרים וכו'. וזה עיקר גדולתו ית'. וזה גדול ד' ומהולל מאד בעיר אלקינו כפשוטו ג"כ. וכתיב ד' בציון גדול ורם הוא על כל העמים. ומחמת שעיקר עליית התפלה מהר ושדה לבחי' בית הוא רק על ידי צדיקי הדור. ע"כ כתיב צדיקים ירשו ארץ. והיא בחי' הגאוה דקדושה היפוך הבעלי גאוה דסט"א בחי' אבימלך. כי א"י גבוה מכל הארצות בחי' צדיק מושל וכו'. כי התפלה נקראת חרב כידוע. בחי' ואשר חרב גאותך בחי' חרב הגאוה דקדושה שהוא בחי' ימין היפוך הגאוה דסט"א שהיא בחי' שמאל בחי' לב כסיל לשמאלו. כי כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו. אבל הגאוה דקדשוה כלולה עם ענוה בחי' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. ועל ידי זה מוסיף חכמה בחי' והחכמה מאין תמצא כמבואר במ"א. ועל כן הגאוה דקדושה היא בחי' א"י שהיא בחי' ימין. כמו שפירש רש"י בנימין על שם א"י. בן ימין בחי' לב חכם לימינו. וע"כ אוריא דא"י מחכים. וא"י היא בחי' לבא דעלמא ששם משכן הרוח דקדושה. כמו שכתוב ורוח להולכים בה. ודרשו רז"ל (כתובות קי"א) על א"י. ועי"ז נתבטלה הגאוה שזה בחי' וענוים ירשו ארץ. וזוכין לאמונה שזה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה. ושם עיקר בחי' הארת הידים והרגלים. כמו שכתוב והבאתי אותם אל הארץ אשר נשאתי את ידי וכו'. וכתיב אף ידי יסדה ארץ. וכתיב מקדש ד' כוננו ידיך. וכתיב ג"כ והארץ הדום רגלי. וכתיב נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו. ושם עיקר הארת התורה כנ"ל. ומחמת שע"י ביטול הגאוה החכמה על תיקונה וזוכין לחיים ואריכת ימים. על כן ארץ ישראל נקראת ארצות החיים. וכתיב למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכו'. וכתיב למען תחיו והארכתם ימים בארץ אשר תירשון.

סימן י"א-אני ה'  

עיקר תבונת התורה לעומקה הוא בארץ ישראל. כי אין חכמה כחכמת א"י ואין תורה כתורה א"י. ושם עיקר מקום הארת כבודו ית'. בחי' והארץ האירה מכבודו. בחינת לשכון כבוד בארצנו ונאמר כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. וזה וענוים ירשו ארץ. כי עיקר שלימות כבודו ית' הוא ע"י ענוה וקטנות. ועל כן ירושת ארץ ישראל תלוי בשמירת הברית. כמו שכתוב ונתתי לך את הארץ כו' (על מנת) ואתה את בריתי תשמור. כמו שאמרו ז"ל כי שמירת הבירת הוא בחי' הוא"ו של כבוד. וזה וארא וכו' באל שדי שהוא בחי' ברית וענוה כמבואר בפנים וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם ותרגומו ארעא תותבותהון בחי' תשובה כמובא בלק"מ תנינא סי' ע"ט. כי על ידי כל הנ"ל זוכין לדיבור המאיר לו לתשובה:

סימן י"ב-תהלה לדוד  

השכינה שהיא בחי' מלכות בחי' תורה שבעל פה נקראת א"י כידוע. שזה בחי' צדיקים ירשו ארץ המבואר בפנים. ואין תורה כתורת א"י העיקר הוא תורה שבעל פה. כי תורה ככתבה שוה בכל המקומות וההבדל הוא רק בפירוש התורה שזה בחי' תורה שבעל פה. ועל כן משה רבינו ע"ה שהכה בצור שהוא בחי' תורה שבעל פה על כן לא יכול לבא לא"י. ושם עיקר עליית השכינה כביכול בבחי' חיבוק ימין. כי א"י הוא בחי' ימין בחי' אהבה אהבת ציון והוא גם כן בחינת שמחה כי שם מקור השמחה כנ"ל. והוא בחי' לבא דעלמא בחי' בינה לבא. ועל כן תלמידי חכמים שבארץ ישראל הם בחי' נועם שהוא בחי' בינה כידוע. וגם אוירא דא"י מחכים. ועל ידי זה עליית השכינה בבחי' נישוק. ועי"ז נתעורר גם כן זווגא דגופא בגופא שזה בחי' צדיקים ירשו ארץ שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא:

סימן י"ג-אשרי השגחה  

עיקר אור ההשגחה שלימה מבחי' עיני ד' הוא בא"י כמ"ש עיני ד' אלקיך בה תמיד. כי שם עיקר שבירת תאות ממון כמובן בלקו"מ תנינא סי' מ'. וזה בחי' ארץ אשר לא במסכנות וכו'. כי שם בחי' עשירות איזהו עשיר השמח בחלקו. וזה אשר לא תחסר כל בה. כי שם עיקר הארץ הרוח נדיבה שהיא בחי' צדקה כמו שכתוב (ישעי' ל"ב) וצדקה בכרמל תשב ופירש רש"י בארץ ישראל. וכתיב (שם ל"ג) מילא ציון משפט וצדקה. וע"כ שם עיקר המשכת החסד שהיא בחינת ימין כי א"י היא בחי' ימין כנ"ל. ושם עיקר בנין בית המקדש. ושם עיקר התגלות התורה. כי אין תורה כתורת ארץ ישראל. וע"י המשכת התורה נמשך השגחה שזה בחי' בראשית תלת גוונין דעינא ובת עין. ועל כן פתחה התורה בזה משום כח מעשיו וכו' לתת להם נחלת גוים. בחי' ירושת א"י ששם מאיר בשלימות אור ההשגחה כנ"ל. גם תיקוני הנפש הוא בא"י בבחי' נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ. וזה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד'. ונאמר צמאה לך נפשי וכו'. ושם נמשך בחי' תיקוני המרכבה. בחי' מכון לשבתך פעלת ד' וכמאמר רז"ל. וזה בחינת ירכיבהו על במתי ארץ. ונאמר והרכבתיך על במתי ארץ וכו':

סימן י"ד-להמשיך שלום  

עיקר עליית הכבוד לשרשו הוא בא"י. כי שם מקור היראה כנ"ל. שזה בחי' ארץ י ראה. וכתיב מה נורא המקום הזה. וכתיב אשתחוה אל היכל קלשך ביראתך. ועל כן שם עיקר הארת הכבוד בחי' והארץ באירה מכבודו. והיא בחינת מקום משכן כבודך. בחי' וכבוד ה' מלא את הבית. ושם עיקר התקרבות הגרים. בחי' עמים הר יקראו. בחי' חביבה א"י שמכשרת גרים כנ"ל. כי שם עיקר שלימות התורה כנ"ל. וזה שכתוב על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי וכו' ולא הלכו בה. ודרשו רז"ל שלא ברכו בתורה תחלה. היינו שלא ברכו בלימוד תורתם את בחי' תחלת המחשבה שע"י זה נעשים גרים ובעלי תשובה. שעל ידי זה נתגדל כבודו ית' שזה עיקר שלימות קדושת א"י. בחי' לשכון כבוד בארצנו. ובחי' ובהיכלו כולו אומר כבוד. וגם א"י היא בחי' ענוה ושפלות כנ"ל. שעל ידי זה זוכין לתורה בחי' תורת חסד. בחי' חסדי ד' מלאה הארץ. וגם ארץ ישראל היא בחי' ימין וכנ"ל. ועל ידי החזרת הכבוד לשרשו נשלמו פגמי היראה. וזה בחי' וייראו גוים את שם ד' וכל מלכי הארץ את כבודך. כי בנה ד' ציון וכו'. ועל ידי זה זוכין לבחי' שלום בעצמיו. בחי' כי אין מחסור ליריאיו. וזה בחי' לא תחסר כל בה הנאמר בארץ ישראל ועי' (זוהר ח"א רל"ט) שלימו לא אשתכח אלא בארעא קדישא. וכן (שם ח"ג רצ"ט). ועל ידי זה זוכין לתפלה. ועל כן עיקר תיקון התפלה הוא בא"י כנ"ל. ועל ידי זה נמשך שלום בעולם. וזה בחי' ונתתי שלום בארץ. וירושלים נקראת ע"ש יראה ושלום. וזה וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. כי על ידי ענוה ושפלו הנ"ל זוכין לתורה. ועי"ז נעשין גרים ונתגדל כבודו ית' שכ"ז בחי' ירושת הארץ. ועל ידי זה נמשך שלום כנ"ל:

סימן ט"ו-אור הגנוז  

עיקר תיקון המשפט הוא בא"י. כמו שכתוב ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וכו' לעשות כן בקרב הארץ וכו'. וכתיב כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית וכו'. וירשלים נקראת מקום המשפט וכתיב מלאתי משפט. וע"כ שם עיקר היראה כנ"ל וכמ"ש (שמואל ב' ז') ונוראות לארצך. ונאמר (תהלים ס"א) נתת ירושת יראי שמך עי' רש"י. ושורש היראה היא הדעת שבלב שזה בחי' א"י וירושלים שהם בחי' לבא דעלמא כנ"ל. ועל ידי זה זוכה להשגת התורה. וע"כ עיקר השגת התורה בארץ ישראל כנ"ל. וגם היא בחי' ענוה ושפלות כנ"ל. ושם עיקר תיקון התפלה שעי"ז זוכין לתורה שבנסתר שהיא בחי' בית המקדש אשר הוא שם. והיא בחי' עולם הבא ששם אריכות ימים. בחי' כימי עץ ימי עמי. וזה בחי' היש בה עץ. היינו בחי' עץ הנ"ל בחי' אילנא רברבא כו'. וע"כ ארץ ישראל נקראת ארץ החיים. וכתיב למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכו'. וזה בחי' א"י היינו היראה שהיא בחי' ארץ יראה שזוכין ע"י המשפט שהיא בחי' ישראל כמבואר בפנים:

סימן ט"ז-ר"י משתעי  

עיקר הארת קדושת החכמה העליונה מאיר בא"י כנ"ל. אך אף על פי כן הארת החכמה הזאת היא בבחי' ועינינו מאירות כשמש וכירח. וזה בחי' קדושה ראשונה של א"י שלא קדשה לעתיד לבא וקדושה שניה דייקא קדשה לעתיד לבא. כמבואר (בחגיגה ג':) עי' רש"י שם (יבמות פ"ב:). ועי' בהרמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו' הלכה ט"ו שיטת הרמב"ם והראב"ד בענין זה. וזה מחמת שקדושה ראשונה הי' האר גדול מאד בבחי' אור השמש ממש. ונסתלק אחר כך ע"י התגברות האומות הכלולים בעשו וישמעאל שהם בחינת עננים מכסין דמכסיין על עיינין. אבל קדושה שניה שוב לא היה האור גדול כ"כ שזה בחי' חמשה דברים שחסרו בבית שני. ואז הי' האור רק בבחי' אור הירח. וקדושה זו נשארה קיימת לעולם. כי גם בעבדותינו לא עזבנו אלקינו וכו'. כי אפילו בשעה שהצדיק מוכרח לבטל קצת מדביקותו אעפ"כ אינו מבטל ונפסק לגמרי מזה ח"ו. רק שאז האור הוא בבחי' אור הירח כמובא בפנים. אבל כשנזכה לביאת המשיח אז יתבטלו העננין הנ"ל לגמרי ולא יצטרכו להבטל עוד מהדביקות. ואז יתעורר כח הקדושה הנעלם עתה בא"י שהוא בחי' אור הלבנה ותאיר אז כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים וכו' כי אז יאיר אור החמה בהארה גדולה ויתרה מאד מ אד. ואולי יש לומר שזה בחי' עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם. היינו קדושת ההארה של בחי' אור הלבנה של עתיד. ובארץ ישראל עצמה יהי' האור בבחינת אור החמה של עתיד:

סימן י"ז-מריקים שקיהם  

ראשית נקודת הבריאה של הארץ שהיא האבן שתיה היא בארץ ישראל. והכל הי' בשביל ההתפארות שצפה הק' ברוך הוא שיקבל מהאדם. ואדם הראשון נברא ג"כ בארץ ישראל מעפר המזבח כמאמר רז"ל ושם עיקר התגלות התפארות של ישראל. בבחי' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דייקא וכמובא בזוהר הק'. וזה בחי' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (וע' בלקו"מ תנינא סי' מ' מבואר גם כן שעיקר קדושת א"י נמשך מבחי' ההתפארות שהש"י מתפאר עם ישראל שזה בחי' התפילין של השי"ת). ועל כן שם עיקר התגלות היראה כנ"ל. ועל די זה נתגלה ג"כ האהבה והרצון שיש להשי"ת עם ישראל. שזה בחי' רצית ד' ארצך וכו'. ומחמת שעיקר התגלות ההתפארות של ישראל והתגלות היראה והאהבה היא על ידי הצדיק. ע"כ כתיב צדיקים ירשו ארץ וכו'. ושם עיקר מקום המזבח שעל ידו נכנעין הקליפות והכסילות. ושם עיקר תיקון האכילה בבחי' ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ הטובה וכו'. ושם עיקר התקרבות הגרים שעי"ז נשלם פגם המזבח. וזה בחי' עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק. ושם עיקר האויר הק' אויר הצח והזך בחי' אוירא דא"י. ושם עיקר מקום הצדקה בחי' וצדקה בכרמל תשב כנ"ל בסי' י"ג. וזה בחי' לאחד קראתי נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה. בחי' אהבה ושלום בחי' אויר הנח והזך. וכן מה שהטוב נזכר את מעלתו ע"י בחי' הכתב העיקר הוא בארץ ישראל. שזה בחי' בכתב ישראל לא יכתבו ואל אדמת ישראל לא יבאו (המובא בפנים) כמשמעו ממש וכן התיקון של ד' יספור בכתוב עמים וכו' (תהלים פ"ז) נאמר ג"כ בשבחה של ציון וירושלים. וזה בחי' לא ישכב עד יאכל טרף (בראשית מ'). (בחי' תיקון האכילה ע"י) ודם חללים ישתה ותרגומו ונכסי עממיא יירת. היינו בחי' ירושת ארץ ישראל שנקראת נחלת גוים. כמו שכתוב כח מעשיו וכו'. ושם עיקר שלימות השכל בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים:

סימן י"ח-קרטליתא  

עיקר השגת התכלית של הבריאה שהוא שעשוע עולם הבא הוא בא"י. כמובא בזוהר הק' כל מאן דזכי בארעא קדישא אית ליה חולקא בעלמא דאתי וכנ"ל בסי' ה'. וכמאמרם ז"ל בגמרא המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב. ושם עיקר כבישת הכעס בחי' אריכת אפים. כמבואר בסי' קנ"ה. ושם עיקר שלימות האמונה שעי"ז הצדיקים נתעטרים בעטרה של רחמנות ומקבלין המלכות והמנהיגות. ושם עיקר שלימות האותיות שהיא בחי' עולם הבא. וכמובן בזוהר (ח"ב קנ"ב) וארעא קדישא יהיב חיין וכפרה לישראל בההוא עלמא וכו' (היינו בעולם הבא) וסיים שם באתר דבי מקדשא תליין כל אתוון דאלפא ביתא ברזין גליפין וכו'. ושלימות האותיות הוא היו"ד שהיא בחי' עוה"ב. וזה שכתוב בתיקונים (תיקון כ"ב) אוירא דא"י דאיהו מחכים מ סטרא דחכמה דאיהו יו"ד וכו'. ואותיות הם במלכות ומנהיגות בחי' מלכות פה. שזה בעצמו גם כן בחי' א"י כידוע שהוא בחי' מלכות ושרשה בחכמה. בחי' ד' בחכמה יסד ארץ וכידוע. ונאמר א' אלקים ד' דיבר ויקרא ארץ וזה שאמרו רז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. כי ירושת הארץ הוא בחי' השגת עוה"ב כנ"ל:

סימן י"ט-תפלה לחבקוק  

עיקר קדושת א"י נמשך מבחי' הדיבור של לשון קודש שבו נברא העולם. בבחי' א' אלקים ד' דיבר ויקרא ארץ וכו' מציון מכלל יופי וכו'. וכן לענין ירושת הארץ לישראל נאמר פעמים הרבה לשון דיבור כמו אל הארץ אשר דבר ד' וכו' וכמוהו רבים. וזה בחי' דבר ד' מירושלים מירושלים דייקא. שהיא בחי' יראה. כמבואר בלקו"מ תנינא סי' א' שבזה תלוי' עיקר העשיה ותיקון של לשוה"ק. וזה אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע. כי מאחר שהם יראי ד' הדיבור שלהם יש לו שלימות כי הוא בבחי' יראה דתמן תליא שמיעה. על כן הדיבור שלהם חביב כ"כ עד שכביכול הקב"ה בעצמו גם כן מטה אזנו אליהם ומקשיב ושומע דיבורם ויכתב בספר זכרון לפניו בחי'. כתוב זאת זכרון בספר המובא בסוף המאמר. וזה ליראי ד' ולחושבי שמו. ודרשו רז"ל מחשבה טובה הק' ברוך הוא מצרפה למעשה. כי אף ע"פ שהעיקר הוא המעשה כי המחשבה היא רק בבחי' לשון הקודש הבא מלמעלה שצריכים לתקנו עדיין על ידי הבחירה במעשים טובים דייקא שעי"ז מעלה הטוב שבתרגום שהוא בחי' המתקלא והבחירה. אעפ"כ ישראל ששרשם מקדושת לשון הקודש וכולם בכלל יראי ד' כי הכל חפצים ליראה את שמך. ע"כ יש שלימות בלשון הקודש שלהם עד שגם המחשבה טובה מצטרפת למעשה. (ויש עוד לבאר בזה קצת על פי מ"ש לקמן שבירור הטוב שבתרגום הוא ע"י תיקון השגגות וכו'). והנה בא"י שם מקור היראה כנ"ל והוא בבחי' תיקון הברית כידוע שבכל זה תלוי בחי' שלימות לשון הק'. ולה"ק הוא בחי' רוח הק' כמב"פ והוא בחינת רוח נבואה כמאמר רז"ל דבר ד' זו נבואה. ועיקר הנבואה הוא בא"י. כנ"ל. ומחמת שארץ ישראל היא בחי' לשון הקודש ותיקון הברית שהיא בחינת כבוד. על כן נאמר בא"י נכבדות מדובר בך וכו' ונאמר לשכון כבוד בארצינו כנ"ל. והיא בבחי' אשה חכמה כי אוירא דא"י מחכים. ומחמת שעיקר שלימות לשון הקודש הוא ע"י שמבררין לשון תרגום שהוא מעורב טוב ברע והוא בבחי' אשה משכלת. כי לפעמים היא בבחי' משכיל ולפעמים בבחי' משכל. ע"כ נאמר לא תהי' משכלה ועקרה בארצך. ואצל יהושע נאמר כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ וכו'. רק חזק ואמץ מ אד לשמור ולעשות וכו' למען תשכיל בכל אשר תלך. כי על ידי קיום התורה בבחירתו מבררין הטוב שבתרגום ומשלימים את לשון הק' שהיא בחי' קדושת ארץ ישראל. וע"כ קודם שנכנסו לא"י הוכרחו למול. כי זה בחי' מצות מילה כמבואר בפנים. וגם כי לשון הק' תלוי בתיקון הבירת. ע"כ נאמר וזה הדבר אשר מל יהושע וכו' עי' רש"י שם זה הדבר דייקא בחי' הדיבור של לשון הק'. ועל כן בוידוי בכורים שנותן שבח על ירושת הארץ מתחיל הסיפור ארמי אובד אבי. כי ההכרח לעבור דרך לשון ארם לשון תרגום ולברר הטוב שבו שזהו בחי' הבירורים הק' שבירר יעקב מבית לבן הארמי דייקא ואחר כך זוכין בשלימות לירושת הארץ. והעיקר ע"י קיום התורה כנ"ל. שזה בחי' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. ויעקכב אבינו שזכה לבחי' שלימות הדיבור של לשון הק' בחינת וזאת אשר דיבר להם. ע"כ לא ראה קרי מימיו כי על ידי זה ניצולין ממקרה לילה. וכן יוסף שזכה לשלימות הדיברו כנ"ל ע"כ נתנה לו הבכורה שהיא פי שנים בחי' לשון הק' שנים מקרא. וכשמעלין הטוב שבתרגום ומשלימין את הלשון הק'. על ידי זה נתעוררין ונתגדלין הכח של האותיות של לשון הק' שיש בכל דבר שבעולם וכו'. והכח הזה הוא בחי' כ"ח אתוון דמעשה בראשית. ועיקר הארתם הוא בארץ ישראל. כמאמרם ז"ל למה פתחה התורה בבראשית משום כח מעשיו הגיד ל עמו לתת להם נחלת גוים. ועל כן התפלל משה רבינו ע"ה בחטא המרגלים ועתה יגדל נא כח ד' לענין ירושלת הארץ. וע"כ עיקר מצות ברכת המזון הוא על ירושלת הארץ. כמו שכתוב וברכת את ד' אלקיך על הארץ הטובה. כי משם עיקר ברכת המזון ומאירים האותיות שבו. ועל כן א"י ובפרט ציון וירושלים הם בחי' לב לבא דעלמא. כי שם מאירין ומתנוצצין האותיות של ל"ב אלקים דעובדא דבראשית. וזה בחי' ומציון יסעדך כפשוטו ממש. כי משם עיקר תיקון הסעודה שיהי' ניזון רק מציון האותיות שבכל דבר. ועי"ז זוכין לפנים מאירות וכו'. וזה בחי' קדושת ירושת הארץ שנאמר בה כי לא בחרבם ירשו וכו' ואור פניך כי רציתם. ונאמר אלקים צבאות השיבנו והאר פניך. וזה בחי' יאר פניו אתנו סלה אתנו דייקא. היינו שיהיו גם פנינו מאירות באור גדול ע"י הארת פניו ית'. וזה שמתפלל שם על פרנסת ושפע הארץ כמו שכתוב ארץ נתנה יבולה וכו'. כי כשנזונין בשלימות התיקון משפע ארץ ישראל בבחי' ומציון יסעדך כנ"ל. עי"ז זוכין לבחי' פנים מאירות הנ"ל וזה בחי' לחם הפנים. וזה בחי' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני וכו'. ודרשו רז"ל כדרך שבא ליראות כך בא לראות היינו שיהי' בבחי' רואה ונראה שזה בחי' פנים בפנים המובא בפנים. ומחמת שהצדיקים הם גבורי כח עושי דברו שהם עושים ובונים הדיבור של לשון הק' שהיא בחי' א"י. על כן נאמר צדיקים ירשו ארץ. וכו'.

