זהר חלק א ר ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · ר ב · >>

הוסף תרגום


דף ר ב

מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)

לא אעדי מהכא, כדכתיב (מלאכי ג טז) אז נדברו יראי יהו"ה איש אל רעהו, ויקשב יהו"ה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהו"ה ולחושבי שמו:


"ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים" -- אמר רבי אלעזר, הני תלת יומין אמאי, אלא הני תלת יומין לקביל תלת יומין דשכם, דכתיב (בראשית לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. תא חזי מה כתיב ביה, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו, לאחזאה דלא עבד איהו כמה דאינון עבדו בשכם, דגרמו לאנשי שכם לקבלא עלייהו האי זאת רזא דברית, ולבתר דעבדו קיומא דא קטילו לון, ולא אשתאר מנהון חד, ואיהו מה כתיב זאת עשו וחיו, מאי טעמא, בגין דאת האלהי"ם אני ירא, נטיר קיימא, וכל גלגולא דא לא הוה אלא בגיניה דבנימין:


"ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו וגו'" -- "ויאמרו איש אל אחיו"-- דא שמעון ולוי, כמה דהוה בקדמיתא, דכתיב (שם לז יט) ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, מה להלן שמעון ולוי, אוף הכא שמעון ולוי, תא חזי מאן איש ומאן אחיו, אלא איש דא שמעון, כתיב הכא איש, וכתיב התם (במדבר כה ו) והנה איש מבני ישראל בא, מה להלן משמעון אוף הכא נמי שמעון. ובגין דאהדר בתשובה ובכה ואתנחם על דא, ואמר ללוי אבל אשמים אנחנו, על דא אתבני מזליה שור, כגוונא דמזליה דיוסף שור, דכתיב (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו, ומזליה דשמעון שור איהו, ועל דא ויקח מאתם את שמעון, בגין דלא יקטרג בהדיה דלוי, בגין דשמעון ולוי כד מתחברן תרוייהו יכלי לקטרגא:


"ויאסור אותו לעיניהם" -- הא אוקמוה לעיניהם אסרו, ולבתר דנפקו הוה מאכיל ליה ומשקי ליה, ואי תימא דרעותא דיוסף איהו, בגין דכתיב (משלי כה כא) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, אי הכי יוסף דאיהו זכאה היכי עביד הכי, דהא כתיב (שם) כי גחלים אתה חותה על ראשו, ויהו"ה ישלם לך, אלא ח"ו דיוסף להכי הוא דחייש, אלא כבר נש לאחוי הכי נמי הוה עביד, ואתנהיג עמיה באחוה ולא בגוונא אחרא, ולא עמיה בלחודוי, אלא עם כל אחוי, כמה דכתיב ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו, ולתת להם צדה לדרך, ויעש להם כן, בגין לאנהגא עמהון באחוה.


רבי יוסי פתח ואמר, (נחום א, יב) "אם שלמים וכן רבים, וכן נגזו ועבר, ועניתיך לא אענך עוד" -- האי קרא אוקמוה, דכד עמא כלהו אית בהו שלם, ולא אית בהו מארי דבבו, קב"ה חייס עלייהו, ודינא לא שלטא בהו, ואף על גב דכלהו פלחי לע"ז, ואינון בשלם, דינא לא שליט עלייהו, ואוקמוה דכתיב (הושע ד יז) חבור עצבים אפרים הנח לו. וכן נגזו ועבר, מאי וכן נגוזו, ונגזו מבעי ליה, אלא דא הוא רישא דקרא דאיהו שלם, אוף הכא שלם, ומאי איהו, דא צדקה, בגין דצדקה דא הוא שלום, ומאן דאסגי בצדקה, אסגי שלם לעילא ואסגי שלם לתתא, ובגין כך וכן נגזו ועבר, דגזזי ממונהון בצדקה, ועבר, ועברו מבעי ליה, מאי ועבר, אלא דא הוא דינא דרוגזא, כד"א (ישעיה כו ב) עד יעבור זעם, עבר דינא מעלייהו.

דבר אחר: כה אמר יהו"ה אם שלמים, אלין ישראל, דקב"ה יהב לון ברית קיימא לנטרא ליה תדיר, ולמהוי ביה בר נש שלים בכל סטרין, לעילא ותתא, ואי לא נטיר ליה בר נש תדיר הא איהו פגים, פגום בכלא, מנלן, דכתיב (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים, מאי תמים, שלים, דעד לא אתקיים ביה ברית, איהו פגים. ובגין כך אם שלמים וכן רבים, אם שלמים דנטרי פקודא דא למהוי שלימין, דלא יהון פגימין, וכן רבים, יפשון