זהר חלק א קצח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קצח ב · >>

הוסף תרגום


דף קצח ב

מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)

רע, ומאן אינון (ד"א איהו) דא יצר הרע דאיהו אקרי רע, ואית ליה יומין ידיען, דאתיהיב ליה רשו בעלמא, לאסטאה לכל אינון דמסאבי ארחייהו, דמאן דאתי לאסתאבא מסאבי ליה, ואלין אינון אקרון ימי רע, ואלין ממנן על אינון חובין דדשין בהו בני נשא בעקבייהו.

תא חזי, כל אינון דמסאבי ארחייהו, כמה חבילי טהירין אזדמנן לגביייהו ומסאבי להו, דבארחא דבעי בר נש למיהך, בההוא ארחא מדברין ליה ממש, אתי בר נש לאתדכאה כמה אינון דמסייעין ליה. הא תנינן, דכד בר נש קם בצפרא, בעי לאסחאה ידוי מגו נטלא דמיא, דאיהו מאנא ליטול מניה מיא, מגו מאן דאסחי ידוי בקדמיתא כמה דאוקמוה, ותא חזי, בגין נטלא דא אוקימנא מלה.

ותו דבעיא ליה לבר נש לנטלא ידא ימינא בשמאלא, בגין לשלטאה ימינא על שמאלא, ויסתחי ימינא מן שמאלא, ובגין כך איהו נטילא, ועל דא מאן דנטיל ידוי יטול ימינא בשמאלא, לאשלטא ימינא על שמאלא, בגין דלא יהיב דוכתא ליצר הרע לשלטאה כלל, והא אוקימנא.

תא חזי, בשעתא דדינא בישא שלטא, לא אתיב ידיה מלאבאשא, ובשעתא דימינא שלטא על עמין עעכו"ם לתברא לון, חייס קב"ה עלייהו ולא שצי לון, ובגין כך כל מאן דאיהו חטי, באינון חטאין דדש בהו ברגלוי, לא ידע בהו ודחיל תדירא. דוד מלכא הוה אסתמר תדיר מחובין אלין, וכד הוה נפיק לקרבא הוה מפשפש לון, ועל דא לא דחיל לאגחא עמהון קרבא.

ותא חזי ארבע מלכין הוו מאן דשאיל דא לא שאיל דא:

  • דוד אמר (תהלים יח לח) ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם, מאי טעמא בגין דהוה אסתמר מאלין חובין, ולא יהיב דוכתא לשנאוי לשלטאה, ועל דא בעי למרדף אבתרייהו תדיר, ולא ירדפון אינון אבתריה למתבע חובוי ויפול בידייהו.
  • אסא הוה דחיל יתיר, אף על גב דהוה מפשפש בחטאוי, ולא כדוד מלכא איהו, בעי למרדף אבתרייהו ולא יגיח לון, ויקטול לון קב"ה, וכך הוה, דכתיב (דה"ב יד יב) וירדפם אסא והעם אשר עמו וגו', וכתיב ויגוף יהו"ה את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינוסו הכושים, (וכן) דוד מה כתיב ביה, (ש"א ל יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם, אבל אסא איהו רדיף וקב"ה מחי.
  • יהושפט מלך יהודה, אוף הכי נמי הוה שאיל ואמר, לא יכילנא למרדף ולא לקטלא, אלא אנא אזמר ואת קטיל לון, בגין דלא הוה מפשפש כל כך כאסא, וקב"ה עבד ליה הכי, דכתיב (דה"ב כ כב) ובעת החלו ברנה ותהלה, נתן יהו"ה מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו.
  • חזקיה מלך יהודה, אוף הכי נמי אמר, אנא לא יכילנא לא לזמרא ולא למרדף ולא לאגחא קרבא, בגין דדחיל מאלין חובין דקאמרן, מה כתיב (מ"ב יט לה) ויהי בלילה ההוא, ויצא מלאך יהו"ה ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף, וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, וחזקיה הוה יתיב בביתיה ושכיב בערסיה, וקב"ה קטיל לון.

ומה צדיקים אלין הוו דחלין מאלין חובין, שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה, בגין כך אית ליה לבר נש לאסתמרא מאלין חובין, ולפשפשא בהון כדקאמרן, בגין דלא ישלטון עלוי אינון ימי רע, דלא מרחמי עליה.


תא חזי, "ויכר יוסף את אחיו" -- בשעתא דנפלו בידיה איהו רחים עלייהו, בגין דאיהו שלים, והם לא הכירוהו, דאינון שמעון ולוי אתו מסטרא דדינא קשיא, ועל דא לא רחימו עליה, דהא כל אינון מאריהון דדינא קשיא, לא מרחמי עלייהו דבני נשא בשעתא דנפלי בידייהו. ובגין כך אמר דוד (תהלים מט ו) "למה אירא" - "יראתי" לא כתיב, אלא "אירא" (אלא) דאית (נ"א דלית) לי למדחל