ואגב אולי יש לפרש בזה מאמר תמוה מאד בשוחר טוב תהלים ז' שגיון לדוד אמר שלמה המע"ה שומר פיו ולשונו כו'. וכן הוא אומר אל תבהל על פיך אמרו הנביאים לפני הקדוש ב"ה למה אתה מטיב לאומות העולם בעולם הזה. אמר להם לפי שכתבתי ומשלם לשונאיו וכו'. בא חבקוק כו' כך עשה לו צורת עוגה בארץ ואמר איני זז מכאן שנאמר על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי וכו'. אמר הקדוש ב"ה אני מחזיר על כל מי ששיבר קרדומו יבא אצלי. התחיל צוח עד אנה ד' שועתי ולא תשמע. ענה הקדוש ב"ה ואמר לו בן תורה אתה ולא עם הארץ כתוב לך בלוח אחד אלף בית ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ. וכן הוא אומר ויענני ד' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות. אמר לו הקדוש ב"ה וכו'. אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלכם וכו'. כששמע חבקוק נפל על פניו וכו' ואמר אל תדין אותי מזיד אלא שוגג. שנאמר תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות עד כאן לשונו. וכן פירש רש"י שהתפלה היתה על זה שהטיח דברים וכו'. עי' ספר המדות החדש אות ממון ח' לכוין בבקיעת עצמם לסעודת מצוה שהוא בוקע ומפריד הרע מהטוב שבעץ הדעת וכו'. ועי' בשיחות הר"נ סי' נ"ט בענין מה שכשהאדם מתחיל ליכנס בעבודת ד' ומתקרב להתצדיק האמת אזי מתחיל להתברר הרע מהטוב שבו שמתחילה הי' מעורב עם הטוב ולא הי' ניכר כל כך. וצריך שיעמוד א' שיסיר ממנו חלאתו ופסולתו בכל פעם עד שישאר זך וצלול לגמרי באמת כראוי. והי' אפשר להוציא ממנו הפסולת והרפש מיד. אך על ידי זה יוצא גם המוח עם הרפש מאחר שמעורב הכל ביחד. על כן ההכרח להיות מתון עד שיזדכך מעט מעט עד כאן לשונו. והנה ענין הצלחת העכו"ם בעוה"ז ואריכות הגלות כל כך הוא ג"כ על דרך זה. כי נתערב הטוב והרע מאד וצריך בירור גדול ורב מאד וסוף כל סוף יתברר ויזדכך הטוב מתוך הרע לגמרי שזה בחי' ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. כי מאריך אף וממתין לו עד שתתמלא סאתו. שזה בחי' בפרוח רשעים וכו' להשמדם עדי עד. והנה בודאי היכולת ביד הקדוש ב"ה לאבד ולבטל את הרע של כל העכו"ם מיד. אך אם כן יוכל להיות נאבד גם הטוב שיש ביניהם עדיין. כי עיקר הבירור של בחי' עץ הדעת טוב ורע רצונו ית' שיהי' דייקא על ידי האדם שבשביל זה נברא העולם מחוסר תיקון. ועל כן ההכרוח להיות מתון בדבר עד שישלם הבירור על ידי התערותא דלתתא של האדם דייקא. ואז יהפוך אל כל העמים שפה ברורה וכו'. שפה ברורה דייקא. היינו הניצוצות הק' של בחי' לשון הק' שנפל ביניהם בבחי' טט בכתפי שתים וכו' כמבואר במקום אחר. אך באמת עיקר הכח של הבירור ע"י האדם באתערותא דלתתא הוא ג"כ רק בכחו ית' כי ממך הכל וכו'. וכן השי"ת עוסק בזה תמיד לעורר את האדם שיהי' לו איזה עתערותא דלתתא קצת. אך אף ע"פ כן ההכרח שיהי' איזה אתערותא דלתתא קצת בבחי' פתחו לי כחודה של מחט וכו'. שזה בחי' שובו אלי ואשובה אליכם. וכמובא הרבה מזה בספרי קודש. והנה עיקר התשובה שעל ידה הבירור הוא ע"י הדיבור של לשון הקודש בעצמו שהוא להרבות בתפלה ותחנונים וכו'. וכמו שכתוב קחו עמכם דברים ושובו אל ד' וכו' ועל ידי זה נתברר הטוב שבתרגום ונשלם הלשון הק' ביותר ע"י אתערותא דלתתא של האדם. ובזה יובן התחלת המדרש הנ"ל שומר פיו ולשונו וכו' שצריכים לשמור את הדיבור וכו'. וענין מה ששאלו הנביאים על הצלחת העכו"ם והשיב להם ומשלם לשונאיו וכו' היינו כנ"ל. וכן חבקוק אמר על משמרתי אעמודה וכו' ואצפה לראות מה ידבר בי וכו'. היינו שהי' מצפה מתי יגמור הענין של שלימות הדיבור של לשון הק' שהיא בחי' נבואה לגמרי עד שיהי' מפלת העכו"ם והתקרבות הקץ. אמר לו הקב"ה אני מחזר על כל מי ששיבר קרדומו יבא אצלי. כי הדיבור של לשון הק' הוא בחי' חרב פיפיות והוא בחי' הקרדום שעל ידה מבקעין ומפרידין הרע מהטוב שבעץ הדעת. ובזה יובן גם המדרש שאמר שכשנברא הברזל נזדעזעו כל עצי היער. אמר להם אם לא יבא בי א' מכם (היינו היד של הקרדום שהוא מעץ) לא אוכל לעשות כלם כלום. כי ברזל הוא בחי' מלכות כידוע שהוא בחי' הדיבור של לשון הק' ונזדעזעו כל עצי היער שהם שבעים לשון של העכו"ם. כמו שכתוב ויחשוף יערות וכו' עי' רש"י שם וכמוהו רבים. אמר להם אם לא יבא בי א' מכם וכו'. היינו שעיקר הכנעתם על ידי שנתברר הטוב שבתרגום. (שהוא ג"כ בכלל הע' לשון ועולה ללשון הק' כנ"ל). היינו שהשיב לו הקב"ה שאפי' מי ששיבר קרדומו ופגם בלשון הק' אף ע"פ כן אני מחזר אחריו שיבא אצלי שהשי"ת בעצמו עוסק בזה ומעורר אותו ומחזר אחריו שישוב אליו. ואעפ"כ ההכרוח שיהי' איזה אתערותא דלתתא קצת ושהאדם יבא אצלו ית' בבחי' שובו אלי וכו' כנ"ל. ואז התחיל צוח עד אנה ד' שועתי ולא תשמע. כי רצה ששלימות הדיבור של לשון הק' שלו שזכה לזה בצדקתו כי הצדיקים הם עושי דברו וכו' כנ"ל. על כן רצה שזה לבד יהי' האתערותא דלתתא לכלל הגאולה. ואז ביאר לו השי"ת הענין ביותר ואמר לו בן תורה אתה ולא עם הארץ. כי ארז"ל (ברכחות מ"ז:) איזהו ע"ה כל שקרא ושנה ולא שימש תלמיד חכמים וכו' עיי"ש. ואף שהכונה כפשוטו כמו שפירש רש"י מכל מקום י"ל שמרמז גם למה שעוסק רבינו ז"ל במאמר זה לבאר מה שההכרח לנסוע להצדיק לשמוע מפיו ולא די בלימוד ועיון בספרים לבד. ומאחר שאין אתה ע"ה וידעת שההכרח לשמש ת"ח ולשמוע מפיהם דייקא ולא די בעיון בספרים לבד וכל זה בשביל שלימות לשון הק'. וזה בחי' מה שהתורה שבכתב עיקר שלימות' ע"י התורה שבעל פה דייקא. וכמבואר במקום אחר. שזה ג"כ בחינת דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב וכו'. וכמובא בסוף מאמר זה. נמצא מזה בעצמו מובן ג"כ שצריכים בירור אחר בירור. ובתחילה הי' רק התורה שבכתב לבד ושאר התורה הכל בעל פה. ואח"כ נתמעטו הלבבות והוכרחו להתיר לכתוב גם תורה שבעל פה שהיא המשנה. ואעפ"כ אין זה מספיק עדיין והיו צריכים גם אחר כך לשמש ת"ח ולשמוע פירוש המשנה מפיהם דייקא כי מה שנכתב בספר הוא כבר בבחי' הלשון הק' הבא מלמעלה שאין לו שלימות עד שיעלו הטוב מן התרגום. ואי אפשר לבאר בזה כל כך וכן הוא בכל דור ודור. ע"כ כתוב לך אלף בית שהם בחי' האותיות של לשון הק' ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ. כי אם תעסוק בענין זה תבין מעצמך שאי אפשר למהר הקץ כ"כ מחמת שלימות הבירור שצריכים עדיין על ידי אתערותא דלתתא של האדם דייקא. וזה כתוב חזון (נבואה היא בחינת לשה"ק) ובאר על הלוחות למען ירוץ הקוףרא בו כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב. כי אע"פ שתכתוב הנבואה בביאור היטב שהיא בחינת שלימות לשון הק'. אעפ"כ יצטרכו עוד לנבואה והמשכת התיקון של שלימות לה"ק ביותר עד שיוגמר הבירור אז יושלם הדיבור של לשון הקודש בשלימות. שזה בחינת ויפח לקץ ולא יכזב שיושלם הדיבור בבחינת קץ הגאולה בשלימות באמת. וזה אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. כי ההכרח להיות מתון מתון כנ"ל. (וזה בעצמו גם כן בחינת חשמל עתים חשות עתים מ מללות). כי צריכים להיות מתון מאד בענין המשכת התיקון הנ"ל ואי אפשר לחטוף ולגמור התיקון בפעם אחת. כי עת לחשות ועת לדבר. שגם מחמת זה בעצמו ג"כ צריכים לנסוע ולהתקרב להצדיק שבדור דייקא. וכמובן במאמר ויבן ד' אלקים את הצלע סי' ס"ז. ובמאמר ויהי' אחר סי' ע"ו. כששמע חבקוק זאת נפל על פניו ואמר אל תדינני מזיד אלא שוגג. כי חשש אולי בזה שהפציר כ"כ פגם בהדיבור של לה"ק ח"ו. ועל כן שב ויתפלל על זה תפלה לחבקוק על שגיונות ד' שמעתי שמעך וכו' שזה מרמז על המשכת התיקונים הנ"ל. ובזה יובנו גם כן הפסוקים (במלאכי ג') שמדבר שם מענין הצלחת הרשעים וכו' אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו וכו'. ופירש רש"י שהם נדברו שלא לידבק במעשיהם הרעים (שזה בחינת שלימות הדיבור של לשון הקודש שתלוי ביראה). ואע"פ שאינו ממהר להשיב גמול הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתוב להם ספר זכרון והיו לי דבריהם מקוימים ליום אשר אני עושה סגולה ואוצר ושם אראה אתכם מה בין צדיק לרשע ושבתם וראיתם מה בין צדיק לרשע וכו' היינו כנ"ל. כי בכל דור עוסקים הצדיקים להמשיך בחינת שלימות לשון הק' על ידי יראה. ואע"פ שאי אפשר לגמור התיקון עדיין בשלימות. אעפ"כ דבריהם נכתבים בספר לזכרון. כי הם בבחי' כתוב זאת זכרון בספר וכו' וע"י כל זה נתברר הטוב שבתרגום בכל פעם עד שיוגמר הבירור בשלימות ע"י היראה שהיא בחי' אוצר. אז יהי' מפלת הרשעים ויתבטל ויפול הרע שבכל הע' עכו"ם לגמרי על ידי שלימות לשון הק'. בבחי' לשון נופל על לשון הוטוב יעלה לתכלית שלימותו כנ"ל:

סימן כ'-ט' תיקונים  

עיקר המשכת ביאורי התורה בשלימותה הוא בארץ ישראל בחינת כי מציון תצא תורה ואין תורה כתורת א"י. כי כל ביאורי התורה כתובים בהלב העליון שהיא בחינת ירושלים ומשם נמשכה הקדושה לכל א"י. וגם בזכות התורה שממשיכים זוכים לארץ ישראל כמבואר בפנים. ומשה ר' ע"ה שפגם בהכאת הצור שהוא בחינת צור לבבי כביכול על כן נאמר לו שלא יבא לא"י. גם עיקר מקום התפלה שעי"ז ממשיכים ביאורי התורה הוא גם כן בא"י כנ"ל. גם התעוררות המטה עוז להכניע הרע שבעדה היע גם כן העיקר משם. כמו שכתוב מטה עוזך ישלח ד' מציון כפשוטו. כי עיקר שלימות העבודה היא שתהי' בכונהת הלב בשלימות בבחינת ולעבדו בכל לבבכם כי רחמנא לבא בעי. והלב הוא בחי' ציון וירושלים כנ"ל. וזה בחינת אוהב ד' שערי ציון כנ"ל:

סימן כ"א-עתיקא  

עיקר המשכת השפע האלקי שהיא בחינת רוח הק' בחינת רוח חכמה הבא מקודש הוא בא"י כי שם עיקר החכמה ועיקר הנבואה ורוח הקודש. ודם עיקר הארת המקיפין שהם בחינת אור הפנים בחי' ואור פניך כי רציתם ושם עיקר שבעת הנרות. כי הוא בחינת אמת בחי' קדושת הפה. ושם עיקר מקום היראה והענוה שזה בחי' קדושת החוטם. ושם עיקר קדושת העינים בחינת עיני ד' אלקיך בה תמיד. וכתיב ג' פעמיים בשנה יראה ודרשו רז"ל כדרך שבא ליראות כך בא לראות. ושם עיקר קדושת האודנין ע"י אמונת חכמים. שזה בחי' לא תסור וכו' הנאמר אצל הסנהדרין היושבים שם. ומחמת ששם עיקר שלימות הדעת והכחמה ע"כ נאמר לא תחסר כל בה. שזה בחינת כולו הטוב והמטיב בלי שום חסרון כלל. וגם מחמת זה נקראת ארצות החיים כי עי"ז זוכים לחיים נצחיים. וגם על ידי הדעת נכללים באחדותו ית' שזה עיקר השלימות. וזה בחי' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דייקא וכמובא בזוהר הק'. כי שם נכללים באחדותו ית' ושם עיקר השלימות כמו שכתב הזוה"ק לית שלימו אלא בערעא קדישא דישראל וכנ"ל בסי' י"ד. וע"כ שם עיקר ביטול הכעס ואכזריות כמאמר רז"ל ונתן לך שם לב רגז בבבל הוא דכתיב וכל זה ע"י הדעת ומחמת שזה הדעת הוא בחי' אולם הבא. על כן המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן עולם הבא:

סימן כ"ב-חוב"ח  

עיקר הארת השבעה רועים להשלים את אמונת ישראל הוא בארץ ישראל בבחי' שכן ארץ (דייקא) ורעה אמונה. והרועים הנ"ל הם כלליות הקדושה בחי' כל קדושיו בידיך. וע"כ א"י היא ג"כ בחינת כלליות הקדושה בחינת עשר קדושות קדשה א"י. ואי אפשר לבא לאלו הרועים אלא על ידי עזות וכו'. וזה בחי' נהלת בעזך אל נוה קדשך כפשוטו ממש. היינו לא"י. ועל כן נקראת ירושלים עיר עז לנו (ישעי' כ"ו) ונאמר כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכו' (תלהים ס"ג). ושם נמשכין כל התיקונים של תקיעה שברים תרועה. תקיעה הי' בחי' תקעו שופר בציון. שברים היא בחינת שבר תשבר מצבותיהם לשבר העזות דסט"א ולבטל כל האמונות כוזביות. תרועה היא בחינת הרועים. זה בחי' והביאותים אל אדמתכם ורעיתים על הרי ישראל וכו' במרעה טוב ארעה אותם וכו' (יחזקאל ל"ד). וכל זה נמשך ע"י בחינת הקול דקדושה. וזה בחי' כי אם שמוע תשמעו בקולו וכו' כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי וכו' לא תשתחוה לאלהיהם שבר תשבר מצבותיהם (שמות כ"ב). וכתיב ונצעק אל ד' וכו' וישמע את קולנו וכו' ויוציאנו ד' ממצרים ביד חזקה וכו' (בחינת הכנעת המלכות דסטרא אחרא שהיא רק ע"י עזות) ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת (דברים כ"ו). וזה בחינת כיבוש יריחו שהי' ע"י קול שופר כנ"ל. ולבא לעזות דקדושה הוא על ידי שמחה. וזה בחי' קדושת א"י ששם מקור השמחה כנ"ל. ועיקר השמחה הוא על ידי בחינת נעשה ונשמע שהם בחי' תורה והתפלה. ועיקר המקום של תורה ותפלה בשלימות הוא בא"י כנ"ל. וצריכים לילך מדרגא לדרגא וכו' כמבואר בפנים. וזה בחינת קדושת א"י שהוא מסוגלת ביותר לענין זה שיוכל לעלות מדרגא לדרגא בעבודת ד'.

וכמובן בזוהר (ח"א דף פ') לענין אברהם ושם (דף ק"נ:) לענין יעקב באתר דא אסלק מ דרגא דא ל דרגא אחרא וכו'. וזה בחי' כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. דבר ד' הוא בחינת תפלה בחינת ואשים דברי פיך כמובא במאמר על אשר מעלתם סי' מ"ח ובלק"מ תנינא סי' א' תקעו ממשלה. ומחמת שנעשה ונשמע הוא בחי' חכמה עילאה וחכמה תתאה על כן אוירא דא"י מחכים. וזה בחינת ירושלים שהיא בחי' יראה שלם בחי' מאמר השלם שעל ידי זה נשלם האמונה. וע"כ נקראת קריה נאמנה כמבואר כל זה בפנים. ושם זוכים לזה שתהי' הירידה תכלית העליה על ידי תשובה עד שהעונות נתהפכין לזכיות. וזה בחינת העם היושב בה נשוא עון. וע"י כל הנ"ל נתתקן ונשמר החותם בתוך חותם שהיא בחי' חתום תורה בלימודי בחי' וכל בניך לימודי ד' וכו' כמבואר בפנים. וזה בחי' קדושת א"י כמפורש בזוהר חדש כל מגילת רות חתום תורה בלימודי בארץ ישראל שם נקראו לימודי ד' ולא בחוץ לארץ. ושם עיקר השלום בחי' שבחי ירושלים את ד' וכו' השם גבולך שלום וכו'. וכתיב ונתתי שלום בארץ כנ"ל. והנה במאמר זה מבואר שע"י היראה שהיא הבושה בחינת ירא בשת זוכים לשמחה. כי היראה היא בחי' מאמר השלם שבו נכלל גם החצי מאמר בחי' בן שזה בחי' אבן י שראל אב ובן כחדא. וכן מבואר שם מאמר רז"ל גדולה בושה שנכפלה שתי פעמים וכו'. וזה בחינת (ישעי' ס"א) תחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם לכן בארצכם משנה יירשו (כי כ"ז בחי' קדושת ארץ ישראל כנ"ל) שמחת עולם תהי' להם. כי זה בחי' העדיים של נעשה ונשמע שהם בחינת ושמחת עולם על ראשם כמבואר בפנים:

סימן ק"ג-צוית צדק  

עיקר אנפין נהורין בחי' שמחה בחי' חיים הוא בא"י כנ"ל ועל כן נקראת ארץ החיים כי א"י נאמר בה ארץ אשר לא תחסר כל בה שזה ההיפוך מתאות ממון שכל מ ה שיש לו יותר חסר לו יותר בבחי' יש לו מנה רוצה מאתים (כמובן גם בלקו"מ תנינא סי' מ'). כי א"י היא בחי' אמת ואמונה כנ"ל. ומחמת שהעיקר לזכות להנצל מפנים דסטרא אחרא ולהאיר לעצמו אור פני מלך חיים (שזה בחי' קדושת א"י בחינת ואור פניך כי רציתם וכנ"ל) הוא ע"י תיקון הברית בחי' צדיק. על כן נאמר בה צדיקים ירשו ארץ. וכל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית. וזה בחי' ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. וברית הוא בחי' שד"י בחינת מזףוזה בחי' אריכות ימים על ידי מצות מזוזה כמבואר בפנים. וזה בחי' וארא אל אברהם וכו' באל שדי וכו' וגם הקימותי את בירתי אתם לתת להם את ארץ וכו'. וזה בחינת מה שמסיים בפרשת מזוזה למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכו' בחינת א"י. ומחמת שעיקר השפע של עשירות ופרנסה נמשך מאמת בבחי' קושטא קאי בחינת ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. וזה בחינת עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים (ששם עיקר קדושת א"י). וען כן אמרו ז"ל כל העולם ניזון מתמצית ארץ ישראל. כי משם כל הפרנסה והשפע:

