זהר חלק ב פז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא"


דף פז ב


(שמות לד א) "פסל לך שני לחת אבנים", כלומר לא תעשה לך פסל, לא תעבד לך אורייתא אחרא דלא ידעת ולא אמר לך רבך, מאי טעמא, כי אנכי יהו"ה אלהי"ך אל קנא, אנא הוא דזמין לאתפרעא מינך בעלמא דאתי, בשעתא דנשמתא בעיא למיעאל קמאי, כמה זמינין לשקרא בה ולעיילא לה גו גיהנם.


תניא אמר רבי יצחק, "לא תעשה לך וגו'" -- דבעי בר נש דלא לשקרא בשמא דקודשא בריך הוא, (ס"א דבר אחר, לא תעשה לך פסל וגו', דבעי בר נש דלא לשקרא בשמא דקודשא בריך הוא, ומאי איהו, דא ברית את קיימא קדישא, דמאן דמשקר בהאי ברית, משקר בשמא דקודשא בריך הוא), דקשרא קדמאה דאתקשרו ישראל בקודשא בריך הוא כד אתגזרו, ודא הוא קיומא קדמאה דכלא למיעאל בברית דאברהם, דהוא קשרא דשכינתא, ובעי בר נש דלא לשקרא בהאי ברית, דמאן דמשקר בהאי ברית, משקר בקודשא בריך הוא, מאי שקרא הוא, דלא ייעול האי ברית ברשותא אחרא, כמה דאת אמר (מלאכי ב יא) "ובעל בת אל נכר".

רבי יהודה אמר מהכא, (הושע ה ז) "ביהו"ה בגדו כי בנים זרים ילדו", מאן דמשקר בהאי ברית משקר בקודשא בריך הוא, משום דהאי ברית בקודשא בריך הוא אחידא, וכתיב "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל וגו'":


"לא תשתחוה להם ולא תעבדם" -- רבי אלעזר הוה אזיל בארחא, והוה רבי חייא עמיה. אמר רבי חייא, כתיב (דברים כא יא) "וראית בשביה אשת יפת תאר וגו'", מאי טעמא? והא כתיב "לא תתחתן בם"? אמר ליה, בעוד דברשותייהו קיימי. ותא חזי, לית לך אנתו בעמין עעכו"ם כשרה כדקא חזי, דתנינן אמאי אסמיך פרשתא דא לבן סורר ומורה, אלא בודאי מאן דנסיב האי אתתא, בן סורר ומורה ירית מינה. מאי טעמא? משום דקשה למעבר זוהמא מינה, וכל שכן ההיא דאתנסיבת בקדמיתא, דדינא בדינא אתדבק, ואסתאב בה, וקשיא למעבר זוהמא מינה, והיינו דאמר משה בנשי מדין, (במדבר לא יז) "וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו". זכאה חולקיה דההוא בר נש דירית אחסנתא דא ונטיר לה, דבההוא אחסנא קדישא אתדבק בר נש בקודשא בריך הוא, כל שכן אי זכי בפקודי אורייתא, דהא פשיט מלכא ימיניה לקבליה, ואתדבק בגופא קדישא, ועל דא כתיב בהו בישראל, (דברים ד ד) "ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם", וכתיב (שם יד א) "בנים אתם ליהו"ה", בנים אתם ממש, דכתיב (שמות ד כב) "בני בכורי ישראל", וכתיב (ישעיה מט ג) "ישראל אשר בך אתפאר":


לא תשא אם שם

"לא תשא את שם וגו'".    רבי שמעון פתח, (מ"ב ד, ב) "ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית" - אמר לה אלישע, כלום אית לך על מה דתשרי ברכתא דקודשא בריך הוא, דתנינן אסיר ליה לבר נש לברכא על פתורא ריקניא, מאי טעמא, משום דברכתא דלעילא לא שריא באתר ריקניא, ובגיני כך, בעי בר נש לסדרא על פתוריה חד נהמא או יתיר לברכא עלוי, ואי לא יכיל בעי לשיירא מההוא מזונא דאכל על מה דיברך, ולא ישתכח דיברך בריקניא.

כיון דאמרה "אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן", אמר ודאי הא ברכתא שלימתא בהאי, דכתיב (קהלת ז א) "טוב שם משמן טוב", דשמא קדישא משמן נפקא, לאתברכא לאדלקא בוצינין קדישין, מאי שמן דא? [כמה דאת אמר (בראשית ב י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן"]. רבי יצחק אמר, כמה דאת אמר (תהלים קלג ב) "כשמן הטוב על הראש וגו'". רבי אלעזר אמר, אלין טורי דאפרסמונא דכיא. אמר רבי שמעון, "טוב שם"-- כמה טבא שמא עלאה, דבוצינין עלאין קדישין, כד כלהו נהרין משמן טוב כמה דאמינא.

ואסיר ליה לבר נש לאדכרא שמיה דקודשא בריך הוא בריקניא, דכל מאן דאדכר שמא דקודשא בריך הוא בריקניא, טב ליה דלא אתברי, רבי אלעזר אמר לא אצטריך למדכר שמא קדישא אלא בתר מלה, (כלומר על מלה),