לדלג לתוכן

זהר חלק א רכ א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" באתר "תא שמע"



תא חזי מה בין ישראל לעמין עכו"ם, דישראל כד אשתכח בר נש מית, הוא מסאב לכל גופא, וביתא מסאבא, וגופא דגוי עוע"ז לא מסאיב לאחרא, וגופיה (נ"א וביתא) לא מסאבא כד איהו מית, מאי טעמא, ישראל בשעתא דאיהו מית כל קדושי דמאריה מתעברן מניה, וכיון דאתעבר מניה האי צולמא קדישא, אתעבר מניה האי רוח קודשא, ואשתאר גופא מסאבא, אבל עכו"ם עובד ע"ז לית הכי, דבחיו מסאב בכל סטרין, צולמא דיליה מסאבא, ורוחא דיליה מסאבא, ובגין דסואבותי אלין שריין בגויה אסיר למקרב לגביה, כיון דמית נפקי כל אלין מסאבותא, ואשתאר גופא בלא מסאבותא לסואבא. ואף על גב דגופא דלהון מסאב בין בחייהון ובין במיתתהון, אבל בחייהון דכל אינון מסאבין משתכחי לגבייהו, אית לון חילא לסואבא לאחריני, במיתתהון דנפקי כל אינון מסאבין מנייהו, לא יכלין לסאבא, ודישראל יכיל לסאבא לאחריני, בגין דכל קדישין נפקין מניה, ושרא עליה סטרא אחרא.

תא חזי, האי צלם קדישא, כד אזיל בר נש ואתרבי, ואתעביד מהאי פרצופא דיוקנא דיליה, אתעביד צולמא אחרא, ומתחברן כחדא, ודא נטיל לדא, בשעתא דאשתכחו תרין צולמין, נטיר הוא בר נש, וגופא דיליה בקיומא, ורוחיה שריא בגויה, בשעתא דקריבו יומוי מתעברן מניה, ודא סליק לדא, ואשתאר בר נש בלא נטירו, כדין (שיר ב יז) עד שיפוח היום ונסו הצללים, תרי.
תא חזי, כד אתער דינא בעלמא, דקב"ה יתיב על כורסי דדינא למידן עלמא, בעי בר נש לאתערא (בדינא) תשובה דייתוב מחיובא (נ"א מחובוי), דהא ההוא יומא פתקין כתיבו, ומשתכחי כלהו באחמתא הא כתיבין, אי זכי בר נש דייתוב קמי מאריה, קרעין פתקין דעליה. לבתר קב"ה זמין קמיה דבר נש יומא דכפורי, יומא דתשובה, אי תב מחטאוי טב, ואי לא פקיד מלכא למחתם פתקין, ווי דהא תשובה בעיא לאסתלקא מניה, אי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות, תליין ליה עד ההוא יומא בתראה דעצרת דהוא תמינאה לחג, ואי עבד תשובה שלימתא לקמי מאריה אתקרעו, ואי לא זכי, אינון פתקין נפקין מבי מלכא, ואתמסרן בידוי דסנטירא, ודינא מתעביד, ופתקין לא מהדרן תו לבי מלכא. וכדין צולמין אתעברו מניה ולא משתכחין עמיה, כיון דמתעברן מניה, הא ודאי טופסקא דמלכא יעבר עליה, ויטעום כסא דמותא, ובההוא ליליא דחגא בתראה, סנטירין זמינין ופתקין נטלין, בתר דנטלי לון, צולמין מתעברן ולא משתכחין (נ"א ואי משתכחין גריען, יעבר עלוי מרעין וכו') בהו ידי, ואי משתכחין בהו ידי, (יעדי) דינא גריעא, או יעבר עלוי דינא, ומרעין בישין בגריעותא דלהון, והא אוקימנא להא.
ובספרי קדמאי אמרי יתיר, כד רישא אגרע וישתכח גופא, בריה או אנתתיה ישתכחו והוא יסתלק, והני מלה, כד לא אהדר כל ההוא זמנא בתיובתא, אבל אי אהדר, טעמא דמותא יטעם ויתסי, ואי גופא לא אתחזי וישתכח רישא, אינון סלקין והוא אתקיים, והני מלה כד בריה זעירא ברשותיה. ואי ידוי פגימו, עבידתא דידוי פגימין, רגלוי, מרעין רדפין עליה, ערק צולמא ואהדר ערק ואהדר, עליה כתיב (דברים כח סז) בבקר תאמר מי יתן ערב, והאי כד נהרא סיהרא, וליליא אתתקן בנהורא. אבל זכאי חסידי, בכל יומא ויומא מסתכלי בלבייהו כאלו ההוא יומא מסתלקי מעלמא, ועבדין תיאבותא שלימתא קמי מאריהון, ולא יצטרכון למלה אחרא, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי.


תא חזי, (ישעיה מג ז) "כל הנקרא בשמי", כמה עלאין עובדי מלכא קדישא, דהא באינון עובדי (נ"א בריין) דאיהו עביד לתתא, קטיר לון במלין עלאין דלעילא, וכד נטלין לון לתתא ועבדי בהו עובדא, אתער ההוא. עובדא דלעילא דקטיר בה, כגון אזובא עץ ארז, והא אוקימנא