זהר חלק ב פו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף פו ב
מתוך: זוהר חלק יג (עריכה)
"והוא יהיה פרא אדם" ודאי כך הוא, ודא הוא ברירא דמלה סיפיה דקרא דכתיב "ועל פני כל אחיו ישכון"; מהו "ועל פני כל אחיו ישכון"? אמר ליה לא שמענא ולא אימא, דהא אוליפנא, כתיב (דברים ד מד) "וזאת התורה אשר שם משה"-- 'אשר שם משה' אתה יכול לומר, 'דלא שם משה' אי אתה יכול לומר. פתח רבי יהודה ואמר, (שם ל כ) "כי הוא חייך וארך ימיך" - מאן דזכי באורייתא ולא אתפרש מינה, זכי לתרין חיין, חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי, דכתיב חייך, תרי, וכל מאן דיתפרש מינה כמאן דמתפרש מן חיי, ומאן דמתפרש מרבי שמעון כאילו מתפרש מכלא, ומה בהאי קרא דאיהו פתח פתחא לא יכילנא למיעאל בה, פתגמי אורייתא דסתימין על אחת כמה וכמה. ווי לדרא דרבי שמעון בן יוחאי יסתליק מניה, דכד אנן קיימין קמיה דרבי שמעון, מבועין דלבא פתיחין לכל עיבר וכלא מתגליא, וכד אתפרשנא מניה לא ידענא מידי וכל מבועין סתימין. אמר רבי חזקיה, היינו דכתיב (במדבר יא כה) "ויאצל מן הרוח אשר עליו, ויתן על שבעים איש הזקנים", כבוצינא דא דנהרין מניה כמה בוצינין, והוא בקיומיה שכיח, כך רבי שמעון בן יוחאי מארי דבוצינין, הוא נהיר לכלא ונהורא לא אעדי מניה ואשתכח בקיומיה.
אזלו עד דמטו לגביה, כד מטו גביה אשכחוהו דהוה יתיב ולעי באורייתא, והוה אמר (תהלים קב א) "תפלה לעני כי יעטף ולפני יהו"ה ישפוך שיחו", כל צלותא דישראל צלותא, וצלותא דעני עלאה מכלהו. מאי טעמא? משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא, ואתעטר ברישיה, וקודשא בריך הוא משתבח (נ"א מתעטף) בההיא צלותא, ודאי תפלה דעני 'תפלה' אקרי. "כי יעטף" -- עטופא דא לאו עטופא דכסו הוא, דהא לית ליה, אלא כתיב הכא "כי יעטף", וכתיב התם (איכה ב יט) "העטופים ברעב". "ולפני יהוה ישפך שיחו"-- דיקבל קמי מאריה, ודא ניחא ליה קמי קודשא בריך הוא, משום דעלמא מתקיימא ביה, כד לא אשתכחו שאר קיימי עלמא בעלמא, ווי למאן דההוא מסכנא יקבל עלוי למאריה, משום דמסכנא קריב למלכא יתיר מכלהו, דכתיב (שמות כב כו) "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני", ולשאר בני עלמא זמנין דשמע זמנין דלא שמע. מאי טעמא? משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי, דכתיב (ישעיה נז טז) "ואת דכא ושפל רוח", וכתיב (תהלים לד יט) "קרוב יהו"ה לנשברי לב", (שם נא יט) "לב נשבר ונדכה אלהי"ם לא תבזה". מכאן תנינן, מאן דנזיף במסכנא נזיף בשכינתא, דכתיב "ואת דכא ושפל רוח", וכתיב (משלי כב כג) "כי יהו"ה יריב ריבם וגו'", בגין דאפוטרופא דלהון תקיפא ושליטא על כלא, דלא אצטריך סהדי, ולא אצטריך לדיינא אחרא, ולא נטיל משכונא כשאר דיינא, ומה משכונא נטיל, נשמתין דבר נש, דכתיב וקבע את קובעיהם נפש. תו אמר, "תפלה לעני" -- כל אתר דאקרי תפלה מלה עלאה היא, דהיא סלקא לאתר (דקב"ה אחיד) עלאה, תפלה דרישא, דאינון תפלי דמלכא דאנח להו.
רבי שמעון אסחר רישיה וחמא לרבי יהודה ולרבי חזקיה דמטו גביה, בתר דסיים אסתכל בהו, אמר להו סימא הוה לכו ואתאביד מנייכו. אמרו ליה ודאי, דפתחא עלאה פתח מר ולא יכילנא למיעאל בה. אמר מאי הוא? אמרו ליה (בראשית טז יב) "והוא יהיה פרא אדם", וסופיה דקרא בעינא למנדע, דכתיב "ועל פני כל אחיו ישכון". מהו על פני כל אחיו, דהא ברירא דכוליה קרא ידענא, והאי לא ידענא, דסיפיה דקרא לא אתחזי כרישיה.
אמר לון, חייכון כלא חד מלה הוא, ובחד דרגא סלקא. תאנא, כמה פנים לפנים אית ליה לקודשא בריך הוא, פנים דנהרין, פנים דלא נהרין, פנים תתאין, פנים