זהר חלק א קכו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קכו ב · >>

הוסף תרגום


דף קכו ב

זהר

מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)

עבד חרשוי, בגין דיכול לאעקרא לון לישראל ולא יכיל.


אמר רבי יוסי, האי דאמרת בקדמיתא דכד נחש אתא על חוה אטיל בה זוהמא שפיר, אבל הא תנינן דכד קאימו ישראל על טורא דסיני פסק מנייהו זוהמא, ישראל דקבילו אורייתא פסק מנייהו זוהמא, אבל שאר עמין עעכו"ם דלא קבילו אורייתא לא פסקא זוהמא מנייהו, א"ל שפיר קאמרת. אבל תא חזי, אורייתא לא אתייהיבת אלא לדכורי, דכתיב (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, דהא נשי פטירן מפקודי אורייתא, ועוד דאהדרו כלהו לזוהמתן כקדמיתא בתר דחטו, ואתתא קשיא לאתפרשא זוהמא מנה יתיר מגברא, ובגין כך אשתכחו נשין בחרשיא ובזוהמא דא יתיר מגוברין, דהא נשייא מסטרא דשמאלא קא אתיין, ואתדבקו בדינא קשיא, וסטרא דא אתדבק להו יתיר מגוברין, כמה דאתמר בגין דאתיא מסטרא דדינא קשיא, וכלא אתדבק ואזיל בתר זיניה. תא חזי דהכי הוא כמה דאמינא, דבלעם הוה אסתאב בקדמיתא בגין לאמשכא עליה רוחא מסאבא.

כגוונא דא אתתא ביומי דמסאבו דילה, אית ליה לבר נש לאסתמרא מנה, בגין דברוח מסאבא אתדבקת, ובההוא זמנא אי איהי תעביד חרשין אצלחו בידהא יתיר מזמנא אחרא, דהא רוח מסאבא שרייא עמה, ועל דא בכל מה דקריבת אסתאב, כל שכן מאן דקריב בהדה, זכאין אינון ישראל דקב"ה יהיב לון אורייתא, ואמר לון (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה אני יהו"ה.


אמר ליה האי מאן דאסתכל בצפצופי דעופי אמאי אקרי נחש, אמר ליה, דהא מההוא סטרא קאתי, דרוח מסאבא שריא על ההוא עופא


מדרש הנעלם

מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)

ישדר לה לאתרה.

אמר רבי יצחק באותה שעה מה כתיב, ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל וגו', מהו אל עבדו, אי בחכמתא דא נסתכל, מהו אל עבדו, אמר רבי נהוראי, לא נסתכל אלא במה שאמר עבדו, עבדו של מקום (זקן ביתו), הקרוב לעבודתו, ומאן איהו, זה מטטרו"ן כדקאמרן, דאיהו עתיד ליפות לגוף בבתי קברי, הה"ד ויאמר אברהם אל עבדו, זה מטטרון עבדו של מקום, זקן ביתו, שהוא תחלת בריותיו של מקום, המושל בכל אשר לו, שנתן לו קודשא בריך הוא ממשלה על כל צבאותיו, ותאנא אמר רבי שמעון אמר רבי יוסי אמר רב, כל צבאותיו של אותו עבד נוטלים אור ונהנין מזיו הנשמה, דתאנא אור הנשמה לעולם הבא גדול מאור הכסא, והא מהכסא נטלה הנשמה, אלא זה לפי הראוי לו, וזה לפי הראוי לו. רב נחמן אמר, גדול מאור הכסא ממש, דכתיב (יחזקאל א כז) דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, מאי עליו, על זהרו.

וכשהוא הולך לעשות שליחותו, כל צבאותיו והמרכבה שלו נזונין מאותו הזוהר הדא הוא שהנשמה אומרת לו, (דכתיב) שים נא ידך, כלומר סיעתך תחת יריכי, וזהו אור הנשפע מן הנשמה עליהם, אמר רבי יהודה ברבי שלום, כך קבלנו, בשעה שזה הולך בשליחותו של מקום, קודשא בריך הוא מניע כל צבאותיו של מעלה באות אחת משמו, אמר רב הונא, כך הוא ירכ"י בגימטריא ר"ם, כלומר הנשמה אומרת שים נא ידך, סיעתך, תחת מעלתו של רם ונשא המושל על הכל, ולאחר שצוה סיעת עליונים תחת ידו, אני משביעך שבועה גדולה בו, אמר רבי יצחק, אלהי השמים ואלהי הארץ, הואיל ואמר ביהו"ה שהוא הכל, למה נאמר אלהי השמים, אמר רב יהודה, שהוא אדון על הכל, בבת אחת וברגע אחת הוא מניע לכל, וכלם כאין