סימן כ"ד-אמצעיתא  

עשיית המצוה בשמחה זוכין בא"י שזה בחינת מה שנאמר בה כמה פעמים ושמחתם (או ושמחת) לפני ד' אלקיך ובפרשת תוכחה כתיב תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה. כי בחו"ל שם שליטת הקליפות שהם בחינת עצבות שזה בחי' עפר חוץ לארץ שהוא טמא כי הוא מבחי' הסט"א בחינת עצבות ועצלות כידוע. אבל עפר א"ע הוא בחינת ענוה ושפלות שעל ידי זה זוכין לשמחה. כמו שכתוב ויספו ענוים בד' שמחה וכתיב ישמעו ענוים וישמחו. כי א"י היא בחי' לבא דעלמא ששם מקור השמחה. כמו שכתוב נתת שמחה בלבי. והיא בעצמה בחינת השכינה שהיא בחי' לב בחי' שמחתן של ישראל. וזה בחי' שתעלנו בשמחה לארצנו ושם עיקר מקום הקרבת הקטורת בחי' קטורת ישמח לב. והיא בחי' מלכות דעשי' כנודע. ומלכות מלביש נה"י שהם כלי ההליכה. וזה בחי' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. וזה בחי' מעלת המהלך ד' אמות בא"י המהלך דייקא. בחי' ורוח להולכים בה כמו שדרשו רז"ל. ושם עיקר מקור הברכה הנמשכת מהידים בחינת בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וכמבואר עוד לקמן בסי' ל"א. ועיקר הברכה הוא השכל שזה בחי' מקדש ד' כוננו ידיך. וע"כ אוירא דא"י מחכים. ושם ג"כ בחינת אמונה שצריכים להמשיך לתוך ברכת השכל שזה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה. ובפנימיות הברכאן נתברך המסדר והמיישב וכו' שהיא בחי' כתר בחינת אהי' בחי' ואהי' אמך ואברכך. ומקרא זה נאמר לענין ירושת א"י כמו שנאמר ליצחק גור בארץ הזאת ואהי' אמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. וכם שם צריך אמונה וכו'. וזה ג"כ בחי' שכן ארץ (בחינת שכון בארץ אשר אומר אליך הנאמר שם ביצחק) ורעה אמונה. וע"י כל זה זוכה להשיג האור אין סוף שהוא בחי' אמצעיתא דעלמא. על כן עיקר השגת אלקותו ית' הוא בארץ ישראל כמובן בזוה"ק. וזה בחי' מה שאמרו רז"ל כל הדר בארץ י שראל דומה כמי שיש לו אלוק היינו כנ"ל. וע"כ דקדקו לומר דומה דייקא כמי שיש לו. כי באמת אעפ"כ לא ידיע ולא אתיידע. וזה בעצמו תכלית הידיעה כמבואר בפנים ועל כן א"י בפרט ירושלים היא באמצע העולם כמו שאמרו רז"ל כי שם עיקר הארת האור אין סוף ית' שהוא בחינת אמצעיתא דעלמא כנ"ל:

סימן כה-אחוי לן  

עיקר הכנעת המדמה ועלית השכל הוא בארץ ישראל כי עיקר מעין החכמה מן המקדש יצא ושם היו מקריבין קרבנות בחינת שבירת המדמה כמבואר בפנים. וע"כ אוירא דא"י מחכים ושם מסוגל ביותר לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל. ואז צריכים לשבר בכל מדריגה הקליפה הקודמת לפרי שהוא בחינת המדמה. שזה בחינת כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו כפשוטו ג"כ. כי שם עיקר המשכת התיקונים אלו. ולהכניע המדמה הוא ע"י התגלות גדולת הבורא. שזה בחינת גדול ד' ומהולל מאד בעיר אלקינו וכו' וכתיב ד' בציון גדול ורם הוא וכו'. כי שם עיקר התגלות גדולת הבורא ית'. ועל כן במזמור הודו לד' קראו בשמו מדבר ג"כ מענין ירושת ארץ ישראל לאמור לך אתן ארץ כנען וכו'. והתגלות גדולת הבורא הוא ע"י צדקה שזה ג"כ בחי' א"י. בחי' וצדקה בכרמל תשב וכנ"ל. ושם עיקר התגלות הגוונין עילאין. בחי' עיני ד'. בחינת עיני ד' אלקיך בה תמיד. כי שם עיקר ההתפארות של ישראל. בחינת לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. בחינת ומי כעמך ישראל גוי אחד בראץ דייקא וכנ"ל. ושם עיקר הריבוי כסף וזהב לישראל כמו שכתוב כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וכו' וכסף וזהב ירבה לך וכו'. גם שם עיקר מקום השמחה של מצוה כנ"ל. שעל ידי זה גם כן משבר המדמה ועולה למדריגת השכל:

סימן כ"ו-רציצא  

עיקר תיקון המחשבות זרות שבתפלה והעלאת ניצוצות הקדושים הוא על ידי קדושת א"י כנ"ל. ומחמת שצריכים ל מסור נפשו על זה כמבואר בפנים (וכמובן בכתבי האריז"ל ג"כ מענין עלית נצוצי הקדושה על ידי מסירת נפש) על כן ע"פ רוב אי אפשר לבא לא"י כי אם ע"י בחי' מסירת נפש:

סימן כ"ז-רציצא ב'  

ארץ ישראל היא בחי' תיקון הברית כידוע והיא בחינת עוז וחדוה במקומו. כי נקראת עיר עז לנו כנ"ל והיא משוש לכל הארץ כנ"ל. ועל ידי זה זוכין להדרת פנים בחי' הזדככות חכמתו בדרושי התורה שזה ג"כ העיקר בא"י. כי אין חכמה כחכמת א"י ואין תורה כתורת א"י. ונקראת ארץ החיים בחי' דרשוני וחיו. ועל ידי זה זוכין להזדככות קול רנתו. וזה בחי' אדדם עד בית אלקים בקול רנה ונאמר ובאו ציון ברנה וכמוהו רבים. ועי"ז זוכים ל שלום שזה בחי' ונתתי שלום בארץ. ושלום הוא בחי' שבת. וע"כ כיבוש הראשון של א"י שהוא כיבוש יריחו הי' בשבת. ומחמת שדרך השלום להתלבש במרירות. על כן ארץ ישראל היא אחת מג' דברים שנתנו ע"י יסורים. ועל ידי השלום זוכים להמשיך את כל העולם לעבודתו ית'. וזה בחינת עמים הר יקראו. וחביבה א"י שמכשרת את הגרים כנ"ל. ועל כן בתחלת חזרת יעקב אבינו ע"ה לא"י נאמר ויבא יעקב שלם עיר שכם שבזה כלול כל הנ"ל:

סימן כ"ח-בני לן  

ארץ ישראל היא בחי' אמונה כנ"ל והיא בחינת אברהם שהי' ראש למאמינים וראשון לירושת א"י. והוא בחי' חסד בחי' בגבורות ישע ימינו כי ארץ ישראל היא בחי' ימין כנ"ל. ונאמר נחלה לישראל עבדו כי לעולם חסדו ונאמר חסדך ד' מלאה הארץ. ובזה החסד מתקנין האלפין. ואולי שזה סוד מה שהחלוץ העובר לפני ישראל לכבוש את הארץ היו כארבעים אלף (יהושע ה') נגד הד' אלפין וכל אחד כלול מעשרה כידוע. וגם כי האל"ף היא ג"כ בחי' יו"ד כמבואר בסוף המאמר. ועל כן היו ארבעים אלף. (וכן בשירת דבורה נאמר מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל). ולפי פירוש רש"י רצה לומר כי זה לעומת זה. וגם האלפי"ן הנפולין הם בחינת ארבעים אלף כנ"ל. וכן (שמואל ד') נאמר ויכו (הפלשתים) כארבעת אלפים איש. כי התגברו הם כנ"ל. (ובשמואל ב' יו"ד נאמר שהרג דוד מארם ארבעים אלף פרשים כי התגבר ע"י האלפי"ן דקדושה הנ"ל). ושם בא"י מקריבים כבש התמיד שהוא תיקון האלפי"ן. ועי"ז כובשים את הארץ בבחי' ונכבשה הארץ מלפני ד'. וכן ונכבשה הארץ לפנינו. ואמרו רז"ל אין תמיד אלא ארץ ישראל שנאמר עיני ד' אלקיך בה תמיד. וזה שדרשו רז"ל (מגילה ב) ויהי בהיות יהושע ביריחו וירא והנה איש עומד לנגדו וכו'. אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה. אמר לו על איזה מהן באת א"ל עתה באתי. מיד וילן יהושע וכו' שלן בעומקא של הלכה. ואמר ר"ש בר אוניא גדולה ת"ת יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי עכ"ל. היינו כנ"ל כי עיקר כבישת א"י הוא ע"י התורה כמו שכתוב ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. וכן הזהיר ליהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו' כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל. כי על ידי ההלכות שבתורה שהם בחי' חסד (כמאמרם ז"ל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו מונע ממנו חסד) עי"ז מתקן האלפין הנפולין ונמשך אמונה ומשברין כל הכפירות ומתגברין על האויבים ו זוכין לכבישת א"י. וכן ע"י קרבן התמיד ממשיכין ג"כ בחי' זה התיקון. על כן שאל אותו על שניהם. כי אז הי' בתחילת כבישת הארץ והיו צריכים לזה ביותר. וד' פעמים אל"ף עם הכולל גימטריא הת"ם כמבואר בפנים. ועל כן רגיל בדברי רז"ל לכנות לא"י בשם התם כמו וחד מינן כי סליק להתם וכיוצא בזה הרבה. כי שם ממשיכין בחינת תיקון האלפין ושם עיקר ביתא שהוא בין שמיא לארעא בחי' כי כל בשמים ובארץ. בחינת מכון לשבתך פעלת ד'. בית המקדש של מטה מכוון נגד ביהמ"ק של מעלה. בחי' ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו כמו שדרשו רז"ל. וגם כי עיקר ירושת הארץ הוא רק ליעקב ובניו ויעקב מכונה בשם כבש כמו שפירש רש"י בפרשת הנשיאים כבש אחד נגד יעקב וכו'. וזה שמבואר בדניאל הרבה מענין חורבן ביהמ"ק וביטול התמיד והתגברות הכפירות והע"ז כמו שכתוב מעת בוטל התמיד ולתת שיקוץ שומם ועוד כמוהו. כי עיקר ביטול הכפירות והע"ז בחינת תיקון האלפין הוא על ידי התמיד כנ"ל:

סימן כ"ט-האי גברא  

ארץ ישראל היא בחי' תיקון הברית כידוע וכנ"ל ועל ידי זה נתרומם הדעת והמוחין וזה בחי' אוירא דא"י מחכים ואין חכמה כחכמת א"י. ומחמת שתיקון הברית הוא תיקון הכללי של כל הלאוין על כן העם היושב בה נשוא עון. וע"י תיקון הברית בא פרנסה בלי טירחה וכו'. וזה בחי' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם. ושם עיקר בחי' שלימות תיקון הדיבור כנ"ל. היינו שיהי' הדיבור נשמע ונתקבל. ועל כן התפלה מקובלת שם ביותר כידוע. ושם מסוגל ביותר לדבר בסודות התורה כמובן בזוהר הק' שזה בחי' פתח פיך וכו'. כי א"י היא בעצמה בחי' מלכות פה שזהו בחי' למען יזמרך כבוד ולא ידום בחי' נכבדות מדובר בך הנאמר בארץ ישראל. ושם עיקר שבח הצדיקים. בחי' צדיקים ירשו ארץ וכו'. ונאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכו' מעשי ידי להתפאר דייקא. וזה בחי' א"י בעצמה שנשתבחה בתורה בשבחים הרבה. וזה גם כן מצות הבאת ביכורים וגם וידוי ביכורים שנותן שבח והודאה להשי"ת על ירושת א"י. ועי' (זוהר חדש חוקת) ותא חזי האי מנחה ארעא קדישא אתקריא ומשתבחת בשבעה פירין עלאין דאית בה וףכו' דאפקד לון קודשא ב"ה כד ייעלון לארעא קדישא דיתחברון אתתא בבעלה הדא דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו'. ומאן הוא פרי דאדם דלעילא דא יוסף דאיקרי צדיק וכו'. וההוא פרי תחבר בטנא דא מטרוףניתא וכו' וכדין והלכת אל המקום וכו'. מכוון לענינינו. וזה שמובא בספרים טנ"א ר"ת ט'עמים נ'קודין א'ותיות. היינו בחי' שלימות הדיבור (שהיא בחינת מלכות בחי' המטרוניתא הנ"ל) על ידי שבח הצדיקים. ועל כן גם לענין סדר התפלה כפשוטה אמרו רז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך ישאל צרכיו. כי הקב"ה הוא צדיקו של עולם וע"י שבח הצדיקים נתתקן הדיבור שיהי' נשמע ונתקבל כנ"ל. ועל כן אחר שבחו של מקום בג' ראשונות מתחילין אתה חונן לאדם דעת כי ע"י שבח הצדיקים נתרומם הדעת ואז יש טוב בהדיבור ועל ידי זה הוא נשמע ונתקבל. וזה בחינת תיקון היין המבואר בפנים כמובא בזוהר חדש (פ' לך) לית לך חמר דאתקרי חמר טב כחמרא דארעא דישראל וכו'. והנה עיקר תיקון היין להמתיק האדמימות שבו עד שיתהפך לבחי' לבנונית בבחי' אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. וזה על ידי שהצדיק אמתי הסתכל בו בעיניו. וזה בחי' חכלילי עינים מיין ולבן שניים מחלב הנאמר בשבח ארץ ישראל וע' תרגום שם. וכן תיקון המו"מ באמונה שהוא ע"י צדקה הוא ג"כ בא"י כי שם נתתקן תאות ממון כנ"ל ושם עיקר שלימות הצדקה כנ"ל. וכמובן במאמר דרשו סי' ל"ז. ושם עיקר תיקון המוחין בחי' מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא וימין הוא בחי' א"י כנ"ל:

סימן ל'-מישרא  

ארץ ישראל היא בחי' מלכות בחינת חכמה תתאה בחי' שיעורא דאתוון דאורייתא כמאמרם ז"ל. ארץ חאה ושעורה וכו' כולן לשיעורין נאמרו. ושם נוהגין כל מצות התורה שבכולם יש שיעורים וגבולים לפי חכמתו ית'. ועל כן אין תורה כתורת א"י ואין חכמה כחכמת א"י. ובהחכמה תתאה הזאת מתלבש בה השכל העליון של השגת אלקות שעיקר השגת אלקות הוא בארץ ישראל כנ"ל. וצריכין להמשיך חיות להחכמה תתאה מאור הפנים. ועל כן שם בא"י מאיר אור הפנים בחינת ואור פניך כי רציתם וכנ"ל. כי שם מקור השמחה שעל ידי זה בא אור הפנים. בפרט כי עיקר השמחה הוא מן המצות ובא"י נוהגין כל המצות ועל כן שם השמחה בשלימות. וזה ג"כ מצות הראי' ברגלים כמבואר בפנים. ושם בארץ ישראל עיקר התגלות החסד כנ"ל שעי"ז חותכין ומבדילין המלכות מהד' מלכיות דסט"א ומעלין אותה אל אור הפנים. ועל כן אברהם שהי' איש החסד ועסק בתיקון המלכות. על כן הי' הוא הראשון לירושת ארץ ישראל. ואברהם תיקן תפלת שחרית שהיא בחי' ארבעה בנים שהם בחינת ד' מלכיות דקדושה. ועל כן נסמכו שאלת הבנים לענין ירושת ארץ ישראל כמבואר בפ' בא ובפ' ואתחנן. וכלליות הד' מלכיות דסטרא אחרא הוא עמלק. וע"כ הוא המונע הראשון מלכנוס לקדושת א"י כמו שכתוב עמלק יושב בארץ הנגב. ועיקר התגלות החסד הוא ע"י תוכחה. ועל כן אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הי' בה תוכחה. וע"כ ארץ ישראל היא אחת מג' דברים שנתנו ע"י יסורים ויליף לה מדכתיב וידעת וכו' כי כאשר ייסר איש את בנו וכו' וסמוך לו כי ד' אלקיך מביאך וכו'. כי היסורים באים מבחי' התוכחה הנ"ל. וכשמקבלין באהבה אזי זוכה על ידי זה להתגלות החסד בחי' יהלמני צדיק חסד ויוכיחני וכו'. ושם עיקר תיקון התפלה והתורה והעזות דקדושה כנ"ל שעל כל זה סובב והולך ענין התוכחה של הצדיק כמבואר בפנים:

סימן ל"א-אית לן בירא  

עיקר שלימות הצדקה היא בא"י כמו שכתוב וצדקה בכרמל תשב כנ"ל. כי עיקר חשיבות הצדקה הוא האמונה וא"י היא בחי' אמונה כנ"ל ואמונה היא מקור הברכה כמו שאמר לאברהם לך לך וכו' ואברכך וכו'. וליצחק גור בארץ הזאת ואהי' עמך ואברכך. וביעקב נאמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי וכו'. כי שם צוה ד' את הברכה. ונאמר יברכך ד' מציון וכו'. ומחמת שעיקר שלימות הגלגלים הוא ע"י אמונה שהיא בחי' א"י. ע"כ המקום הראשון שחנו ישראל בו בעברם את הירדן נקרא גלגל. (הגם כי שם מבואר שנקרא כן ע"ש היום גלותי וכו' ע"י דם מילה. זה כי הגלגלים תלוים ג"כ בשמירת הברית כמבואר במאמר זה בפנים). ושם עיקר אור הדעת בחי' לדעת בארץ דרכך ואור התורה כי אין חכמה כחכמת א"י ואין תורה כתורת א"י כנ"ל. וכן א"י היא בחי' ברית בחי' וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו'. ונאמר וגם הקימות את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם ונאמר ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם לאמור לך אתן את ארץ כנען וכיוצא בזה הרבה. וכן קדושת א"י שהיא בחי' אמונה כנ"ל תלוי בשמירת הברית כמאמרם ז"ל על מנת ואתה את בריתי תשמור וכנ"ל. ושם שני בחינות ברית. בחי' צדיק ולמדן כמו שכתוב צדיקים ירשו ארץ ונאמר וכל בניך לימודי ד' שהיא בא"י דייקא ולא בחוץ לארץ כנ"ל בסי' כ"ב בשם הזוהר. וגם אין תורה כתורת א"י. ולמדן הוא בחי' רקיע המבדיל בין מיין דכיין למיין מסאבין בין איסור והיתר כשר ופסול טמא וטהור. וע"כ הבדל זה נאמר אצל ירושת א"י כמו שכתוב בפ' קדושים ואומר לכם ואתם תירשו את אדמתם ו אני אתננה לכם וכו' והבדלתם בין הבהמה הטמאה וכו'. (ופירש רש"י בין נשחט רובו של סימן בין נשחט חציו וכו'). ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וכו'. אשר הבדלתי לכם לטמא. וקוד' לפסוקים אלו הזהיר על עריות (שזה בחי' ברית עילאה בחי' צדיק) וסיים ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ וכו' היינו כנ"ל. וכן בפ' אחרי הזהיר על עריות שזה עיקר קדושת ארץ ישראל וכו'. ואברהם שהי' ראש למאמינים וראש לנימולים על כן זכה לירושת א"י. ועל ידי ברית נתגלה חסד היינו אהבה והשתוקקות וזה בחי' ואוהבי שמו ישכנו בה. כי א"י היא בחי' ימין בחי' חסד ואהבה כנ"ל. וזה בחי' השתוקקות וכיסופין שעי"ז נעשין נשפות בחינת נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' דייקא. ועל דיי זה נעשין נקודות לאותיות התורה וכו' ועל כן עיקר שלימות התורה הוא בארץ ישראל כנ"ל וכמו שכתוב כי מציון תצא תורה. וצריכין להוציא הכיסופין בפה ועל זה נסדר סדר התפלה. וע"כ עיקר תיקון התפלה הוא בא"י. וע"י כל זה נתתקן אכילתו שתהי' בבחי' לחם הפנים בחי' זה השלחן אשר לפני ד'. וזה בחי' ואכלתם שם לפני ד"א ועוד כמה פסוקים כאלו. ואז כל העכו"ם וכל הכוכבים ומזלות וכו' כולם הם טורחים בשבילו בבחי' שב לימיני (ימין הוא בחי' א"י כנ"ל) עד אשית אויביך הדום לרגליך. בחי' לחמינו הם סר צלם מעליהם שנאמר ג"כ לענין ירושת א"י. וע"י כל זה ממשיכין השפע מחוץ לפנים שזה בחי' יהי' פיסת בר בארץ. וכל השפע היא רק בא"י וכל העולם ניזון מתמצית א"י כנ"ל. ובזה יש לפרש קצת מה שאמרו הגבעונים אל יהושע זה לחמנו חם הצטיידנו אותו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם ועתה הנה יבש והי' נקודים. וקודם לזה כתיב וכל לחם צידם יבש הי' נקודים וכו'. כי במאמר זה מבואר שמי שהוא במדריגת אברהם בחי' בעל נפש אז כל אכילותיו וסעודותיו הם בבחי' לחם הפנים בחי' לחם חם דרגיה דאברהם כחום היום. בחי' וזרחה לכם וכו' שמש צדקה וכו'. וקודם לזה מבואר כי אברהם הוא ברית עלאה וכו' והוא עביד תולדין בבחי' ואת הנפש אשר עשו בחרן וכו'. ויש ל באר דרצה לומר כי ע"י הכיסופים טובים נעשים נפשות והולכים ומתגלגלים בעולם עד שלפעמים באים אצל רשעים ו מעוררים אותם לתשובה. ואם אין הרשע מקלקל את הנפש הקדושה הזאת הבאה אליו אז נעשה בעל תשובה ממש עי"ז. ומזה בא גם בחי' גרים בחי' ואת הנפש אשר עשו בחרן. אך לפעמים מקלקל הרשע את הנפש הזאת וחוזר לרשעו. ועל כן גר שבא להתגייר אומרים לו וכו' כמאמרם ז"ל בכדי לידע אם נתעורר באמת ע"י הנפש הנ"ל עד שהוא מקבל על עצמו את הכל אז מקבלים אותו. והנה הלחם הוא משיב את הנפש כמו שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו בפרט כפי המבואר במקום אחר שבשעת אכילה זוכים להארת הרצו' שזה ג"כ בחי' לחם הפנים כמבואר בלקו"מ תנינא סי' ז'. נמצא שעי"ז מאיר הנפש ביותר על ידי הרצון והכיסופים שעי"ז בעצמו נעשין נפשות כנ"ל. וע"כ אמרו ז"ל באמת שאברהם גייר גרים ע"י שהאכילן והשקן וכו'. כי פרנסת אברהם אבינו הי' בבחינת לחם הפנים ועי"ז נתגיירו גרים וקבלו נפשות קדושות. והנה הגבעונים אמרו שהם מארץ רחוקה מאד ובאו לשם ד' להיות עבדים לישראל. ואם הי' אמת כדבריהם בודאי הי' זה נמשך ע"י הכיסופים טובים של ישראל שהיא בחי' לחם חם כנ"ל. אך הם ידעו האמת שהם מהז' עממין שנאמר בהם לא תחי' כל נשמה ובאו רק לרמות את ישראל מחמת יחראת המות וחששו שמא יהושע יבין זאת בחכמתו וברוח קדשו שאינם רוצים להתקרב לישראל ולהיות עבדים אצלם באמת מחמת התעוררות הקדושה שקבלו ע"י בחי' גלגולי הנפשות הנ"ל רק מיראת המות כנ"ל. ע"כ באו במרמה גם בענין זה ואמרו זה לחמנו חם ביום הצטיידנו אותו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם. היינו שבעת התעוררות הראשון שבא אלינו ע"י הנפש דקדושה הנ"ל הי' ההתעוררות באמת בבחי' לחם חם דרגי' דאברהם שהוא בחי' בעל נפש (רק) ועתה הנה יבש הי' נקודים. היינו שברוב הדרך נתקרר קצת החמימות של ההשתוקקות ונעשה בחי' לחם יבש בחי' נקודות יבשות בחינת יבש הי' נקודים. שזה בחי' ועתה נפשינו יבשה שאין החיות של הנפש שהוא הרצון והכיסופין מאיר בה כל כך. וכן יש לפרש בזה מה שבשעת מלחמת גבעון אמר י הושע שמש בגבעון דום וכו'. כי בזה הראה שישראל הם למעלה מן הכוכבים והמזלות למעלה משמש וירח עד שהם מושלים עליהם לעשות רצונם. וכל זה מחמת שזכו להתגלות הוי' פני ד' בבחי' וזרחה לכם שמש וכו' המבואר בפנים וכ"ז שייך לירושת הארץ כנ"ל. וע"כ הפסוק תמים תהי' וכו' המובא במאמר זה כתוב ג"כ בפרשת ירושת א"י בפ' שופטים. וע"כ אמרו רז"ל חביבה א"י שמכשרת את הגרים. כי גרי צדק ואמת נעשים רק ע"י כל הבחי' הנ"ל:

