זהר חלק א קצז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קצז א · >>

הוסף תרגום


דף קצז א

מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)

ובגין דא כלא ברזא עלאה איהו.

תא חזי, קב"ה עבד מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, וכלא דא כגוונא דא, וכל מה דאתעביד בארעא, קיימא קמי קב"ה בקדמיתא. תא חזי, מלכותא קדישא לא קביל מלכותא שלימתא עד דאתחבר באבהן, בגין דקב"ה עבד לה למלכו עלאה לאתנהרא מרזא דאבהן, וכד יוסף הצדיק נחת למצרים בקדמיתא, איהו משיך לה לשכינתא לבתר עמיה, דהא שכינתא לא אזלא אלא בתרא דצדיק, ובגין כך אתמשך יוסף למצרים בקדמיתא, ונטיל כל עותרא דעלמא כדקא יאות, ולבתר נחתת שכינתא למצרים וכלהו שבטין בהדה. ובגיני כך יוסף דנטר ליה לברית, זכה לאתעטרא באתריה, וזכה למלכותא דלעילא, ולמלכותא דלתתא, ועל דא כל מאן דנטר ברית קדישא כאילו קיים אורייתא קדישא כולה, דהא ברית שקיל ככל אורייתא:

וירא יעקב כי יש שבר במצרים

"וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ויאמר יעקב לבניו וגו'".    רבי חייא פתח ואמר, (זכריה יב א) "משא דבר יהו"ה על ישראל נאם יהו"ה, נוטה שמים ויוסד ארץ, ויוצר רוח אדם בקרבו" -- האי קרא אית לאסתכלא ביה, משא דבר יהו"ה, בכל הני אתר דקאמר משא, משא אמאי, אלא בכל אתר דאיהו על דינא דשאר עמין ואמר משא, לטב, בכל אתר דאיהו על ישראל ואמר משא, לביש. בכל אתר דאיהו על דינא דשאר עמין לטב, בגין דמשא מטולא איהו, כביכול מטולא איהו עליה דקב"ה שלום דעמין עכו"ם, וכד אתגזר דינא עלייהו מעבר מניה ההוא מטולא דאיהו סביל עלייהו, בכל אתר דדינא אתגזר עלייהו דישראל ואמר משא, כביכול מטולא איהו עליה דקב"ה, ובגין כך משא, מהאי גיסא ומהאי גיסא מטולא איהו. כיון דאמר נוטה שמים ויוסד ארץ, אמאי אצטריך ויוצר רוח אדם בקרבו, וכי לא הוינא ידעי דאיהו יוצר רוח אדם, אלא לאחזאה דרגא ידיעא דכל רוחין ונשמתין דעלמא בההוא דרגא קיימין.

רבי שמעון אמר, האי קרא קשיא, אי אמר ויוצר רוח אדם ולא יתיר יאות, אבל בקרבו מהו, אלא רזא איהו בתרין סטרין, דהא מההוא נהר דנגיד ונפיק, מתמן נפקי ופרחי נשמתין כלהו, ואתכנישו באתר חד, וההוא דרגא איהו יוצר רוח אדם בקרבו, והאי כאתתא דאתעברא מן דכורא, וההוא ולדא צרת לה במעהא, עד דאצטייר כלא בציורא שלימו במעהא, כך ויוצר רוח אדם בקרבו, בקרבו קיימא, עד דאתברי בר נש בעלמא ויהב ליה.

דבר אחר: "ויוצר רוח אדם בקרבו"-- בקרבו דאדם ממש, (ז"ח ל"ג מאי טעמא) בגין דכד אתברי בר נש וקב"ה יהב ליה נשמתיה ונפיק לאוירא דעלמא, ההוא רוחא דבגויה לא אשכח גופא לאתפשטא בגויה, וקיימא בסטרא חד בגויה, וכד בר נש אתפשט גופיה, ההוא רוחא אתפשט ויהיב ביה חילא, וכן כגוונא דגופא אתרבי, הכי רוחא יהיב חילא ביה לאתתקפא בר נש בהדיה, ובגין כך יוצר רוח אדם בקרבו ממש.

ואי תימא יוצר רוח אדם מהו, בגין דההוא רוחא אצטריך חילא דלעילא יתיר לאסתייעא בהדיה, ועל דא קב"ה איהו יוצר רוח אדם בקרבו, ויהיב ליה סיועא בבר נש. תא חזי, כד ההוא רוחא אצטריך סיועא, כגוונא דאיהו ההוא בר נש, וכגוונא דההוא גופא אתתקן, הכי נמי ההוא רוחא מתקנין ליה, ואוספין ליה רוחא לאתתקנא, ודא הוא יוצר רוח אדם בקרבו.

ותא חזי, כיון דאתאביד יוסף מאבוי, יעקב אביד ההוא תוספת רוחא דהוה ליה, ואסתלקת מניה שכינתא, לבתר מה כתיב (בראשית מה כז) ותחי רוח יעקב אביהם, וכי עד השתא