זהר חלק א קצט ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קצט ב
מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)
וקרי ביה צדקה, וכלא חד, אמר ההוא יודאי, וקרי ביה שלום, אמר רבי יוסי, הכי הוא ודאי דאקרי שלום.
קם ההוא יודאי ואשתתף בהדיה, פתח ההוא יודאי ואמר, (משלי כח יט) עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף רקים ישבע ריש, האי קרא קשיא, וכי שלמה מלכא דאיהו חכים מכל בני עלמא, היך אמר דישתדל בר נש למפלח ארעא ולאשתדלא אבתריה, וישבוק חיי עלמא, אלא רזא איהו.
פתח ואמר (בראשית ב טו) "ויקח יהו"ה אלהי"ם את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה,", ואוקמוה ברזא דקרבנין איהו, תא חזי, לעבדה דא מלכא עלאה, ולשמרה דא מלכא תתאה, עלמא עלאה ועלמא תתאה, לעבדה (לדכורא) ברזא דזכור, ולשמרה ברזא דשמור, ובגין כך עובד אדמתו דא גן עדן, דאצטריך למעבד ולמפלח, ולאמשכא לה ברכאן מלעילא, וכד אתברכא ואתמשכא לה ברכאן מלעילא, איהו נמי אתברך בהדה. תא חזי, דכהנא דמברך מתברך, כד"א (במדבר ו כז) ואני אברכם, ובגין כך עובד אדמתו ישבע לחם, דא הוא מזונא דלעילא, ומרדף רקים, מאן דיתדבק בסטרא אחרא דאיהו מרדף רקים, ישבע ריש ודאי, אמר רבי יוסי, זכאה אנת דזכית להאי מלה.
תו פתח ואמר קרא אבתריה, (משלי כח כ) "איש אמונות רב ברכות"-- דא הוא בר נש דמהימנותא דקב"ה ביה, כגון רבי ייסא סבא, דאף על גב דהוה ליה מיכלא דההוא יומא למיכל, לא הוה מתקין ליה עד דשאיל מזוניה קמי מלכא קדישא, לבתר דצלי צלותיה ושאיל מזוניה קמי מלכא, כדין הוי מתקין, והוה אמר תדיר לא נתקין עד דינתנון מבי מלכא. "ואץ להעשיר לא ינקה"-- בגין דלא בעא לאשתדלא באורייתא, דאיהי חיין דעלמא דין וחיין דעלמא דאתי, השתא דאיהי שעתא לאשתדלא באורייתא נשתדל.
פתח ההוא גברא ברזא דחלמא ואמר, "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם וגו'" -- "ויזכור יוסף את החלומות", וכי יוסף אמאי (נ"א אמר או) אדכר לון אינון חלומות דחלם להו, ומה סגיא ליה אלו לא אדכר להו, דהא יוסף חכים הוה, וכתיב (משלי יג טז) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת, אבל כיון דחמא דאינון אתו וסגדי ליה אפין על ארעא, כדין אדכר ממה דחלם להו כד הוה עמהון, דכתיב והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוינה לאלמתי. אמר יוסף בשעתא דחמא דכרעין אחוי קמיה, דכתיב ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה, כדין ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם, דהא חמא דהוו מתקיימי.
תו "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם", אדכר לון בגין דלית נשיו קמי קב"ה, דהא חלמא דאיהו טבא בעי בר נש לאדכרא ליה דלא יתנשי, וכדין אתקיים, דהא כמה דאתנשי קמיה דבר נש, הכי אתנשי עליה. תא חזי חלמא דלא אתפשר כאגרתא דלא מתקריא, ותא חזי בגין דלא אדכר כמאן דלא ידע ליה, ועל דא מאן דאתנשי מניה חלמא ולא ידע ליה, לא קיימא עליה לאתקיימא. ובגין דא יוסף הוה דכיר חלמיה בגין לאתקיימא, בגין דלא יתנשי חלמא מניה לעלם, והוה מחכה ליה תדיר. ויאמר אליהם מרגלים אתם, איהו דכיר חלמא, אבל מלה לא אמר לון, אלא מרגלים אתם.
פתח רבי יוסי ואמר, (קהלת ה ב) "כי בא החלום ברוב ענין, וקול כסיל ברוב דברים," -- "כי בא החלום ברוב ענין", הא אוקמוה, דכמה אינון סמכין בחלמא, וממנן דרגין על דרגין, עד דחלמין מנהון קשוט כלהו, ומנהון דאית בהון קשוט וכדיבו, אבל לאינון זכאי קשוט לא אתגלי לון מלין כדיבן כלום, אלא כלהו קשוט.
תא חזי דניאל מה כתיב ביה, (דניאל ב יט) אדין לדניאל בחזוא די ליליא