זהר חלק ב צח א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף צח א
מתוך: זוהר חלק יד (עריכה)
ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה, אקרי 'בן' לכנסת ישראל. וכל מאן דאיהו מבן עשרין שנין ולעילא וזכי בהו, אקרי 'בן לקודשא בריך הוא'. ודאי (דברים יד א) "בנים אתם ליהו"ה אלהיכ"ם".
כד מטא דוד לתליסר שנין, וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר, כדין כתיב (תהלים ב ז) "יהו"ה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך". מאי טעמא? דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא, ולא שראת עליה נשמתא עלאה, דהא בשני ערלה הוה. ובגין כך "אני היום ילדתיך"-- היום ודאי ילדתיך. אני ולא סטרא אחרא כמה דהוה עד השתא. אני בלחודאי. בר עשרין שנין מה כתיב בשלמה? (משלי ד ג) "כי בן הייתי לאבי"-- לאבי ממש ודאי. "ואם לבנו ייעדנה"-- מבר תליסר שנין ולהלאה, דהא נפקת מרשו דסטרא אחרא דאזדמנת ליה.
מה כתיב? "כמשפט הבנות יעשה לה" - מהו "כמשפט הבנות"? תנינן, בכל יומא ויומא חמי קודשא בריך הוא לההוא ינוקא דקאי ברשו דערלה, ואיהו נפיק מינה, ואתמשך לבי ספרא ותבר לה, ואזיל לבי כנישתא ותבר לה. מה עביד קודשא בריך הוא לההיא נשמתא? אעיל לה לאדרא דיליה, ויהיב לה מתנן ונבזבזן סגיאין, וקשיט לה בקשוטין עלאין, עד זמנא דאעיל לה לחופה בההוא (נ"א גו ההוא) בר מתליסר שנין ולעילא.
"אם אחרת יקח לו" -- הכא אית רזא דרזין, לחכימין אתמסרו, ואית לאודעא בקדמיתא מלה חדא. תא חזי ביומא דשבתא בשעתא דאתקדש יומא, נפקי נשמתין מגו אילנא דחיי, ומנשבן אינון נשמתין קדישין לתתאי, ונייחין בהו כל יומא דשבתא. ולבתר דנפיק שבתא, סלקין כלהו נשמתין, ומתעטרן בעטרין קדישין לעילא, (וכד מתעטרן בההוא טבא אלין אינון בעליו דההוא טיבו ודאי). אוף הכי קודשא בריך הוא אזמין לההוא בר נש, ודא הוא נשמתא אחרת. ואף על גב דדא זמינא ליה נשמתא דהות ליה בקדמיתא, שארה דקדמיתא כסותה וענתה לא יגרע כמה דאתמר.
בכה ההוא סבא כמלקדמין ואמר איהו לנפשיה: סבא סבא כמה יגעת לאדבקא מלין קדישין אלין, והשתא תימא לון ברגעא חדא. אי תימא דתיחס עלייהו על אינון מלין ולא תימא לון, הא כתיב (שם ג כז) "אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות", מאי "אל תמנע טוב מבעליו"? אלא קודשא בריך הוא וכנסת ישראל אינון הכא, דהא בכל אתר דמלין דאורייתא אמרין קודשא בריך הוא וכנסת ישראל אינון תמן, וצייתי לון. וכדין ההוא אילנא דטוב ורע בשעתא דאזלין מתמן וצייתי אינון מלין, ההוא סטרא דטוב אתגבר ואסתלק לעילא, וקודשא בריך הוא וכנסת ישראל מתעטרן בההוא טוב, ואלין אינון 'בעליו' דההוא 'טוב'. סבא סבא את אמרת מלין אלין ולא ידעת אי קודשא בריך הוא הכא, ואי אלין דקיימי הכא זכאין למלין אלין, לא תדחל סבא, דהא הוית בכמה קרבין דגברין תקיפין ולא דחילת, והשתא אנת דחיל?! אימא מילך, דהא ודאי הכא איהו קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, וזכאין אינון אלין דהכא. ואי לאו הכי, לא אערענא בהו ולא שרינא באלין מלין. אימא מילך סבא, אימא בלא דחילו.
פתח ואמר (תהלים קד א) "יהו"ה אלה"י גדלת מאד הוד והדר לבשת" -- "יהוה אלהי" דא שירותא דמהימנותא, סליקו דמחשבה, ועלמא דאתי, רזא חדא בלא פרודא. "גדלת"-- דא שירותא דיומא קדמאה, ואינון יומין עתיקין, סטרא דימינא. "מאד"-- דא הוא סטרא דשמאלא. "הוד והדר לבשת"-- אלין תרין בדי ערבות, עד הכא. כיון דמטא לגו אילנא דחיי, אתטמר ולא אסתלק (ס"א ולא בעא) למהוי במניינא, בגין ההוא 'מאד'. מאי 'מאד'? שמאלא דכל ענפין דלתתא, ובכללא ענפא מרירא חדא, ועל דא אתטמר ההוא אילנא דחיי, ולא בעא למהוי במניינא דא.
עד דאהדר כמלקדמין ושבח בגוונא אחרא ואמר "עטה אור כשלמה"-- דא שירותא (דאור)