זהר חלק ג קצ ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר - פרשת בלק
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
לעלמא - אריך רוגזיה ואפיה עמהון עד דיפיק ההוא טב לעלמא, ובתר כן נטיל נוקמא ודינא מנייהו.
אמר ר' אלעזר, הכי הוא ודאי ודא הוא ברירו דמלה!
אמר ההוא ינוקא: מכאן ולהלאה חברייא - אתקינו מאני קרבא בידייכו ואגחו קרבא!
פתח ר' אלעזר ואמר: "ברכו יהו"ה מלאכיו גבורי כח וגו'" (תהלים קג, כ). דוד מלכא זמין לברכא לקב"ה, זמין לחילי שמיא דאינון ככביא ומזלי ושאר חיילין, ושתף לנשמתא דיליה בהדייהו לברכא לקב"ה. הדא הוא דכתיב "ברכו יהו"ה כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את יהו"ה" (תהלים קג, כב) - חתים בנפשיה כל ברכאן. זמין למלאכי מרומא לברכא ליה דכתיב "ברכו יהו"ה מלאכיו וגו'". ועד לא אתו ישראל - מלאכי מרומא הוו עבדי ושלמי עשיה. כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני ואמרו "נעשה ונשמע" - נטלי עשייה ממלאכי השרת ואתכלילו ב"דברו". ומכדין עשיה הות בארעא. ישראל בלחודייהו, ומלאכין קדישין בלחודייהו. ישראל גמרין ושלמין עשייה. ועל דא "גבורי כח עושי דברו" בקדמיתא, ולבתר "לשמוע".
זכאין אינון ישראל דנטלו עשייה מנייהו ואתקיים בהו!
אמר ההוא ינוקא: "נטר גרמך ואצלח במאנך! וכי שבחא הא בלחודוי נטלו ישראל ולא אחרא?"
אמר: "שבחא דא אשכחנא ולא אחרא".
אמר ההוא ינוקא: "כיון דחרבא דילך לא אצלח, או אנת לא מנענעא ליה כדקא חזי - שבק חרבא למאן דאגח קרבא!"
שבחא עלאה דלא אתמסר למלאכי עלאי בלחודייהו אלא בהדי ישראל מאן איהו? קדוש. ברכה אתמסר לון בלחודייהו כמה דאתמסר לישראל, אבל קדוש לא אתמסר לון בלחודייהו אלא בהדי ישראל, דלא מקדשי קדושה אלא בהדי ישראל.
ואי תימא והא כתיב "וקרא זה אל זה ואמר" (ישעיהו ו, ג)? -- אימתי? בזמנא דישראל מקדשי לתתא! ועד דישראל לא מקדשי לתתא - אינון לא אמרי קדושה! בגין דקדושה מתלת עלמין סלקא ולא מתרין. והיינו "וקרא זה" - הא חד, "אל זה" - הא תרין, "ואמר" - הא תלתא. תלת עלמין אינון - לקבלייהו תלת קדושות. ובגין כך שבחא דישראל דנטלין קדושה לתתא בלחודייהו.
אמר ר' אלעזר, הכי הוא ודאי ומלין אלין אוקימנא לון. ותו אוקימנא דהא תלת קדושות אתמסרו לישראל לתתא מן האי קרא "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יהו"ה" (ויקרא יא, מד). "והתקדשתם" - חד, "והייתם קדושים" - תרין, "כי קדוש אני יהו"ה" - הא תלתא. הכא אתמסר לון קדושה.
אמר ליה: יאות! והא לא אדכרת מרומחא עד דנטלית ליה אנא מבתר כתפך ושוי לך בידך! מכאן ולהלאה - תדכר לרומחא דאיהו בידך! תוב לאתר דשבקת!
אמר ר' אלעזר: מלין דאנן בהו בברכה אינון.
"ברכו" - מאי "ברכו"? משיכו ברכאן מאתר דכל ברכאן נפקין עד דיתעבדון בְּרֵכה, בסגיאו משיכו דאתמשיך. ומגו סגיאו דמיין בההיא בְּרֵכה - מיד יפשון מיין נוני סגיאין לכמה זינין. וההוא משיכו מאי הוא? יהו"ה - משיכו דנהורא דנהיר מגו ההוא אספקלריאה דנהרא דאתמשך מעילא לתתא.
האי למלאכי עלאי דאינון בבי מרומא דאדרא עלאה - אתמר "ברכו יהו"ה" (תהלים קג, כ). אנן דיתבי לתתא אמאי "ברכו את יהו"ה"? בגין דאנן צריכין לאמשכא עלן להאי "את", ובה ניעול לגבי מלכא לאחזאה אנפוי. ועל דא אמר דוד "אני בצדק אחזה פניך" (תהלים יז, טו) - "אני בצדק" ודאי!
ובגין כך שירותא דצלותא "ברכו את יהו"ה" לאמשכא על רישן האי "את". וכיון דאנן משכן להאי "את" עלנא - אית לן למימר צלותא ולשבחא. ובגין כך אסור לברכא לבר נש עד לא יצלי בר נש צלותיה וימשיך על רישיה להאי "את". ואי יקדים ויברך לבר נש בקדמיתא - הא אמשיך לההוא בר נש במה על רישיה באתר דהאי "את". ובגין כך למלאכי עלאי כתיב "ברכו יהו"ה" ואנן "את יהו"ה" לתוספת.
אמר ההוא ינוקא: ודאי הא ידענא דמאני קרבא דילך טבין אינון! אתדכר מנהון ולא תנשי לון! ודאי גבורה דבר נש דאגח קרבא - ברומחא וחרבא איהו!