זהר חלק ג סז א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כב (עריכה)
כלא חד בחד דא בדא. נהרין מפתחן ונהרין אנפין כלהו. כדין כלהו נפלין על אנפייהו ומזדעזען ואמרי "בריך שמא יקרא מלכותיה לעלם ולעלמי עלמין". קלא מתקשר עמיה דכהנא והוא אתיב לגבייהו ואמר "תטהרו". "תטהרו" לא אמרין שאר כהני ועמא - בר כהנא רבא, כד אתקשר ביה ההוא קלא.
תאנא "מכל חטאתיכם לפני יהו"ה" (ויקרא טז, ל).
כיון דכתיב "מכל חטאתיכם" אמאי "לפני יהו"ה"? אלא א"ר יצחק "לפני יהו"ה" ממש.
דתניא, מרישא דירחא ספרין פתיחין ודייני דיינין. בכל יומא ויומא בתי דינין אתמסרן לאתפתחא בדינא עד ההוא יומא דאקרי תשעה לירחא. בההוא יומא סלקין דינין כלהו למארי דדינא ומתקני כרסייא עלאה דרחמי למלכא קדישא. בההוא יומא בעאן ישראל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין ליומא אחרא למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי. בכורסייא דוותרנותא. וכל אינון ספרין דפתיחין קמיה וכתיבין קמיה - כל אינון חובין הוא מזכי לון ומדכי לון מכלהו! הדא הוא דכתיב "מכל חטאתיכם לפני יהו"ה תטהרו" (ויקרא טז, ל) - "לפני יהו"ה" ממש. אינון דאמרין קרא - עד הכא אמרין ולא יתיר. ולית רשו לאחרא דלימא "תטהרו" אלא כהנא רבא דפלח פלחנא וקשר שמא קדישא בפומיה. וכד הוה אתקשר ומתברך בפומיה - ההוא קלא נחית ובטש ביה ואתנהר מלה בפומיה דכהנא ואומר "תטהרו". פלח פולחנא ומתברכין כל אינון עלאין דאשתארו.
ולבתר אסחי גופיה וקדש ידוי לאעלא בפולחנא אחרא קדישא. עד דיתכוון למיעל לאתר אחרא עלאה קדישא מכלא.
- תלת שורין סחרין ליה - כהני אחוי, וליואי, ומכל שאר עמא. כלהו ברכאן קמיה וזקפין ידין עליה בצלותא. וקטרא דדהבא זקפא ברגליה.
- נטיל ג' פסיען - וכלהו קיימין בקיומייהו ולא נטלין בתריה.
- נטיל תלת פסיען אחרן - רשימא בלבא אסחר לדוכתיה.
- נטיל ג' פסיען - אסתים עיינין ואתקשר לעילא.
עאל לאתר דעאל. שמע קול גדפי דכרובייא מזמרין ואקישן גדפין פרישאן לעילא. הוה אקטיר קטורת - משתככא קול גדפייהו ובלחישו אתדבקן (אי כהנא זכי) - דהא לעילא בחידו אשתכח. אוף הכא בההיא שעתא נפיק רעוא דנהורא מתבסמא מריחין דטורי אפרסמונא דכייא דלעילא ואזלא בכל ההוא אתר. אעיל ריחא בתרי נוקבי דחוטמיה ואתיישבא לבא. כדין כלא הוא בלחישו ופטרא לא אשתכח תמן. פתח כהנא פומיה בצלותא ברעותא בחדוותא וצלי צלותיה.
בתר דסיים - זקפין כרובייא כמלקדמין גדפייהו ומזמרין. כדין ידע כהנא דרעותא הוו ועידן חדוותא לכלא. ועמא ידעין דאתקבל צלותיה כמה דכתיב "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיהו א, יח). והוא תב לאחוריה וצלי צלותיה.
זכאה חולקיה דכהנא! דהא על ידוי חדו על חדו אשתכח ההוא יומא לעילא ותתא! על ההיא שעתא כתיב "אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהו"ה אלהיו" (תהלים קמד, טו):
"והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וגו'" (ויקרא טז, כט).
ר' חייא פתח: "נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ וגו'" (ישעיהו כו, ט). "נפשי אויתיך בלילה" - "נפשי אִוְתָך בלילה" מבעי ליה? מאי "נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ"? "אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ" - "ישחרך" מבעי ליה?
אלא הכי תאנא - קב"ה - רוחא ונפשא דכלא. וישראל אמרי "נפשי ורוחי" אנת! בגין כך "אויתיך" לאדבקא בך, ו"אשחרך" לאשכחא רעותך.
ר' יוסי אמר בשעתא דבר נש נאים בערסיה - נפקא נפשיה. סלקת ואסהידת ביה בבר נש על כל מה דעבד בכל יומא. גופא אמר לנפשא "נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך".