זהר חלק ב רלט ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק יח (עריכה)
רזא הכא, דהא אוקימנא לית צו אלא עבודה זרה, והכא אתיהיבת ליה לאתוקדא ההיא מחשבה רעה, ולאעברא לה מגו קודשא, בהאי רעותא דסלקא לעילא, ובהאי תננא, ותרבין דאתוקדן, בגין לאתעברא מן קודשא, והאי צו ברשותייהו קיימא לאפרשא לה מן קודשא, מגו האי קרבנא.
ואי תימא (במדבר כח ב) "צו את בני ישראל" -- הכי נמי, דהא ברשותייהו קיימא (ד"א, לאפרשא לה מן קודשא) כל זמנא דעבדי רעותא דמאריהון, דלא יכלא לשלטאה עלייהו. והאי קרא כלא אתיא לאחזאה רזא דמלה, לאעטרא לההוא רוח קודשא לעילא לעילא, ולאפרשא לה לדא רוח טמאה, ולנחתא לה לתתא לתתא, דא ברעותא ובצלותא כדקאמרן, ודא בעובדא, כלא כדקחזי ליה. והאי קרא מוכח עלייהו, דכתיב "צו את אהרן ואת בניו לאמר", "צו" - דא עבודה זרה, רוח מסאבא, "לאמר" - דא אתתא דאקרי 'יראת יהו"ה'; כתיב הכא "לאמר", וכתיב התם (ירמיה ג א) "לאמר הן ישלח איש את אשתו", והא אוקמוה. ובגין כך כלא אתמר. וכהנא קיימא לאתקנא כלא ברזא דאדם ובהמה.
זכאה חולקיהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי, דאינון ידעי ארחי דאורייתא, ואזלי בה בארח קשוט, עלייהו כתיב (ישעיה לח יז) "יהו"ה עליהם יחיו", מאי "עליהם"? אלין ארחוי דאורייתא, "יחיו", יתקיימו בהאי עלמא ובעלמא דאתי.
תא חזי, כתיב "זאת תורת העולה", אמר רבי חייא, האי קרא אוקימנא ליה בהאי גוונא, "זאת תורת" - דא כנסת ישראל, "העולה" - דאיהי סלקת ומתעטרת לעילא לעילא, לאתקשרא כדקא יאות, עד אתר דאקרי קדש הקדשים. דבר אחר, "זאת תורת", דא כנסת ישראל, "העולה", דא מחשבה רעה דאיהי סלקא על רעותא דבר נש לאסטאה ליה מארחא דקשוט, "היא העולה", היא דסלקא ואסטי ליה לבר נש, ובעי לאוקדא לה בנורא, בגין דלא אתיהיב לה דוכתא לאסגאה, (נ"א לאסטאה) ובגין כך "על מוקדה על המזבח כל הלילה", מאן לילה? דא כנסת ישראל, דאתיא לדכאה ליה (ס"א דאיהו זאת בגין) לבר נש מההוא רעותא. "על מוקדה", בגין די נהר דינור איהו אתר לאוקדא לכל אינון דלא קיימי בקיומייהו, דהא עאלין לון בההוא נורא דדליק, ומעברי שלטנהון מעלמא. ובגין דלא ישלוט, אצטריך "על מוקדה על המזבח כל הלילה", ואתכפייא ולא שלטא. ועל דא, כד אתכפיא האי, סלקא כנסת ישראל דאיהי רוח קודשא, דסלקא ואתעטרא לעילא, דהא סליקו דילה כד אתכפיא האי חילא אחרא ואתפרשא מינה, ובגין כך בעינן ברזא דקרבנא לאפרשא להאי סטרא מרוח קודשא, ולמיהב לה חולקא, בגין דרוח קודשא תסתלק לעילא.
ותא חזי, בזמנא דאתקם משכנא ואתעביד, אתכפיא סטרא אחרא ואסתלק מעלמא, וכד אסתלק מעלמא ואתקם משכנא על ידא דמשה, כדין אתקם לעילא ותתא, הדא הוא דכתיב "ויקם משה את המשכן", מאי "ויקם"? אלא דאוקים לה לאסתלקא לעילא לעילא, ועל דא "ויקם משה", מאן דהוה מאיך אוקמיה, כמאן דאוקים למאן דנפיל.
כגוונא דא לזמנא דאתי כתיב, (עמוס ט יא) "אקים את סוכת דוד הנופלת", כתיב (שם ה ב) "נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל", מאי "ולא תוסיף קום"? (משמע דהא זמנא אחרא קמת). אלא בזמנא אחרא קמת, היא קמת מגרמה, ולא אוקים לה קודשא בריך הוא, דהא בגלותא דמצרים קודשא בריך הוא אוקים לה, ועבד כמה נסין בגין לאקמא לה, ובגלותא דבבל הוא לא אוקים לה, בגין דלא עביד לון נסין, דגרים חובה, אלא היא קמת, וסליקו בני גולה כאינון דלא הוה לון פרוקא, ולא הוה תיאובתא דקודשא בריך הוא עלייהו, בגין דגרם ההוא חובה