זהר חלק א קמא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קמא א · >>

הוסף תרגום


דף קמא א

מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)

אין יראת אלהי"ם, דא מהימנותא.

אמר רבי אלעזר, בגין דלא שריא שכינתא לבר מארעא קדישא, ועל דא אין יראת אלהי"ם במקום הזה דלאו אתריה הוא, ולא שריא הכא, ויצחק אתתקף ביה במהימנותא, דחמא דהא שכינתא גו אתתיה שריא:


"ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת" -- תא חזי כמה אוריך להו קב"ה לרשיעייא, בגין ההוא טיבו דעבד עם אבהן קמאי, דהא בגין דא לא שליטו בהו ישראל עד לבתר דרין בתראין, יאות עבד אבימלך דעבד טיבו עם יצחק, דא"ל הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב.


רבי יהודה אמר, חבל עלייהו דרשיעייא, דטיבותא דלהון לאו איהו שלים, תא חזי עפרון בקדמיתא אמר (בראשית כג יא) אדוני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה וגו', ולבתר אמר ארץ ארבע מאות שקל כסף וגו', וכתיב וישקול אברהם לעפרון וגו' עובר לסוחר. אוף הכא כתיב בקדמיתא הנה ארצי לפניך וגו', ולבתר אמר לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, אמר ליה רבי אלעזר, דא הוא טיבו דעבד עמיה, דלא נסיב מדיליה אבימלך כלום, ושדריה בכל ממוניה, ולבתר אזל בתריה למגזר עמיה קיים.

וא"ר אלעזר, יאות עבד יצחק, דהא בגין דידע רזא דחכמתא, אשתדל וחפר בירא דמיין, בגין לאתתקפא במהימנותא כדקא יאות, וכן אברהם אשתדל וחפר בירא דמיא, (וכן יצחק), יעקב אשכח ליה מתתקן ויתיב עליה, וכלהו אזלו בתריה ואשתדלו, בגין לאתתקפא במהימנותא שלימתא כדקא יאות.

והשתא ישראל אתתקפו ביה ברזי דפקודי אורייתא, כגון דכל יומא ויומא אתתקף בר נש בציצית דאיהו מצוה, ובר נש אתעטף ביה, הכי נמי בתפלי דמנח ארישיה ובדרועיה, דאינון רזא עלאה כדקא חזי, בגין דקב"ה אשתכח ביה בבר נש דאתעטר ביה בתפלוי ואתעטף בציצית, וכלא רזא דמהימנותא עלאה, ועל דא מאן דלא אתעטף בהאי, ולא אתעטר לאתתקפא בתפלי בכל יומא, דמי ליה דלא שריא עמיה מהימנותא, ואתעדי מניה דחילו דמאריה, וצלותיה לאו צלותא כדקא יאות, ובגין כך אבהן הוו מתתקפי גו מהימנותא עלאה, בגין דבירא עלאה, דרזא דמהימנותא שלימתא שריא ביה:


"ויעתק משם ויחפור באר אחרת וגו'": רבי חייא פתח ואמר, (ישעיה נח יא) "ונחך יהו"ה תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ וגו'" - האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל בהאי קרא ביה אתתקפו מארי מהימנותא, דאבטח לון לעלמא דאתי. ונחך יהו"ה תמיד, בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

"ונחך יהו"ה" -- כיון דאמר ונחך יהו"ה, אמאי תמיד, אלא דא תמיד דבין הערבים, דאיהו אתתקף תחות דרועיה דיצחק, ודא הוא חולקא לעלמא דאתי, מנלן מדוד, דכתיב (תהלים כג ג) ינחני במעגלי צדק למען שמו, והשביע בצחצחות נפשך, דא אספקלריא דנהרא, דכל נשמתין אתהנן לאסתכלא ולאתענגא בגווה.

"ועצמותיך יחליץ" -- האי קרא לאו רישיה סופיה, אי נשמתיה דצדיקא (סלקא לעילא, נ"א אתהני בעדונא דא לעילא), מאי ועצמותיך יחליץ, אלא הא אוקמוה דא תחיית המתים, דזמין קב"ה לאחייא מתיא, ולאתקנא לון לגרמוי דבר נש למהוי כקדמיתא בגופא שלים, ונשמתא אתוספת נהורא גו אספקלריאה דנהרא, לאתנהרא עם גופא לקיומא שלים כדקא חזי, ובגין כך כתיב והיית כגן רוה, מאי כגן רוה דלא פסקו מימוי עלאין לעלם ולעלמי עלמין, והאי (גופא) גנתא אתשקי מניה ואתרוי מניה תדיר.