זהר חלק א רלג ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף רלג ב
זהר
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
יהיב קב"ה תוספת ברכאן לדכורא דנסיב, בגין דמתברכא (מניה אתתא, וכן בכל אתר יהיב קב"ה תוספת ברכאן לדכורא דנסיב, בגין דתתברך מניה נוקבא) מההוא תוספת דברכאן, כיון דאנסיב בר נש, יהיב ליה תרין חולקין, חד ליה וחד לנוקביה, ואיהו נטיל כלא חולקיה וחולק נוקביה. תא חזי, "ויברכם ביום ההוא" (ס"א לאמור בריך ברכאן לון ולכל דיפקון מנייהו), לבתר "לאמור" בוא"ו, הכא אתרמיזא ברא בוכרא, (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, וכתיב (ירמיה לא ח) ואפרים בכורי הוא, ועל דא תוספת וא"ו.
רבי חזקיה פתח, (תהלים קלט טז) "גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו וגו'" -- האי קרא אוקמוה בכמה אתר, אבל תא חזי, כל אינון נשמתין דהוו מיומא דאתברי עלמא, כלהו קיימי קמי קב"ה עד לא נחתו לעלמא, בההוא דיוקנא ממש דאתחזון לבתר בעלמא, ובההוא חיזו דגופא דבר נש דקאים בהאי עלמא, הכי קאים לעילא, ובשעתא דנשמתא דא זמינא לאחתא בעלמא, ההיא נשמתא בההיא דיוקנא ממש דקיימא בהאי עלמא, הכי קאים (לעילא) קמי קב"ה, ואומי לה קב"ה דיטור פקודי אורייתא, ולא יעבר על קיימיה, ומנא לן דקיימין קמיה, דכתיב (מ"א יז א) חי יהו"ה אשר עמדתי לפניו, עמדתי ודאי והא אוקמוה, ובגין כך גלמי ראו עיניך, עד לא אתחזי (צולמא) בעלמא.
"ועל ספרך כלם יכתבו", דהא כל נשמתין בההוא דיוקנא דלהון כלהו בספרא כתיבין, ימים יצרו, הא אוקמוה, יצרו ודאי, ולא אחד בהם בהאי עלמא למיקם בקיומא דמאריהון כדקא חזי.
תא חזי, יומין דבר נש כד זכי בהאי עלמא בעובדין טבאן, יומין דיליה אתברכאן לעילא, מההוא אתר דאיהו מדת יומוי, פתח ואמר (תהלים לט ה) הודיעני יהו"ה קצי ומדת ימי מה היא וגו', האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, קצי דא קץ הימין, דאיהו מתקשר ביה בדוד, ומדת ימי מה היא, דא איהו דאתמני (נ"א דאית ממנא) ממש על יומוי.
אמר רבי יהודה, הא שמענא מרבי שמעון, דהאי קרא אתמר על אינון יומין דאתגזרו עלוי מאדם קדמאה דאינון שבעין, דהא אתמר דחיין כלל לא הוו ליה, אלא דיהיב ליה אדם מאינון יומין דיליה שבעין שנין. ורזא דא וילון לא משמש כלום, וסיהרא לא נהרת מגרמה כלל, ושבעין שנין נהרין לה בכל סטרהא, ואינון חיי דוד סתם, ועל דא בעא דוד מקב"ה למנדע רזא דא, על מה לית לה חיין לסיהרא מגרמה, ולמנדע עקרא דילה, ומדת ימי מה היא, דא הוא דרגא דעלמא סתימא, דאיהו קיימא על כל אינון יומין, דאינון חיין דילה, אתר דנהיר לכלא.
"אדעה מה חדל אני" -- אמר דוד, אנדע על מה חדל אנא נהורא מגרמי ואתמנע מני, כשאר כל אינון נהוראין עלאין דאית לון חיין לכלהו, ואנא על מה אנא חדל, ועל מה אתמנע מני, ודא הוא דבעא דוד למנדע, ולא אתייהיב ליה רשותא למנדע. תא חזי כל ברכאן עלאין, כלהו אתמסרו להאי דרגא לברכא לכלא, ואף על גב דלית לה נהורא מגרמה, כל ברכאן וכל חידו וכל טיבו כלהו קיימין בה, ומינה (קיימי) נפקי, ועל דא אתקריאת כוס של ברכה, ואקרי ברכה ממש, כמה דכתיב (משל י כב) ברכת יהו"ה היא תעשיר, ועל דא כתיב (דברים לג כג) ומלא ברכת יהו"ה ים ודרום ירשה. ובגין כך אית לה בכלהו שיור, ומכלהו אתמליא, ומכלהו אית בה, ואתברכא מכל:
תוספתא
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
תוספתא: קל גלגלא מתגלגלא מתתא לעילא, רתיכהא טורקהא אזלין ומתגלגלין, קל נעימותא סלקא ונחתא, אזלא ושטיא בעלמא, קל שופרא נגיד בעומקי דדרגי, אסחר דרגא (ס"א גלגלא) סחרנהא.
יתבין תרין מגרופין מימינא ומשמאלא, בתרין גוונין משתאבין דא בדא, דא חוור ודא סומק, ותרווייהו סחרין גלגלא לעילא, אסחר לימינא חוורא סלקא, ואסחר לשמאלא סומקא נחתא, [דף רלד ע"א] וגלגלא אסחר תדיר ולא שכיך.
תרין צפרין סלקין דקא מצפצפן, חד לסטר דרום וחד לסטר צפון, פרחין באוירא, צפצופא וקל נעימו דגלגלא מתחברן כחדא, כדין (תהלים צב א) מזמור שיר ליום השבת. וכל ברכאן נגדין בלחישו, בדא נעימו (מקול) מגו רחימו דקול שופרא לקבלא, אינון ברכאן נחתין מלעילא לתתא, ואתגניזו כחדא בגו עומקא דבירא, נביעו דבירא דלא פסקא בלחישו, עד דאתמליא.
ההוא גלגלא סחרא, אינון תרין מגרופין סחרן, חד דימינא קרא בחיל ואמר, זהירו דזהרין דסלקא ונחתא, תרי אלפי עלמין, אזדהרו עלמא דאמצעיתא בגווייהו, אזדהר בזוהרא דמארך.
כל אינון מארי דעיינין, אסתכלו ופקחו עיניכון, ותזכון להאי נהירו להאי עדונא, אלין אינון ברכאן דנגדי מלעילא, מאן דזכי גלגלא סלקא, אסחר לימינא, ואנגיד ואמשיך לההוא דזכי, ואתעדן מאלין ברכאן עלאין דזהרן, זכאין אינון דזכאן בהו.
וכד לא זכי גלגלא אסחר, וההוא מגרופא דלסטר שמאלא אסחר ונחת לתתא, ואמשיך דינא על האי דלא זכי, וקלא נפקת ווי לאינון חייבין דלא זכו, מההוא סטרא נפיק אשא דשלהובא דדליק, דשארי על רישיהון דחייביא, זכאין אינון כל אינון דאזלו בארח קשוט בהאי עלמא, למזכי לההוא נהורא עלאה, ברכאן דצחצחן, כמה דאת אמר (ישעיה נח יא) והשביע בצחצחות נפשך (עד כאן תוספתא):