זהר חלק ג קעה א
פרשת שלח - זהר
מתוך: זוהר חלק כו (עריכה)
דהא כמה גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם. ושלמה מלכא צווח ואמר "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט, ח).
תאנא ברזא דספרא דצניעותא: ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי. בהו תליין כענבים באתכלא. צרירן בהו שבעה רהיטין, סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו.
פרשת שלח - רעיא מהימנא
מתוך: זוהר חלק כו (עריכה)
ציצית - איהו נוקבא, רזא דעלמא תתאה, אסתכלותא לאדכרא.
ציץ - דכר. ציצית - נוקבא, ודא לכל בר נש. ציץ - לכהנא.
ותנינן אסור לאסתכלא בשכינתא. בגין כך אית תכלא בגין דתכלת איהו כרסייא לבית דוד ותקונא דיליה. ודא איהו דחלא מן קדם יהוה - לדחלא מההוא אתר. ועל דא "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה". ודא כרסייא דדיינין בה דיני נפשות, כמה דאוקמוה דכל גוונין טבין לחלמא בר תכלא דאיהו כרסייא דסליק בדינא דנפשות.
כתיב "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו, לח) - "ונתנו על הכנף" לא כתיב, אלא "ונתנו על ציצית" - דדא איהו דחפי על שאר חוטין!
"וראיתם אותו וזכרתם" - וכתיב "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז). מאי טעמא דא?
אלא לברא דפריץ גדרא ונשכיה כלבא. כל זמנא דאבוי בעי לאוכחא לבריה הוה אמר "הוי דכיר כד נשיך לך כלבא!". אוף הכא - "וראיתם אותו וזכרתם" - דדא איהו אתר דסלקין נשמתין למידן!
כגוונא דא "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" (במדבר כא, ח) - אמאי? אלא כד סליק לעינוי וחמי דיוקנא דההוא דנשיך ליה - הוה דחיל וצלי קדם יהוה והוה ידע דאיהו עונשא דחייביא. כל זמנא דברא חמי רצועה דאבוי - דחיל מאבוי! אשתזיב מרצועה - אשתזיב מכלא! מאן גרים ליה לאשתזבא? ההוא דחמי בעינוי! ההוא רצועה! ההוא רצועה גרים ליה לאשתזבא! ועל דא "וראה אותו וחי" - חמי רצועה דאלקי ליה ואיהו עביד ליה לאשתזבא.
אוף הכא "וראיתם אותו וזכרתם...ועשיתם" ודאי! ואי לאו - הא רצועה! דהאי יגרום לכון למהוי תבין לפולחנא דילי תדיר. וכדין "ועשיתם". "ולא תתורו אחרי לבבכם" - ימנע מנכון בישין ארחין אחרנין ודאי! "לא תתורו" ולא תעבדו בישין. ועל דא סלקא גוון תכלא דא. תכלת דמיא לכסא הכבוד. מה כסא הכבוד עביד לבר נש למהך לארחא דמישר לדכאה ליה - אוף האי תכלת עביד לבר נש למהך בארח מישר ודאי! דכלא אית לדחלא מהאי אתר למיהך במישר.
כתיב "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי וגו'" (ישעיהו כד, טז).
"מכנף הארץ" - דא כנף דציצית דאיהו "כנף הארץ".
"זמירות שמענו" - אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עלאה גו אינון שבילין עלאין דנפקין מחכמה עלאה.
"צבי לצדיק" - דא צדיק חי העולמים. דאינון חוטין אינון שפירו דיליה - דהא מניה נפקין. וכל חוטא כלילא בתרין סטרין.
וכד אסתכלנא אמינא "רזי לי רזי לי" - דהא מגו רזא עלאה דכל מהימנותא נפקין.
וכד אסתכלנא בתכלת וחמינא רצועה לאלקאה, אתר דחילו למדחל - אמינא "אוי לי" דבני נשא לא ידעי לאשכחא ולאסתכלא על מה מתענשין לשקרא בהאי בוגדים בגדו דהא קורין קריאת שמע בלא ציצית וסהדין סהדותא דשקרא. ואלין אינון 'בוגדים דבגדו' משקרי דגרמייהו. "ובגד בוגדים בגדו" - לבושא דלהון בלא ציצית אקרי "בגד בוגדים". לבושא דאינון בוגדים דבגדו דמשקרי וסהדין סהדותא דשקרא בכל יומא. ווי לון! ווי לנפשיהון דסלקי בההוא כרסייא דתכלא למידן! ועלייהו כתיב "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים, קא) - ההוא בגד דלהון אשתמודע לגבי כל מאריהון דדינין. ווי לון דלית לון חולקא בעלמא דאתי!
זכאין אינון צדיקייא דמלבושיהון תקוניהון אשתמודען לעילא לאוטבא לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי!
(עד כאן)
(ראו רע"מ בפר' שמות דף מ"ג ע"א - "והיה לאות על ידכה וכו'")
פקודא דא מצות ציצית - כליל תכלת ולבן, דינא ורחמי. בנורא - אשא חוורא לא אכיל. תכלא - אכיל ושצי! "וַתֹּאכַל העולה" (דה"ב ז, א) - חוור מימינא, תכלת משמאלא. עמודא דאמצעיתא - יחוד בין תרוייהו - ירוק. ובגין דא אוקמוה מארי מתנית' "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן". ובגין דא תקינו פרשת ציצית למקרי לה ביחודא.
(ראו בסוף ספר דפוס ווילנא - סימן ד וסימן ה)
(בדפוס ווילנא ציינו כאן בסוף הדפוס קטעים ממדרש רות וספר הבהיר. ולרווחת הקורא הקלדתי ושמתי בדף נפרד - ויקיעורך)