סימן ל"ב-אדנ' שפתי תפתח  

עיקר המתקת הדינים ע"י קדושת א"י בחי' והארץ אזכור וכמובן במאמר דרשו סי' ל"ז ובסי' קנ"ה מאמר אריכת אפים והמתקת הדינים הוא ע"י שממשיכים האלפין של אהי' שבבינה שזה בחי' גור בארץ הזאת ואהי' עמך וכו'. וא"י בעצמה בפרט ירושלים הוא בחי' לבא דעלמא כנ"ל ששם מקור השמחה. בחי' נתת שמחה בלבי וע"י השמחה הזאת נתנשאין הרגלים בחי' וישא יעקב רגליו שנסמך לבשורת ירושת הארץ כמו שכתוב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה וכו'. והשיבותיך אל האדמה וכו'. ועי"ז נמשכין האלפין שבלב אל הכלה שהיא בחי' מלכות בחי' א"י כידוע. וזה שמחתי באומרים לי בית ד' נלך. כי משם מקור השמחה בחי' ושמחתים בבית תפלתי. וכן אמרו רז"ל וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש. עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ודרשו רז"ל (תענית ה') שהיא מכוונת נגד ירושלים של מעלה. וידוע שירושלים שלמעלה מרמז לבינה לבא וירושלים שלמטה מרמז לבחי' מלכות פה. וכמובא גם במאמר לשמש סי' מ"ט. היינו שנמשך מבחי' בינה לבא אור שמחת הלב על ידי בחי' הרגלים שהם נצח והוד אל בחי' מלכות בחי' ירושלים של מטה. וע"כ שם עיקר מקום התפלה ששלימותה ע"י כונת הלב ושם מ איר אור הלב ביותר בבחי' והיו עיני ולבי שם. וזה בחי' יכוון את לבו כנגד א"י וכו'. יכוון את לבו נגד ירושלים וכו':

סימן ל"ג-מי האיש  

עיקר בקשת השלום הוא ע"י בחי' קדושת א"י כי שם מ קום השלום כמו שכתוב ונתתי שלום בארץ וכתיב השם גבולך שלום וכמוהו רבים. כי שם מקור התורה כנ"ל ומקום הצדיקים כמו שכתוב צדיקים יירשו ארץ. גם א"י הוא בחי' לבא דעלמא כנ"ל. והלב שם מקור של כל השבעה מדות. וזה בחי' הז' מינים שנשתבחה בהן א"י. ומחמת שזה לעומת זה וכו'. וכנגד הז' מדות טובות שהם בחי' ימי טוב יש ג"כ ימי רע. על כן היתה תחלה א"י ביד שבעה עממין. וכשזכו ישראל להכניע הז' עממין וכבשו את הארץ מידם על ידי ששברו הימי רע. עי"ז אותיות התורה בולטות ומצטרפות ומקבלין אור רב מלמעלה. וע"כ אין תורה כתורת א"י. והנה בהתורה שהם הימי טוב שורה בהם אהבתו ית' וזה בחי' אהבת ציון וכו'. וכתיב את הר ציון אשר אהב. וכן אוהב ד' שערי ציון. והתורה יש בה נגלה ונסתר. וע"כ עיקר התגלות הסודות שהם התורה שבנסתר הוא בא"י כמובא בזוהר הק'. ולעתיד לבא שיתגלה הנסתר שבתורה בחי' אורייתא דעתיקא סתימאה אז יתגלה אור אהבה שבדעת. וזה בחי' ואם ירחיב ד' אלקיך את גבולך וכו' ונתן לך את כל הארץ וכו' ופירש רש"י ארץ קיני וקניזי וקדמוני. וידוע שהם לעומת הג' ראשונות כמבואר בלקוטי תורה פרשת לך לך. ושם שורש התורה שבנסתר בחי' אור אהבה שבדעת. וזה כי תשמור וכו'. לאהבה את ד' אלקיך כי עכשיו לא זכו עדיין לקבל בשלימות אור השלש ראשונות. ע"כ לא יכלו לכבוש את השלש עממין הנ"ל רק הז' עממין שהם כנגד הז' מדות כנ"ל. אבל לעתיד יתגלה אהבה שבדעת ויכבשו גם הג' אומות הנ"ל. ואז יתגלה התורה הצפונה והצדיקים הצפונים ואז תתגלה קדושת א"י בשלימות. ומחמת שגם במדות עצמן יש ג"כ בחינת אהבה שבמדות שהיא בחינת אהבה שבדעת נגד המדריגה שתחתיה שזה בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת.

על כן גם עכשיו יש בא"י עשר קדושות. ז' כנגד הז' מדות וג' כנגד בחינת הג' ראשונות בחינת אהבה שבדעת. שזה בחינת עזרת הכהנים וההיכל וקודש הקדשים. או בין האולם וההיכל וק"ק. (עי' פרק א' דכלים משנה ט' ברע"ב). ושם בא"י עיקר קדושת התקשרות הלב אל הדעת (שזה בחי' וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וכו'. שזה בחינת הדעת המבואר בפנים שהוא בחינת שלום במדותיו שבין בטיבו בין בעאקו תמיד ימצא את השי"ת. שזה ג"כ בחינת וביום רעה ראה. שגם בתוך הימי רע ימצא ג"כ ימי טוב) וסמוך ליה כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וכו' כמו שדרשו רז"ל בברכות. וזה שסיים ארץ חטה ושעורה וכו' בחינת השבעה מינים שהם כנגד הז' מדות שבלב כנ"ל. וזה ג"כ בחינת החפץ חיים המבואר בפנים. כי א"י הוא בחי' ארץ חפץ כמו שכתוב וינחם אל מחוז חפצם וכתיב וכל גבולך לאבני חפץ. וכתיב כי לך יקרא חפצי בה וכו' ונקראת ג"כ ארץ החיים:

סימן ל"ד-ואתם תהיו לי  

ארץ ישראל בפרט ירושלים היא בחינת לב כנ"ל שזה בחינת וא"ו כמבואר בפנים. ויש בה עשר קדושת (גם בירושלים עצמה עי' כלים (פרק א') שזה בחינת יו"ד. וע"כ היא בחינת מלאפום בחינת הרחב פיך ואמלאהו. כי שם התפלה מקובלת ביותר ובזמן שהיא בחורבנה שיד העכו"ם שולטים עליה זה בחינת חרפה שברה לבי. וע"כ בהרבה פסוקים שצועק על גלות ישראל וחורבן א"י וירושלים מכנה הדבר בשם חרפה. וכמו שכתוב הביטה וראה את חרפתינו נחלתינו נהפכה לזרים וכיוצא בזה רבים. וחרפה היא בחינת ערלה. ע"כ לא נכנסו לא"י עד שמלו ופרעו. כמו שכתוב וזה הדבר אשר מל יהושע עי' רש"י שם וכתיב שם היום גלותי את חרפת וכו'. בחינת ביטול החרפה ע"י אור הנקודה הקדושה שהיא בחינת צדיק בחינת ברית שלום. ועל כן כתיב צדיקים יירשו ארץ. ושם שורה אור האהבה הקדושה שזה בחינת אוהב ד' שערי ציון. וכתיב אהבתי מעון ביתך וכו'. וזה בחינת והביאך ד' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וכו'. ומל ד' אלקיך את לבבך (היינו בחינת ביטול החרפה בחינת ערלת לב בחינת אהבות רעות) לאהבה את ד' אלקיך וכו' בחינת אור אהבה דקדושה. ומחמת שבכל אחד מישראל יש נקודה שהוא בחינת צדיק על כן כתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכו' מעשי ידי להתפאר. בחי' ביטול החרפות ובזיונות רק שיהי' בחינת כבוד ותפארת. ומחמת שארץ ישראל היא בחינת אור הנקודה הקדושה שלשם צריכין לקשר את הלב. ע"כ אמרו ז"ל יכוון את לבו כנגד א"י ונעשה עי"ז בחינת מלאפום והתפלה מקובלת. וכן הי' עומד בא"י יכוון לבו נגד ירושלים וכו' נגד בית קדשי קדשים וכו' נגד הכפורת. כי כל בחינה היא בחינת נקודה לגבי חברתה. כי יש נקודה למעלה מנקודה עד שנקודת האבן שתיה ששם עומד הארון עם הלוחות שם מאיר אור הנקודה הכללית ושם שורה אור אהבה דקדושה בשלימות בחי' תוכו רצוף אהבה וכו' עי' רש"י. ואולי יש לומר שזה בחינת מה שאמרו ז"ל (שבת קי"ט:) לא חרבה ירושלים אלא על שביזו תלמיד חכמים (כי בזה פגמו בנקודה הכללית עצמה שהוא הצדיק) לא חרבה וכו' על שלא הוכיחו זה את זה (היינו שלא האירו הנקודה של אחד בחבירו) ועל שפסקו הימנה אנשי אמנה. זה בחינת הנקודה שצריך כל אחד להאיר מפיו אל לבו שזה עיקר בחינת אמונה ואמת שיהי' כפיו כן לבו בבחינת כי פי המדבר אליכם המבואר בפנים. וזה בחינת ומצאת את לבבו נאמן לפניך (היינו כנ"ל) ועי"ז וכרות עמו הברית (דייקא בחי' מצות מילה ביטול הערלה וחרפת לב) לתת את ארץ הכנעני וכו'. כי זה בחי' ירושת ארץ ישראל בחינת צדיקים יירשו ארץ כנ"ל. וכמו שהממשלה של הצדיק (היינו בחינת הארת נקודה הכללית שלו בלב כל ישראל) נמשך מחכמה ובינה בחינת אין נבון וחכם כמוך שזה בחי' מלאפום נקודה עם וא"ו. כמו כן הממשלה של כלל ישראל בחי' ישראל ממשלותיו בחינת מי מושל בי צדיק. בחינת ועמך כולם צדיקים נמשך העיקר ע"י שקבלו התורה כמבואר בפנים. והתורה היא בחי' חכמה ובינה. וכמ שכתוב אני חכמה וכתיב אני בינה. ועי"ז זכו לירושת הארץ בחינת לעולם ירשו ארץ כנ"ל. וזה בחינת (ואתחנן ד') ראה למדתי אתכם וכו' לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וכו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר וכו' כד' אלקינו בכל קראינו אליו. שזה גם כן בחי' מלא פום בחי' הרחב פיך ואמלאהו שהתפלה מקובלת כנ"ל. ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת וכו'. כי התורה בעצמה היא ג"כ בחינת חכמה ובינה שזה בחינת מעין ונחל בחינת נקודה עם וא"ו שזה בחינת חוקים ומשפטים. כי חוקים היא מה שאין השכל משיג בשלימות כי היא עדיין רק בבחינת נקודה בלי שום המשכה והתפשטות לאבנתא דלבא. ומשפט הוא בחינת מה שהלב מבין כבר ומשיג. שזה בחינת ונתת לעבדך לב שומע לעשות משפט וכו'. ומחמת שבחינת הנקודה עם וא"ו הנ"ל היא בחי' מלאפום שהיא בחינת צדיק ע"כ כתיב חוקים ומשפטים צדיקים. כי בחינת המלאפום הנ"ל הוא בכלליות ובפרטיות בכמה בחינות כמבואר בפנים. וזה ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים לעשות כן בקרב הארץ וכו' כנ"ל:

סימן ל"ה-אשרי  

זרקא היא בחי' מלכות שהיא בחי' א"י כידוע. ושרשה הוא בחכמה כמו שכתוב ד' בחכמה יסד ארץ. וע"כ אוירא דא"י מחכים בפרט ירושלים מבואר במאמר זה שהיא בחי' מלכות. ונקראת עיר החכמה כמו שפירש רש"י בקהלת מלך בירושלים עיר החכמה. ומחמת שבת פרעה מרמז על החכמות חצוניות ובטלות. ע"כ כתיב (ירמיה ל"ב) כי על אפי וכו' היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה וכו'. ופירש רש"י ביום שהוסד הבית נשא שלמה את בת פרעה. כי זה בחינת חורבן ירושלים ח"ו. ועל כן נבנה עי"ז כרך גדול של רומי שהחריבה את ירושלים. והנה צריכין ג"כ לחדש השכל דקדושה בכל עת שזה בחינת חידוש הנשמה. וזה ג"כ בחינת קדושת א"י כמו שכתוב נותן נשמה לעם עליה. וחידוש השכל הוא ע"י בחי' שינה כי אז המוחין שהם הנשמה באים בתוך האמונה ומתחדשין שם. וזה ג"כ בחינת קדושת א"י שהיא בחי' אמונה כנ"ל כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה. וירושלים נקראת קריה נאמנה. וע"כ יעקב אבינו זכה לישן בהר המוריה כמו שכתוב ויפגע במקום ההוא. וישכב במקום ההוא. ושם דייקא נתבשר על ירושת א"י כמו שכתוב הארץ אשר אתה שוכב עליה וכו' ויקץ יעקב משנתו וכו'. גם ידוע בכתבים כי א"י היא בחינת יצירה שהיא בחי' פשטי אורייתא בחי' שינה כמבואר בפנים. ועיקר המוחין מקבלים מ אור הפנים שזה ג"כ בחי' קדושת א"י בחי' ואור פניך כי רציתם וכנ"ל. והמוחין הם נקראים חיים וע"כ נקראת א"י ארץ החיים. ומחמת שהשכל נקרא רחוק בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה. על כן כתיב וירא את המקום מרחוק. וא"י נקראת ארץ מרחקים כמבואר בלקו"מ תנינא סי' מ'. ומחמת שעיקר שלימות השכל וחידושו שזה בחינת א"י וירושלים הוא ע"י אמונה בחינת מו"מ באמונה. על כן אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמנה כמובא בפנים ג"כ. וע"כ עיקר דיני ממונות שהם תיקון המו"מ באמונה הוא רק בסמוכים בא"י ואנן שליחותייהו דקמאי קעבדינן כי שם עיקר המשכת כל התיקונים הנ"ל. אך צריכים לשמור האמונה שהיא בחינת ירושלים ע"י שממשיכין לה חשמל מעולם הבינה. וזה ע"י שמקייםן ודובר אמת בלבבו. וזה ג"כ בחינת קדושת א"י וירושלים שאמרו ז"ל שהיא מכוונת נגד ירושלים של מעלה שהיא בחינת בינה וכתיב ונקראה ירושלים עיר האמת כנ"ל. וכתיב ויהי בשלם סוכו היינו בחינת אמא דמסככא על בני' המבואר בפנים. ומה שבחינות אלו הנ"ל הם בחינת ג' מצות שנצטוו בכניסתן לארץ מבואר בהמאמר בפנים:

סימן ל"ז-בקרוב  

עיקר התגלות התורה ועבודה היא בארץ ישראל כי אין תורה כתורת א"י. ומחמת שקודם שבאים להתגלות צריכים להתנסות ולהצטרף בגלות של הע' לשון היינו בתאותיהם והעיקר בתאות ניאוף שהיא הרע הכללי של כל הע' לשון. על כן קודם שקבלו ישראל התורה ובאו לא"י נצטרפו תחלה בגלות מצרים שהיו מושלים אז על כל האומות. ומצרים היא ערות הארץ ושטופי זימה כי שם עיקר התגברות תאות ניאוף. ומחמת שתאוה זו היא בחינת מלכות הרשעה אלהים אחרים ע"ז. ע"כ היתה גם כן מצרים מלאה גילולים וע"ז כמאמרם ז"ל. ועל כן גם א"י בעצמה היתה תחלה בידי כנען ושאר עממין שהיו ג"כ שטופים בע"ז ועריות מאד. שזה בחינת מה שהזכיר הכתוב כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו וכו' כי את כל התועבות האלה וכו' ואקוץ בם. וע"כ הוכרחו לצעוק הרבה קוףדם שיצאו ממצרים. כי זה בחינת הצעקות שקודם ההולדה שהיא בחינת התגלות התורה ועבודה גם עיקר אמונת היחוד וקבלת עול מלכות שמים שכלול בשמע וברוך שם וכו' הוא בא"י כי שם עיקר שלימות האמונה כנ"ל. ואמרו רז"ל כל הדר בא"י דומר כמי שיש לו אלוקי. והיא בעצמה בחינת מלכות דקדושה בחינת ים של שלמה העומדת על שנים עשר שבטי י"ה. ועל כן נתחלקה א"י לשבטים. וקודם כניסתן לארץ שרצה להתגבר עליהם קליפת בלעם ימ"ש והי' אז מעשה זמרי. כתיב אחר כך ויהי אחרי המגפה וכו' ונמנו אז בני ישראל כל הי"ב שבטים וכל הראשי בתי אבות שהם הע' נפש. ודייקא אז במספר זה כתיב החנוכי הפלואי ודרשו ז"ל שמי מעיד עליהם לפי שהיו האומות מבזין אותם וכו'. היינו שלא האמינו שיכלו ישראל לעמוד בשלימות בנסיון תאוה זו בהיותם במצרים לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם וכו' זוה בחינת י"ה בארץ החיים דייקא. ואחר כל המנין הזה כתיב וידבר ד' וכו'. לאלה תחלק הארץ. כי כל זה הי' הכנה לחילוק ירושת א"י. וע"כ כתיב לשמות מטות אבותם ינחלו אלו יוצאי מצרים וכו'. וזה מחמת שעיקר הכניסה לא"י הי' ע"י הצירוף שנצטרפו תחלה במצרים כנ"ל. ומחמת שע"י התגלות התורה זוכים לנשמתין חדתין על כן בא"י ששם עיקר התגלות התורה כתיב בה נותן נשמה לעם עליה וכו'. ומחמת שעיקר תפיסת המוחין בהתגלות התורה תלוי בתיקון הבירת. על כן אמרו רז"ל ונתתי לך את הארץ וכו' עי' רש"י שם. וכתיב שם היום גלותי את חרפת מצרים וכו'. כי אז נזדככו מזוהמת חרפת מצרים וזכו לשבר הרע שעל הע' לשון שהיא בחינת ערלה בחינת קליפה הקודמת לפרי. ועי"ז זכו לירושת א"י שהיא הפרי. וזה בחינת צדיקים ירשו ארץ וכתיב עמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. ועל כן בארץ ישראל שם עיקר התגלות סודות התורה בחי' דמטמרין מגליין ליה. וזה בחינת בסוד עמי לא יהיו וכו' ואל אדמת ישראל לא יבאו כמשמעו. כי עיקר התגלות סודות התורה היא בא"י כנ"ל:

