זהר חלק א רט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רט א · >>

הוסף תרגום


דף רט א

מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)

דאיהו אתדבק ברע, כדין ההוא רע כיון דחמי דלאו עמיה נטירו, כדין שליט עליה ואתי לשיצאה ליה, וכדין אתיהיב ליה רשו ונטיל נשמתיה. משה אמר למה הרעות, דאתיהיב ליה רשו לסטרא דרע למשלטא עלייהו דישראל, למהוי בשעבודא דיליה, דבר אחר למה הרעות, דחמא כמה מנהון דהוו מתין ואתמסרו בסטרא דרע. תא חזי, בשעתא דטוב אתער דאיהו ימינא, כל חידו וכל טיבו וכל ברכאן משתכחן, וכלא בחשאי איהו כמה דאוקמוה, דאמרינן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי, ורזא דא, בגין (ס"א דהאי איהו יחודא) דאיהו כדין יחודא כדקא חזי.

אמר רבי חייא, וכי אליהו כיון דאיהו גזר וקב"ה מקיים, ואיהו גזיר על שמיא דלא לאחתא מטרא וטלא, היך דחיל איהו מאיזבל, דשדרת ליה דכתיב (מ"א יט ב) כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם, ומיד דחיל וערק על נפשיה, א"ל רבי יוסי, הא אוקמוה דצדיקיא לא בעאן לאטרחא למאריהון באתר דנזקא אשתכחת (ליה) לעינא, כגוונא דשמואל, דכתיב (ש"א טז ב) איך אלך ושמע שאול והרגני, א"ל עגלת בקר תקח בידך, בגין דצדיקיא לא בעאן לאטרחא למאריהון באתר דנזקא אשתכח, אוף הכי אליהו כיון דחמא דנזקא אשתכח, לא בעי לאטרחא למאריה.

א"ל אנא מלה שמענא, דהא באליהו לא כתיב ביה ויירא וילך אל נפשו, אלא (מ"א יט ג) וירא, ראיה חמא, ומה חמא, אלא חמא דהא מכמה שנין אזל בתריה מלאך המות ולא אתמסר בידיה, והשתא וילך אל נפשו, מאי וילך אל נפשו, אזל לקיומא דנפשא, ומאן איהו אילנא דחיי לאתדבקא תמן. תא חזי, כלהו כתיב את נפשו, והכא כתיב אל נפשו, ורזא דא שמענא, דאמר רבי שמעון, כל נשמתין דעלמא כלהו נפקי מההוא נהר דנגיד ונפיק, וכלהו נקיט לון ההוא צרורא דחייא, וכד נוקבא אתעברת מן דכורא, כלהו בתיאובתא דתרין סטרין בתיאובתא דנוקבא לגבי דכורא. וכד תיאובתא דדכורא נפקא ברעותא, כדין אינון נשמתין בקיומא יתיר, בגין דכלא בתיאובתא ורעו דאילנא דחייא, ואליהו בגין דהוה מההוא רעותא, יתיר מבר נש אחרא אתקיים, ובגין כך אל נפשו כתיב, ולא כתיב את נפשו, דהא את נפשו דא היא נוקבא.

ואי תימא אל האשה אמר, כללא דדכר ונוקבא, כד היא בגו דכורא כדין אל האשה אמר, את האשה, נוקבא בלחודהא, ולא כלילו דדכורא. כגוונא דא אל נפשו דכר בלחודוי, את נפשו נוקבא בלחודהא, ולא כלילו דדכורא, ובגין דאיהו מסטרא דדכורא יתיר מכל בני עלמא, אתקיים בקיומיה יתיר, ולא מית כשאר בני עלמא, בגין דכלא איהו מאילנא דחיי, ולא מגו עפרא, ובגין דא אסתלק לעילא ולא מית כארח כל בני עלמא, דכתיב (מ"ב ב יא) ויעל אליהו בסערה השמים.

תא חזי מה כתיב (שם) והנה רכב אש וסוסי אש וגו', דהא כדין אתפשט גופא מן רוחא, ואסתלק דלא כשאר ארח בני עלמא, ואשתאר מלאכא קדישא כשאר קדישי עליונין, ועביד שליחותא בעלמא, והא אוקמוה דנסין דעבד קב"ה בעלמא על ידיה אתעבידן. ותא חזי מה כתיב, (מ"א יט ד) וישאל את נפשו, בקדמיתא וילך אל נפשו, כמה דאתמר בקיומא, והכא את נפשו למות, אילנא דביה שריא מותא. ותמן אתגלי עליה קב"ה, כמה דכתיב (שם יא) צא ועמדת בהר, מה כתיב בתריה, ואחר הרעש אש לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה, דא הוא אתר פנימאה דכלא, דמניה נפקין כל נהורין, מה כתיב (שם יג) ויהי כשמוע אליהו, וילט פניו באדרתו.


"והנה אליו קול, ויאמר מה לך פה אליהו, ויאמר קנא קנאתי" -- א"ל קב"ה עד מתי אתה מקנא לי, טרקת גלא דלא