זהר חלק ב קו א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קו א
מתוך: זוהר חלק יד (עריכה)
תולדין, ולא בעא לאשתדלא בהאי, ונפק מהאי עלמא יחידא בלא זרעא. אזיל כאבנא בקוספיתא עד ההוא אתר דטנרא תקיפא, ועאל תמן. ומיד נשב רוחא דההוא יחידאי, דקא אשתביק מנוקביה ואזיל יחידאי, כחויא דלא אתחבר באחרא באורחא, ונשיב ביה, ומיד נפק מגו ההוא אתר דטנרא תקיפא הוא בלחודוי, ואזיל ומשטטא בעלמא עד דקא אשכח פרוקא לאתבא. והיינו "אם בגפו יבא בגפו יצא" - האי דלא בעא לאתנסבא למהוי ליה תולדין.
אבל "אם בעל אשה הוא" - דקא אתנסיב ואשתדל באתתיה ולא יכיל - ההוא לא אתתרך כההוא אחרא. לא ייעול יחידאי ולא נפיק יחידאי. אלא "אם בעל אשה הוא"-- קודשא בריך הוא לא מקפח אגר כל בריין, אף על גב דלא זכו בבני. מה כתיב? "ויצאה אשתו עמו", ותרווייהו אתיין בגלגולא, וזכיין לאתחברא כחדא כמלקדמין. והאי לא נסיב אתתא דתרוכין, אלא ההיא דאשתדל בה בקדמיתא ולא זכו, השתא יזכו כחדא אי יתקנון עובדין. ועל דא "ויצאה אשתו עמו".
"אם אדוניו יתן לו אשה וגו'" -- (השתא) אהדר קרא למלין אחרנין (ס"א למלה קדמאה); לההוא דנפיק יחידאי בלא נוקבא כלל, ויפרוק ליה ההוא דוכתא דאקרי 'שביעית'. וההוא שביעית אקרי 'אדוניו' -- אדון כל הארץ איהו. אם דא אדוניו חס עליה, ואתיב ליה להאי עלמא יחידאי כמה דהוה, ויהיב ליה אתתא, ההיא דמזבח אחיתת עלוי דמעין, ואתחברו כחדא -- "וילדה לו בנים או בנות, האשה וילדיה תהיה לאדניה" כמה דאתמר. דהא אי תב ואתקין ההוא אתר דפגים בחייוי, אתקבל קמי מלכא קדישא, ונטיל ליה ואתקין ליה על תקונוי לבתר. ודא אקרי בעל תשובה, דהא ירית מותביה דההוא אתר דההוא נהר דנגיד ונפיק, ואתקין גרמיה ממה דהוה בקדמיתא. (ס"א ההוא אתר דפגים ואתקין ליה על תקונוי בחייוי, אתקבל קמי מלכא קדישא, ונטיל ליה לבתר, ודא אקרי בעל תשובה, דהא אתקין גרמיה ממה דהוה בקדמיתא) כיון דאתתקן ותב בתיובתא, הא סליק על תקוניה. דלית מלה בעלמא ולית מפתחא בעלמא דלא תבר ההוא דתב בתיובתא.
מאי "יצא בגפו"? הא אתמר, אבל תו רזא אית ביה. "יצא בגפו" כמה דאת אמר (משלי ט ג) "על גפי מרומי קרת", מה להתם עלוייא וסליקו, אוף הכא עלוייא וסליקו, אתר דמריהון דתיובתא סלקין, אפילו צדיקים גמורים לא יכלין למיקם תמן. ובגין כך כיון דתב בתיובתא קודשא בריך הוא מקבל ליה ודאי מיד.
תנינן, לית מלה בעלמא דקיימא קמי תשובה, ולכלא קודשא בריך הוא מקבל ודאי. ואי תב בתיובתא הא אזדמן לקבליה ארח חיים. ואף על גב דפגים מה דפגים, כלא אתתקן וכלא אתהדר על תקוניה. דהא אפילו במה דאית ביה אומאה (קמי קודשא בריך הוא, קרי ביה (ישעיה יד כז) כי יהו"ה צבאות יעץ ומי יפר, דא איהו רזא סתימא, ותו כד קודשא בריך הוא אומי אומאה, לא אומי אלא אם לא יעביד תיובתא, דהא לית פתגמא דקיימא קמי תיובתא, ועל כלא מכפר קודשא בריך הוא, כד עבדין תיובתא שלימתא) קודשא בריך הוא מקבל, דכתיב (ירמיה כב, כד) "חי אני נאם יהו"ה כי אם יהיה כניהו וגו'", וכתיב (שם ל) "כתבו את האיש הזה ערירי וגו'". ובתר דתב בתיובתא כתיב (דה"א ג, יז) "ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו" -- מכאן דתשובה מתבר כמה גזרין ודינין, וכמה שלשלאין דפרזלא, ולית מאן דקיימא קמי דתיובתא.
ועל דא כתיב (ישעיה סו כד) "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" - "אשר פשעו בי" לא כתיב, אלא "הפושעים בי" - דלא בעאן לאתבא ולאתנחמא על מה דעבדו. אבל כיון דאתנחמו, הא מקבל לון קודשא בריך הוא. בגין כך בר נש דא אף על גב דפשע ביה, ופגים באתרא דלא אצטריך, ותב לקמיה -- מקבל ליה וחס עליה. דהא קודשא בריך הוא