סימן ל"ז-דרשו  

עיקר החכמה הוא בא"י כנ"ל. וכן האור כמו שכתוב ואורו על כנפות הארץ וכתיב והארץ האירה מכבודו וכתיב נאום ד' אשר אור לו בציון וכו'. ושם עיקר החיים בחינת ארצות החיים ושם בחינת זכרון בחינת והארץ אזכור ושם עיקר חכמת התורה כנ"ל. ושם עיקר שלימות האדם כמו שכתוב והארץ נתן לבני אדם וכנ"ל. ושם עיקר שלימות הצדקה כמו שכתוב וצדקה בכרמל תשב וכמבואר גם בפנים. ושם עיקר החסד בחינת חסד ד' מלאה הארץ. ושם עיקר הכנעת תאוות הבהמיות והגופניות והתעלות הנפש. שזה בחי' רק בכל אות נפשך (דייקא) תזבח ואכלת בשר וכו'. בכל שעריך וכו' וכתיב ואכלת בשעריך בכל אות נפשך וכתיב ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ד' וכתיב נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ וכתיב צמאה לך נפשי וכו' כן בקודש חזיתך וכו' וכתיב נכספה גם כלתה נפשי לחצרות ד'. ועי' בפנים במאמר זה מבואר מעלת הצדקה לא"י ומעלת תורת ארץ ישראל ושאוירא דא"י היא בחינת הבל הקדוש שאין בו חטא. וזה בחינת התעלות הנפש שבדם (כי הדם הוא הנפש) ע"י השחיטה ההגונה שנסמך ג"כ לענין א"י כמו שכתבו כי ירחיב ד' אלקיך את וכו'. בכל אות נפשך תאכל בשר וכו' וזבחת מבקרך ומצאנך וכו' רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וכו'. ומחמת שע"י הכבוד דקדושה מתגלה הנפש מתעלומתה על כן כתיב נכבדות מדובר בך וכן לשכון כבוד בארצינו וכנ"ל. ועיקר שורש הבריאה הוא כבודו ית' כמ"ש לכבודי בראתי וכו' היינו בגין דישתמודעין ליה. ולהכיר אותו ית' בשלימות הוא רק בא"י שזה בחינת כל הדר בא"י דומה כמו שיש לו אלוה כנ"ל. וזה בחינת והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ד' אלקיכם המוצאי אתכם וכו' והבאתי אתכם אל הארץ וכו' ונתתי אותה לכם מורשה אני ד'. וכן (בפרשת ואתחנן) להביאך לתת לך את ארצם נחלה כהיום הזה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלקים בשמים ממעל וכו':

סימן ל"ח-מרכבות  

עיקר הדביקות בהשי"ת הוא בא"י כמובא בזוהר הק' אברהם לא עאל בקיומא דקושא ב"ה עד דעאל לארעא וכו'. וכן עיקר ירושת א"י הוא ע"י מצות האהבה ודביקות להשי"ת כמ"ש בפרשת עקב כי אם שמור תשמרון וכו' לאהבה את ד' אלקיך ולדבקה בו והוריש ד' את כל הגוים האלה מלפניכם וירשתם וכו' וכן בסוף פרשת נצבים לאהבה את ד' אלקיכם וכו' ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וכו'. וכן (יהושע כ"ג) כי אם בד' אלקיכם תדבקון כאשר עשיתם עד היום הזה ויורש ד' מפניכם גוים גדולים וכו'. והסימן של דביקות הוא תפילין. ועל כן בפרשיות של תפילין מוזכר כמה פעמים מענין ירושת א"י וכן תיקון הדיבור שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת קדושת א"י כי הוא בחי' מלכות ושם אין שליטה להרוח סערה. וכמובא בזוה"ק (ח"ב דף ר"ג) כמה סטרין אחרנין אתאחדן בהאי רוח סערה וכו' ובגין דידע למפתי שליט בגו נקודה דישובא וכו' בר ארעא דישראל כד שראן ישראל בגוה איהו לא שלטא עלייהו וכו'. ועל כן כשגלו ישראל מא"י נקראו עניה סוערה וכו' היינו שהתגבר הרוח סערה ח"ו. ובעת הישועה והגאולה אזי נמשך בחינת הכנעת הרוח סערה ונעשה בחי' תיקוני הדיבור בבחי' רוח סערה עושה דברו. אזי הרוח סערה בעצמו נוקם בהסט"א הנ"ל. כמ"ש וסערה כקש תשאם וכתיב וסערה תפיץ אותם. וע"כ היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען שהוא כנגד בחי' המלכות דקדושה שהוא בחינת קץ הימין. וכנען גימטריא קץ בחינת קץ דשמאלא (כמובא בלקוטי תורה להאריז"ל פ' לך) שזה בחי' הרוח סערה הנ"ל שהוא בחינת קץ כל בשר. ומחמת שגם סערה בזרועו של הקב"ה כמבואר בפנים. על כן עיקר הכנעתו וכן תיקון עלית הדיבור שהוא בחינת ירושת ארץ ישראל כנ"ל הוא על ידי שמעלין אותו לשרשו שהוא הזרוע. וזה שאמר אליפז (איוב כ"ב) ואיש זרוע לו הארץ. ופירש רש"יח בתמיה וכו' כי זרוע אדם הוא זרוע בשר. וכן נאמר לענין ירושת ארץ ישראל כי אל בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך וכו'. כי עיקר הישועה וקיבוץ ישראל לארץ ישראל הוא על ידי זרוע של הקב"ה. וזה בחינת חשף ד' את זרוע קדשו וכו' וכתיב היה זרועם לבקרים כי עיקר עלית הדיבור הוא בבוקר כמבואר בפנים. וכן ותושע לו זרועו (וכמוהם רבים). כי ע"י הזרוע הקדושה מכניעין הרוח סערה וזרוע דסט"א בבחינת ומתחת זרועות עולם (עי' רש"י) ויגרש מפניך אויב וכו' וישכון ישראל בטח וכו'. בחינת ירושת א"י כנ"ל. והתחלת עלית הדיבור הוא מראשו היניו ממובחר האמת שיש בהדיבור וזה ג"כ בחי' קדושת ארץ ישראל שהוא בחינת אמת בחינת אמת מארץ תצמח. וכתיב עיני ד' אלקיך בה תמיד בחינת עיני בנאמני ארץ כי שם מקור האמת. וכמו שכתוב ונקראה ירושלים עיר האמת כנ"ל. ותיקון הדיבור הוא ע"י לימוד התורה וכו' ועיקר שלימות לימוד התורה הוא בא"י כי אין תורה כתורת א"י כנ"ל. וזה בחינת עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים המבואר בפנים ירושלים דייקא. ומחמת שעיקר התיקון הוא ע"י התורה שלומדין בלילה דייקא בעניות ובדחקות שנמשך מהרוח סערה רח"ל. ועי"ז דייקא מכניעין אותו. ועל כן ע"י שישראל לומדין תורה עכשיו בזמן הגלות עי"ז דייקא יתגלה קדושת א"י לעתיד בתכלית השלימות ביותר. וכן הדיבור יושלם אז בתכלית השלימות בבחינת ונגלה כבוד ד' וכו' כי פי ד' דיבר. וכן פסוקים רבים המורים על שלימות הדיבור שיהי' אז. וזה קויתי ד' קותה נפשי ולדברי הוחלתי (לדברו דייקא) נפשי לד' משומרים לבוקר. כי עיקר עלית הדיבור הוא בבוקר שמרמז על זמן הגאולה בבחינת היה זרועם לבקרים כנ"ל. ומחמת שהתחלת עלית הדיבור הוא מראשו שהוא בחינת מובחר האמת ושורש האמת הוא בלב. וכן הדיבור עולה אל הזרוע שהיא בחינת הגבורות ששרשם ג"כ בלב ועי"ז זוכה לדבר בינו לבין קונו בחמימות שבלב דברי אמת שבלב בהתעוררות לתשובה כמבואר בפנים. וא"י בפרט ירושלים הם בחי' לבא דעלמא כנ"ל. על כן שם מסוגל ביותר לזכות לזה וע"י זה נכנס בו בושה גדולה ושם בתשובה וניתוסף בו ידיעה ושכל שכל זה היא בחינת קדושת א"י שאוירה מחכים והוא בחינת רבתי בדיעות כמאמרם ז". ועי"ז נתגלה הבושה על פניו. שהיא בחי' למען תהי' יראתו על פניכם. וזה בחינת א"י ששם מקור היראה כמו שכתוב וזאת המצוה וכו' בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה למען תירא את ד' אלקיך וכו' וכתיב ושמרת את מצות ד' אלקיך ללכת בדרכיו ליראה אותו כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וכו'. וכתיב בפ' וילך הקהל וכו' ובניהם וכו' ולמדו ליראה את ד' אלקיך כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה. וכתיב וממקדשי תיראו וכן נורא אלקים ממקדשיך וכו' והיראה והבושה הזאת היא בחינת תפילין שנקראים פאר. וזה בחי' בית קדשינו ותפארתנו וכתיב לעולם ירשו ארץ וכו' מעשי ידי להתפאר. והתפילין הנ"ל הם בחינת עץ החיים וע"כ נקראת ארץ ישראל ארץ החיים. גם בא"י נמשך שם אור הבינה שנקרא ארץ החיים כמבואר בפנים. ושם עיקר תיקון התפלה שהיא בחי' עמודים והיא בחינת לב העולם כנ"ל. ושם עיקר מקום התורה שעי"ז נתעורר חסד לאברהם בחינת חסד ד' מלאה הארץ. ועי"ז נכנע הרוח סערה ונתתקן הדיבור ועולה לשרשו שכ"ז כלול בקדושת א"י כנ"ל:

סימן ל"ט-ונתתי עשב  

עיקר השלום והשובע הוא בארץ ישראל וירושלים בבחינת השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וכמו שכתוב ואכלתם לחכמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ וכו'. כי עיקר ירושת א"י היא בבחינת ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. וצדיק הוא בחינת יוסף ברית שלום שעל ידו נתבטלין הערלה והחרפה בחינת אסף אלקים את חרפתי בחי' אשר לא תקחו עוד חרפת רעב ומתבטלין כל החרפות והבזיונות של המחלוקת ונמשך השלום. ועל כן כשחלקו השבטים על יוסף ונאמר שם אחר מכירת יוסף וישבו לאכל לחם כי גבר הרעבון. וע"י כל זה נתגלגל יוסף וירד למצרים והי' שובע גדול בכל ארץ מצרים ובכל הארצות הי' רעב וכן בארץ כנען. וזהו שאמר יוסף לאחיו אם כנים אתם וכו' ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם שבר רעבון דייקא. יכ ידע שכבר התחילה הישועה לצמוח עי"ז שיתוודע אל אחיו גדולת מעלת קדושת יוסף הצדיק שעל ידי זה נשבר הרעבון והם לא ידעו עדיין מזה. כמו שכתוב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. וע"כ כשהם סיפרו הדבר ליעקב אמרו רק ואת רעבון בתיכם קחו וכו'. גם בארץ ישראל גוברת הצורה שהיא השכל כל כך עד שנתקדש גם נפש הבהמיות ונכללת בקדושה. וע"כ שם זוכין לבנים כמאמרם ז"ל וכמו שכתוב הנה נחלת ד' בנים. וזה לא יהי' בך עקר ועקרה ובבהמתך:

סימן מ'-אלה מסעי  

כל הנסיעות שהאדם נוסע בשביל משא ומתן וחיוצא הם בעצמם ע"פ רוב בחינת פגם אמונה כמובן בפנים ואעפ"כ הם תיקון וכפרה על פגם אמונה. בחי' ע"ז. וכמבואר בלק"מ תנינא סי' ס"ב וכמבון גם במאמר זה. אך עיקר התיקון הוא ע"י הנסיעה שנוסעין להתקרב להצדיק או לארץ ישראל ששם עיקר תיקון האמונה כמ"ש שכן ארץ ורעה אמונה. ועל כן ע"י נסיעות כאלו נתתקן פגם האמונה בשלימות. ועי' בלקות"נ הנ"ל מבואר שכשנתכפר פגם האמונה על ידי זה מנתק החרון אף ונמשך רחמנות ועיקר הרחמנות הוא ואל שדי יתן לכם רחמים וכו'. ומקרא מלא דבר הכתוב בפ' ראה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וכו' למען ישוב ד' מחרון אפו (ופרש"י שכל זמן שע"ז בעולם חרון אף בעולם) ונתן לך רחמים ורחמך היינו שימסור בידך הרחמנות. וכבר נתבאר שעיקר ביטול ע"ז ושלימות תיקון האמונה הוא בארץ ישראל. וזה שאמר להם ירמיהו (ירמי' מ"ב) אם שוב תשבו בארץ הזאת וכו' ואתן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם על אדמתכם. ועל כן נקראת ארץ ישראל שהיא ר"ת "א'ל ש'די י' תן ל'כם ר'חמים". וזה בחינת (ישעי' מ"ד) כי ירחם ד' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם. וכן (שם ל') ולכן יחכה ד' לחננכם ולכן ירום לרחמכם וכו' כי עם בציון ישב בירושלים וכו'. וזה בחינת (שם נ"ז) וברחמים גדולים אקבצך. כי בחינת יתן לכם רחמים הוא בחינת רחמים גדולים כמבואר בליקוטי הלכות הל' תחומין:

סימן מ"א-ריקודין  

ארץ ישראל היא בחינת מלכות שהיא בחינת רגלין בחינת והארץ הדום רגלי כידוע וזה בחינת השתחוו להדום רגליו וכו'. השתחוו להר קדשו וכו'. ומחמת שהחיצונים רוצים לינק משם ע"כ צריכים להמשיך לשם הארה מעולם הבינה שזה בחינת מכון לשבתך פעלת ד' בחינת ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו שהיא בחי' ירושלים של מעלה עולם הבינה כנ"ל בסי' ל"ב. והארה הזאת היא בחינת יין המשמח ועל כן לית חמר טב כחמרא דארעא דישראל וכנ"ל ושם מקור השמחה וכנ"ל ואזי הוא לוקח הבכורה והברכה שזה בחינת כי שם צוה ד' את הברכה וכתיב יברכך ד' מציון וכו' וכנ"ל. וכן עיקר קדושת א"י נמשך משם מ"ב שהוא בבינה והוא בחי' שלש ידות שזה בחינת אל הארץ אשר נשאתי את ידי וכו' וכתיב מקדש ד' כוננו ידיך. כי ג' ידות אלו נאמרו ביציאת מצרים ועיקר יציאת מצרים היתה בשביל ירושת הארץ כמףו שכתוב ואותנו הוצאי משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ וכו'. ומבואר בזוהר חדש שיציאת מצרים הי' ע"י שם מ"ב שזה בחינת המ"ב מסעות שנסעו ביציאתן ממצרים קודם שנכנסו לארץ ישראל. וכן מבואר בזוהר שיציאת מצרים הי' מסטרא דיובלא בחינת עולם הבינה. ואלו המ"ב הם ש"ע נהורין (שהם בחי' אור הפנים כמבואר במקום אחר וזה בחינת ואור פניך כי רציתם) והם בחינת שלום וזה ונתתי שלום בארץ:

סימן מ"ב-וירא בצר להם  

ארץ ישראל היא בחינת השכינה שהיא בחינת קשת והאבות הם תלת גוונין דקשת. וזה בחינת וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור. ועל כן שם עיקר המתקת הדינים ותיקון התפלה גם שם עיקר התגלות רזי תורה שהם בחינת לבושים נהירין דשכינתא. ושם עיקר תיקון אמונת חכמים כמו שכתוב בפ' שופטים וקמת ועלית וכו' לא תסור וכו'. ושם נמשך גם בחינת התיקון של לבוש נאה להצדיק בחינת זאת מנוחתי עדי עד וכו' וכהניה אלביש ישע. וזה בחינת מה שתחלת כיבוש ארץ ישראל שהיא כיבוש יריחו הי' ע"י תקיעת שופר שבזה ממשיכים אור האבות. ועל כן ירושת א"י על ידי שם שדי כמו שכתוב וארא אל האבות באל שדי וכו' וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם. כי שם זה הוא בחינת אור האבות ומרמז לשלשה שמות היחוד. וע"כ בארץ ישראל שם עיקר שלימות אמונת היחוד כנ"ל. וזה בחי' אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך י שראל גוי אחד בארץ דייקא וכנ"ל בשם הזוהר הקדוש:

סימן מ"ג-להתרחק מדיבור של רשע  

ארץ ישראל שם מאיר הדעת דקדושה שמשם נמשך זווגים דקדושה היינו ההתקשרות לצדיקים ואל התורה ואל השי"ת והדיבור הוא התגלות הדעת. ושם גם כן שלימות הדיבור דקדושה כנ"ל. ואוירה מלבד מה שיש בו קודושה גדולה מצד עצמו מצד קודשת אר"י אף גם נזדכך ונתקדש מ אד ע"י הדיבורים קדושים של כלל ישראל הק' בפרט של הצדיקים והנביאים ותנאים ואמוראים וגאונים וצדיקים ראשונים ואחרונים שהיו בה מדורות עולם מימות אדם הראשון בפרט מימות אברהם אבינו ע"ה שהי' הראשון לירושת ארץ ישראל. וכל הצדיקים הקדושים האלו כולם היו בעלי דעת גדול ונורא מאד וגילו דעתם הקדוש הי' ע"י הדיבורים הק' שהרבו לדבר שם. ועל כן נתקדש האויר מאד עד שגם עכשיו ע"י הנשימה שמקבלין שם בכל פעם מהאורי הק' שלה זוכים להתקשר להשי"ת ולהתורה ולהצדיקים הקדושים וזוכים לקבל הארת הדעת הק' ולדבר בעצמו גם כן דיבורים קדושים ולהנצל מהדעת דסט"א ודיבורים רעים ומבחי' זווגים דסט"א. ומחמת ששם זוכים ל דעה מיושבת. ע"כ זוכים עי"ז לבחינת אריכת אפים וכבישת כעס כנ"ל ומסוגל ג"כ לשמירת הברית ולתיקון הבירת על ידי שזוכין שם למחשבות קדושות וזווגים דקדושה כנ"ל. ועל כן כשאמר אליעזר לאברהם אולי לא תאבה האשה וכו' ההשב אשיב את בנך כו'. ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה ד' תאלקי וכו' רק את בני לא תשיב שמה ופירש רש"י בני אינו חוזר אבל בן בני סופו לחזור. כי אחר שנתגלה לאברהם קדושת ארץ ישראל השיג שעיקר הזווג דקדושה הוא בא"י על כן הזהיר שלא ישוב יצחק לחוץ לארץ בשביל זווגו וטוב בעיניו יותר ליקח מבנות ענר אשכול וממרא ובלבד שישב עם זווגו בארץ ישראל. רק יעקב הותר לו לצאת לחו"ל בשביל זווגיו. כי יעקב זכה לנחלה בלי מצרים שזה בחי' עתידה א"י שתתפשט בכל העולם כולו. ע"כ זכה להמשיך קדושת ארץ ישראל כ"כ עד שזווגו בחוץ לארץ הוא גם כן זווג דקדושה בשלימות ואעפ"כ לא רצה שתושלם מטתו בחו"ל. וע"כ אמרו ז"ל שהבעל יכול לכוף את אשתו שתעלה עמו לא"י. כי אע"פ שזכו ישראל להמשיך על עצמם קדושת א"י גם בחו"ל עד שזווגם גם שם בקדושה גדולה אעפ"כ בארץ ישראל היא גדולה במעלה ביותר כנ"ל:

סימן מ"ד-מחאת כפים 

מבואר בפנים כמה עצמה מעלת קדושת א"י ושאוירה ק' וטהור כי הוציאה הקב"ה מתחת יד העכו"ם ונתנה לנו. ושעיקר תיקון התפלה גם בחו"ל הוא ע"י שממשיכים קדושת אוירא דא"י גם לשם ע"י מחאת כפים. ושעל ידי זה ניצולים ממחשבות זרות שבתפלה. גם מבואר שם שע"י תפלה נתגלו סודות התורה. ומזה מובן מה שעיקר התגלות סודות התורה הוא בא"י מחמת ששם עיקר שלימות התפלה. גם שם מבואר שע"י קדושת א"י נתבטלו מחשבות ע"ז רח"ל. וזוכים לתפלה בחי' אמונה בחי' כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אליק וכו'. גם מבואר שם שעל ידי הצדקה לא"י נכללין באוירא דא"י וניצולים ממימי המבול שהם בחי' המ"ז שבתפלה. גם אוירא דא"י מחכים ועי"ז נזדכך מוחו שהוא מחשבתו. וזה בחי' וראיתיה לזכור ברית. ע"י בחי' א"י נתעורר ונתתקן ברית עולם בחי' תפלה בחי' ברכאן דצלותא צדיק חי עלמין:

