זהר חלק ג קנב ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כו (עריכה)
"איש איש כי יהיה טמא וגו'" - איש איש תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש, ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי שכינתא (ס"א שירותא) (ס"א נשמתא) עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. וע"ד "איש איש" - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא.
"או בדרך רחוקה" - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא, וכולהו אתיין לאחזאה מלה. מאי "בדרך רחוקה"? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו בדרך רחוקה מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד - דאתרחק (נ"א מלמקרב) למקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין.
אמר רבי יצחק והא כתיב "כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה" דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב "או"? אמר ר' יוסי כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי לא ישרי עלוי קדושה דלעילא, ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה - לא. אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל ב"נ דמדכי גרמיה מדכאן ליה. דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא - לאו הכי - דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא, אלא יסודא דאבן טבא, כד"א "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה". והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי.
אמר רבי יהודה ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. מאי טעמא? דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין. ודא דנטיל בתר זמניה
רעיא מהימנא
מתוך: זוהר חלק כו (עריכה)
פקודא למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא. אי רזא דפסח רזא דמהימנותא דישראל עאלין בה שלטא בניסן, וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא?
אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז. כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה. אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא, דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן, מכאן ולהלאה ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. (עד כאן)
פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה.
תנאין ואמוראין, אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל, וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. כהן ולוי. ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים.
שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה. דכתיב "הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה". ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח.
ובימינא (נ"א ובמיא) דתמן תורה שבכתב דאיהי מים, "וטהרה ממקור דמיה", ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ.