זהר חלק ב סו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק ב · סו א · >>

הוסף תרגום


דף סו א

מתוך: זוהר חלק יב (עריכה)

דלתתא לא ימיש מתוך האהל ויניק מנה תדירא. בגין כך כד חמא משה לסמא"ל נחית לסייעא לעמלק, אמר משה ודאי האי נער יקום לקבליה וישלוט עליה לנצחא ליה, מיד ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, דילך היא האי קרבא דלתתא ואנא אזדרז לקרבא דלעילא, בחר לנו אנשים זכאין בני זכאין, דיתחזון למהך עמך.

אמר רבי שמעון, בשעתא דנפק יהושע נער, אתער נער דלעילא, ואתתקן בכמה תיקונין בכמה זיינין, דאתקינת ליה אמיה לקרבא דא לנקמא נוקמא דברית, והיינו דכתיב (ויקרא כו כה) "חרב נוקמת נקם ברית", ודא הוא רזא דכתיב (שמות יז יג) "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב", לפי חרב ודאי, ולא לפום רומחין וזיינין, אלא בחרב ודאי, האי היא דאקרי 'חרב נוקמת נקם ברית', ומשה אתתקן לקרבא דלעילא.


"וידי משה כבדים" -- כבדים ממש, יקירין קדישין דלא אסתאבו לעלמין, יקירין דאתחזון לאגחא בהו קרבא דלעילא. "ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה"-- בגין דישראל שריין בצערא ויהא עמהון בצעריהון. "ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה וגו'" -- מאי תמכו בידיו, אמונה (אמונה מהימנותא ודאי), וכי על דאהרן וחור תמיכו לידוי הוו ידוי אמונה, אלא משה כלא בחכמתא עביד מה דעביד, אהרן וחור דא מסטרא דיליה, ודא מסטרא דיליה, וידוי באמצעיתא, ועל דא ויהי ידיו אמונה, מהימנותא, אהרן בגין דיתער סטרא דיליה, וחור בגין דיתער סטרא דיליה, והוו אחידן בידוי מכאן ומכאן לאשתכחא סיועא דלעילא:


"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" -- "כאשר ירים", דזקיף ימינא על שמאלא, ואתכוון בפרישו דידוי, "וגבר ישראל"-- ישראל דלעילא, "וכאשר יניח ידו וגבר עמלק". בשעתא דישראל לתתא משתככין מצלותא, לא יכלין ידי משה למיקם בזקיפו, וגבר עמלק. מכאן אוליפנא, אף על גב דכהנא פריש ידוי בקרבנא לתקנא גרמיה בכלא, ישראל בעיין לאשתכחא בצלותהון עמיה.

תאנא, בקרבא דא דעמלק אשתכחו עלאין ותתאין, ועל דא "ויהי ידיו אמונה", בהימנותא כדקא חזי.

"ויהי ידיו אמונה"-- "ויהיו ידיו" מבעי ליה? אלא בגין דתליא כלא בימינא כתיב ויהי, וכתיב ידיו, בגין דהוא עקרא דכלא, וכתיב (שמות טו ו) "ימינך יהו"ה נאדרי בכח ימינך יהו"ה תרעץ אויב":


"ויאמר יהו"ה אל משה כתב זאת זכרון בספר וגו'" -- תא חזי מה כתיב לעילא? "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". "ויחלש", "ויהרוג" מבעי ליה? אלא ויחלש, כמה דאתמר (ישעיה יד יב) "חולש על גוים", יהושע הוה חולש עלייהו, וההוא 'חרב נוקמת נקם ברית' קטיל לון, דכתיב "לפי חרב", כמה דאתמר.

"כתב זאת זכרון"-- זאת דיקא. "ושים באזני יהושע"-- דהא הוא זמין לקטלא מלכין אחרנין. "כי מחה אמחה"-- מחה לעילא, אמחה לתתא. "זכר"-- דוכרנא דלעילא ותתא.    אמר רבי יצחק, כתיב "כי מחה אמחה", וכתיב (דברים כה יט) "תמחה את זכר עמל", אלא אמר קודשא בריך הוא, אתון מחון דוכרניה לתתא, ואנא אמחה דוכרניה לעילא.

אמר רבי יוסי, עמלק עמין אחרנין אייתי עמיה, וכלהו דחילו לקרבא בהו בישראל בר איהו, ובגין כך יהושע הוה חולש עלייהו, רבי ייסא אמר, ויחלש יהושע, דתבר חילא דלהון מלעילא:


"ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהו"ה נסי"-- "ויבן משה מזבח" לקבל ההוא דלעילא, "ויקרא שמו" דההוא מזבח יהו"ה נסי. מאי יהו"ה נסי? בגין דאנקים נקמתא דההוא רשימא