זהר חלק ג כד ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר - פרשת ויקרא
מתוך: זוהר חלק יט (עריכה)
כך בכל יומא ויומא דחג מקריבין ישראל לקבל אומין דעלמא.
אמר מזבח למלכא קדישא: "לכלהו משתכחי מאנין וחולקין - ולי מה אנת יהיב?"
אמר לה: "בכל יומא ויומא יסובבון ליך שבעה יומין עלאין, לברכא לך ויהבין לך שבעה חולקין".
רבי יוסי אמר: שבעין חולקין בכל יומא לקבל שבעים פרים דמתקרבין בחג.
רבי יהודה אמר: שבעה בכל יומא, בגין דהא אתברכא מכלהו. ולסוף שבעה יומין מתברכא מאתר דמשח רבותא אשתכח. ולבתר - שבעה זמנין לקבל כל אינון שבעה יומין, בגין לקיימא לה ברכאן מן מבועא דנחלא דנגיד תדיר ולא פסיק. אשתכח דאתברכא בכל יומא ויומא עד שבעה יומין דאתברכא ממבועא דנחלא. וכן זמנא אחרא שבעה זמנין כחדא, ואתקיימו ברכאן לבתר מאתר עלאה דמבועא נפיק ולא פסק כדקאמרן.
בכל יומא מכריזין עלה ואמרין "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה" (ש"א ב, ה). "עד עקרה ילדה שבעה" - דא כנסת ישראל דאתברכא משבעה בכל יומא, וסליק לחושבן עלאה. "ורבת בנים אמללה" - אלין אומין עעכו"ם דסלקין ביומא קדמאה לחושבן רב, ולבתר מתמעטין ואזלין בכל יומא ויומא.
ועל דא מזבח מכפר על חוביהון דישראל. מזבח מדכי להון ואריק להון ברכאן מעילא לתתא.
"וענף עץ עבות" - דא מלכא קדישא דאחיד לתרין סטרין. ובגין כך הדס תלת ענפי, דיתעבד ענף עץ עבות דאחיד לכל סטרא.
"וערבי נחל" - אלין תרין קיימין, דמהכא נפיק לכפת תמרים.
"כפת תמרים" אחיד לעילא ואחיד לתתא, והא אתמר.
"אתרוג" - נפקא מגו כובין דאילנא. והכי הוא 'כפת תמרים' הכי נמי אחיד בהו.
ודאי כל מה דנפיק מעלמא - מהכא נפקא ומהכא אתזן.
רבי יוסי פתח: "ואבואה אל מזבח אלהים" (תהלים מג, ד). מאן "מזבח אלהים"? דא הוא מזבח דלעילא - "מזבח אלהים" ודאי! והיינו באר דיצחק. ולזמנין "מזבח יהו"ה" - כמה דאת אמר "קם מלפני מזבח יהוה" (מ"א ח, נד). ועל דא ירתין עלמין מהכא דינא ורחמי, בגין דהיא ינקא בהאי סטרא ובהאי סטרא, והא אוקמוה מלה.
"נפש כי תמעול מעל וגו'" (ויקרא ה, טו).
רבי יצחק אמר: הא אוקמוה "נפש" ודאי. כתיב "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יהו"ה אלהיך" (ש"א כה, כט), וכתיב "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע".
זכאין אינון צדיקייא דאית לון חולקא עלאה בקודשא בריך הוא, בחולקא קדישא, בקדושי מלכא! בגין דאינון מקדשי גרמייהו בקדושי דמאריהון! וכל מאן דאתקדש - קודשא בריך הוא מקדש ליה, דכתיב "והתקדשתם והייתם קדושים" (ויקרא כ, ז). בר נש מקדש גרמיה מלרע - מקדשין ליה מלעילא. וכד אתקדש בר נש בקדושה דמאריה - ירתין ליה נשמתא קדישא, אחסנא דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל. וכדין ירית כלא. ואלין אקרון 'בנין' לקודשא בריך הוא, כמה דכתיב "בנים אתם ליהו"ה אלהיכם" (דברים יד, א), והא אוקמוה.
תא חזי, כתיב "תוצא הארץ נפש חיה" (בראשית א, כד), ואוקמוה "נפש חיה" סתם. ומההוא חולקא ירית דוד מלכא, ואתקשר בקשורא עלאה, ואחסין מלכותא כמה דאתמר. ובגין כך "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים".
רעיא מהימנא - פרשת ויקרא
מתוך: זוהר חלק יט (עריכה)
פקודא דא המועל בהקדש צריך להביא קרן וחומש. הדא הוא דכתיב "ואת חמישתו יוסף עליו". קרן - ו', חומש דיליה - ה'. ודא "קרן היובל" (יהושע ו, ה). קרן דהוה במצחיה דההוא פר דהקריב אדם הראשון - האי איהו עקרא דכל קרבניא. הקרן קיימת לו לעולם הבא, ופירות דיליה בעלמא דין. ודא ה' ה':
(ראו פרשת בא דף מ"א ע"ב "קדש לי כל בכור וכו'")