סימן מ"ה-מחאת כפים בתפלה  

חמשה כנפי ריאה הם כנגד ה' חומשי תורה כמבואר בסי' ח' ובסי' צ"ב ומשם נתהוה הדיבור כמאמרם ז"ל על פסוק אלה הדברים שבתחלה הי' משה רבינו ע"ה כבד פה וע"י התורה נשלם הדיבור שלו. וכמבואר גם בסי' רכ"ה שעיקר חיתוך הדיבור שהוא גדר האדם הוא ע"י השכל. ועיקר קיום השכל על ידי הריאה וזה בחי' קדושת א"י ששם עיקר התורה ועיקר שלימות השכל כנ"ל. ובתחלה הי' הדיבור בגלות מצרים והי' משה רבינו ע"ה שהוא הדעת של ישראל כבד פה. כי עיקר התגלות הדעת הוא בהדיבור וכמבואר בסי' נ"ו. וכן כלל ישראל היו בגלות מצרים והיתה אז קדושת א"י נעלמת ביד כנען ושאר עממין. ואחר כך יצאו ישראל ממצרים מסטרא דיובלא חמשים שערי בינה שהם בחי' "מ"י" ואז זכו לקבלת התורה ונשלם הדיבור בחי' מי שם פה לאדם. כי נתהוה עי"ז בחי' פה בחי' מלכות פה שהיא בחי' קדושת א"י ששם שלימות הדיבור כנ"ל בבח' נכבדות מדובר בך. וע"כ צדיקים ירשו ארץ כי א"י היא בחי' פה ופה אתקריא מסטרא דצדיקי כי זה ג"כ בחי' מי שם פה כי הצדיק נקרא "מי" כמבואר במגלה עמוקות אופן ג'. וזה שכתוב בתחלת כיבוש א"י (יהושע ט') ויהי' כשמוע וכו' ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה א'. כי רצו להתגבר להעלים קדושת א"י שהיא בחי' פה ע"י בחי' הפה דסט"א ח"ו. וזה בחינת ויאכלו את ישראל בכל פה (ישעי' ט') וע"כ נקראת א"י ארץ החיים בבחינת פי צדיק מקור חיים. וכן אוירה מחכים בבחי' פי צדק ינוב חכמה ומקור קדושת א"י הוא מבחי' מי בחינת בינה לבא. וע"כ היא בחי' לבא דעלמא. וכנ"ל. וזה בחי' לב חכם ישכיל פיהו וזה בחינת פיה פתחה בחכמה. ועל כן אוירה מחכים. וזה בחי' תורת אמת היתה בפיהו כי התעוררות הדיבור הוא מבחי' הכנפים שהם בחינת התורה כנ"ל. וע"כ הזהיר ליהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו'. והתעוררות הכנפים ע"י הידים. וזה בחי' יציאת מצרים שהיתה ע"י בחי' הידים יד הגדולה ויד החזקה וכו' וכן בירושת א"י נאמר אל הארץ אשר נשאתי את ידי וכו'. וזה בחי' למען תהי' תורת ד' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים. וכלל בכאן כל הבחינות תורה ופה ויד ויציאת מצרים וזה אנכי ד' אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו כי עי"ז נשלם הפה וזה גם כן ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם (יחזקאל כ"ט) עי' רש"י וזה בחי' ויד ד' היתה אלי וכו' ויפתח את פי וכו' (שם ל"ג). וע"כ מדבר שם מענין ירושת ארץ ישראל וזה ג"כ בחי' ידי שמתי למו פי (איוב מ') וכן ושימו יד על פה (שם כ"א) וכמוהו רבים. כי מחמת ששורש התעוררות הדיבור הוא מבחי' הכנפים שנתעוררין ע"י היד. ע"כ כשרוצים לשתוק משימים יד על הפה היינו שמשתיקים הדיבור עם שרשו. וזה שנאמר בגאולה העתידה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות יראו גוים ויבושו וכו' ישימו יד על פה. כי אז יתבטל הדיבור דסט"א בשרשו בבחי' פה לה ולא ידברו ויקוים כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד':

סימן מ"ו-נפשי בכפי תמיד  

עיין רש"י בפ' ויצא הסולם הזה עומד בבאר שבע וכו' נמצא שרגליו בבאר שבע (שהיא בדרומה של יהודה) וראשו בבית אל (שהיא בצפונה של בנימין) ואמצע שיפועו נגד ירושלים וכו' וזה שער השמים מקום התפלה וכו' ושם נתבשר על ירושת א"י וקיפל כל א"י תחתיו. כי באמת שם מקור קדושת ארץ ישראל נמצא שמקום תפלה שהוא כלל קדושת א"י הוא באמצע שיפועו של הסולם שהוא בין צפון לדרום ונאמר שם ויפגע במקום מלשון תפלה. וכן וישכב במקום ההוא בחי' המטה ששוכבין עליה שזה בחי' שתהא תפלתי סמוכה למטתי גם נתינת המטה בין צפון לדרום הוא בחי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. שזה בחי' לעולם יכנס אדם לבית הכנסת שיעור שני פתחים (שהם אהבה ויראה ימין ושמאל צפון ודרום כמבואר בזוה"ק) ואח"כ יתפלל. ושלימות האהבה ויראה הוא רק בא"י כנ"ל כמה פעמים ע"כ שם שלימות התפלה. ועי' (זוהר ויצא ע"ח) ומחמת שעל ידי נתינת המטה בין צפון לדרים זוכים לבנים ע"כ אמרו ז"ל שארץ ישראל היא מסוגל לבנים וכמו שכתוב הנה נחלת ד' בנים. וגם ענין המתקת הדינים ע"י ג' ידים נתבאר לעיל בסי' מ"א שהוא בחי' קדושת א"י וכאן מבואר שג' ידים אלו הם בחי' ג' הויות ועל ידם נמתקין ג' אלקים שבגרון וג' הויות וג' אלקים גימטריא "שלו" וזה גם כן בחי' קדושת א"י כמו שכתוב (זכרי' ז') בהיות ירושלים יושבת ושלוה בחי' שלו הנ"ל וכתיב (ד"ה א' י"ד) והארץ רחבת ידים (בחי' הידים הנ"ל) ושוקטת ושלוה (בחי' שלו הנ"ל). כי הג' אלקים שבגרון הם בחי' פה בחי' הדיבור (כמובן בפרי ע"ח שם) ששלימות קדושתו הוא ג"כ בא"י כנ"ל כמ"פ. אך מחמת שאלקים הוא בחי' דינים ע"כ צריכים להמתיק ע"י הג' הויות שהם בחי' המחשבה (וכמובן בפע"ח שם) ועיקר זכות וקדושת המחשבה הוא בא"י כנ"ל בסי' מ"ד. ומחמת שקדושת א"י הוא בבחינת מחאת כפים על כן כתיב (ישעי' מ"ט) על כפים חקותיך וכו' וכן (שם ס"ב) והיית עטרת תפארת ביד ד' וצניף מלוכה בכף אלקיך כמובא לעיל בסי' מ"ד. גם א"י הוא בחי' מוחין דגדלות כי אין חכמה כחכמת א"י. גם היא ההיפוך מבחי' שכחה בבחי' אם אשכחך ירושלים וכו' וכתיב ואנכי לא אשכחך כי היא מבחי' זכרון בחי' והארץ אזכור. גם שם הוא בחי' ביטול המחלוקת ושלימות השלום כמו שכתוב יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך בחי' שלו הנ"ל. וזה בחינת האירו ברקיו תבל המבואר בפנים כי עיקר שם תבל הוא על א"י כידוע. וזה ג"כ בחי' ע"ב רי"ו המבואר בפנים בחינת ויעבור אברם בארץ "ויעבר" אותיות "ע"ב רי"ו" ועי' בזוהר ח"א ע"ח). וע"ב רי"ו הם בחי' ידים כמבואר בפנים וזה ויעבור אברהם בארץ עד מקום שכם כי בשכם נאמר והארץ הנה רחבת ידים לפניהם. וע"כ מכירת יוסף למצרים ע"י המחלוקת שזה בחינת וישטמוהו בעלי חצים הי' ג"כ משכם. כי כשגוברין הדינים והקטרוגים ח"ו אזי נאמר (יחזקאל כ"א) וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי רח"ל. אך אעפ"כ באמת הירידה הזאת נתהפכה לעליה גדול בבחי' כי למחיה שלחני אלקים לפניכם. וע"י גלות מצרים זכו אחר כך למתן תורה וירושת ארץ ישראל בשלימות (וע' בלקוטי תורה להאריז"ל פ' וישב) וע"כ נקראת א"י ארץ החיים כי שם מאירין הג' הויות הנ"ל שהם עיקר החיים כמו שכתוב ד' עליהם יחיו וכתיב אהללה ד' בחיי וכמוהו רבים. וזה בחינת ותחלימני והחיינו כי ג' הויות הנ"ל גימטריא "חלם" (כמובא בפע"ח) וכן בלקו' תנינא סי' ג':

סימן מ"ז-ואכלתם  

ארץ ישראל היא בחי' אמת כמבואר בפנים וגם לעיל וכן היא בחינת ביטול תאות אכילה בחי' ואכלתם לחמכם לשובע וכו' וכתיב ואכלת ושבעת וכו' על הארץ הטובה וכו'. והיא בחי' תפארת בחי' לעולם ירשו ארץ וכו' מעשי ידי להתפאר היפוך הבושה. וזהו שאמר ז"ל (ב"מ נ"ח:) במערבא במה זהירי באחוורי אפי. וזה בחי' יבושו ויסוגו אחור כל שונאי ציון דייקא. וזה שכתוב (ישעי' ס"א) תחת בשתכם משנה וכלימה וכו' לכן בארצחם משנה יירשו. וגם ירושת א"י היא ע"י בחינת הארת פנים בחי' ואור פניך כי רציתם כנ"ל. וכן היא בחינת מוןפתים ונפלאות למעלה מהטבע בחי' נסים כמבואר בסי' ז' ובסי' ט'. ועל כן קודם שעברו את הירדן לבא לרשת את הארץ אמר להם יהושע התקדשו כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות וזה ולאמר לציון דייקא עמי אתה אל תקרי עמי אלא עמי וכו' כי ציון היא נקודת קדוש' א"י וכל ערי א"י נקראות בנות ציון. וע' עוד בפנים ואולי יש לומר שזה בחי' מה שאמרו ז"ל כל הדר בא"י דומה כמו שיש לו קליק וכו' כי מאחר שהוא דומה אליו ית' כביכול ויכול לעשות נפלאות בבחינת עמי בשותפי מה אנא עבדי וכו' נמצא שדומה כאלו אלקותו של הש"י הוא שלו ומסור בידו כביכול על דרך שאמרו ז"ל ויתן לך האלקים יתן לך אלקותו וכו' וגם סוף מאמז"ל מבואר על דרך זה רק שאין להאריך:

סימן מ"ח-על אשר מעלתם  

ארץ ישראל היא בחי' בינה ששם נוצר הולד ועל כן ישיבת א"י מסוגל לבנים כמו שאמרו ז"ל וכמבואר בפנים. וזה בחינת ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' כי א"י היא בחינת נועם כידוע והוא בחינת בינה כידוע ומשם שורש ההולדה כמבואר במאמר חבלים וכו' לקו"ת סי' ע"א. וגם נקראת ארץ החיים שהיא בינה כמבואר במאמר מרכבות פרעה סי' ל"ח והוא בחי' צֵירֵי (כי שם הויה שלה הוא בנקודת צירי). וזה בחי' קחו מזמר' הארץ מעט צרי וכו' כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשם שבבינה ששם שורש דין וחסד. וע"כ ארץ ישראל כלול ג"כ מדין וחסד כמבואר לעיל. וזה בחינת כי יפלא ממך וכו' בין דין לדין וכו' וקמת ועלית וכו' ואמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה כי צריכים לכלול הדין ברחמים בחינת משפט וצדקה וכו'. כי א"י ראשית נקודת הבריאה שהיתה בבחינת שיתוף מדת הרחמים למדה"ד וכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה ושם עיקר מקום התפלה בכח ובכונה. כי שם עיקר הארת כ"ח אתוון דמעשה בראשית בחינת כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שזה בחינת העשרה מאמרות שמקבלין מכ"ח אתוון אלו שהם בחינת חסד בחינת סוכה בחינת חיבוק שזה בחינת ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וכו' כמבואר בפנים. וזה שסיים ולאמור לציון עמי אתה לציון דייקא שהיא נקודת ארץ ישראל וזה שדרשו רז"ל אל תקרי עַמי אלא עִמִי מה אנה עבדי וכו'. כי התפלה בכח ובכונה בפר' בא"י היא בחינ' בריאת העולם ממש ע"י כ"ח אתוון ועשרה מאמרות כמבואר בפנים. ומחמת שקדושת א"י היא בחינת סוכה בחינת סוכת שלום בחי' ויהי בשלם סוכו וכו' ע"כ נאמר ביעקב אבינו קודם שבא לא"י לשכם ויעקב נסע סכותה וכו' ואחר כך ויבא יעקב שלם וכו'. ועיין זוהר שם כי הסוכה הזאת היא בחי' שלום היפוך מרוב לשונות. וכן בצאת ישראל ממצרים לבא לארץ ישראל היתה הנסיעה הראשונה לסוכות כי סוכות היא בחינת וימינו תחבקנו שזה בחינת ארץ ישראל שהיא בחינת ימין כנ"ל ועיין עוד בפנים מבואר הרבה מענין א"י:

סימן מ"ט-לשמש שם אהל  

ירושלים וכלל א"י הם בחינת לב העולם כנ"ל ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. וע"כ ירושלים עיר החכמה בחינת רבתי בדעות וכן כלל ארץ ישראל אוירה מחכים ושם עיקר זיכוך וטהרת המחשבה כמבואר בסי' מ"ד. ושם עיקר כח היצר טוב כנ"ל בסי' א' ושם עיקר התגלות כל הפעולות ומדות טובות שהם בחי' כלל קומות המצות ששלימותן הוא בא"י ושם עיקר התגלות המלכות בחינת ימלוך ד' לעולם אלקיך ציון וכו'. וזה בחינת טובה הארץ מאד מאד היינו שקדושת הארץ כלולה מכל המדות טובות על דרך שאמרו רז"ל בכל מדה שהוא מודד לך הוי מודה לו וכו'. ושם עיקר התגלות המלכות שהיא בעצמה בחינת א"י כנ"ל כמה פעמים. וע"כ כשמספר הכתוב בשבח ציון וירולים סיים ושרים כחוללים המובא במאמר הנ"ל. ושם עיקר תיקון התפלה שהיא עבודה שבלב. ושם עיקר תיקון הה' כמבואר בתיקון ה' מתיקונים אחרונים ארעא דישראל היא מותבא דאת ה'. ועיקר התיקון ע"י היו"ד שנמשך לתוכה כמובן בתיקון כ"ב אוירא דא"י דאיהו מחכים מסטרא דחכמה דאיהו יו"ד וכו'. וזה בחינת עשר קדושות קדשה ארץ ישראל בחינת לית קדושה פחות מעשרה בחינת יו"ד הנ"ל. וזה בחינת ארץ אשר לא במסכנות וכו' כי מדל"ת נעשה ה' שהוא בחינת עשירות כמבואר בפנים. וזה שנאמר (מלכים ב' כ"ד) איך שבעוה"ר בא נבוכדנאצר אל ירושלים ויוצא משם את כל אוצרות וכו' (היינו שנטל משם כל בחינת העושר הנ"ל) והגלה משם וכו' עשרת אלפים גולה (היינו כנגד בחינת היו"ד הנ"ל) לא נשאר זולת דלת עם הארץ (כי כשנוטל היו"ד מן הה' אזי נעשית דל"ת ח"ו). וכן (שם כ"ה) בשעת חורבן בית המקדש נאמר ג"כ ומדלת הארץ השאיר וכו' כי לא נשאר רק בחינת הדל"ת הנ"ל. וזה שאמר דוד שהוא בחינת כלל מלכות ישראל דלותי ולי יהושיע בה' יתירה.

כי זה עיקר ישועת בחי' במלכות כשנעשה מדל"ת ה' כנ"ל. וזה שאמרו ז"ל (פסחים קי"ח:) דלותי וכו' אע"פ שדלה אני מן המצות לך אני ולי נאה להושיע וכו' היינו כי עיקר התגלות המלכות הוא ע"י פעולות ומדות טובות שהם בחי' המצות ואני דלה מן המצות נמצא שאני בחי' דל"ת אעפ"כ לך אני היינו שאני מקשר את עצמי בכל מחשבותי רק אליך ומקבל עלי עול מלכותך (עי' רשב"ם שם) ועל כן ולי נאה להושיע. כי לפעמים מתחיל התיקון ממטה למעלה שע"י שמקשר את עצמו להשי"ת באמת ומקבל על עצמו עול מלכות שמים עי"ז זוכה אח"כ למחשבות קדושות שהם בסי' היו"ד שנמשך לתוך הדל"ת ונעשה מדל"ת ה' שזה עיקר הישועה. וזה בחי' לא אבוא בעיר וכו' אין הקב"ה נכנס בירושלים שלמעלה עד שיבא בירושלים של מטה כפשוטו ממש. כי ירושלים הי בחי' מלכות כנ"ל וכמבואר בפנים. וע' ג"כ (ר"ה י"ז) מה שאמרו ז"ל על פסוק זה. וע' לקוטי הלכות הלכות תפלת המנחה הל' ו' אות ע"ה. ע"ח. ע"ט. פ"א. גם עיקר השיר והניגון הוא בארץ ישראל כמו שכתוב איך נשיר את שיר ד' על אדמת נכר וכתיב שירו לנו משיר ציון בחינת השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש וכל עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים הכל ניתן ללוים המנצחים בשיר בבית ד' כמבואר בפסוקים הרבה. גם ע"י תשובה התלוי' בלב זוכים גם לא"י וירושלים כמ"ש (דברים ל') והי' כי יבואו עליך וכו' והשבות אל לבבך וכו' ושבת עד ד' אלקיך (בחי' גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כמו שדרשו רז"ל) וכו' ושב ד' אלקיך וכו' והביאך אל הארץ וכו' ונאמר ובא לציון גואל וכו' ולשבי פשע וכו' ונאמר (מלכים א' ח') ושבו אליך וכו' והשבותם אל האדמה אשר נתת לאבותם. ונאמר (ד"ה ב' ל') כי בשובכם על ד' וכו' ולשוב לארץ הזאת וכו' ונאמר (ירמי' כ"ד) והשיבותים אל הארץ הזאת וכו' כי ישובו אלי בכל לבבם וכמוהו רבים. וירושלים בעצמה היא בחינת כסא כבוד כמו שכתוב בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ד' וכתיב ולכבוד אהי' בתורה. ועל כן בארץ ישראל ובירושלים עיקר השגת סתרי תורה שהם בחי' קבלה. וזה בחי' והיא נקראת קבלה עד איהי בין חרין דרועין דמלכא זה בחי' א"י שנקראת במותי ארץ (כמו שפירש רש"י בפ' האזינו) בחי' זרועות עולם כמובא בסי' נ"ז במאמר שאלו את ר' יוסי ב"ק. וזה אז תתענג על ד' בחי' עונג שבת המבואר בפנים והרכבתיך על במתי ארץ. ומחמת שא"י היא בחי' מלכות בחי' תכלת דאכלא כולא וכו' על כן כתיב בה ארץ אוכלת יושביה אבל ישראל הדבקים בד' חיים וקיימים. כי באמת היא נקראת ארץ החיים כנ"ל. ומחמת שבא"י וירושלים זוכים לענג שבת הנ"ל ע"כ נאמר (תהלים ל"ז) שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ד' וכו' ושם נאמר וענוים ירשו ארץ והתענגו וכתיב שמחו את ירושלים וכו' למען תנקו והתענגתם מזיו כבודה. ובחי' אמא אוזפת מאנהא לברתא המובא בפנים זה בחי' ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו שהיא מכוונת נגד ירושלים של מעלה כמו שדרשו ז"ל ומשם מקבלת כחה. גם א"י היא בחי' ימין כנ"ל כמה פעמים שזה בחי' אורייתא דעתיקא ששם כולו ימין. ועל כן שם עיקר ביטול תאות ממון שהוא מבחי' שמאל כנ"ל כמה פעמים. ומחמת שע"י כל התיקונים הנ"ל זוכים לנסים כמבואר בפנים על כן אתּי היא עיקר מקום הנסים כמבואר בסי' ז' ובסי' ט':

סימן נ'-הצילה  

ארץ ישראל היא בחי' תיקון הברית כידוע. וע"כ שם עיקר תיקון התפלה. וכן עיקר קדושת א"י תלוי בשמירת הברית בבחי' מה שאמרו ז"ל על מנת ואתה את בריתי תשמור. וע"כ כשפגמו ישראל והפרו ברית ח"ו אזי נפגמה התפלה בבחי' שתם תפלתי וכתיב השביעני במרורים בחי' מיין מרורין וכתיב שיבר עצמותי בחי' שבירת עצמות וכתיב (ירמי' נ') שה פזורה ישראל אריות הדיחו וכו' וזה האחרון עצמו פירש רש"י גירם עצמיו כי ירושלים היא בחי' ארי' ע"ש המזבח שיורד עליו ארי כמו שכתוב (ישעי' כ"ט) הוי אריאל וכו' וכמו שפירש רש"י שם. וכן כלל קדושת א"י הוא בחי' ימין כנ"ל כמ"פ שזה בחי' ארי' כמו שכתוב (יחזקאל א') ופני ארי' אל הימין. וזה בחינת ומהעז יצא מתוק וכו' מה עז מארי וכו' כן ארי דקדושה הוא בחינת מיין מתיקין שזה בחינת זבת חלב ודבש שנשתבחה א"י. וזה בחינת (משלי י"ז) צוף דבש אמרי נעם (היינו בחינת המוףחין של ארץ ישראל שנקראו נעם כמאמר רז"ל) מתיק לנפש ומרפא לעצם. היינו בחי' שמועה טובה תדשן עצם המבואר בפנים. וזה גם כן בחי' ושמועה טובה מארץ מרחק היינו בחי' א"י שנקראת כן ע"ש שאוירה מחכים. וכתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כמבואר בלקו"ת סי' מ'. ומחמת שעיקר תיקון האכילה בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו תלוי ג"כ בקדושת תיקון הברית כמובן בפנים שבזה תלוי ג"כ קדושת א"י כנ"ל. וזה ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם. וכן ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ הטובה וכו' היינו כנ"ל:

סימן נ"ה. אמר ר' עקיבא. 

