זהר חלק ג לח א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כ (עריכה)
זוהר חלק ג דף לח/א ומתעטרא על כלא, ודא שושנה בין החוחים, ואתרוג בין החוחים, לאחזאה שבחא דכנסת ישראל על כלא. תא חזי, כנסת ישראל אתברכא על ידא דכהנא, וישראל מתברכאן על ידא דכהנא, וכהנא מתברכא על ידא דכהנא עלאה, הדא הוא דכתיב, (במדבר ו כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. כתיב (תהלים כה ו) זכר רחמיך יהו"ה וחסדיך כי מעולם המה, זכר רחמיך, דא יעקב, וחסדיך דא אברהם, כי מעולם המה, ומעולם נטל לון קודשא בריך הוא, וסליק לון לעילא, ועבד מנייהו רתיכא קדישא, לאגנא על עלמא, ובגין דהוו מעולם, הוא דכיר להון לאגנא ולרחמא על עלמא, כגוונא דא נטיל קודשא בריך הוא לצדיקייא מן עלמא, וסליק לון לעילא, לאגנא על עלמא. ואי תימא יצחק אמאי לא אדכר הכא, אלא אשתאר לאתפרעא מאינון דעאקין לבנוי, הדא הוא דכתיב (שם פ ג) עוררה את גבורתך, וכתיב (ישעיה מב יג) יהו"ה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו', ודא הוא יצחק דאסתלק מהכא. רבי חייא אמר, זכר רחמיך יהו"ה וחסדיך, אלין אינון יעקב ואברהם, דבעינן להון לאגנא עלן, אבל יצחק למעבד קרבין קיימא, ובגיני כך לא בעינן ליה לגבייהו. דבר אחר, כי מעולם המה, דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, נטל יצחק וברא ביה עלמא, חמא דלא יכיל למיקם בלחודוי, נטל אברהם וקיים ביה עלמא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם. חמא דבעיין קיומא יתיר, נטל ליעקב ושתף ליה ביצחק, וקיים עלמא, הדא הוא דכתיב, ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים, ועל דא באברהם ויעקב אתקיים עלמא, ובגין כך כי מעולם המה:
רבי יהודה פתח, ויהי ביום השמיני, לבתר דאשתלים אהרן באינון שבעה יומין, ואתעטר בהו (ס"א בההוא משח רבות קדישא עלאה), יומא תמינאה בעייא לאשתלמא מן שבעה, דאשלמותא על ידא דכהנא, ועל דא פולחנא בתמינאה, לאתעטרא מן שבעה. ולאתתקנא כהנא על ההוא (חובא) דחב (ס"א דקביל) בקדמיתא, הדא הוא דכתיב, ויאמר אל אהרן קח לך עגל, הא אוקמוה עגל ודאי, לכפרא על ההוא עגל, דכתיב (שמות לב ד) ויעשהו עגל מסכה. בן בקר, מאי טעמא בן בקר ולא בן פרה, אלא איהו בעי לאתתקנא לגבי פרה, ולא אתחזי לקרבא מינה לגבה. מאן דשדר דורון למלכא, חמיתון דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא, אלא דורונא לשדרא למלכא מבי אחרא אצטריך, ולא מבי מלכא. רבי יוסי אמר, מדידיה לדידיה לא אתחזי, אמר רבי יהודה בגין כך בן בקר ודאי, ולא בן פרה. לחטאת, לדכאה על ההוא חובה דחב ביה, ואיל לעולה תמימים, תמימים, תמים מבעי ליה, אי תימא דעל איל ועגל קאמר, לאו הכי, דהא תרוייהו לא סלקין לעולה, דהא כתיב לעולה תמימים, ועגל לחטאת סלקא, מהו תמימים, וכתיב איל. אלא אילו דיצחק לקרבא לגבי פרה, דאדכר תרי זימני בקרא, חד דכתיב (בראשית כב יג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו', הא חד, וחד וילך אברהם ויקח את האיל, הא תרי, ויעלהו לעולה, ועל דא איל לעולה תמימים, תרי איל, דאיהו תרי, ועל דא גבורות תנינן, ומנייהו מתפרשין לכמה אחרנין:
ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, עגל לחטאת מבעי ליה, כגוונא דכהנא, אלא ישראל הא קבילו עונשא, ועל דא לא כתיב בהו עגל לחטאת, אלא עגל לעולה. מאי טעמא, דכל אינון דחבו ביה, קבילו עונשא, בין במלולא, בין בעובדא, בין בפולחנא, ואפילו אינון דלא עבדו מידי, אלא דסליקו ליה ברעותא דלבייהו למפלח ליה, אתענשו, כמה דכתיב (שמות לב כ) וישק את בני ישראל, אבל כל אינון דסליקו ליה ברעותא דלא למפלח ליה, אלא דסליקו גוונא דרעותא מניה, הכא אתדכן, ומקרבין ליה