זהר חלק א קצב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קצב א · >>

הוסף תרגום


דף קצב א

מתוך: זוהר חלק ח (עריכה)

תא חזי, האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרביה, וחמי ליה בההוא חכמתא, יכיל לאתוספא בההוא רוחא יתיר. תא חזי, דהא יוסף בכל מה דאיהו עביד, הוי חמי ברוחא דחכמתא לההוא דיוקנא דאבוי, והוה מסתכל, ובגין כך הוה מסתייעא ליה מלתא, ואתוספא ליה רוחא אחרא בנהירו עלאה יתיר.

בשעתא דאמר ליה ההוא רשע והנה גפן לפני, אזדעזע יוסף, דלא הוה ידע על מה תיתי מלה, כיון דאמר ובגפן שלשה שריגים, מיד אתער רוחיה ואתוסף בנהירו, ואסתכל בדיוקנא דאבוי, כדין אתנהיר רוחיה וידע מלה. מה כתיב ובגפן שלשה שריגים, אמר יוסף הא ודאי בשורה דחדוה בשלימו איהו, מאי טעמא, בגין דהאי גפן על כנסת ישראל אתחזי ליה, ואתבשר יוסף בהאי.

"ובגפן שלשה שריגים"-- אלין אינון תלתא דרגין עלאי דנפקי מהאי גפן, כהני ליואי וישראלי, והיא כפורחת עלתה נצה, דהא בגיניהון סלקא כנסת ישראל, ואתברכת מעם מלכא עלאה, הבשילו אשכלותיה ענבים, אלין אינון צדיקיא דעלמא, דאינון כענבים מבושלים כדקא חזי, דבר אחר, הבשילו אשכלותיה ענבים, דא הוא יין דאתנטיר בענבייהו מששת ימי בראשית. עד הכא אתבשר יוסף בחלמיה, מכאן ולהלאה חלמא איהו דיליה, בגין דאית חלמין ליה ולאחרנין, ואקח את הענבים, דאיהו ליה לגרמיה.


תנינן, האי מאן דחמי ענבין חוורין בחלמא סימן יפה לו, אוכמי לא, מאי טעמא, בגין דאיהו רזא דתרין דרגין ידיען, אינון אוכמי וחוורי, האי איהו טב והאי איהו דלא טב, וכלהו ענבין ברזא דמהימנותא תליין, ועל דא מתפרשן בחכמתא הן לטב הן לביש, אלין צריכין רחמי, ואלין אשגחותא דרחמי.

תא חזי אדם הראשון אנתתיה סחטא ליה ענבין, וגרימת ליה מותא ולכל ישראל ולכל עלמא. נח אתא להני ענבין ולא אתנטר כדקא יאות, מה כתיב (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, בה"א. בני אהרן שתו חמרא מנייהו, וקריבו קרבנא בההוא חמרא ומיתו והא אתמר. ובגין כך כתיב (דברים לב לב) ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, בגין דאינון ענבין גרמו האי.

חמא ענבין דאינון טבין, בההוא כרם, דקא סלקין נייחא וריחא בדרגין שלימין כדקא יאות, ועל דא יוסף ידע מלה, ואסתכל בעקרא, ופשר חלמא על בורייה, בגין דאתבשר בההוא חלמא כדקא יאות, ובגין כך פשר פשרא לטב ואתקיים הכי.

מה כתיב "וירא שר האופים כי טוב פתר, ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי" -- תא חזי, ארורין אינון רשיעיא דכל עובדיהון כלהון לביש, וכל אינון מלין דאינון אמרין כלהו לביש ולאבאשא, כיון דפתח פומיה באף, מיד דחיל יוסף, וידע דכל מלוי אינון לאבאשא, ובשורה דביש בפומיה.

"והנה שלשה סלי חרי על ראשי" -- כדין ידע יוסף דאתבשר על חריבו דבי מקדשא, וישראל בגלותא דיתגלון מארעא קדישא, חמי מה כתיב ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה, והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי, אלין אינון שאר עמין, דמתכנשי עלייהו דישראל, וקטלי לון וחרבי ביתייהו, ומפזרי לון לארבע סטרי דעלמא, וכלא אסתכל יוסף, וידע דההוא חלמא על ישראל כד יהון בחיובא קמי מלכא, מיד פשר ליה פשרא לביש ואתקיים ביה.

ותא חזי תרין דרגין אלין, דקא חמא האי וחמא האי, דא חמא (דהא)