זהר חלק א רכז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רכז ב · >>

הוסף תרגום


דף רכז ב

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

נש, מסתלקי לבתר דאשלימו זמנייהו, בין לצדיקיא בין לחייביא, וכלא אתעבד בדינא כדקאמרן:

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה

"וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה" -- אמר רבי יצחק, האי קרא קשיא, דכתיב וירא ישראל, וכתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות, אי לא יוכל לראות, מהו וירא ישראל, אלא דחמא ברוח קודשא אינון בני יוסף דאינון ירבעם וחביריו, דירבעם עבד תרין עגלי זהב, ואמר (מ"א יב כח) אלה אלהיך ישראל, ובגין כך אמר מי אלה, מאן הוא דזמין למימר אלה אלהיך לטעוון אחרן, ובגין כך וירא ישראל את בני יוסף. מכאן דצדיקייא חמאן עובדא למרחוק, וקב"ה מעטר לון בעטרא דיליה, מה קב"ה חמי למרחוק, כמה דכתיב (בראשית א לא) וירא אלהי"ם את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דקב"ה חמא כל עובדין עד לא יעבד לון, וכלהו אעברו קמיה.

כגוונא דא כל דרין דעלמא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא כלהו אתעתדו וקיימו קמיה עד לא ייתון לעלמא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא ד) קורא הדורות מראש, עד לא אתברי עלמא, בגין דכל נשמתין דנחתין לעלמא עד לא ייחתון, כלהו קיימי קמיה דקב"ה בדיוקנא דקיימי בהאי עלמא, ואקרון בשמהן, דכתיב (שם מ כו) לכלם בשם יקרא.

אוף הכי צדיקייא, קב"ה אחמי לון כל דרין דעלמא עד לא ייתון וישתכחון בעלמא, מנא לן, מאדם דהוה קדמאה, דקב"ה אחמי ליה כל אינון דרין עד לא ייתון, כדכתיב (בראשית ה א) זה ספר תולדות אדם, דתנינן, אחמי ליה כל אינון דרין דזמינין למיתי לעלמא. וכן למשה, דכתיב (דברים לד א) ויראהו יהו"ה את כל הארץ, דקב"ה אחמי ליה כל דרין דעלמא, וכל אינון מנהיגי עלמא, וכל שאר נביאי עד לא ייתון לעלמא. אוף הכא, וירא ישראל את בני יוסף, חמא למרחוק ואזדעזע ואמר מי אלה, והאי קרא אשלים לתרין סטרין, להאי סטרא ולהאי סטרא, ועל דא אתיב יוסף ואמר, בני הם אשר נתן לי אלהי"ם בזה, ומנא לן דקב"ה אחמי ליה ברוחא דקודשא, דכתיב והנה הראה אותי אלהי"ם גם את זרעך, גם לאסגאה אינון דנפקין מניה כדקאמרן:


"ויברך את יוסף ויאמר האלהי"ם אשר וגו'" -- בהאי קרא אית לאסתכלא ביה, ויברך את יוסף, דלא אשכחן הכא ברכה דבריך ליה ליוסף אלא לבנוי, אי לבנוי ויברכם מבעי ליה, מהו ויברך את יוסף, ולא אשכחן הכא דאתבריך יוסף, אמר רבי יוסי, את דייקא, כתיב את יוסף, ברכתא דבנוי הוה, וכד אתברכאן בנוי איהו מתברך, דברכתא דבנוי דבר נש ברכתיה איהי. אמר רבי אלעזר, ויברך את יוסף, את דייקא, דבריך לאת קיימא, רזא (ס"א דברית בגין דכיון דאמר בני הם אשר נתן לי אלהי"ם בזה כדין בריך לההוא אתר רזא) דברית דנטר יוסף, ובגין כך אקרי צדיק, את דיוסף, רזא דברית דקיימא בהדיה דיוסף:


"האלהי"ם אשר התהלכו אבותי לפניו" -- האלהי"ם דא רזא דברית קדישא קיימא קדישא, אבותי לפניו, דייקא לפניו, דאינון קדמאי עלאי מקמי רזא דנא, אברהם ויצחק, דהא מנהון אתזן וינקא ההוא (נ"א מההוא) אתר.

"האלהי"ם הרועה אותי" -- מאי טעמא זמנא אחרא "האלהים"? אלא רזא עלאה איהו, והכא בריך לההוא אתר ברזא דאלהי"ם חיים מקורא דחיי, דמניה נפקין ברכאן, ובגין דא אדכר גרמיה בהאי אתר ואמר האלהי"ם הרועה אותי, בגין דכל ברכאן דנגדי ממקורא דחיי יעקב נטיל לון, וכיון דנטיל לון איהו, האי אתר נטל ברכאן, וכלא איהו תלייא (נ"א בדכורא) בדבורא, ועל דא ויברך את יוסף כתיב. בגין כך בכל אתר דברכאן אצטריכו לברכא, בעי קב"ה לאתברכא בקדמיתא, ולבתר אתברכו אחרנין, ואי קב"ה לא אתבריך בקדמיתא, אינון ברכאן לא