זהר חלק ג רח ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר - פרשת בלק
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
ובלעם קרי לון "מחזה שדי" דאינון "נופל וגלוי עינים". ובההוא זמנא לא אשתאר בעלמא דישתכח גבייהו בר איהו. ובכל יומא הוה אסתים באינון טורי עמהון. הדא הוא דכתיב "ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם" (במדבר כג, ז) - "מהררי קדם" ודאי, ולא "מארץ בני קדם".
אמר ר' שמעון כמה זמנין אמינא מלה דא ולא מסתכלי חברייא! דהא קב"ה לא שריא שכינתא אלא באתר קדישא, באתר דאתחזי לשריא עלוי! וכן קב"ה מכריז ואמר "לא ימצא בך מעביר בנו וגו'" (דברים יח, י). והוא אתי לאתערבא בהדייהו!
אלא זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה קדיש לון לשריא בינייהו! והיינו דכתיב "כי יהו"ה אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו'" (דברים כג, טו). ובגין דהוא מתהלך בקרב מחניך כתיב "והיה מחניך קדוש וגו'" וכתיב "והייתם קדושים וגו'" (ויקרא יא, מד), וכתיב "אל תטמאו בכל אלה וגו'" (ויקרא יח, כד), וכתיב "ואקץ בם וגו'" (ויקרא כ, כג) - דלא יכילנא לקרבא גבייהו ושרו לי לבר.
זכאה חולקהון דישראל! וזכאה חולקהון דנביאי מהימני קדישי דאינון קדישין ואית לון חולקא לאשתמשא בקדושה עלאה!
"ותרא האתון את מלאך יהו"ה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו" (במדבר כב, כג) - "בדרך" - בההוא ארחא דהוה אשתקע בגווה.
"וחרבו שלופה בידו" - וכי אי איהו נפיק לקביל האי אתון מאי בעי חרבא? ואי איהו נפיק לקבליה דבלעם - אמאי חמאת אתניה ואיהו לא חמא? אלא לכלא אזדמן! ההוא מלאכא מזדמן לקבליה דאתון - לאפקא לה מן ההוא ארחא דאתטען בה. ובמה? ברחמי. ואזדמן לקבליה דבלעם - לאענשא ליה על דאיהו הוה בעי למיהך ברשותיה ולא ברשותא דלעילא.
אמר ר' יוסי, השתא אית לשאלא - אי מלוי הוו אתיין מסטרא דכתרין תתאין ולא מאתר אחרא - אמאי כתיב "ויבא אלהים אל בלעם וגו' ואך את הדבר [אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה]"?
אמר ר' יצחק, בגיניהון דישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. דאי תימא דקב"ה מליל עמיה והוא אמר "אך את הדבר וגו'" -- ח"ו! דהא ההוא מלאכא אמר ליה "וְאֶפֶס אֶת־הַדָּבָר [אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר] וגו'" (במדבר כב, לה). ואי תימא "ויאמר אלהים אל בלעם וגו'"!? הכי אוליפנא! דהאי "אלהים" דהכא כלהו מלאכא הוה! וההוא איהו אתר דאתי מסטרא דדינא קשיא דביה אחידן חילא ותוקפא דאינון כתרין תתאין דהוה משתמש בהו בלעם. ובגין כך "ויבא אלהים אל בלעם... ויאמר אלהים אל בלעם" - דלזמנין אתקרי מלאכא בשמא עלאה.
"ותט האתון מן הדרך" (במדבר כב, כג) - סטאת מן ההוא ארחא דהות טעינא מסטרא דדינא קשיא לקבליהון דישראל. ובמה חמא בלעם דהיא סטאת מההוא ארחא? אלא הכי אמר ר' שמעון דאפילו בארחא בעא לאבאשא להו לישראל בחילא דאתניה! וכיון דלא סליק בידוי מה כתיב? "ויך את האתון במקל" (במדבר כב, כז) - אטען לה ואלבש לה בזרוזי דינא קשיא תקיפא. הדא הוא דכתיב "במקל" - "במקל" דייקא דאיהו דינא קשיא תקיפא; "במקלו" לא כתיב אלא "במקל". פוק חמי כמה תקיפא חכמתא דההוא רשע ותיאובתא דיליה לאבאשא להון לישראל! דאיהו אשגח לנפקא מרשותא דלעילא בגין דתיאובתיה לאתייקרא ולאבאשא להו לישראל.
"ויעמוד מלאך יהו"ה במשעול הכרמים וגו'" (במדבר כב, כד). מה כתיב לעילא? בקדמיתא כתיב "ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה" - ותלך בארח מישר מסטרא דשדה, ואתרכינת ממה דהוה בה.
"ויך בלעם את האתון להטותה הדרך" - לאסטאה לה מההוא ארחא דשדה.
אמר רבי יוסי, בין מלאכא ובין בלעם הות אתנא בעאקו. לבתר כד חמא בלעם דלא הוה יכיל - כדין "ויך את האתון במקל" כמה דאתמר.
"ויעמוד מלאך יהו"ה וגו'". אמר ר' אבא כמה אית לן לאסתכלא במלי דאורייתא!