זהר חלק ג קו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קו ב
מתוך: זוהר חלק כג (עריכה)
אלא לא יהיה בך אל זר דלא ייעול בר נש ליצר הרע בגויה דכל מאן דאתי לאתחברא ביה אל זר שריא בגויה דהא כד אתחבר ב"נ ביה מיד אתי לאעברא על פתגמי אורייתא אתי לאעברא על מהימנותא דשמא קדישא ואתי לבתר למסגד לטעוון אחרן ועל דא כתיב לא יהיה בך אל זר כיון דלא יהיה בך אל זר לא תיתי למסגד לטעוון אחרן ולמעבר על מהימנותא דשמא קדישא חדא הוא דכתיב ולא תשתחוה לאל נכר ומהימנותא בישא דב"נ דא הוא. ועל דא כי יקלל אלקיו דיכיל למטען דהוא לייט לההוא אל זר יצרא בישא דשרייא עליה לזמנין ואנן לא ידעינן מלוי אי קשוט או לאו ועל דא תשא חטאו אבל ונוקב שם יי' מות יומת. אמר רבי יהודה אי הכי אמאי ונשא חטאו ונסלח חטאו מבעי ליה. (ס"א אלא) א"ל כגון דאמר אלקי כמה דאוקימנא סתם ולא פריש. רבי חייא אמר כי יקלל אלקיו סתם ולא פירש והא ודאי ונשא חטאו. אבל ונוקב שם יי' מות יומת דהא הכא תלייא מהימנותא דכלא ולית ליה רשו למטען עליה כלל. אמר רבי יוסי הכי הוא ודאי דהא שמא דא מהימנותא דעלאי ותאי ועל דא קיימין עלמין כלהו באת חד זעירא תליין אלף אלפין ורבוא רבבן עלמין דכסופין ועל דא תנינן אתוון אלין קשירין אלין באלין וכמה אלף רבבן עלאין (ס"א עלמין) תליין בכל את ואת ואסתליקו ואתקשרו במהימנותא (ואתגלייא) וסתים בהו מה דלא אתדבקו עלאין ותתאין אורייתא בהו תלייא עלמא דין ועלמא דאתי הוא ושמיה חד. ועל דא כתיב אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני וכתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך:
רבי חזקיה פתח לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשוך היובל. ומה טורא דסיני דאיהו טורא כשאר טורי עלמא בגין דאתחזי עליה יקרא דמלכא קדישא כתיב לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה מאן דקריב למלכא לא כ"ש. ומה טורא דסיני דיכיל ב"נ לאושיט ביה ידא ארח יקר בדחילו כתיב לא תגע בו יד סתם ואפילו בארח יקר. מאן דאושיט ידיה בארח קלנא לקביל מלכא לא כל שכן. רבי ייסא פתח ואמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. ומה משה דמן יומא דאתיליד זיהרא קדישא עלאה לא אעדי מניה כתיב ביה אל תקרב הלום. אמר ליה. משה עד כאן לא אנת כדאי לאשתמשא ביקרי של נעליך. ומה משה כך דהוה קריב בדחילו בקדושה כתיב ביה הכי. מאן דקריב בארח קלנא לגבי מלכא על אחת כמה וכמה. רבי אבא אמר איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו. ת"ח כד הוו ישראל במצרים היו ידעי באינון רברבי עלמא דממנן שעל שאר עמין וכל חד וחד הוה ליה דחלא בלחודוי מנייהו. כיון דאתקשרו בקשרא דמהימנותא וקריב לון קב"ה לפולחניה אתפרשו מנייהו וקריבו לגבי מהימנותא עלאה קדישא ובג"כ כתיב איש איש כי יקלל אלקיו ואע"ג דפולחנא נוכראה הוא כיון דאנא פקודת לון ממנא לדברא עלמא מאן דלייט ומבזי לון ונשא חטאו ודאי דהא ברשותי קיימין ואזלי ומדברין בני עלמא. אבל ונוקב שם יי' מות יומת לאו ונשא חטאו כמה לאלין אלא מות יומת. מות בעלמא דין יומת בעלמא דאתי. לאלין ונשא חטאו בגין דמבזי עובדי ידי מבזי לשמשי דאנא פקידית ואסיר הוא אבל מיתה לא אתחייב בהו. ר"ש הוה אזיל בארחא והוה עמיה רבי אלעזר ורבי אבא ורבי חייא ורבי יוסי ורבי יהודה מטו לחד טיקלי דמיא פוסקרא רבי יוסי בקטפוי לגו מייא אמר