זהר חלק א קל ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קל ב · >>

הוסף תרגום


דף קל ב

מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)

אחרנין, איהי כעבורא גו תיבנא, והאי (מאן) איהו דזכי יתיר בעוד דאיהו קאים ונשמתא קיימא בהאי עלמא.

כגוונא דא כד נפקין נשמתין מגופא מהאי עלמא, בעאן לסלקא, וכמה תרעין חבילי טהירין קיימי, אי אינון מסטרייהו, כלהו אחדין בהו באינון נפשאן, ומסרי לון בידא דדומה לאעלא לון בגיהנם, ולבתר סלקן ואחדן בהו, ואינון נטלי להון ומכרזי בהו, אלין אינון דעברו על פקודי דמאריהון, וכן שטיין בכל עלמא, ולבתר מהדרי להו לגיהנם, וכן עד תריסר ירחי, לבתר תריסר ירחי, משתככי בההוא אתר דאתחזי לון, אינון נשמתין דזכו, סלקי לעילא כמה דאתמר, וזכאן בדוכתייהו.

תא חזי זכאין אינון צדיקייא דאתגניז להו כמה טבין לההוא עלמא, ולית אתר פנימאה בכל אינון, כאינון דידעי רזא דמאריהון, וידעי לאתדבקא בהו בכל יומא, על אלין כתיב (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהי"ם זולתך יעשה למחכה לו, מאי למחכה לו כמה דאת אמר (איוב לב ד) חכה את איוב בדברים, ואלין אינון דדחקין למלה דחכמתא, ודייקין לה ומחכאן לה למנדע ברירא דמלה, לאשתמודעא למאריהון, אלין אינון דמאריהון משתבח בהון בכל יומא, אלין אינון דעאלין בין עלאין קדישין, ואלין עאלין כל תרעי דלעילא, ולית מאן דימחי בידיהון, זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

תא חזי, אברהם עאל למנדע ולאתדבקא במאריה כדקא יאות, לבתר דאקדים עובדוי בקדמיתא, וזכה באינון יומין עלאין ואתברך מאתר דכל ברכאן נפקי מתמן, דכתיב ויהו"ה ברך את אברהם בכל, מאי בכל, אתר דנהרא דלא פסקי מימוי לעלמין.

אמר רבי חייא, תא חזי דאברהם לא בעא לאתערבא בנשי עלמא, ולאתדבקא בשאר עמין עעכו"ם, בגין דנשייא דשאר עמין עכו"ם אינון סאבין לגוברייהו ולאינון דמתדבקין בהון, בגין דכד אברהם ידע חכמתא, ידע עקרא ושרשא, ומאן אתר נפקי ושטיין רוחי מסאבין בעלמא, ועל דא אומי לעבדיה דלא יסב אתתא לבריה משאר עמין.

[כאן מדרש הנעלם]

רבי יצחק פתח ואמר, (קהלת יב ז) "וישוב העפר אל הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהי"ם אשר נתנה" -- תא חזי כד ברא קב"ה לאדם, נטל עפריה מאתר דמקדשא ובנה גופיה מארבע סטרין דעלמא, דכלהו יהבו ליה חילא, לבתר אתרק עליה רוחא דחיי, כמה דאת אמר (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים וגו', לבתר קם וידע דאיהו מעילא ותתא, וכדין אתדבק וידע חכמה עלאה.

כגוונא דא כל בר נש דעלמא איהו כליל מעילא ותתא, וכל אינון דידעין לאתקדשא בהאי עלמא כדקא יאות, כד אולידו בר משכין עליה רוחא קדישא מאתר דכל קדושין נפקין מניה, ואלין אקרון בנין לקב"ה, בגין דגופא אתעביד בקדושה כדקא יאות, הכי נמי יהבין ליה רוחא מאתר עלאה קדישא כדקא חזי והא אתמר.

תא חזי, בשעתא דזמין בר נש למיהב חושבן עובדוי עד לא יפוק מעלמא, ההוא יומא יומא דחושבן איהו דגופא ונשמתא יהבי חושבנא, לבתר נשמתא אתפרשא מיניה, וגופא תב לארעא, וכלא תב לאתריה דאתנסיב מתמן והא אוקמוה, עד זמנא דקב"ה זמין לאחייא מתייא כלא גניז קמיה, וההוא גופא ממש וההיא נשמתא ממש זמין קב"ה לאתבא לעלמא כמלקדמין, ולחדתא אנפי עלמא, הדא הוא דכתיב (ישעיה כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון, וההיא נשמתא ממש גניזא קמי קב"ה, ותבת לאתרה כפום ארחהא, כמה דאת אמר והרוח תשוב אל האלהי"ם אשר נתנה.

ולזמנא דזמין קב"ה לאחייא מתייא, זמין איהו לארקא טלא מרישיה עלייהו, ובההוא טלא יקומון כלא מעפרא, הדא הוא דכתיב (שם) כי טל אורות טלך, מאי טל אורות, אורות ממש, מאינון נהורין דלעילא, דבהון זמין לארקא חיין לעלמא, בגין דאילנא