זהר חלק ג עב ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר - פרשת אחרי מות
מתוך: זוהר חלק כב (עריכה)
בגיני כך - סתימי דאורייתא קדישי עליונין ירתין לה, ואתגלייא - בשאר בני עלמא.
כגוונא דא כתיב "לספר בציון שם יהו"ה ותהלתו בירושלם" - דהא בציון במקדשא שרי לאדכרא שמא קדישא כדקא חזי. ולבר - בכנויו. ועל דא כלא סתים וגליא.
תאנא כל מאן דגרע את חד מאורייתא או יוסיף את חד באורייתא - כמאן דמשקר בשמא קדישא עלאה דמלכא!
אמר ר' יצחק, עובדא דמצרים פלחין ל"שפחה" כמה דאוקימנא. עובדא דכנען פלחין לההוא דאקרי "שבי אשר בבית הבור" (שמות יב, כט). ועל דא כתיב "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט, כה). בגין כך כלהו מכדבין במלין קדישין ועבדין עובדין בכלא. בגיני כך "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו'".
רבי יהודה אמר, דעבדין זינין בישין לסאבא ארעא כמה דאת אמר "ולא תטמא את אדמתך" (דברים כא, כג), וכתיב "ותטמא הארץ" (ויקרא יח, כה):
"כמעשה ארץ מצרים וגו'" (ויקרא יח, ג).
ר' חייא פתח "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה" (איוב לח, יג). תאנא - זמין קב"ה לדכאה לארעיה מכל מסאבותא דעמין עכו"ם דסאיבו לה, כהאי מאן דאחיד בטליתיה ואנער טנופא מניה. וכל אינון דאתקברו בארעא קדישא - למשדי לון לבר. ולדכאה ארעא קדישא מסטרא אחרא. כביכול דהוה מתזנא לשאר רברבי עמין, ולקבלא מסאבותא דילהון ולדברא לון. וזמין לדכאה לה ולאעברא לון לבר.
ר' שמעון הוה מדכי שוקי דטברייא, וכל דהוה תמן מית הוה סליק ליה ומדכי ארעא.
תאנא, כתיב "ותבואו ותטמאו את ארצי וגו'" (ירמיהו ב, ז). אמר ר' יהודה, זכאה חולקיה מאן דזכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא! דכל מאן דזכי לה - זכי לאנגדא מטלא דשמייא דלעילא דנחית על ארעא! וכל מאן דזכי לאתקשרא בחייוי בהאי ארעא קדישא - זכי לאתקשרא לבתר בארעא קדישא עלאה. וכל מאן דלא זכי בחייוי ומייתין ליה לאתקברא תמן - עליה כתיב "ונחלתי שמתם לתועבה" (ירמיהו ב, ז). רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא?! כביכול עביד קדש חול וחול קדש! וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא - אתכפרו חובוי וזכי לאתקשרא תחות גדפוי דשכינתא דכתיב "וכפר אדמתו עמו" (דברים לב, מג). ולא עוד אלא אי זכי בחייוי - זכי לאתמשכא עליה רוח קדישא תדיר. וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא - אתמשך עליה רוח אחרא נוכראה.
תאנא - כד סליק רב המנונא סבא להתם הוו עמיה תריסר בני מתיבתא דיליה. אמר לון "אי אנא אזיל לארחא דא - לאו על דידי קא עבידנא - אלא לאתבא פקדונא למאריה". תנינן כל אינון דלא זכו להאי בחייוי - אתיבין פקדונא דמאריהון לאחרא!
אמר ר' יצחק, בגיני כך כל מאן דעבד מאינון זינין בישין או רשותא אחרא בארעא - ארעא אסתאבת! ווי ליה לההוא גבר! ווי לנפשיה! דהא ארעא קדישא לא מקבלא ליה לבתר. עליה כתיב "יתמו חטאים מן הארץ" בעוה"ז ובעוה"ב, "ורשעים עוד אינם" בתחיית המתים. כדין "ברכי נפשי את יהו"ה הללויה" (תהלים קד, לה):
"אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם וגו'" (ויקרא יח, ד).
רבי אבא אמר - זכאה חולקא דישראל - דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם! ובגין רחימותא דיליה עלייהו - יהיב לון נימוסין דקשוט, נטע בהו אילנא דחיי, אשרי שכינתא בינייהו. מאי טעמא? בגין דישראל רשימין ברשימא קדישא בבשריהון, ואשתמודען דאינהו דיליה מבני היכליה. ובגיני כך - כל אינון דלא רשימין ברשימו קדישא
רעיא מהימנא - פרשת אחרי מות
מתוך: זוהר חלק כב (עריכה)
(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)