בארץ ישראל נאמר עיני ד' אלקיך בה תמיד בחי' עיני בנאמני ארץ כי הוא בחי' אמת כנ"ל כמה פעמים. ועיקר הגלות והחורבן היה ע"י הגברות השקר כמאמרם ז"ל על שפסקו ממנה אנשי אמנה וכתיב (ירמי' ט') ואמת לא ידברו למדו לשונם לדבר שקר וכמוהו רבים. ומחמת ששקר הוא בחי' עכירת הדמים ע"כ כתיב (יחזקאל כ"ב) התשפוט את עיר הדמים בחי' עיר הדמים מלאה כחש (נחום ג') וזה ותחנף הארץ בדמים. ועי"ז בא מרה שחורה עד אשר העינים כהות ע"י הדמעות וזה כלו בדמעות עיני ואז גבר הרע והטומאה כמבואר בפסוקים רבים. וכן הנגדיות (ישעי' א') ארצכם שממה אדמתכם לנגדכם וכו' כי קדושת א"י היא בחי' אמת כנ"ל. וזה בחינת מי יגור באהלך וכו' הולך תמים וכו' ודובר אמת וכו' וכן אצל אברהם נאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית וכו' והוא בחי' אחדות בחי' אחד הי' אברהם ויירש את הארץ (יחזקאל ל"ג) ובחינת ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דיקא כנ"ל כמה פעמים. וזה שאמרו השבטים בני איש אחד נתנו בארץ כנען ופנימיות קדושת א"י הוא הבית המקדש דאיקרי ג"כ משכן וזה בחינת והי' המשכן אחד. וזה אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ד' וכו' אחת דייקא והוא בבחינת כולו טוב בחינת טובה הארץ מאד מאד כנ"ל כמ"פ ובפרט בסימן ד' בחי' ביטול הרע והנגדיות רק כולו אחדות ושלום בבחינת השם גבולך שלום בחי' ביטול הטומאה כמו שכתוב ולא תטמאו את הארץ וכו' וכן לא תטמא את אדמתך וכו' וכתיב (ישעי' נ"ב) ולא יוסיף לבא בך עוד ערל וטמא וכתיב (יחזקאל ל"ו) והבאתי אתכם אל אדמתכם וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו'. כי חו"ל היא בחינת עפר טמא כמו שכתוב (עמוס ז) ואתה על אדמה טמאה וכו'. אבל א"י היא אדמת קודש (זכרי' ב) בבחינת עשר קדושות קדשה א"י וירושלים נקראת עיר הקודש כמ"ש (בנחמי' י"א) וכתיב (ישעי' מ"ח) על ציון הר קדשי וכמוהו רבים. ועל כלל ארץ ישראל נאמר (תהלים ע"ח) ויביאם אל גבול קדשו עי' מצו"ד. והרי א"י נקראו הררי קודש ועריה נקראו ערי קדשיך. ועל כן נקראת ארץ ישראל ארץ לא מטוהרה (יחזקאל כ"ב) וע' (זבחים קי"ג) כי שורש קדושתה היא למעלה מבחףינת הטהרה שהיא בחינת שמאל וא"י היא בחינת ימין כנ"ל כמ"פ. כי היא בחינת קודש ממש כנ"ל בחינת נהלת בעזך אל נוה קדשך. כי על ידי שמאיר בה אור האמת עי"ז מאירה שם ביותר השגחת השי"ת ועי"ז נכללת ביותר בבחינת קודם הבריאה ששם כולו אחד כולו טוב כולו קודש וכו' כמבואר בפנים. וזה שאמרו ז"ל (תענית יו"ד) ארץ ישראל נבראת תחלה וכל העולם לבסוף ע"ש ובחידושי אגדות ומחמת שנבראת תחלה ע"כ היא סמוכה ביותר לבחינת קודם הבריאה. ופנימיות קדושת א"י היא מקום המקדש שאמרו רז"ל עליו ביחוד שנברא קודם בריאת העולם שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. כי שם מאיר אור ההשגחה ביותר בבחינת והיו עיני ולבי שם וכו' על כן נכלל ביותר בבחינת קודם הבריאה כנ"ל. וזה בחינת האבן שתיה בחינת אבן ישראל אב וכן כחדא:

סימן נ"ב-הנעור בלילה  

ידוע ומובן שכל מה שקרוב יותר לתחלת הבריאה הוא ברור וודאי ביותר כי הוא בבחינת אפשרי המציאות מאחר שלא נתרחק עדיין מתחלת מציאותו. וכן מובן בפשטיות סיפורי התורה ג"כ כי כל מה שהי' העולם קרוב לתחלת זמן הבריאה ביותר היו חזקים באמונה חידוש העולם. וכן בשאר פרטי עניני האמונה הק' ביותר עד אשר עברו כמה דורות ונתרחק קצת העולם מתחלת זמן מציאותו אז התחילו הדעות להשתבש בכפירות וע"ז וכיוצא עד שבריבוי הדורות ביות נפלו קצת גם לזה השיבוש של חיוב מציאות העולם. וכבר אמרו רז"ל שא"י נבראת תחלה וכל העולם לבסוף. נמצא שא"י קרובה יותר לבחינת אמונת אפשרי המציאות כנ"ל. וע"כ שם נשלמת האמונה ביותר בבחינת שכן ארץ ורעה אמונה. וגם כי עיקר ירושת ארץ ישראל היא ע"י בחינת כח מעשיו הגיד לעמו וכו' שזה כל ענין סדר בראשית שמודיע ומבאר איך שנתחדשה כל הבריאה כולה בבחינת אפשרי המציאות ולא על ידי שום חיוב ח"ו. וגם כי זה ידוע כי העיקר הוא התכלית. והתכלית הוא קרוב לתחילת המחשבה ביותר כמבואר במאמר קרטליתא בסי' י"ח והנה תכלית בריאת העולם הוא רק בשביל נשמות ישראל. וע"כ באמת ישראל עליו במחשבה תחלה. וכן תכלית נקודת קדושת בחינת המקום של כלל העולם הוא הבית המקדש וירושלים וכלל א"י. וע"כ הוא קרוב יותר לתחילת מחשבת הבריאה שהי' בבחינת אפשרי המציאות. והנה תכלית בריאת נשמות ישראל הוא בשביל לעשות רצונו ית' וכלל רצונו ית' כלול בתרי"ג מצות התורה ששלימותן הוא רק בארץ ישראל. כי הרבה מצות אינן נוהגות אלא בא"י. ועל ידי קיום מצותיו ועשיית רצונו ית' זוכים לחזור לשרשו ולהכלל ולהדבק בו ית' בשלימות. ובפשטיות ג"כ תכלית נקודת קיום המצות הוא הדביקות בו ית' כמובא. ועיקר מקום הדביקות בו ית' הוא בארץ ישראל כנ"ל בסי' ל"ח. וכשנכללין בו ית' בבחינת אחדות ממש אזי נעשין גם כן בבחינת חיוב המציאות כמוהו ית' מאחר שנעשים עמו בבחינת אחדות ממש. ואז נללין עמהם כל העולמות בבחינת חיוב המציאות כמבואר בפנים. ועל כן באמת אמרו ז"ל עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו. ועיקר הביטול והכלליות בו ית' הוא ע"י התבודדות כמבואר בפנים. כי באמת זה עיקר שלימות ההתבודדות כשזוכין לדבק את עצמו בהשי"ת אז כל כך עד שנכללין בו ממש באחדותו ית' כביכול. כי התבודדות הוא מלשון בדד ובד בבד שהוא מל' יחידות. היינו שצריכים אז להתאחד ממש עמו ית' בביטול כל ההרגשות עד שלא ירגיש אלא אותו ית' לבד בבחינת אין עוד מלבדו וכמו שכתוב אתה הוא האלקים לבדך. ולביטול ולדביקות כזה זוכים רק ישראל. והעיקר הוא בארץ ישראל. כי העכו"ם וכל מקומות שבחו"ל מקבלים שפעם ע"י שליח כמאמרם ז"ל (תענית יו"ד) היינו ע"י השרים העליונים ע"כ קשה להם להכלל באמת בבחנית אחדות האמתי עד שנשתלשל מזה בחינת עבודות זרות ואלקים אחרים ממש ח"ו. וכבר ידוע כי אחר ואחד הם שני הפכיים ממש. אבל ישראל מקבלים שפעם ממנו י' בעצמו ובלי שום אמצעי ח"ו והעיקר בא"י ע"כ הם זוכים להכלל באחדותו ית' ממש בבחי' אתה אחד וכו' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דייקא כנ"ל. וע"כ ארז"ל באמת כל הדר בא"י דומה כמו שיש לו אלוקי וכו' כמו שפירשו המפרשים ז"ל. ובזה מדוקדק לשון דומה כי הוא רק בבחי' דמיון ומדמה אבל בפנימיות השכל הוא נכלל באחדותו ית' ממש. וכן דומה השני יתפרש ג"כ על דרך זה. כי הלא גם יושבי חו"ל מאמינים באלקותו ית' רק מאחר שאינם זוכים לדביקות וביטול אמתי כזה מחמת הנ"ל על כן דומר כמו שאין לו אלוקי. וזה שכתוב הן עם לבדד ישכון וכו' לבדד ממש. כנ"ל. וזה זוכים ע"י התבודדות כנ"ל. וכן כתיב ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר היינו כנ"ל. וזה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ וכו' היינו ירושת ארץ ישראל. וזה עין יעקב כי גם אצל יעקב נאמר ויותר יעקב לבדו היינו בחי' ביטול והתבודדות הנ"ל. וזה שאמרו ז"ל במדרש פ' וישלח אין כאל ומי כאל ישורון ישראל סבא. מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ד' לבדו אף ביעקב ויותר יעקב לבדו היינו כנ"ל. שנכלל אז באחדותו ית' ממש שזה עיקר שלימות ההתבודדות. וע"כ עיקר שלימות התפלה וההתבודדות הוא רק בארץ ישראל. וע"כ א"י היא בחי' עולם הבא כנ"ל כמה פעמים. כי עיקר זה הביטול והדביקות בשלימות יזכו לעולם הבא שהוא בחי' עין לא ראתה וכו' כי יהי' כולו אחד כמבואר בסי' נ"א הנ"ל:

סימן נ"ג-ה' הדעת  

אמרו רז"ל שארץ ישראל מסוגל לבנים. כי ההולדה הוא ע"י בחי' ה' וארעא דישראל היא מותבא דאת ה' כנ"ל בשם התיקונים. ושם עיקר שלימות הדעת בחי' רבתי בדעות כי אוירה מחכים כנ"ל והחומר שבה ממוזג לקבל חכמה. וכן שם עיקר היראה כנ"ל כמ"פ ושם עיקר מקום התלמידים הגונים בבחי' וכל בניך למודי ד' בא"י דייקא וכנ"ל בפסוק כי מציון תצא תורה והכל באין לשאול שאלותיהם לשם כמו שכתוב כי יפלא ממך וכו' וקמת ועלית וכו' כי אין תורה כתורת ארץ ישראל. וע"י כל זה נדלם הדעת ביותר ומזה באה ההולדה כי קטן אינו מוליד מחמת שאין דעתו בשלימות. אבל א"י היא בחי' מוחין דגדלות כמובא במקום אחר. וזה וד' אמר המכסה אני וכו' ואברהם היו יהי' וכו' ונברכו בו כל גויי הארץ (ודרשו רז"ל על הגרים וכו') כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' למען הביא ד' על אברהם וכו' היינו ירושת הארץ עי' רשב"ם. כי ע"י גרים נדלם דעתו עד שזוכה עי"ז לבנים ואז מקיים ושננתם לבניך כפשוטו ממש. כי בניו בעצמם הם תלמידיו והם בודאי תלמידים הגונים מ אחר שהם בניו ממש ועי"ז נתרחב דעתו ביותר ועל ידי זה זוכה לירושת הארץ ששם עיקר שלימות הדעת. ועל כן היא מסוגל לבנים כנ"ל כי הא בהא תליא וכולם עולם בקנה אחד כנ"ל. וזה שפירש רש"י בפ' בא ויקד העם על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם. כי הכל אחד כי עיקר הגאולה היתה שיצא בחי' הדעת מהגלות כידוע וכמבואר בסי' נ"ו וביום הביכורים. וכן עיקר הגאולה היתה ע"י הדעת כמבואר בסי' כ"א עתיקא. וביאת הארץ היא בחי' שלימות הדעת כי אוירא דארץ ישראל מחכים כנ"ל. ובשורת הבנים וכו' כי ע"י זוכים לבנים כנ"ל. ובזה מובן מה שלכאורה קשה מה הי' זה לבשורה להם הלא גם במצרים הי' להם בנים. אך י"ל שהבנים שנולדו במצרים ששם הי' הדעת בגלות. על כן גם הבנים שנולדו היו בבחינת קטנות אבל אלו הבנים יהיו בבחי' מוחין דגדלות. וע"כ יפלפלו עם אביהם וישאלו מהם על כל ענין ו ענין ועל ידי זה יושלם גם דעת אביהם ביותר שזה בעצמו עיקר תכלית הגאולה וביאתם לארץ כנ"ל:

סימן נ"ד-ויהי מקץ  

מבואר לעיל כמה פעמים שארץ ישראל הוא בחי' עולם הבא. וע"כ שם מסוגל ביותר לשמור את הזכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כי ארץ ישראל היא בחי' זכרון ג"כ כנ"ל. וזה שכתוב בענין ירושת הארץ וזכרת את ד' אלקיך (בחי' ד' אלקים הנ"ל שמרמז על עלמא דאתי) כי הוא הנותן וכו'. וכן עיקר בחינת והארץ הדום רגלי שמרמז על הזכרון הנ"ל בפרטיות הוא ג"כ בארץ ישראל והעיקר בירושלים ובית המקדש שנקרא הדום רגלי כמו שכתוב ולא זכר הדום רגליו וכו'. וכתיב השתחוו להדום רגליו קדוש הוא וכו' השתחוו להר קדשו וכו'. וכן עיקר הגדלת השכל הוא בא"י ששם עיקר החכמה והשכל דקדושה בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וכן עיקר תיקון הצמצום שהיא בחי' מאד סטרא דשמאלא הוא בא"י בחי' טובה הארץ מאד מאד. כי ירושלים דינא היא ועל דינא קיימא וכו' (זוהר בראשית קנ") ודין הוא בחי' הצמצום הנ"ל. ואפשר שזהו בחי' הקטנות שצריך לעבור על האדם קודם שבא לא"י שהיא בחי' מוחין דגדלות כמבואר מזה במקום אחר. כי זה בחי' שמאלו תחת לראשי והדר וימינו תחבקני כי ארץ ישראל היא בחי' ימין כנ"ל כמ"פ. וכן ההסתפקות שהוא ההיפוך מבחי' ובטן רשעים תחסר רק בבחינת צדיק אוכל לשובע וכתיב ואכלת ושבעת וכמוהו רבים (ועיין שער החצר סי' ר"ו בשם בעל עקידה). וכן עיקר תיקון הצדקה הוא בארץ ישראל בחי' וצדקה בכרמל תשב כנ"ל. ומבואר בזוהר (שמות נ"ט) כי המקדש שלעתיד יהי' נקרא צדקה וכו'. ושם עיקר יחוד צדיק וכנסת ישראל שבחי' צדיק משפיע לכנס"י שזה בחי' צדיקים יירשו ארץ שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא כידוע. וזה בעצמו סוד ציון וירושלים. היינו בחי' צדיק וכנסת ישראל כמבואר (זוהר בראשית קפ"ו). וכן ענין תיקון השינה שתעלה אז נשמתו לבחי' עלמא דאתי הוא בשלימות בא"י בבחי' וישכב במקום ההוא וכו'. כי שם האויר קדוש ומכוונת נגד ארץ החיים שלמעלה. וע"כ הנשמה תוכל לעלות שם בשעת שינה כסדר בלי עיכוב כל כך כמו שיש לה בחו"ל ח"ו. וכמובן ג"כ בספר חסד לאברהם. כי אמרו ז"ל שינה אחד מס' במיתה. ולענין עליית הנשמה אחר המיתה מבואר בזוה"ק ובשאר ספרים החילוק שבין מתי א"י למתי חו"ל ומזה מובן גם לענין השינה. וזה בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה לבדד לבטח תושיבני. היינו ירושת הארץ שנאמר בה וישכון ישראל בטח בדד וכו'. ציצית הם בחי' ארץ ישראל כנ"ל בסי' ז' (ועי' זוהר שלח קע"ה) תפילין מוחין הם בודא בחי' א"י כנ"ל. ועל כן הפרשיות של תפילין מדברים מענין ירושת הארץ. וכן בהנסיעה של רז"ל לא"י מבאר שד' רוחות של ארץ ישראל הם בחי' סוד התפילין. תורה היא בחי' א"י כי אין תורה כתורת א"י. וכן בחי' ההסתפקות שיש בהתורה העיקר הוא בארץ ישראל שאין מאריכים בפלפולים כ"כ ומסתפקין במיעוטו רק ליישב ההלכה על מכונה כמובן בדברי רז"ל (סנהדרין כ"ד) שדרשו במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי ע"ש. וכן (ב"מ פ"ה) לענין ר' זירא שהי' מתענה דלישתכח מיניה תלמודא דבבלאה. קריאת שמע שהיא אמונת היחוד וקבלת עול מ"ש ועול תורה ומצות עיקר שלימות ענין זה הוא בא"י כנ"ל כמה פעמים. תפלה עיקר שלימותה הוא בארץ ישראל כנ"ל שיש בה קדושה כ"כ עד שהיא עצמה בבחי' עולם הבא. וע"כ אפי' חיי שעה שבה כגון אכילה ושתי' וכיוצא בהם ג"כ בבחי' קדושת הזכרון של עוה"ב רק שהם בבחי' והארץ הדום רגלי בחי' רגלי הקדושה. ועל כן גם התפלה שמתפללין שם על חיי שעה יש לה שלימות גדול ביותר כי הם ג"כ בחי' חיי עולם כנ"ל. וע"כ נקראת ארץ החיים. יחוד צדיק וכנסת ישראל שזה בחי' מו"מ הוא ג"כ העיקר בארץ ישראל כנ"ל. וזה שנאמר אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה וכו' בחינת מו"מ. וכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען היינו בחי' משא שנושאין ומעלין נצוצי הקדושה שהם בחי' נשמות ישראל בחי' יעקב לשרשן שהיא בחינת השכינה בחי' א"י וע"כ נקראים ישראל הנשואים מני רחם. וכן עיקר הברכות של הצדיק שנאמר על זה ישא ברכה מאת ד' הוא בארץ ישראל כי שם צוה ד' את הברכה. ושם נאמר ישאו הרים שלום לעם בחי' משא. ונאמר ארץ נתנה יבולה בחי' מתן. וע"פ פשוטו היתה א"י ובפרט ירושלים מקום מסחר ומו"מ גדול כמובן בדברי רז"ל וכמו שכתוב (מלכים א' יו"ד) לבד מאנשי התרים ומסחר הרוכלים וכו'. וכן (ד"ה ב' ט') לבד מאנשי התרים והסוחרי' וכו'. וגם נקראת ארץ כנען מלשון סוחר כמו שכתוב (ישעי' כ"ג) אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ וכתיב (יחזקאל י"ז) ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו עי"ש בתרגם ובמפרשים. ואצל אנשי שכם נאמר והארץ תה' לפניכם שבו ו סחרוה וכו'. ועי' (מ"ר וירא פ' י"ז) ארץ כנען וכו' שהיו כולם תגרין וכו' ועיין (מ"ר מסעי פ' כ"ג). גם קדושת א"י היא בחי' טוב עין הוא יבורך כי שם צוה ד' את הברכה בחי' בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך שנאמר על הבית המקדש שהוא בחי' עינים כמבואר בלקות"נ סי' ס"ז בראשית. ועל כן בשעת החורבן כתיב על אלה חשכו עיניו על הר ציון ששמם וכו'. ובשעת הגאולה כתיב עי עין בעין יראו וכו'. ובתחלת הבטחת ירושת ארץ ישראל לאברהם אבינו עע"ש נאמר שא נא עיניך וראה וכו' כי את כל הארץ וכו'. וכן אצל משה נאמר ושא עיניך ימה וכו' וראה בעיניך וכו'. ונאמר תמיד עיני ד' אלקיך בה בחינת עיני בנאמני ארץ וכו'. וכתיב עיניך הלא לאמונה. כי א"י היא בחינת אמת ואמונה כנ"ל רמ"פ. והיא ההיפוך ממיתת הלב כי היא בחינת לבא דעלמא. ונקראת ארץ החיים והיא בחינת זכרון כנ"ל ושם עיקר הדבירות ועיקר הברכות שהם בחינת אמת כמו שכתוב המתברך בארץ (דייקא) וכו' כמבואר בפנים. וזה בחי' אמת מארץ תצמח. גם שם עיקר תיקון המדמה כמו שכתוב דמינו אלקים חסדך בקרב היכלך חסדך דייקא בחינת חסד ואהבה דקדושה (היפוך המדמה דסט"א שהיא בחינת אהבת הבהמיות) וזה בקרב היכלך דייקא. כי שם בא"י זוכים לאהבה דקדושה בחינת ואוהבי שמו ישכנו בה. וכתיב אהבתי מעון ביתך. ועיקר שלימות אור האהבה הקדושה הוא בההיכל הק' כמו שכתוב תוכו רצוף אהבה וכו'. כי שם בא"י מאיר הדעת דקדושה שעי"ז זוכים לאהבה דקדושה. וע"כ אין תורה כתורת ארץ ישראל כי שם עיקר בירור ההלכה ע"י תיקון ובירור המדמה. וזה בחינת וביד הנביאים אדמה ועיקר הנבואה היא בא"י כנ"ל כמה פעמים. גם שם עיקר מקור השמחה שהיא בחינת ושמחתם בכל משלח ידכם הנאמר בא"י. ושם עיקר בירור הרוח טובה מן הרוח רעה רוח שטות כי אוירא דארץ ישראל מחכים בחינת ורוחך הטובה נתת להשכילם (נחמי' ט') וזה רוחך טובה תנחני בארץ מישור היינו א"י כמו שכתוב (ירמי' כ"א) ציר המישור פירש רש"י ירושלים ששם אור האהבה דקדושה שהיא בחינת מישור בחינת משרים אהבוך. ושם עיקר הארת בחינת יד ד' כנ"ל. וזה אתה ידך גוים הורשת. ושם עיקר בנין הניגון דקדושה כנ"ל בסי' מ"ט. וזה בחי' מכנף הארץ זמירות שמענו ונאמר עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. גם נקראת ארץ ישראל ארץ מישור ע"ש ועשית הישר והטוב (עיין רש"י) בעיני ד' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ וכו' (ואתחנן ו'). ושם אהבה דקדושה כמו שכתוב ותחת כי אהב וכו' להביאך לתת לך את ארצם וכו':

