זהר חלק א רכו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רכו ב · >>

הוסף תרגום


דף רכו ב

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

בגיהנם, ונפקא ושטא בעלמא, ומבקרא לקבריה, עד דמתלבשא במה דאתלבשא. לבתר תריסר ירחי נייחין כלא, גופא שביק (נ"א שכיך) בעפרא, נפשא אתצריר ואתנהיר ברוחא במאנא דאתלבש, רוחא אתענג בגנתא דעדן, נשמתא סלקא לצרורא דענוגא דכל ענוגין, וכלא אתקשר דא בדא לזמנין ידיען.

תא חזי, ווי לון לבני נשא דלא מסתכלין ולא ידעין ולא אשתמודען על מה קיימי, ויתנשי מנייהו למעבד פקודי אורייתא, דאית פקודי אורייתא דעבדי לבוש יקר לעילא, ואית פקודי אורייתא דעבדי לבושי יקר לתתא, ואית פקודי אורייתא דעבדי לבושי יקר להאי עלמא, וכלא אצטריכן ליה לבר נש, ומן יומוי ממש כלהו מתתקנן כמה דאוקימנא. רבי יהודה סבא אתרגיש בדעתיה יומא חד, ואחזו ליה בחלמיה חד דיוקנא מנהורא דיליה, תקיף דאזדהר לארבע סטרין, אמר להו מאי האי, אמר ליה לבושא דילך הוא לדיורא דהכא, ומההוא יומא הוה חדי.

אמר רבי יהודה, כל יומא ויומא רוחין דצדיקייא יתבין בלבושיהון שורין שורין בגנתא דעדן, ומשבחן לקב"ה ביקרא עלאה, הדא הוא דכתיב (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.


אמר רבי אבא, בקדמיתא מה כתיב וישתחו ישראל וגו', כמה דאוקימנא, מאן מטה דא כנסת ישראל, ראש המטה דא צדיק, על ראש המטה דא מלכא קדישא דשלמא כלה דיליה, כמה דכתיב (שיר ג ז) הנה מטתו שלשלמה, ויעקב לדידיה קא סגיד, לההוא דקאים על ראש המטה, ישראל שמיה, בגיני כך וישתחו ישראל על ראש המטה. לבתר כיון דידע יעקב דהא בדרגא עלאה אשתלים, ודרגא דיליה הוא לעילא עם אבהתא, והוא בלחודוי תקונא שלימתא, אחסין לביה וחדי, ואתתקף ברעותא עלאה דקב"ה ביה, מה כתיב ביה ויתחזק ישראל וישב על המטה, על המטה ממש, דהא בדרגא עלאה יתיר אשתלים זכאה חולקיה.

תאנא, אמר רבי יהודה, במתניתא דילן אוקימנא הא דתנינן, בארבעה פרקים בשנה העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, ובחג נדונין על המים, והא אוקימנא מלי, ורזא דמתניתא אוקימנא, בפסח על התבואה וכו', לקביל רתיכא עלאה רזא דאבהן ודוד מלכא.

  • תו בפסח על התבואה, דהכי הוא ממש, והא אוקימנא מלה דא על מה אתייא מצה בפסח, דהא דינא הוא ודינא דמלכותא דינא, ודא שירותא דשריאו ישראל למיעל בחולקא קדישא דקב"ה, ולבערא מנייהו חמץ, דאיהו טעוון אחרנין די ממנן על עמין עעכו"ם, דאקרון אלהים אחרים אלהי נכר ואקרון חמץ יצר הרע, ולמיעל במצה חולקא קדישא דקב"ה, אמאי תבואה, (ס"א ל"ג כמה דאת אמר, (ירמיה ב ד) תבואתה בה"א, רמיז לה"א קדמאה דשמא קדישא), בגין כך בפסח נדונין על התבואה, ואוקימנא דעלמא אתדן על דינא דה"א.
  • בעצרת על פירות האילן, פירות האילן, פירות האילנות מבעי ליה, מאן פירות האילן, אלא דא הוא אילנא רברבא ותקיף לעילא, פירות האילן, כמה דכתיב (הושע יד ט) אני כברוש רענן ממני פריך נמצא.
  • בראש השנה עוברין לפניו כבני מרון, תנא ראש השנה דא הוא רישא דשתא דמלכא, ומאן הוא ראש השנה, דא יצחק דאקרי ראש, דאיהו חד רישא דמלכא (נ"א לעילא), אתר דאקרי שנה, בגיני כך כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ועל דא תנינן בראש השנה, דהא ברישא דשתא שארי יצחק.
  • ובחג נדונים על המים, דא הוא שירותא (דרישא) דימינא דמלכא, ועל דא חדוותא דמיא אשתכח בכלא, בשעתא דנסכי מיא ושאבי לון, בגין דמים הא ידיעא, ועל דא בארבעה פרקים אלין כלא משתכחין.