סימן נ"ה-אבא שאול  

מבואר בפנים היטב ענין התגלות קדושת א"י ע"י התנוצצות אור זכות אבות שזוכים לזה ע"י תפלה כתיקונו. ועי"ז ניצול מרע עין של רשעים אף גם זוכה לראות במפלתן ועי"ז נתגלין אליו פני ד' שזה בחינת בקשו פניו תמיד וכו'. והנה בא"י שם עיקר תיקון האמונה בחינת שכן ארץ ורעה אמונה וכן עיקר תיקון השכל כי אוירה מחכים. וכן תיקון הכבוד בחינת ובהיכלו כלו אומר כבוד. כי שם עיקר היכל המלך נמצא שעי"ז שם עיקר תיקון התפלה לתקן על ידה בחינת הג' קולות. כי ע"י שלימות האמונה דקדושה נתבטלין כל האמונות כוזביות שהם בחינת קול כסיל וכו'. וכן ע"י השכל דקדושה נתבטל בחינת קול ענות שהיא בחינת הקול של המחףקרים והפילוסיפים וכן נתבטל שם הקול של בזיונות וכו' כי שם עיקר הכבוד דקדושה בחינת לשכון כבוד בארצנו. בחינת נכבדות מדובר בך וכו' כנ"ל. בפרט כי שם זוכים ביותר להתפלל בביטול כזה עד שלא ירגיש רק את המלך בעצמו כמבואר לעיל בסי' נ"ב:

סימן נ"ו-וביום הביכורים  

ארץ ישראל בעצמה היא בחינת המלכות דקדושה כידוע. וצריך כל אחד ליזהר לבלי להשתמש עמה להנאתו ולצרכו רק בבחי' והיתה לד' המלוכה שכל ההנאות שמקבל ממנה הכל יהי' רק לשם שמים לבד. בבחינת המבואר במאמר ט' תיקונין סי' ט'. לא נלך בשדה ובכרם וכו' היינו שאין רצוננו בתענוגי עולם הזה אלא רצוננו דרך המלך נלך לילך בדרך מלכו של עולם. וזה אשריך ארץ שמלכך בן חורין ארץ דייקא. וצריכים לראות להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות שלא תהי' בבחינת הרבנות מקברת בעליה שזה בחינת ארץ אוכלת יושביה רח"ל. ומחמת שאריכת ימים של המלכות תלוי בתוכחה ע"כ נקראת א"י ארץ נכוחות ואמרו רז"ל לא חרבה וכו' אלא על שלא הוכיחו זה את זה. ולבא לאריכת ימים הוא ע"י עסק התורה וכו'. כי א"י נקראת ארץ החיים כי שם עיקר החיים ואריכת ימים כמו שכתוב למען תאריכון ימים על האדמה וכו' וכמוהו רבים. והעיקר תלוי בעסק התורה כמו שכתוב בפ' האזינו שימו לבבכם וכו' עיין רש"י שם כי לא דבר ריק הוא מכם כי היא כייכם ובדבר הזה תאריכון ימים על האדמה וכו'. וע"כ גם פרשת המלך ומצות והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו נסמך גם כן לירושת הארץ כמ"ש כי תבא אל הארץ וכו'. ועיקר החיים ואריכת ימים הוא הדעת והשכל שעיקר שלימותן הוא בא"י כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל כנ"ל. וכן שם עיקר שלימות לימוד התורה כי אין תורה כתורת א"י וע"כ שם עיקר התגלות בחינת ההסתרות ע"י שנשמע קול הכרוזים של התורה הק' שמכרזת ומוכיחה וצועקת עד מתי פתיים תאהבו פתי. כי מחמת שאוירה זך וקדוש ע"כ נשמע קול הכרושים הקדושים ביותר כמובא. בפרט כי עיקר הקולות דקדושה יוצאין משם כמו שכתוב (יואל ד') ד' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו וכו'. וע"כ העם היושב בה נשףוא עון כי כל העונות הם מבחינת ההסתרות אבל שם שנתגלין ההסתרות עי"ז הם בבחינת נשוא עון. ושם עיקר התגלות סתרי תורה כנ"ל כמ"פ. וכן עיקר הכנעת מלכות עמלק כמ"ש בארץ וכו' תמחה את זכר עמלק כמו שאמרו ז"ל. ושם עיקר ביטול תאות ממון ועשירות כנ"ל. ושם עיקר הגדלת הדעת ועי"ז הפרנסה בנקל שזה בחינת לא כארץ מצרים וכו' והשקית ברגליך וכו' (היינו שהוא ע"י טורח) למטר השמים תשתה מים וכו' שזה בלי טורח. וגם כי שם עיקר ביטול הכעס והאכזריות כמו שכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וכו'. ושם גודל ריבוי השלום כמו שכתוב השם גבולך שלום. ושם התגלות החסד עליון ורחמים גדולים כנ"ל כמ"פ. כי קדושת א"י בבחי' מקוה ישראל ד' כמ"ש וקווי ה' המה יירשו ארץ וכתיב קוה אל ד' וכו' וירוממך לרשת ארץ. וזה שנסמך פסוק וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' (המובא בפנים) תיכף אחר פסוק והבאתי אתכם אל אדמתכם. ושם האכילה בבחינת מן כמו שכתוב וישבות המן ממחרת הפסח באכלם מעבור הארץ (וכמובא בשער החצר) ושם עיקר בחי' מאמר פתוח כמו שכתוב בפרשת שמות ואומר אעלה אתכם וכו' אל ארץ הכנעני וכו'. וכן שם בחינת נאמן פשוט כמו שכתוב עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש וכו' שזה פנימיות קדושת א"י. ושם עיקר שלימות המחלוקת לשם שמים שזה בחי' מה שת"ח שבא"י נקראים נועם כי גם המחלוקת שהם והקשיות שבהם מקשין זה על זה הוא באהבה ובנעימים כמו שפירש רש"י שם כי זה בחינת ומה שמץ דבר נשמע בו וכו' שאין לגנות את המקבל אף שאין הלכה כמותו כי אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו':

סימן נ"ז-שאלו את ר"י בן קסמא  

עיקר אמונת חכמים בבחינת לא תסור מן הדבר וכו' נאמר על הסנהדרין היושבים בארץ ישראל בבית המקדש כמ"ש וקמת ועלית וכו'. וכן עיקר הסמיכה של החכמים היא רק בא"י כמבואר (סנהדרין י"ד. וברמב"ם פרק ד' מסנהדרין). ושם עיקר שלימות התורה שבע"פ בבחינת ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא וכו'. ושם עיקר שלימות התורה כמ"ש כי מציון תצא תורה. ומשם נמשך כח הרפואה כמו שכתוב ולכל בשרו מרפא. וע"כ נאמר על הדרים בא"י ובל יאמר שכן חליתי. ואפילו אם יש ח"ו שם להאדם יסורים וחולאת רח"ל הוא רק בבחינת יסורים של אהבה בבחי' וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ד'אלקיך מייסרך וכו' יסמוך יה כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וכו' וכמו שדרשו רז"ל. וזה שכתוב (ד"ה ב' ז') וארפא את ארצם. כי שם עיקר כח הרפואה. וכן אצל הגלות נאמר (שם ל"ו) ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים וכו' (היינו שלא שמעו אל החכמים ופדמו באמונתם ועי"ז נחלש כח המלאכים) עד עלות חמת ד' בעמו עד לאין מרפא (כי עי"ז לא הי' להם רפואה) ויעל עליהם מלך כשדים וכו' היינו שחרבה א"י וגלו משם וכמו שאמרו רז"ל לא חרבה וכו' אלא על שביזו בה תלמיד חכמים. וע"כ נאמר בשעת החורבן כי גדול כים שברך מי ירפא לך. כי בטל כח הרפואה. ובשעת הגאולה נאמר וביום חבוש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא (ישעי' ל'). וזה שכתוב מדוע הכיתנו ואין ל נו מרפא וכו' (ירמי' ד') ושם (ל') רפואת תעלה אין לך וכו' כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך וכו' ונבנית עיר על תלה וארמון על משפטו ישב. (ושם ל"ג) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ורפאתים והשיבותי את שבות יהודה וכו' ובניתים כבראשונה. ושם עיקר המשכת תיקון הנדר (שעי"ז מתקנים האמונת חכמים) כמו שכתוב ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ד' וכמוהו רבים. וזה שאמר דוד (תהלים ס"א) כי אתה אלקים שמעת לנדרי נתת ירושת יראי שמך היינו ירושת ערי א"י שכבש דוד עי' רש"י וזה אבא ביתך בעולות אשלך לך נדרי (שם ס"ו). נדרי לד' אשלם וכו' בחצרות בית ד' בתוככי ירושלים (שם קט"ז). ועל כן כשרצה דוד הע"ה למצוא מקום הבית המקדש ששם עיקר תיקון אמונת חכמים בבחינת כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' היינו כשיהי' בחי' סילוקן של חכמים בחינת ואבדה חכמת חכמיו שזה בחינת פלא שעי"ז לא ידעו להכריע את הדין עד שיהיו דברי ריבות בשעריך פירוש רש"י שיהיו חכמי העיר חולקין בדבר זה מטמא וזה מטהר וכו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' היינו לבית המקדש וכו' ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא שזה עיקר בחי' תיקון אמונת חכמים ע"כ הוכרוח לנדור נדר כמו שכתוב אשר נדר לד' וכו' עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב אביר יעקב דייקא בחינת מידי אביר יעקב המבואר בפנים. וזה הנה שמענוה באפרתה וכו' עי' רש"י מבואר שמפסוק זה עצמו שנאמר כאן וקמת ועלית למד דוד שמקום הביהמ"ק צריך להיות גבוה מהכל ועי"ז מצא מקומו היינו כנ"ל. וע"כ הבית המקדש עצמו נקרא ג"כ פלא כמו שכתוב (ד"ה ב' ב') והבית אשר אני בונה גדול והפלא. כי שם מאיר בחינת פלא המבואר בפנים כי עיקר תיקון אמונת חכמים על ידי נדר הוא כי עי"ז עולין לשורש שהחכמים מושרשים שם היינו בחינת פליאות חכמה וכו' כמב"פ. ועיקר תיקון זה הוא בא"י כי אוירא דא"י מחכים ע"י שמאירים שם ל"ב נתיבות פליאות חכמה כמבואר בספרים. שבשביל זה ארץ ישראל גימט' ל"ב פעמים הוי"ה. נמצא ששם עיקר שורש הכמים וע"כ שם זוכים ביותר לתיקון אמונת חכמים שע"י נדר שהוא בחינת יעקב וע"כ א"י היא נחלת י עקב דייקא. ושם עיקר התנוצצות אור האבות בבחינת וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור. ושם עיקר בחינת ענג שבת בחי' אז תתענג על ד' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב כפשוטו שפירשו המפרשים על ירושת א"י שהיא גבוה מכל הארצות והיא נחלת יעקב כמו שכתוב ויעמידה ליעקב לחוק וכו' לך אתן את ארץ כען חבל נחלתכם וכתיב שכן ארץ וכעה אמונה ו התענג על ד' וכו' ודרשו רז"ל ג"כ על ענג שבת. ומובא בספרים ג"כ שא"י היא בבחינת קדושת שבת וע"כ שם האכילה בקדושה בבחינת ואכלתם שם לפני ד' אלקיכם. וזה ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ וכו' והשבתי חי' רעה מן הארץ וכו' ורדפתם את אויביכם וכו'. כי שם האכילה בבחינת ענג שבת שבסגולתו להשבית אויב ומתנקם ולהמשיך שלום. ושם ביטול הכעס שאחיזתו בכבד בבחינת ונתן לך שם לב רגז בבבל הוא דכתיב. וכמובן גם בסי' קנ"ה במאמר אריכת אפים. ושם עיקר הגדולה והממשלה להמוח כי אין חכמה כחכמת א"י. ושם אהבה ושלום כמו שכתוב השם גבולך שלום וכתיב ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה דייקא כי עיקר ריבוי השלום הוא ע"י צדקה בפרט ע"י צדקה של א"י שהיא בחינת צדקה של שבת כפי הנ"ל וכמבואר לעיל כמ"פ ששם עיקר שלימות הצדקה כמ"ש וצדקה בכרמל תשב. וזה ובאת וירשת את הארץ הטובה וכו' להדוף את כל אויביך מפניך וכתיב יתן ד' את אויביך וכו' נגפים לפניך וכתיב ויגרש מ פניך אויב מפניך דייקא בחינת פנים דקדושה בחינת חכמה שזוכים שם שעי"ז נכנעים האויבים. ושם נשלם הדיבור לשלום בחי' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך שנאמר בירושלים. וזה בחינת למען תמוצו והתענגתם מזיו כבודה הנאמר בירושלים שהיא בחי' מצה בחינת ענג שבת כמבואר בפנים. וזה וצדקה בכרמל תשב פירש רש"י בא"י והי' מעשה הצדקה שלום וכו' וישב עמי בנוה שלום (ישעי' ל"ב) היינו שע"י צדקה של א"י נתרבה שלום ביותר כנ"ל והוא בבחי' מצה בה' בחינת ה"א לכם זרע המבואר בפנים כי ארעא דישראל מותבא דאת ה"א כנ"ל כמ"פ. וזה בחינת מדנים ישבית הגורל המבואר בפנים כי א"י נתחלקה בגורל וזה שכתוב שם ע"פ הגורל ופירש רש"י הגורל הי' מדבר שהיא בחינת שלום שיש לו פה בחינת ובין עצומים יפריד המבואר בפנים וזה בחינת בנין השערים דקדושה ונפילת השערים דסט"א בחינת ויירש זרעך את שער אויביו וכתיב מרוממי משערי מות וכתיב בשערי בת ציון אגילה בישועתך (תהלים ט') וכתיב שאו שערים ראשיכם וכו' לענין השערים של הבית המקדש וכתיב וזה שער השמים וכתיב פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים ג"כ לענין בנין ירושלים וכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כי החכמים יושבין בשערי המשפט. וצריכים לשמוע אליהם ולהאמין בהם וזה כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית כנ"ל. תיקון האכילה הוא בחינת ואכלת בשר כברכת ד' אלקיך אשר נתן לך בכל שעריך וכו' ושם ואכלת בשעריך בכל אות נפשך וכו'. צדקה הוא בחינת ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו וכתיב אוהב ד' שערי ציון וכו' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים כי חיזק בריתי שעריך וכמוהם רבים. והנה במאמר זה מבואר שהמקטרג הגדול אחיזתו בכבד שהוא מלא דם וממנו נשתלשלים מקטריגים וצדים למטה על האדם הכועס. ותיקון ענין זה הוא ע"י הצום שעי"ז נכנע הכבד לפני המוח ועי"ז אויביו נופלים לפניו וכו'. ובזה מובן מה שכתוב בשעת חורבן י רושלים כי עמד מלך בבל וכו' שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כ"א) עי' רש"י היינו שראה שגבר אז כח המקטריגים שהם בחינת אדום שאחיזתו בחבד כי גם אז נשתתף עמו גם אדום כמ"ש במזמור על נהרות בבל זכור ד' לבני אדום וכו'. וכן בקינות שישי ושמחי בת אדום וכו'. וזה שכתוב (עזרא ח') ואקרא שם צום על הנהר וכו' כי בושתי לשאול מן המלך חיל ופרשים לעזרנו ואויב וכו' ונצומה ונבקשה מאלקינו על זאת. כי סגולת הצום להשבית אויב כנ"ל. וזה שאמרו ז"ל שבכל עת מלחמה היו ישראל מתענים וכל זה להכניע האויבים ע"י הצום:

סימן נ"ח-תלת נפקין מחד  

עיקר שלימות הדעת שהוא בחינת משה הוא בא"י ומשם נמשכים כל הג' השפעות שהם אכילה ושתי' ומלבושים שזה בחי' לא תחסר כל בה הנאמר בא"י. ועיקר קיומו של הדעת ע"י האבות. וזה בחי' וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור. והאבות הם חג"ת היינו לקרב בני אדם להשי"ת בבחנת ואת הנפש אשר עשו בחרן. וזה בחינת חביבה א"י שמכשרת את הגרים ושתהי' יראת חטאו קודמת לחכמתו ועיקר היראה הוא בא"י כנ"ל ושיהיו דבריו דברי חן ותפארת שזה בחינת א"י שנקראת ארץ חמדה וצבי תפארתו. גם א"י היא בחי' הכנעת קליפת עמלק כנ"ל והיא בבחינת שמירת הברית כנ"ל כמ"פ וע"י ברית זוכה לשפע כפולה בחינת לחם משנה שזה בחי' לכן בארצם משנה יירשו כי שם נמשך שפע כפולה כמובן בלקוטי מוהר"ן תנינא סי' מ' והעיקר שזוכים לחדש חידושי תורה על חד תרין שזה בחינת מה שאמרו ז"ל וחד מנייהו כתרי מינן והיא בבחינת שבת כנ"ל. וממנה נשפע שפע לכל העולם ורפואת הנפש ורפאות הגוף שזה בחי' ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. כי היא מכוונת נגד ירושלים של מעלה שהיא בחי' בינה בחי' תשובה בבחינת ולבבו יבין ושב ורפא לו. והתשובה היא בבחינת תשובה מאהבה בחינת אהבה בתענוגים שזה ג"כ בחינת קדושת א"י כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ד'. וגם שם מאיר אור האהבה דקדושה כנ"ל כ"פ. ושם עיקר הכבוד והיופי וההידור של הכשרי הדור בבחי' לשכון כבוד בארצנו וכתיב נכבדות מדובר בך בבחינת ויצא לך שם בגוים ביפיך בהדרי אשר שמתי עליך וכו' (יחזקאל ט"ז) וכתיב יפה נוף משוש כל הארץ. והכבוד וההידור הזה הוא כלי וציון אל התחדשות התורה שזה בחינת הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב המבואר בפנים שפשוטו מדבר בשבחי ירושלים. ושם עיקר ביטול הגאוה בחינת וענוים יירשו ארץ. וכן עיקר שמירת הדיבור משקרים ולשון הרע שזה בחינת מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך וכו' ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו וכו'. וכתיב (צפני' ג') שארית ישראל וכו' ולא ידברו כזב וכו' כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד. ומחמת שארץ ישראל היא בחינת שבת בחי' בשובה בחי' רפואה שכ"ז היא בחי' חיים כמבואר בפנים ע"כ נקראת ארץ החיים:

סימן נ"ט-היכל הקודש  

עיקר הבנין של ההיכל הקודש הוא בא"י וירושלים ששם כלליות הקדושה. וכמובן גם מרוב הפסוקים המבוארים בפנים שהם בחינת והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וכן ובהיכלו כולו אומר כבוד וכן להלן. כי שם עיקר התקרבות בני אדם להשי"ת שזה בחינת גרים בחינת עמים הר יקראו וכו'. ואמרו ז"ל חביבה א"י שמכשרת את הגרים. והיא ג"כ בחינת לב כנ"ל כמ"פ ששם שורה הרוח החיוני שזה בחינת ורוח להולכים בה שפירושו ג"כ להולכים בא"י כמו שדרשו רז"ל ושם עיקר בחינת משפט בחינת קריה נאמנה מלאתי משפט המבואר בפנים. והמשפט הזה הוא בחי' אש ואז גם ההיכל הק' מקבל כח האש שזה בחינת ואני אהי' לה נאום ד' חומת אש סביב ולכבוד אהי' בתוכה.

וזה בחי' שמירת שבת בחי' את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו וכתיב ושבתה הארץ שבת לד' אז תרצה הארץ את שבתותיה וכו'. כי א"י הוא בחינת שבת כנ"ל וזה בחינת לא תבערו אש וכו' ביום השבת כי אז נתבטל הרע ממילא וזה שהזהירם על שמירת שבת (ירמי' י"ז) ושבזה תלוי קיום בנין ירושלים ובאם להיפך ח"ו והצתי אש בשעריה וכו' נגד בחינת האש הנ"ל. ועי' גם (יחזקאל כ' כ"ב). וזה בחינת מס וסמך שבלוחות בנס היו עומדין המבואר בפנים כי א"י גבוה מכל הארצות שזה בחינת נס כמו שכתוב הרימו נס כמובא בסי' ט' במאמר תהומות. וע"כ כשפגמו בבחינה הנ"ל נאמר שרתי במדינות היתה למס וע"כ בישועות ישראל וירושלים ומפלת אשור נאמר (ישעי' ל"א) ונפל אשור וכו' ובחוריו למס יהיו וכו' וחתו מנס שריו (ופירש רש"י מפני הנסים שיראו שהקב"ה עושה בישראל) נאום ד' אשר אור לו בציון וכו' פירש"י שם יהי' האש מוכן לשורפם היינו בחינת האש הנ"ל. וזה ונתתי להם בביתי ובחומותי וכו' המבואר בפנים בביתי ובחומותי דייקא כפשוטו ג"כ. יד היינו להעמיד תלמידים הגונים ולהמשיך בהם רוח חכמה שזה בחי' יד בחינת מלא רוח חכמה שסמך משה ידיו עליו וכו' כמבואר בפנים שזה בחינת א"י ששם מקור החכמה בחנת ומעין מבית ד' יצא ו אוירא מחכים ושם עיקר הסמיכה שמסמיכים את החכמים כנ"ל בסי' נ"ז. וכן שם עיקר בחינת שֵם המבואר בפנים בחינת ואברכך ואגדלה שמך שנאמר לאברהם בעת שנצטוה לצאת לא"י. וע"כ נקראת א"י ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים שכל הגוים היו תאבים וחומדין אליה וכל מלך שלא הי' לו פלטרין בא"י לא נתקררה דעתו במלכותו. כמו שאמרו רז"ל על הפסוק ואראה בשלל אדרת שנער וכתיב (חגי ב') הרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד וכו' עי' רש"י. וזה בחינת בית והון נחלת אבות דייקא בחינת ירושת א"י שהיא נחלת אבות. ושם עיקר בחינת כבישת הכעס כנ"ל. וכן שם עיקר רוב העשירות כידוע ומפורש בדברי רז"ל העשירות הגדול שהי' להם לישראל בשעת ישוב א"י וכמו שכתוב ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה וכתיב ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו: